1. לפניי תביעה על פי פוליסה או הפרתה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בסך כולל של 55,223 ₪. בשל סכום התביעה, והעובדה שעיקרה של המחלוקת היא פרשנית, מצאתי לנכון לפצל את הדיון, כך שתוקדם בחינת תחולת הפוליסה על אירוע התאונה הנטען, בהתבסס על נכותו הנטענת של התובע (על פי חוות דעת רפואית שצירף לכתב התביעה); זאת - טרם מינוי מומחה מטעם בית המשפט וטרם מתן הכרעה בסוג ושיעור הנכות שיש לייחס לתובע.

הנכויות

1. על פי כתב התביעה, לתובע, יליד 1953, נהג מונית עצמאי, ארעה ביום 24.2.2014 תאונת דרכים שבגינה נגרם לו נזק גוף (להלן: "התאונה").
2. על פי כתב התביעה, בגין התאונה התלונן התובע על כאבים ברגל שמאל תחילה. התובע עבר בדיקת CT אשר שללה שברים, אולם תוארה אי-סדירות קורטקס של מסרקים שני ושלישי של כף הרגל ובוצע לו קיבוע בסד גבס. כמו כן, מיד לאחר התאונה חש התובע כאבים ביד וכתף ימין שגברו בהדרגה. בנוסף, בעקבות התאונה החל התובע לסבול מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר. התובע עבר בדיקת US כתף אשר הדגימה, בין היתר, קרע בעובי מלא של ה-SSP. ביום 21.4.2015 עבר התובע ניתוח בבית החולים "אסותא" לתיקון של גיד ה-SSP וטנוטומיה של בייספס. לאחר הניתוח עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה. כמו כן, התובע עבר בדיקת EMG אשר הדגימה תסמונת תעלה קרפאלית קלה מימין, ומשמאל - מינימלית בלבד.
3. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית שנתן ביום 22.3.16 ד"ר ליאור דיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, שבדק את התובע וקבע לתובע נכויות רפואיות - כדלקמן:
4. בגין הגבלת תנועת כתף ימין בגבולות השכמה לאחר חבלה לכתף זו וניתוח תיקון קרע מלא - נכות בשיעור 15% בהתאם לסעיף 41(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל").
5. בגין פגיעה מדיאנית ביד ימין נכות בשיעור 5% בהתאם לסעיף 31(4)(א)(1) לתקנות המל"ל.
6. בגין כאבים שאריים והגבלה בכושר ההליכה לאחר חבלה משמעותית בכף רגל שמאל עם ממצאים בבדיקת ה-CT היכולים להתאים לפגיעה במסרקים נכות בשיעור 5% בהתאם לסעיף 47(4)(א-ב) לתקנות המל"ל.
7. בגין הגבלת תנועת הצוואר בצורה קלה נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 37(5)(א).
8. מהאמור עולה כי התובע טוען בענייננו לנכות משוקללת בשיעור של 31%, המורכבת ממספר נכויות קטנות יותר באברים שונים. עוד עולה, כי לא נטען מטעם התובע שנגרם לו אובדן מוחלט של איבר מגופו או אובדן מוחלט של פונקציונליות של איבר מגופו.
9. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית נוגדת שנתן ביום 5.1.17 ד"ר מרדכי קליגמן, מומחה לאורתופדיה. בחוות דעתו לא מוצא ד"ר קליגמן קשר סיבתי בין הנכויות שמצא ד"ר דיין לבין התאונה, ואיננו מסכים כי נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בכף רגל שמאל. לסיכום, הוא קובע כי בגין התאונה שיעור הנכות האורתופדית הצמיתה של התובע הוא 0%. הנתבעת גם מפנה לכך שלא נטען כי נגרם שבר ברגלו של התובע בגין התאונה.
10. בשולי ההתייחסות לנכות הנטענת, להשלמת התמונה, אפנה לכך שהגדרת "תאונה" בנספח לפוליסה היא: "מקרה חבלה או פגיעה גופנית שנגרמה אך ורק ע"י גורם חיצוני ומקרי". הנתבעת טוענת כי פגיעתו הנטענת של התובע בכף ידו, מעצם הגדרתה של תסמונת התעלה הקרפאלית – היא נזק מצטבר, או לכל היותר נזק מצטבר שהוחמר. הנתבעת טוענת כי נזק שכזה אינו כלול בהגדרת ה"תאונה" לפי הפוליסה, שהיא אירוע פתאומי ולא מתמשך (מחלה) או מצטבר (מיקרו-טראומה), לפי ע"א (ת"א) 1888/94 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ויטריאול (15.10.1996). התובע משיב ומפנה לעניין ת"א 52089/06 גולדנברג נ' מנורה (31.8.2008), לפיו כאשר המבטחת מעוניינת להחריג מיקרו-טראומה, עליה לעשות זאת באופן ברור בתוך הפוליסה. אך זו מחלוקת משנית.

