לפניי תביעה כספית בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 10.4.16 בראש העין לכיוון כביש מס' 5 (להלן: "התאונה")., תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 89-367-25 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב נתבעת 2, מס' רישוי 58-146-61 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "רכב נתבעת 2") המבוטח בנתבעת 1.

בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעים בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:

1. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 5,750 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של – 782 ₪.

3. הפסד בגין אובדן ימי עבודה בסך של – 1,000 ₪.

להוכחת הנזקים הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי, מסמכים ותמונות.

התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה, תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו כדלקמן:

"ביום 10/4/16 נהגתי ברכב שאני הבעלים שלו ושמספרו 89-367-25. נהגתי בראש העין לכיוון כביש מס' 5. אני נסעתי בנתיב השמאלי כיוון נסיעתי והגעתי לצומת מרומזר שבו פעלו הרמזורים כסדרם.

בכיוון נסיעתי היו 3 נתיבים, כולם מיועדים לנסיעה ישר. אני הייתי בנתיב השמאלי ומאחר ודלק אור אדום ברמזור בכיוון הנסיעה, עצרתי את הרכב והמתנתי שהאור ברמזור יתחלף מאור אדום לאור ירוק. בשעה שהרכב שלי היה במצב של עצירה מוחלטת ועמד לפחות 20 שניות אז הרגשתי מכה בחלק האחורי של הרכב שלי, ירדתי מהרכב וראיתי שרכב שמספרו 58-146-61, שבדיעבד הסתבר שהוא רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 2, ראסי רואן ומבוטח בנתבעת 1, הוא זה שפגע בחלק האחורי של הרכב שלי. ירדתי מהרכב ושאלתי את הנהגת מה קרה והיא אמרה לי – "מה, אתה חתכת אותי". אני אומר שאני נסעתי לפני שעצרתי בנתיב השמאלי ועצרתי בנתיב השמאלי ולא עברת מנתיב כלשהו לנתיב השמאלי באופן שהיא ניסתה לומר שאני חתכתי אותה, אלא המקרה קרה כמו שאני תיארתי. אני רוצה לומר שהרכב שלי עמד בנתיב השמאלי בשל האור האדום שהיה ברמזור וגם לא היו כלי רכב בנתיב האמצעי ובנתיב הימני. החלפנו פרטים. לרכב שלי נגרמו נזקים, אני צירפתי לתביעה דו"ח שמאי ומסמכים המעידים על הנזקים. הנזק לרכב על פי דו"ח שמאי הינו 5,750 ₪, שכ"ט שמאי 782 ₪ ואני תובע גם סך של 1,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה. מבקש לפסוק לזכותי את הסכום שתבעתי בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות".

בחקירתו הנגדית ע"י נציגת נתבעת 1 לשאלה: "מאיפה הגעת ל אזור התאונה" השיב: "מהבית, אני גר בראש העין ונסעתי לקחת ילדים מבית הספר הביתה, אני רציתי להגיע לכביש 5 שנמצא בהמשך הדרך וזה 100 מ' קדימה מהמקום שבו עצרתי ולפנות אחר כך שמאלה לכביש 5 ברמזור הבא". לשאלה: "אז למעשה היציאה מראש העין ממש קרובה, יצאת משם והגעת לאזור התאונה" השיב: "לא, בשביל להגיע לאזור התאונה מראש העין צריך לעבור 3 רמזורים". לשאלה: "כל הזמן הזה היית על הנתיב השמאלי" השיב: "לא". לשאלה: "מתי עברת לנתיב השמאלי" השיב: "כשתכננתי לפנות לכביש 5 אז לפני כן עברתי לנתיב השמאלי". לשאלה: "כמה זמן אתה משער שעברת לנתיב השמאלי לפני התאונה" השיב: "לא היו בכלל רכבים על הכביש ואני נסעתי בנתיב השמאלי כל הזמן ואני לא יכול לענות לך כמה זמן, נהג לא מודד זמנים כשהוא נוסע על הכביש. לשאלה: "כשהגעת לאזור התאונה הרמזור היה אדום מלא" השיב: "כן, אני עמדתי לפחות 20 שניות לפני הרמזור האדום בנתיב השמאלי".

