19 ספטמבר 2016

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 6/4/16 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/11/14 ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1983, הועסק כפועל בניין. ביום 8/9/14 נפגע המערער בעבודתו, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה.

3. ועדה מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 17/11/15 נכויות זמניות לתקופה שמיום 1/11/14 ועד 31/3/16.

4. המשיב הגיש ערר כנגד החלטה זו בטענה ש"טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה עת קבעה נכות זמנית כאשר קיים מצב קודם ברור שלא התייחסה אליו כלל".

5. ביום 3/2/16 התכנסה הוועדה לדון בערר המשיב, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה עיינה בחומר הרפואי שהונח בפניה ושמעה מפי המערער שהוא מועמד לבדיקת CT עמוד שדרה מותני ביום 28/2/16. לפיכך, הוועדה שבה והתכנסה ביום 6/4/16, סקרה את ממצאי בדיקת ה- CT מיום 28/2/16, וציינה "ללא עדות לשינויים חבלתיים, שינויים מבניים במפרקים פצטריים". הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על כאבי גב המקרינים לרגליים, וערכה לו בדיקה קלינית. בסעיף הממצאים קבעה הוועדה כי אין עדות לכיווץ שרירים פראוורטביליים, עמידה על קצות אצבעות ועקבים תקינה וכיווץ וולונטרי של שרירי בטן וגב. בבדיקת טווחי תנועה קבעה הוועדה "כיפוף 90 מעלות במצב ישיבה ללא גירוי עצבי. הפעלת עמוד שדרה מותני יישור מלא מלווה בכאבים לפי דבריו. הטייה לצדדים ותנועה סיבובית תוך שינוי תנוחה ללא הגבלה".

הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"מצב לאחר חבלת גב". בסעיף סיכום ומסקנות ציינה הוועדה כי מתקבל ערר המשיב, מאחר שתלונותיו של המערער קשורות למצבו קודם לתאונה הנדונה. הוועדה הוסיפה כי "תלונותיו טרם התאונה התייחסו להגבלה בתנועות, גירוי עצבי, הקרנה לרגליים, כאבים, וזהות לתלונותיו היום. לפיכך לא נותרה נכות מתום תקופת דמי הפגיעה".

משכך, קבעה הוועדה כי לא נותרה למערער נכות בגין התאונה הנדונה, ונכותו היציבה נקבעה בשיעור 0%.

טענות הצדדים

6. טענת הערעור היא ששגתה הוועדה עת ייחסה את מצבו של המערער למצב קודם. נטען כי ככל שהוועדה סברה שקיים מצב קודם בגב, היה עליה לערוך חשבון עובר ושב. נטען עוד שהוועדה לא התייחסה לאפשרות שנותרה למערער נכות זמנית בגין התאונה.

7. המשיב טוען מנגד כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן מסקנת הוועדה תואמת את הממצאים הקליניים לפיהם לא נותרה למערער נכות. לפי הטענה, לא היה מקום לעריכת מבחן עו"ש כיוון שהוועדה קבעה דרגת נכות 0%.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

8. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

9. למקרא פרוטוקול הוועדה עולה כי נערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, שממצאיה היו תקינים. הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה, ביישור, הטייה וסיבוב לצדדים. גם בדיקת CT עמוד שדרה מותני תמכה במסקנת הוועדה לפיה לא נותרה למערער נכות כתוצאה מהתאונה הנדונה, שכן לא נמצאה עדות לשינויים חבלתיים. בהתייחס לתלונות המערער על כאבים המקרינים לרגליים קבעה הוועדה כי מדובר בתלונות ישנות, שהופיעו עוד קודם לתאונה, ולכן אינן קשורות לתאונה הנדונה. מטעם זה הוועדה גם לא מצאה לקבוע למערער נכויות זמניות, וקיבלה את ערר המוסד.

10. לטענת המערער, היה על הוועדה לערוך מבחן עובר ושב, תוך התייחסות למצב קודם ולמידת ההשפעה של התאונה הנדונה על מצבו הכולל. בהקשר זה יובהר כי למערער אירעה תאונה ביום 18/4/12, אשר הוכרה אף היא כתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער, ביום 10/12/13, דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מגין אותה תאונה. מכאן שגם בגין תאונה קודמת נקבע שלא נותרה למערער דרגת נכות צמיתה.

11. אכן, על פי רוב, ועדה רפואית המבקשת להפחית משיעור הנכות בגין מצב שקדם לפגיעה שהוכרה – נדרשת להצביע על נתון מוכח שיעיד על נכות קודמת, שהייתה יכולה להצדיק קביעת נכות כבר אז (דב"ע מג/46-01 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 223). אלא שבמקרה דנן אין לומר שהוועדה שגתה כשלא ערכה חשבון עובר ושב בנוגע לממצאים בגבו של המערער. משעה שהבהירה הוועדה שאין הגבלה בתנועות עמוד השדרה, ואין פגיעה עצבית – הרי שלא קיימת נכות הקשורה לתאונה. בהעדר נכות אין מקום לעריכת חשבון עובר ושב (עב"ל 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן, מיום 26/8/13).

לסיום:

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת.

13. אין צו להוצאות.

14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ו, (19 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.