המחלוקת המרכזית

1. בעת התאונה היה התובע מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת חיים ובריאות, הכוללת נספח המספק כיסוי לנכות מתאונה, שכותרתו "ביטוח נוסף לתשלום סכום ביטוח נוסף מלא או חלקי במקרה של נכות מלאה או חלקית עקב תאונה [תכנית 720]" (להלן: "הפוליסה").
2. התובע טוען בתביעתו כי על פי הפוליסה שהוצאה לו על ידי הנתבעת, חבה הנתבעת בגין נזקיו בתאונה, שהיא מקרה ביטוח המכוסה בפוליסה, ותובע על פי מכפלת הכיסוי הביטוחי המוגדר בפוליסה – סך 178,139 ₪, באחוז הנכות הרפואית שקבע לו בחוות דעתו ד"ר דיין – 31%, היינו - סך של 55,223 ₪ [178,139X31%=55,223]; זאת – בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום בפועל.
3. הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה את התאונה, את נזק הגוף המיוחס לתאונה ו/או הקשר הסיבתי בין פגימות ונכויות שהתובע יוכיח שקיימות אצלו - לבין התאונה; טוענת לאי-גילוי מצד התובע, המבוטח, שמפקיע את חבותה על פי הפוליסה ו/או חלקה, וטוענת לאשם תורם שיש לייחס לתובע, כזה המנתק קש"ס או כזה שהוא בעל שיעורו מירבי.
4. ברישא לכתב ההגנה, ובראש טענותיה, טוענת הנתבעת כי בענייננו "לא מתקיימת הגדרת מקרה ביטוח על פי הפוליסה הנטענת שכן על פי סעיף 2 לנספח לפוליסה הנטענת, "נכות" המזכה בפיצוי הינה בגין "אבדן מוחלט של אבר בשל הפרדותו מהגוף. או אובדן מוחלט של כושר פעילותו של אבר מאברי הגוף.".
5. לאחר שהוגשה חוות דעת רפואית נוגדת מטעם הנתבעת, ומו"מ לקידום פשרה בין הצדדים לא צלח, ושני הצדדים הביעו התנגדות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הצעתי "כי הצדדים יסכמו במחלוקת על פי חוות הדעת הרפואית מטעם התובע, ואכריע במחלוקת"; זאת - לאחר שכל צד יציג פסיקה התומכת בעמדתו.
6. לאחר הבהרה שביקשה הנתבעת, הודיעה לבית המשפט כי: "היא מסכימה להגיש סיכומים בשאלת פרשנות הפוליסה ותקפותו של תנאי אובדן האיבר, וזאת מבלי להתייחס לקביעת נכות בשלב זה".
7. הצדדים הגישו סיכומים מטעמם, וגם סיכומי תשובה הדדיים. לסיכומים צורפה גם פסיקה. מצאתי ליתן פסק דין בנדון (להבדיל - מהחלטה), באשר – כפי שאפרט להלן - לא מצאתי לקבל את עמדת התובע כי על פי הפוליסה גרסתו בעניין הנכות (נכויות) שנגרמה (נגרמו) בתאונה - תואמת (תואמים) אירוע ביטוח המזכה בתשלום סכום הביטוח המלא או חלקו.

הנוסח השונה של נספחי הפוליסה שהוצגו מטעם הצדדים

1. אפתח בבחינת המסמכים הרלוונטיים שהוצגו בנדון. הצדדים אינם חלוקים לגבי נוסח "הרשימה" של הפוליסה שצורפה לכתב התביעה; אך כל צד מציג נוסח שונה של הנספח לפוליסה, כמסמך שבו מחויבים הצדדים.
2. עיון בשני הנוסחים שמוצגים, כאמור, מעלה כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנוסח המחייב של הנספח לפוליסה, שכותרתו בשני הנוסחים שהציגו הצדדים - זהה: "ביטוח נוסף לתשלום סכום ביטוח נוסף מלא או חלקי במקרה של נכות מלאה או חלקית עקב תאונה [תכנית 720]", ובשוליו כותרת תחתונה המציינת: "ינואר 1983".
3. בשני הנוסחים מצויה בחלקו העליון של הנספח טבלה זהה של רשימת אברים ושיעורי אחוזים לידם, שמוצגת תחת פתיח, שלשונו:

"ביטוח נוסף זה כלול בפוליסה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה אם צויין ברשימת פרטי הביטוח שבפוליסה.