התובע לא נחקר בחקירה נגדית ע"י נתבעת 2.

נתבעת 2, אשר נהגה ברכב נתבעת 2 עובר לתאונה ותוצאותיה, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה את הדברים הבאים:

"ביום 10/4/16 נהגתי ברכב שמספרו 58-146-61, שזה רכב שמבוטח בהראל חברה לביטוח בע"מ. אני נסעתי בצד שמאל של הכביש. נסעתי בצד שמאל של הכביש. אני באתי בנסיעה מהעבודה מכיוון פ"ת ורציתי לנסוע הביתה ואני גרה בכפר ברא. אז הייתי בצד שמאל של הכביש, זה היה לפני רמזור מהבהב, כלומר היה צהוב מהבהב, ופתאום בא הרכב של התובע שהוא הגיע מצד ימין שלי, כלומר הוא נסע קודם בנתיב האמצעי והוא חתך שמאלה כיוון נסיעתו לעבר הנתיב השמאלי ביותר והוא עצר ואז הוא צמצם לי את מרחב הבלימה ואז פגעתי בחלק האחורי של הרכב שלו. אני אומרת שהאחריות לתאונה היא לא עלי אלא על התובע".

בחקירתה הנגדית לשאלה "אם את נוסעת לכפר ברא, למה נסעת בנתיב השמאלי, היית נוסעת בנתיב הימני" השיבה: "זה הרבה לפני כפר ברא, אני באתי מצומת קסם, וכל הדרך נסעתי בצד שמאל, מצומת קסם כל הזמן נסעתי בצד שמאל".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע. עדותו הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי השתלשלות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותו. עדות התובע בה נותנת אני אמון נתמכת במסמכים שצורפו לתביעתו הכוללים חוות דעת שמאי ותמונות שלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

לא כך באשר לעדות נתבעת 2. עדותה הייתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי "מתפתלת" היא בעדותה בנסיון להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה זאת על מנת להימנע מלשאת בנזקי התאונה כולם ו/או חלקם.

בקבלי גרסת התובע המהימנה עלי ושאותה אני מעדיפה על פני עדות נתבעת 2 בה אין אני נותנת אמון, קובעת אני שביום 10.4.16 נהג התובע ברכב התובע בכביש ראש העין לכיוון כביש מס' 5 כשהוא נוסע בנתיב השמאלי מבין 3 נתיבי הנסיעה המיועדים לנסיעה ישר כיוון נסיעתו. מאחר ודלק אור אדום ברמזור כיוון נסיעת רכב התובע, עצר התובע את רכב התובע בו נהג והמתין שהאור ברמזור כיוון נסיעתו יתחלף מאור אדום לאור ירוק.

נתבעת 2, אשר נהגה ברכב נתבעת 2 מאחורי רכב התובע, לא שמה לב לנעשה בדרך שלפניה, לא הבחינה מבעוד מועד בכך שרכב התובע עצר בשל אור אדום שהיה ברמזור כיוון נסיעתו, לא שמרה מרחק מרכב התובע שעצר לפניה, המשיכה בנסיעה חסרת זהירות ופגעה עם רכב נתבעת 2 בו נהגה בחלק אחורי של רכב התובע וגרמה לנזקים.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 2 אשר נהגה ברכב נתבעת 2 המבוטח בנתבעת 1 ועל הנתבעים 1 ו-2 לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ושהוכחו לפניי בעדות התובע ובחוות דעת השמאי מטעמו שלא נסתרו בריאה ממשית כלשהי על ידי הנתבעים.

נזקי התובע שהוכחו לפניי הינם כדלקמן:

1. נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של – 5,750 ₪.

2. שכ"ט שמאי בסך של – 782 ₪.

עתירת התובע לתשלום בסך של 1,000 ₪ בעבור הפסד ימי עבודה לא הוכחה בראיה ממשית כלשהי, דינה להידחות וכך אני מורה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום תביעתו שהוכח לפניי בסך של – 6,532 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה 10.4.16 ועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי מרכז-לוד בתוך 15 יום.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.