1. בפני תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בקשר עם הסכם לייצוג משפטי.

מדובר בהסכם שכר טרחה מיום 4.7.2013 בעניין ייצוג משפטי שיעניק הנתבע לתובע בסכסוך משפטי שבין התובע לבין גרושתו (להלן: "ההסכם").

תביעת התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), הוגשה על סך של 33,800 ₪, וזאת בטענה כי הנתבע לא קיים את התחייבויותיו כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה בין הצדדים, ולא הגיש כתב הגנה במועד ומשכך חויב התובע בסך של 1,500 ₪.

התביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע"), על סך של 9,256 ₪ ובמסגרתה טען הנתבע כי בהסכם שכר הטרחה הוסכם כי שכר הטרחה יעמוד על סך של 27,140 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולם ב-6 תשלומים, בשיקים, אולם שני שיקים בסך 4,628 ₪ כל אחד, לא כובדו.

2. להשלמת התמונה יצוין כי כתב התביעה הוגש תחילה כנגד הנתבע וכנגד עו"ד חני איפרגן, אולם הוא תוקן לאחר מכן על ידי התובע, כך שהוגש כנגד הנתבע בלבד.

בדיון מיום 18.12.2016 הודיע הנתבע כי אין בכוונתו להגיש כתב הגנה מתוקן.

כמו כן, בדיון מיום 18.12.2016 אפשרתי לתובע להיות מיוצג על ידי עו"ד שכן הנתבע הוא עו"ד, ומשכך התקיים דיון נוסף בפניי ביום 20.6.2017 עת התובע מיוצג על ידי עו"ד.

3. בדיון מיום 20.6.2017 העידו התובע והנתבע והצדדים סיכמו טענותיהם.

4. לטענת התובע, הנתבע הפר את ההסכם שנחתם בין הצדדים למתן שירות וזאת מאחר שלא הגיש כתב הגנה במועד ולא סיפק את השירות עליו התחייב בהסכם שכר הטרחה.

התובע טוען עוד, כי הנתבע הפר את ההסכם עמו ולכן הוא זכאי לפיצויים וכן טען לקיום החוזה על ידי הנתבע שלא בתום לב ואף לכך שהנתבע הציג מצג שווא בזאת שלא עדכן את התובע שאין לעו"ד איפרגן ידע משפטי בדיני משפחה, לא הגיש את כתב ההגנה במועד, תבע את התובע ועשה ככל העולה על רוחו.

טענה נוספת של התובע כנגד הנתבע, היא לקיומה של עוולת הרשלנות בטענה כי הנתבע הפר את חובתו כלפי התובע ונהג ברשלנות מקצועית, כאשר בכתב התביעה נטען כי פנה לנתבע ונאמר לו שיש עוד זמן להגשת כתב ההגנה. על כן טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי.

בדיון שהתקיים ביום 20.6.2017 טען התובע כי הגיש את התביעה מאחר שנעשו מהלכים מאחורי גבו שאחד מהם הוא מינוי מפרק לבית, למרות שהתובע רצה להישאר בבית. התובע טוען לעניין זה כי הנתבע עשה עסקה מאחורי גבו עם בא כוח גרושתו וזאת בלי להתייעץ איתו.

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי הנתבע לא קיים את הוראות ההסכם לעניין הגשת כתב הגנה וסיום הטיפול וכי התרשל בתפקידו.

5. לטענת הנתבע, התביעה חסרת כל בסיס ונועדה לפגוע בו מתוך אינטרסים לא ראויים שכן התביעה הוגשה בשיהוי של 3 שנים במועד החופף באופן מוחלט למועד בו אמור בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, לקבל החלטה בבקשת הנתבע לקבל את שכר טרחתו ככונס נכסים של דירה שהיתה בבעלות התובע.

לגופו של עניין, נטען כי שני תשלומים מתוך שישה תשלומים של שכר הטרחה אשר עמד על 27,140 ₪ לא שולמו, שכן שיקים שנמסרו לא כובדו.

לעניין כתב ההגנה נטען כי כתב ההגנה היה מוכן מבעוד מועד אולם מאחר שהתנהל משא ומתן בין התובע לבין אשתו, הוגשה בקשה לדחיית מועד הגשת כתב ההגנה בהסכמת הצדדים. כן נטען כי התובע הוא שביקש מהנתבע לא להגיש כתב הגנה היות שהתנהל משא ומתן בינו לבין אשתו.