סכום הביטוח הנוסף לפי נספח זה והפרמיה הנוספת שתשולם תמורתו, הכלולה בפרמיה של הפוליסה, נקובים בדף פרטי הביטוח שבפוליסה.

החברה תשלם את סכום הביטוח המלא לפי נספח זה במקרה נכותו המלאה והתמידית של המבוטח בביטוח הבסיסי כתוצאה מתאונה כהגדרתה להלן בנספח זה.

סכום הביטוח המלא לפי נספח זה ישולם גם במקרה של נכות מלאה ותמידית של המבוטח כתוצאה מתאונה אשר בעקבותיה נגרם אחת מאלה: -

1. איבוד גמור ומוחלט של כוח הראייה בשתי העיניים.

2. איבוד גמור ומוחלט של שתי גפיים.

3. טירוף דעת שאינו ניתן לריפוי.

החברה תשלם סכום ביטוח חלקי מסכום הביטוח המלא הנ"ל, המתאים לשיעור המפורט להלן, במקרה של נכות חלקית ותמידית של המבוטח כתוצאה מתאונה אשר בעקבותיה נגרם למבוטח : -

איבוד גמור ומוחלט של: -

הזרוע הימנית או היד הימנית 60% [...]" (הרשימה ארוכה).

1. מיד לאחר ובצמוד לסיפא של טבלת האחוזים שמיוחסים לכל אבר (להלן: "לוח הפיצויים"), כאמור, מופיעה בנוסח שמציגה החברה פיסקה, שלא מופיעה בנוסח שמציג התובע, שלשונה:

"בכל מקרה של נכות חלקית ותמידית עקב תאונה של אברים שלא צויינו בלוח הפיצויים שלעיל או במקרה של אבדן מוחלט של אברים שאינו כולל את הפרדתם האנטומית מגוף המבוטח, ישולם שיעור מתאים של סכום הביטוח המלא, לפי שיעור הנכות שנקבע".

1. לאחר פיסקה זו מופיעה בסיפא לחלקו העליון של הנספח - פיסקה נוספת, שהיא זהה בשני הנוסחים:

"אחריותה של החברה מוגבלת לסכום-הביטוח הנוסף הרשום בדף פרטי הביטוח, בין שישולם בבת-אחת עקב נכותו המלאה של המבוטח ובין שישולם בחלקים בעקבות מספר תביעות לנכות חלקית. על כל פנים כשיגיעו התשלומים שעל החברה לשלמם לפי ביטוח נוסף זה ל-100% של סכום הביטוח הנוסף יפוג תוקפו של נספח זה.".

1. בחלק התחתון של הנספח לפוליסה, בשני הנוסחים, מצוי פרק שכותרתו "תנאים מיוחדים של ביטוח נוסף לתשלום של סכום ביטוח נוסף מלא או חלקי, במקרה של נכות מלאה או חלקית עקב התאונה".
2. ברישא לפרק הזה מצוי סעיף שכותרתו "הגדרות". בתוך סעיף זה, בנוסח שהתובע מציג קיימות הגדרות ל-3 מושגים; ואילו בנוסח שמציגה הנתבעת – הגדרות ל-2 מושגים בלבד.
3. ההגדרה הראשונה, הגדרת המושג "תאונה" – זהה בשני הנוסחים של הנספח, ולשונה:

"1. "תאונה" - מקרה חבלה או פגיעה גופנית שנגרמה אך ורק ע"י גורם קיצוני ומקרי".

1. בנוסח הנספח שמציג התובע מוצגות תחת "הגדרות", לאחר הגדרה 1. "תאונה" (כאמור), שתי הגדרות נוספות; הגדרות נפרדות ושונות - לשני מושגים: "נכות חלקית" ו"נכות מלאה"; ואלה ההגדרות:

"2. "נכות מלאה" פירושה – איבוד מוחלט וכפי שנראה מראש, תמידי, של כושר העבודה של המבוטח עקב התאונה.

