תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.11.15 בתל אביב. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 9,599 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ורכב חלופי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר נסע בנתיב השמאלי ברחוב אבן גבירול בתל אביב. כששמע רעש חבטה מימין עצר והבחין ברכב בנתיב נסיעתו. הרכב האחר המשיך בנסיעתו. בהקלטה של שיחה שביצע עם הנהג האחר לאחר התאונה נשמע הנהג אומר כי "זז קצת" כי רכב שלישי "חתך אותו" וכי "אתה [התובע] בסדר. אתה נסעת ישר".

הנתבע 1, שנהג ברכב כי נטען שפגע ברכב התובע, טען כי היה בנתיב הימני ושמע חיכוך בין כלי הרכב. הנתבע לא חזר בדיון על הטענה ולפיה רכב שלישי "חתך אותו", ולעמדתו, גם התובע טעה – משנסע מהר בנתיבו. הנתבע 1 העיד כי יחד עמו נסעה ברכב אשתו, אולם היא לא זומנה לעדות.

הנתבע 2 הוא הבעלים הקודם של רכב הנתבע 1. הנתבעת 3 היא חברת הביטוח אצלה היה מבוטח הנתבע 2.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות לתאונה והן בשאלת הכיסוי הביטוחי.

לפיכך, יש להכריע בתחילה בשאלת האחריות לתאונה – שכן ככל שתידחה גרסת התובע, ממילא אין טעם בהכרעה בשאלה מי מבין הנתבעים צריך לשאת בנזקי התאונה.

ייאמר כבר עתה, לפיכך, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל העולה מהקלטת השיחה שבוצעה בסמוך לאחר התאונה, השינויים בגרסת הנתבע בין אותה הקלטה לבין עדותו בדיון, העובדה כי גם בדיון אישר כי שמע "חיכוך" בין כלי הרכב, והעובדה כי נמנע מלזמן לעדות את אשתו שנכחה עמו ברכב – וחזקה כי עד שלא הוזמן לעדות היה צפוי להעיד באופן השולל את גרסת הצד שנמנע מלזמנו.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1 ועליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

אשר על כן, יש לבחון אף את שאלת הכיסוי הביטוחי.

הנתבע 1 העיד כי רכש את הרכב מהנתבע 2 "יחד עם הביטוח", וכי בשום שלב לא נאמר לו כי ישנה בעיה עם הכיסוי הביטוחי. הנתבע 2 אישר כי מכר את הרכב עם הביטוח וטען כי הודיע זאת לסוכן הביטוח (אשר לא הוזמן כעד בהליך). הנתבע 2 מסר כי לא ביטל את פוליסת הביטוח וטען כי לו היתה לחברת הביטוח טענה בדבר העדר הכיסוי – היה עליה להודיע.

הנתבעת 3 ציינה כי עד להכנת כתבי הטענות והכנת הדיון לא ידעה אודות הטענה כי הרכב נמכר עם הביטוח.

התובע טען, מנגד, כי הנתבעת 3 מעולם לא ביטלה הכיסוי הביטוחי וכי הטענה הועלתה לראשונה בכתב ההגנה. לעמדתו, לא עלה בידי הנתבעת 3 להוכיח כי לא היתה מבטחת את הנתבע 1 ומשכך אין לפטור אותה מאחריות לנזקיו.

הצדדים הגישו לעיונו של בית המשפט פסיקה.

התובע הפנה לת"א (חיפה) 26166-09-09 (כב' הש' י' ליפשיץ; פס"ד מיום 9.3.11) שם נקבע כי בעבר נהגה הגישה ולפיה פוליסת הביטוח היא חוזה אישי הפוקע עם העברת הבעלות ברכב לאחר. גישה אחרת גורסת כי ככל ששינוי הבעלות בנכס לא גרר החמרה של הסיכון – אין לקבוע כי פקע הביטוח באופן אוטומטי ואין לאפשר למבטת להמנע מתשלומי הביטוח. במקרה דנן אומצה הגישה האחרונה, גם נוכח ההסכמה הדיונית שהוצגה ולפיה לו היה פונה התובע באותו מקרה לחברת הביטוח היא היתה מבטחת אותו באותם תנאים.

בת"א (ראשל"צ) 2939/06 (כב' הש' ש' מנהיים; פס"ד מיום 19.8.07) נקבע כי משלא חל שינוי בסיכון שנטלה על עצמה חברת הביטוח עליה לחוב בתגמולי הביטוח, ואין זה משנה אם הבעלות ברכב עברה אם לאו. התנהלות סוכנות הביטוח באותו מקרה, אשר לא הודיעה לרוכש הרכב (ששמע מהמוכר כי הוא "משאיר לו את הפוליסה") שהביטוח לא תקף – עולה כדי עריכת הסכם ביטוח חדש הממשיך את הכיסוי הביטוחי הקיים.

הנתבעת 3 הפנתה את בית המשפט לפסיקה (כנזכר בפרוטוקול הדיון) התומכת בעמדה כי חוזה הביטוח הוא חוזה אישי הפוקע עם העברת הבעלות ברכב, כנזכר לעיל בת"א 26166-09-09.

מצאתי כי הנטל להוכיח שהביטוח פקע עם העברת הבעלות ברכב מוטל על כתבי הנתבעים. שוכנעתי כי לא עלה ידי הנתבעת 3 להרים נטל זה. משלא הוכח לבית המשפט כי חלו שינוי והחמרה בסיכונים שנטלה על עצמה כשביטחה את הרכב כשהיה בבעלותו של הנתבע 2, וכאשר נטען כי העברת הבעלות ברכב יחד עם פוליסת הביטוח דווחו לסוכן הביטוח – שלא מסר גרסה בתיק – מצאתי כי אין לפטור את הנתבעת 3 מחבותה הביטוחית ביחס לרכב נשוא התביעה.

נוכח האמור, התוצאה היא כי התביעה נגד הנתבע 2 נדחית – שכן זיקתו לרכב ולביטוח תמו עם מכירת הרכב והעברת הבעלות בו. ככל שזכאית הנתבעת 3 לקבל ממבוטחה דמי השתתפות עצמית בקשר לנזקי התאונה ובהתאם לתנאי הביטוח עליה לגבותם מהנתבע 1.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים 1 ו-3 לשלם לתובע סך של 9,599 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 375 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,685 ₪.

ניתן היום, י' אלול תשע"ז, 01 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.