עוד טוען הנתבע כי התובע ביקש מהנתבע לסיים את הייצוג בשל חוסר יכולתו הכלכלית, לעמוד בתשלומי שכר הטרחה וזאת יום לפני מועד הדיון בעניינו. למרות זאת, הגיע הנתבע לדיון שהתקיים ביום 2.1.2014 ואף העביר לתובע העתק מכתב ההגנה שהוכן מבעוד מועד. לעניין זה נטען כי כתב ההגנה אשר הוגש על ידי התובע לתיק מעלה כי הוא עשה שימוש בכתב ההגנה אשר הוכן על ידי הנתבע ומדובר בהעתקה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.6.2017, העיד הנתבע כי התובע קיבל ייצוג משפטי במשך חודשים רבים, נערכו מספר פגישות עם בא כוח הצד שכנגד והצדדים הגיעו להסכמות אשר מייתרות את רוב המחלוקות. כן נטען כי התובע יוצג על ידי הנתבע בבקשה דחופה לסעד זמני, לרבות דיון שהתקיים ביום 15.8.2013 כאשר ב"כ הצדדים הגיעו להסכמות לפירוק השיתוף ואף מונו ככונסי נכסים. באותו מועד, 15.8.2013 יוצג התובע על ידי הנתבע בדיון בבקשה שהגישה גרושתו למתן צו ההגנה וגם שם הושגו הסכמות. עוד נטען כי החלטת התובע על הפסקת היצוג על ידי הנתבע נעשתה בשלב שבו נמצא קונה לנכס.

דיון והכרעה

6. הסכם שכר הטרחה מיום 4.7.2013 קובע כדלקמן:

"הטיפול

מהות העניין:

כתב הגנה כולל דיונים עד לסיום טיפול"

עוד צוין בסעיף 5 להסכם שכר הטרחה כי: "אם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עוה"ד בכל שלב עד להכנת כתבי התביעה, ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט בשיעור של 2/3 משכר הטרחה המוסכם".

שכר הטרחה עליו הוסכם הוא 23,000 ₪ בתוספת מע"מ, כלומר 27,140 ₪.

7. טענת התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, היא שהנתבע הפר את ההסכם וכן התרשל, בכך שלא הגיש כתב הגנה במועד.

כאמור, במועד הדיון העלה התובע טענה נוספת והיא להסכמות שהושגו, לטענתו מאחורי גבו, בנוגע למכירת הבית.

בעניין טענתו של התובע בדבר אי ידיעתו בעניין ההסכמות למכירת הבית, הרי שטענת התובע נטענה בעלמא, לא פורטה ולא הובאה בגינה כל אסמכתא. יתירה מזו, עיון במסמכים מעלה כי אין ממש בטענתו זו. כך, מפרוטוקול הדיון מיום 15.8.2013 בתה"ס 12643-06-13 (נ/1) עולה כי התובע נכח בדיון במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לקיום ההסכם שנחתם בין הצדדים ובהחלטה מיום 27.8.2013 (נ/3) ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת הצדדים. בדיון מיום 2.1.2014 בתה"ס 12643-06-13 התובע אף ציין "אין לי בעיה למכור את הבית בסכום ריאלי..." (עמוד 6 שורות 29-30 לפרוטוקול).

מכאן, שטענת התובע בדבר אי ידיעתו, נדחית.

8. נותר אפוא לדון בטענה שעניינה אי הגשת כתב הגנה במועד.

עיון בהחלטת בית המשפט בתה"ס 12643-06-13, מיום 9.1.2014 (נספח ד' לכתב התביעה), מעלה כי בית המשפט אפשר לתובע (הנתבע שם) להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת "וזאת בשל התנהלותו ומחדלו בעניין זה" (עמוד 1 שורה 5 לפרוטוקול).

מכך אני למדה כי היה מחדל באי הגשת כתב ההגנה במועד וכי לא הייתה הסכמה של הצד שכנגד להגשת כתב הגנה במועד בו ביקשו להגישו.