3. "נכות חלקית" פירושה – איבוד גמור מוחלט ותמידי של איברים, כמפורט בטבלה לעיל, שנגרם עקב תאונה".

1. לעומת זאת, בנוסח הנספח שמציגה הנתבעת, מוצגת תחת "הגדרות", לאחר הגדרה 1. "תאונה" (שזהה כאמור בשני הנוסחים), הגדרה אחת בלבד – הגדרה למושג "נכות" (ללא אבחנה בין "נכות מלאה" ל"נכות חלקית"), ולשונה:

"2. "נכות פירושה – אבדן מוחלט של אבר בשל הפרדתו מן הגוף, או אבדן מוחלט של כושר פעולתו של אבר מאברי הגוף".

1. התובע טוען בסיכומים מטעמו, כי מצא את הנספח לפוליסה שהוא מציג מטעמו - ב"ארכיון הפוליסות" שבאתר האינטרנט של התובעת, וכי זו הפוליסה היחידה המופיעה שם ונושאת את הכותרת הרלוונטית לענייננו. עוד טוען התובע כי הפוליסה אליה מפנה הנתבעת אינה מופיעה שם כלל, ועל כן, היא אינה רלוונטית לפוליסה שלו.
2. חשוב להעיר כבר עתה, כי בסיכומי התשובה מטעמו, מבקש התובע להתבסס בטיעוניו דווקא על הנספח מטעם הנתבעת (ובעצם זונח בכך טיעונים המתייחסים לנוסח שהוא מציג).
3. הנתבעת טוענת כי בשעה שערך התובע את הפוליסה ב-1983 הוא לא הסתמך על ממצאיו אלו מן האינטרנט, היות והללו לא היו זמינים לו באינטרנט באותה העת.
4. עוד טוענת הנתבעת, כי מן הסרטון שהגיש התובע לבית המשפט (סרטון שלכאורה מתווה דרך להגיע בעיון באתר לנספח שמצא) ניתן לראות שבאתר האינטרנט שלה מופיעות תתי-קטגוריות נוספות שעשויות להתאים לחיפושיו של התובע, ושהתנאים בהן שונים.
5. אפנה לכך, שלטענת התובע לא איתר את נוסח הנספח אליו הוא מפנה באתר אינטרנט אקראי, אלא באתר המציג עצמו כאתר האינטרנט של הנתבעת; ושלמול נוסח שנחזה להיות רלוונטי לפוליסה, הנתבעת לא סתרה קביעה זו.
6. נראה כי במידה ובאתר האינטרנט של הנתבעת מופיעים נוסחים שונים המתאימים לענייננו, כטענתה, היה עליה לא רק לבסס זאת באמצעות ראיות, אלא גם להסביר ולנמק מדוע נוצר מצב שכזה.
7. מאידך, הנתבעת איננה טוענת כי נוסח הנספח הרלוונטי עודכן במהלך השנים, אלא כי הנוסח שהיא מציגה הוא הרלוונטי מלכתחילה לתובע. הנתבעת לא הציעה הסבר לנוסח השונה שמצא התובע באתר הנתבעת, ולא הציגה ראיות לכך שהפוליסה בה התחייבה מול התובע כוללת – במקור - דווקא את הנוסח שהיא טוענת לו (להבדיל מהנוסח שהתובע מציג).
8. מכל מקום, הואיל ולטעמי אין לקבל את התביעה על פי כל אחד משני הנוסחים, אינני מוצא הגיון וצורך להכריע אלו מהנוסחים תקף בענייננו.

השאלה הנשאלת, מהי פרשנות – "נכות חלקית"

1. בענייננו, עולה מחלוקת בין הצדדים באשר לפירוש המושג "נכות חלקית", הנזכר הן בכותרת הנספחים, והן - בגופם.
2. הנתבעת טוענת כי בכל סוגי הפוליסות השונים (כך גם פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל וגם פוליסת ביטוח חיים ובריאות) נסמך הכיסוי לנכות מתאונה על נספח זהה, נספח 720 לנכות מתאונה, כמו זה שבענייננו.
3. הנתבעת מפנה לשורת פסקי-דין בהם נקבע כי לשון הנספח ברורה ואינה דורשת החלה של כללי פרשנות החוזים, וכי הפוליסה מכסה רק מקרים של "נכות" כהגדרתה בנספח שהיא מציגה. משמע, רק מקרים שבתאונה נגרם בהם אובדן מוחלט של איבר, אנטומית או פונקציונאלית.
4. הנתבעת מפנה לפסק הדין ב-ע"א (המחוזי בתל אביב) 3441/06 חיא דוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (27.2.2008) [להלן: "עניין חיא דוד"] כפסיקה המנחה, שם נקבע לגבי פוליסה דומה, בעקבות פסיקה של בתי משפט השלום במקרים דומים, כי:

"היקף הכיסוי בגין נכות מוגבל למקרים בהם נגרם למבוטח אובדן מוחלט של איבר מאברי גופו בין אם מדובר באובדן אנטומי ובין אם מדובר באובדן פונקציונלי של יכולת תפקודו של אותו איבר [...] אובדן חלקי של יכולת התפקוד של האיבר, אינו מספיק כדי לענות על ההגדרה בפוליסה של נכות צמיתה" [שם, פסקה 7].

1. לגבי עניין חיא דוד יש לציין, כי ציטוטי הנספח המופיעים שם אינם זהים לאף אחד משני נוסחי הנספחים שהגישו הצדדים, גם לא ההגדרה ל"נכות צמיתה" העומדת במרכז פסק הדין, ש"פירושה" (הגדרתה) – שם, הוא: "אבדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי של איבר או גפה או חלקיהם, אשר אירע עקב תאונה"; אך ההגדרה דומה לזו שבענייננו.
2. עוד יש לציין לעניין "ניהול הסיכונים", כפי שמפנה התובע, כי עניין חיא דוד עסק בנספח לביטוח נסיעות לחו"ל, בשונה מענייננו. תנאיו ומטרתו של נספח זה הוגדרו שם ככאלו שאינם נותנים "מענה כספי של ממש גם למקרה של 100% נכות צמיתה", וכן נקבע שם במפורש ש"מרכז הכובד של הפוליסה הינה כיסוי ההוצאות הרפואיות ולא הפיצוי בגין הנכות הצמיתה" [שם, פסקה 6].
3. התובע מפנה גם לדבריו של כבוד השופט ד"ר קובי ורדי באוביטר בפסקה 11 לפסק הדין:

"אנו סבורים, כי כדי למנוע ציפיות שווא של מבוטחים, מן הראוי להבהיר ולהדגיש באופן חד משמעי בפוליסות לביטוח נוסעים לחו"ל, שהפוליסה אינה מכסה מקרים של נכות חלקית שאינה מהווה אובדן מוחלט, אנטומי או פונקציונלי של איבר או גפה, שרק היא נחשבת לנכות צמיתה, שהיא ברת כיסוי ביטוחי. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין למפקח על ביטוח שיבחן את המלצתנו הנ"ל".

1. למול זאת יש להפנות, כי למרות שציפייתו של המבוטח לכך שהנספח לאותה פוליסה יכסה את נכותו החלקית הוגדרה בעניין חיא דוד כסבירה – נקבע שם שהגדרת ה"נכות" בנספח ברורה ובהירה, ולכן אין מקום להחיל על חוזה הביטוח את כללי פרשנות החוזים. וכן, שהגדרת ה"נכות" היא התניה הבסיסית להחלת הפוליסה, בין אם נכות זו תסווג לאחר מכן כמלאה ובין אם תסווג כחלקית.
2. התובע טוען כי אין להתייחס לפסק הדין בעניין חיא דוד כהלכה מנחה, שכן מעט מאד פסקי דין התבססו עליה.
3. עוד טוען התובע כי פרשנותה של הנתבעת למושג "נכות" פוגעת באופן בלתי סביר בציפיות המבוטחים, תוך יצירת מצג שווא לפיו קיים בפוליסה כיסוי למקרה של נכות חלקית וצמיתה כתוצאה מתאונה.
4. התובע טוען כי בהיעדר הגדרה ל"נכות חלקית" בנוסח התובעת (להבדיל מהגדרת - "נכות"), יש לפרש את המושג לטובת המבוטח וביחס להגדרת ה"נכות" המופיעה בו, כלומר - כאובדן חלקי של האיבר מבחינה אנטומית או אובדן חלקי של תפקוד האיבר.
5. התובע טוען כי פרשנותה של הנתבעת, לפיה כדי לקבל פיצוי עבור "נכות חלקית ותמידית" יש לעמוד תחילה בהגדרת ה"נכות" הדורשת אובדן האבר או אובדן תפקודו באופן מלא - יוצרת אבסורדים, ומאיינת את האפשרות לקבלת פיצוי עבור כל נכות שאיננה נכות מלאה. התובע מפנה לכך שטענה זו נתמכת גם בפסק דינו של כבוד השופט גדליה טהר-לב ב-ת"א (השלום ב-ב"ש) 5191/02 רב"ע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (21.10.2007) [להלן: "עניין רב"ע"]. התובע מזכיר כי פסק דין זה בוטל במחוזי (ללא הכרעה הפוכה), לטענתו - עקב "הסדר חסוי" שהושג לאחר ערעור. התובע אינו מציג פסקי דין נוספים לתמיכה בטענתו זו, אך, כאמור, מבקש לאבחן את הפסיקה שמציגה הנתבעת.

