לפניי בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין, שניתן נגדם ביום 28/6/16 בהעדר הגנה.

עילת התביעה הינה הנחת צינור מים בשטח בבעלות התובע, ובפסק הדין חויבו הנתבעים בצו עשה להסרתו ובפיצוי כספי בסך 30,000 ₪, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התובע הינו בעל המקרקעין בכפר מנדא, הנתבעת מס' 1 תאגיד, המספק מים לקרקע חקלאית, והנתבע מס' 2 אחד מחברי העמותה.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 18/5/16, לפיהם נמסר כתב התביעה למבקש מס' 2, הוא סירב לקבל ולחתום, והמסמכים הושארו במקום.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 15/9/16, והנתבעים טענו כי לא קיבלו את כתב התביעה, ונודע להם על ההליך רק מקבלת האזהרה ביום 7/9/16. המבקשים טוענים כי המשיב לא מסר להם את פסק הדין טרם פתיחת תיק ההוצל"פ. לבקשה צורף תצהיר המבקש מס' 2.

לגוף התביעה טענו המבקשים כי הנתבעת הינה עמותה שלא למטרת רווח, וכי המבקש מס' 2 הינו איכר, חבר בעמותה כשאר חבריה, ואין עילה לחיובו באופן אישי. עוד נטען כי השתת סכום פסק הדין על העמותה ללא דיון מהווה עיוות דין, ויגרום לה ולחבריה נזק בלתי מידתי, כמו גם פגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות.

לעניין צינור המים, נטען כי זה היה מונח בחלקת אביו של התובע מזה שנים רבות בהסכמתו. בשנת 2012, לבקשת האב הועתק ע"י המבקשת ועל חשבונה לשולי החלקה. המבקשים טוענים כי המשיב לא הוכיח את בעלותו בקרקע ובמיוחד לא הוכיח נזק בסכום 30,000 ₪, ככל שנגרם לו נזק. על כן טוענים המבקשים כי המשיב מבקש להתעשר על חשבונם.

המשיב בתגובתו טוען כי המבקשת מס' 1 הינה אגודה שיתופית ולא עמותה, וכי המבקש מס' 2 הינו חבר האגודה השיתופית ומענה בביתו. ב"כ המשיב חזר על נסיבות המסירה, טען כי בפסק הדין לא נקבעה חובה למסור אותו לנתבעים טרם הגשתו לביצוע, ועוד טען כי הנתבע מס' 2 פנה לתובע לאחר קבלת כתב התביעה, ביקש ארכה להסרת הצינור, והתובע הפנה אותו לבא כחו. מאז לא נעשה דבר.

המשיב טוען כי הצינור אינו מונח בסמוך לגבול החלקה אלא באמצעה, וכי הדבר מהווה פגיעה בזכות הקניין שלו. לטענה בדבר הסכמת אביו משיב המשיב כי אביו נפטר בשנת 2014 וכי אין בידי המבקשים אסמכתא להסכמה. המשיב צירף את המסמכים הבאים: אסמכתאות לבעלותו בקרקע, תשלום ארנונה וצו ירושה, לפיו הינו אחד מיורשי המנוח עבדאללה מוסטפא זידאן; אסמכתאות לרישום אגודה שיתופית בשם אל ג'מאעה אגודה שיתופית חקלאית כללית בכפר מנדא בע"מ (אין זהות לשם הנתבעת), שמענה אצל המבקש מס' 2; אישורי מסירה של האזהרה, חתומים ע"י המבקש מס' 2 ותצהירי מוסר; לתגובה לא צורף תצהיר המשיב.

המבקשים בתגובה לתגובה אישרו כי המבקשת מס' 1 אינה עמותה אלא אגודה שיתופית, ועמדו על כך שאין הדבר משנה את אופיה ההתנדבותי.

לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין, ואני מתנצלת על העיכוב במתן ההחלטה, אני מוצאת לנכון לבטל את פסק הדין.

באשר למסירה, לא נסתרה טענת המבקשים כי כתב התביעה לא נמסר לידי המבקש, והעובדה שהאזהרה נמסרה ע"י אותו מוסר, המכיר את המבקש, והמבקש חתם על אישורי המסירה ומיד הגיש את הבקשה, מחזקת את טענתו כי לא נעשה נסיון למסור לו את כתב התביעה, וכי לא סרב לחתום.

ככלל מזכירות רשמים בבית משפט השלום בחיפה מחתימה את כל פסקי הדין בהעדר הגנה, הנמסרים לתובעים בחותמת, המחייבת מסירה לנתבע 30 יום טרם פתיחת תיק הוצל"פ, וזאת לקיום מטרת סעיף 6(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

התגובה לא נתמכה בתצהיר, על כן אין תימוכין לטענה לפיה התובע לא נדרש להמציא את פסק הדין לנתבעים טרם ביצועו, ולא לטענה לפיה המבקש מס' 2 פנה אל התובע לאחר הגשת התביעה בבקשת ארכה להעתקת הצינור. אין ראיה לידיעה חלף ההמצאה.

אני גם מוצאת כי בנסיבות העניין, ואם היתה פניה כזו, היה מצופה מב"כ התובע למסור את פסק הדין לנתבעים טרם הגשתו לביצוע (בהתחשב בעובדה שהיה פגרה בין מועד מתן פסק הדין לבין פתיחת תיק ההוצל"פ), ובכך לחסוך הוצאות גם לתובע.

לגוף העניין, אני מוצאת כי השארת פסק הדין על כנו, הן במישור צו העשה והן ברכיב הכספי אינה מוצדקת, ובהתחשב בעובדה שהצינור מונח במצבו משנת 2012, אין הצדקה לביצוע פסק הדין ללא שמיעת ההגנה.

ממילא שם הנתבעת בכתב התביעה שגוי, ויש צורך בתיקון כתב התביעה, לצורך אכיפתו, אך במיוחד לא ניתן לשלול את טענות המבקשת בעניין הסכמת אביו המנוח של התובע להנחת הצינור במיקומו הנוכחי, ויש להוכיח את הנזק הכספי, שלא הובאה כל ראיה לסכומו.

גם העתירה לחיוב המבקש בהתחייבויות המבקשת, שהינה גוף משפטי נפרד, דורשת הרמת נטל ראיה כבד.

על כן, בין אם מחובת הצדק ובין אם משיקול דעת בית המשפט, אני קובעת כי המבקשים הציגו טעם למחדל ונימוקי הגנה ראויים לבירור, אשר לא נסתרו ע"י המשיב, ויש להעדיף את בירור התביעה לגופה על השארת פסק דין, שניתן במעמד צד אחד על כנו (רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה, תקדין-עליון 2005(1), 2253).

במצבו של התובע לא יהיה שינוי מהותי לרעה, בעוד שלנתבעים ולחברי האגודה ייגרם נזק בלתי מידתי.

בנסיבות העניין, ומאחר ולא נקבע ממצא עובדתי בעניין המסירה, ולא התקיים דיון במעמד הצדדים, איני עושה צו להוצאות הבקשה.

פסק הדין מבוטל.

הנתבעים יגישו כתב הגנה עד ליום 26/2/17.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ז, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.