הנתבע מבקש להסתמך בעניין זה על תצהיר עליו חתם התובע ביום 2.1.2014 ולפיו כתב הגנה לא הוגש בהנחייתו (נספח 5 לכתב ההגנה). ואולם, תצהיר זה נחתם יום לאחר הודעת התובע על הפסקת ייצוגו על ידי הנתבע (נספח 6 לכתב ההגנה). מכאן, שהמשקל שניתן לייחס לתצהיר זה מוגבל וממילא, גם אם נכונים הדברים הרשומים בתצהיר, הרי שחובתו של עו"ד המייצג לקוח להבהיר לו את המשמעויות הנובעות מאי הגשת כתב הגנה במועד ולפעול כך שהלקוח לא יפגע מכך, ולא נטען ולא הוכח כי הדבר אכן נעשה במקרה זה.

לאמור יש להוסיף כי עיון בתיק מעלה שבדיון מיום 2.1.2014 בתה"ס 12643-06-13 תלה עו"ד סיידה את אי הגשת כתב ההגנה בקיומו של הדיון בסעד הזמני וההסכמה לפירוק השיתוף (עמוד 6 שורות 20-21 לפרוטוקול). התובע באותו מועד אמר לפרוטוקול "אני לא ידעתי שלא הוגש כתב הגנה. לקחתי עורכי דין שייצגו אותי. אם הם לא הגישו כתב הגנה, אני לא אשם בזה" (עמוד 9 שורות 15-16 לפרוטוקול).

באותו דיון, ציין ב"כ הצד שכנגד כי הוא מבקש למסור הודעה ביחס לבקשה להגיש כתב הגנה לרבות בעניין החיוב בהוצאות (עמוד 10 שורות 18-19 לפרוטוקול) ומכאן ניתן ללמוד כי לא היתה הסכמה של הצד שכנגד להגשת כתב הגנה באיחור, בניגוד לטענת הנתבע וכן כי התובע לא היה מודע לאי הגשת כתב הגנה במועד.

מכל האמור אני למדה כי אכן נפל מחדל בהתנהלות הנתבע, אשר לא הגיש כתב הגנה במועד ולמצער לא פעל לקבל את הסכמת הצד שכנגד והחלטה מתאימה מבית המשפט לדחיית מועד הגשתו.

9. בעניין מחדל זה טוען התובע לעילה חוזית כנגד הנתבע – הפרת הסכם שכר הטרחה, ולעילה נזיקית – התרשלות.

10. באשר לעילה החוזית, איני סבורה כי מדובר בהפרה יסודית את הסכם הייצוג, שכן התאפשר לתובע להגיש כתב הגנה בכפוף לתשלום סך של 1,500 ₪ וממילא ככל שמדובר בהפרה, הרי שהיא אינה יסודית ויכולה היתה לבוא על תיקונה.

11. טוען התובע כי הנתבע לא מילא אחר התחייבויותיו על פי ההסכם – קרי הגשת כתב הגנה וסיום הטיפול. ואולם, מהראיות בתיק עולה כי הנתבע סיפק לתובע ייצוג משפטי אשר כלל התייצבות לדיונים, משא ומתן עם הצד שכנגד, הגשת תגובות לבית המשפט, כגון תגובה לבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (נ/6), תגובה לבקשה דחופה למתן סעד זמני (נ/4) וכן מונה הנתבע ככונס נכסים.

נוסף על כך, עיון בכתב ההגנה אשר הוכן על ידי הנתבע לתובע (נספח 7 לכתב ההגנה), אשר אין חולק כי נמסר לו על ידי הנתבע, ובכתב ההגנה אשר הגיש התובע סופו של יום לתה"ס 12643-06-13 (נספח ה' לכתב ההגנה), מעלה כי מדובר בכתב הגנה דומה וכמעט זהה. על כן, אינני מקבלת את טענת התובע כי מצא את נוסח כתב ההגנה שהוגש על ידו באינטרנט כפי שטען בדיון בפניי (עמוד 9 שורות 7-13 לפרוטוקול).

מהאמור עולה כי בפועל הנתבע אף הכין לתובע כתב הגנה והתובע עשה בו שימוש, ולכן התובע קיים את התחייבותו בעניין זה, למעט המחדל הנוגע למועד ההגשה.

12. מששוכנעתי כי הנתבע סיפק לתובע שירות וייצוג משפטי בהיקף כפי שפורט לעיל, אין לקבל את טענת התובע כי הנתבע אינו זכאי כלל לשכר טרחת עו"ד.

