לפני: כב' רשמת, רחל גרוס

החלטה

1. לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

2. טענת הנתבע הינה כי התובע הינו תושב בית אולא שבנפת חברון ולכן קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לגבות את הוצאות הנתבע ככל שהתביעה תדחה. הנתבע מוסיף כי קיים סיכוי גבוה כי התביעה תדחה, בין היתר, בשים לב לכך שהתובע נטש את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת ולא פוטר כפי שטען בכתב התביעה.

3. התובע התנגד לבקשה ועיקר טענתו הינה כי עובדת היותו תושב חברון, אין בה די כדי להורות על הטלת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. לטענתו, סיכויי הצלחת התביעה טובים ומטרת הבקשה הינה לחסום את דרכו של התובע מניהול התביעה.

4. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של עובד זר אין בה כשלעצמה כדי לחייב בהפקדת ערובה.

באשר לסיכויי התביעה, לא שוכנעתי כי התביעה הינה "מופרכת על פניה" וכי ניתן לומר בשלב זה כי מדובר בתביעת סרק אשר סיכוייה קלושים שזהו המבחן אשר נקבע על ידי בית הדין הארצי בפרשת אבו נאסר (ע"ע 1424/02 אבו נאסר – Saint Peter In Gallicantu (פורסם בנבו)).

5. מדובר בתביעה לזכויות קוגנטיות המוגנות בחוקי המגן כגון: תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

6. בנסיבות הענין, הבקשה נדחית.

7. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ו, (26 יולי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.