13. בהתייחס לטענת הנתבע, לפיה התובע הוא שהפר את ההסכם שכן שני תשלומים שמסר התובע לנתבע בגין שכר טרחתו לא כובדו, אציין כי הנתבע לא עשה שימוש בהפרה נטענת זו על מנת להפסיק את הייצוג לתובע ומשכך לא ניתן לראות בכך הצדקה לאי הגשת כתב הגנה במועד. כל זמן שלא הופסק הייצוג, היה על הנתבע לפעול להגשת כתב ההגנה.

14. באשר לטענת ההתרשלות, אין חולק כי עו"ד חב חובת זהירות ללקוחו ומחויב לפעול במקצועיות ומיומנות ואף לעמוד בלוחות זמנים לרבות בנוגע למועד הגשת כתב טענות.

על כן, משלא הוגש כתב ההגנה במועד והנתבע לא פעל לקבל החלטה המאפשרת את דחיית מועד הגשתו, יש לקבוע כי הנתבע אכן התרשל.

עם זאת לא די בכך, שכן גם אם עו"ד התרשל, עדיין על התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו וכן את הקשר הסיבתי בין אי הגשת כתב ההגנה במועד לבין הנזק הנטען.

התובע הגיש תביעתו על סך של 33,800 ₪.

התובע לא פירט את רכיבי התביעה ולא ציין מדוע הוא תובע את הסכום האמור דווקא.

למעשה, מהראיות בתיק עולה כי הנזק שנגרם לתובע מסתכם בסך של 1,500 ₪, ההוצאות בהן חויב בגין הגשת כתב ההגנה באיחור.

התובע לא הוכיח קיומו של נזק כלשהו מעבר לסכום זה.

בנסיבות אלה, כאשר כל הנזק שנגרם לתובע עומד על סך של 1,500 ₪, ההוצאות בהן חויב, בלבד, יש להעמיד את הפיצוי על שיעור סכום זה בלבד.

15. לסיכום, הנתבע סיפק לתובע שירותים משפטיים, ולא מצאתי באי הגשת כתב ההגנה במועד, בנסיבות בהן התאפשר לתובע להגיש את כתב הגנתו בכפוף לתשלום 1,500 ₪ משום הפרת חוזה או התרשלות המזכה את התובע בפיצוי, מעבר לסך של 1,500 ₪.

16. באשר לתביעה שכנגד, מטענות הצדדים ומהראיות בתיק עולה כי הסכם שכר הטרחה עמד על סך של 23,000 ₪ בתוספת מע"מ כלומר סך של 27,140 ₪. התובע מסר שיקים לתשלום שכר הטרחה אולם שני שיקים בסכום כולל של 9,256 ₪ לא כובדו. מכאן, שהתובע שילם סך של 17,884 ₪.

אין חולק, והדבר אף עולה מההסכם בין הצדדים, כי התובע רשאי להפסיק את טיפולו של עוה"ד אולם במקרה זה עליו לשלם שכר טרחה בשיעור של 2/3 משכר הטרחה המוסכם.

הדבר נלמד גם מעדותו של עו"ד סיידה בדיון מיום 20.6.2017 (עמוד 12 שורות 21-23 לפרוטוקול).

על כן, אין לקבל את התביעה שכנגד על מלוא סכום שני התשלומים שלא נפרעו, שכן היה על התובע לשלם רק 2/3 מסכום שכר הטרחה המלא כלומר סך של 18,093 ₪ בלבד.

הואיל והתובע שילם סך של 17,884 ₪, נותרה יתרה לתשלום בסך של 209 ₪.

17. אשר על כן, מכל האמור עולה שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪, הסכום שנפסק בגין אי הגשת כתב הגנה במועד, בעוד שעל התובע לשלם לנתבע סך של 209 ₪, ההפרש בין הסכום ששולם לסך שמהווה 2/3 משכר הטרחה המוסכם.

על כן, ישלם הנתבע לתובע סך של 1,291 ₪.

18. הואיל ומרבית תביעתו של התובע נדחתה, כמו גם מרבית תביעת הנתבע, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, תוך 15 ימים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ז, 29 יוני 2017, בהעדר הצדדים.