הדין

1. על פי הדין, פוליסת ביטוח היא חוזה שיש לפרשו באמצעות הכללים הרגילים לפרשנות חוזים, "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו", כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן: "חוק החוזים"].
2. בפסיקה נקבעו במהלך השנים שני כללי פרשנות ספציפיים לפוליסת ביטוח: האחד, פירוש הפוליסה לפי משמעותה המילולית הרגילה והברורה, ומתוך תפיסת כל תניותיה כמכלול אחד [ראו, למשל: ע"א 711/77 כולי נ' "פרודנשל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לד(4) 757, 763 (1980); ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 572-570 (1985)) (להלן: "עניין מדינת הילדים"); ע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פ"ד מו(2) 372, 379 (1992)]; והשני, פרשנות הפוליסה נגד המנסח-המבטח, כלל שעוגן מאוחר יותר גם בתיקון תוספת לחוק, בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים. כללים אלו נקבעו ספציפית לחוזי ביטוח, "בשים לב לכך שמדובר בדרך כלל בהתקשרות חוזית בין צדדים שאינם שווים בכוחם, בחוזה אחיד במהותו, במוצר מופשט שצופה פני-עתיד שמונחיו ותניותיו אינם תמיד פשוטים להבנה לקורא מן השורה שנעדר הכשרה מקצועית" [פסקה 27 לפסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר ב-ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (21.8.2013) (להלן: "עניין מוצרי אלומיניום")].
3. אך בפסיקה מובהר, כי בית המשפט לא יפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח במקרים שבהם ניצבות לפניו שתי משמעויות סבירות באותה מידה מבחינה לשונית; וכשקיימות שתי פרשנויות אפשריות, אולם אחת היא המשמעות הרגילה והמקובלת והשנייה הינה שולית, תועדף האפשרות המקובלת, גם אם היא נוחה דווקא למנסח המסמך [ס' 28 לעניין מוצרי אלומיניום ובעניין מדינת הילדים, בעמ' 573].
4. אשלים ואפנה לכך, שלעניין ציפיות המבוטח, תחולתה של "דוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח" בדין הישראלי שנויה במחלוקת. גם כאשר נעשה בה שימוש בפסיקה הישראלית – היה זה כאשר לשון הפוליסה היתה עמומה. הדוקטרינה בגירסתה ה"חמורה", המאפשרת לפרש חוזה לפי ציפיות המבוטח ובניגוד ללשונו – טרם יושמה בדין הישראלי [פסקה 29 לעניין מוצרי אלומניום]; שימוש במובנה "המרוכך" של הדוקטרינה (הגם שבמקרה שבו היתה מחלוקת בין השופטים) נעשה בעניין רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ. סהר חברה לביטוח, פ"ד נ (3) 281 (1996). בפסיקה מאוחרת יותר, מצא כב' השופט עמית ליישם (בעמדת יחיד) את הדוקטרינה מקום בו כללי הפרשנות המקובלים הובילו ממילא לתוצאה המקבלת את עמדת המבוטח; זאת - בעניין פרשנות המונח "מנהל מורשה" לקביעת כיסוי ביטוחי לדירקטורים בביטוח אחריות נושאי משרה [ע"א 4024/13 תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ ואח' נ. אריה פינקוביץ ואח' (פורסם; 29.8.16)].

דיון והכרעה

1. אדון בנוסח הנספח לפוליסה שמציג התובע – תחילה. דעתי היא, כי מלשון ההגדרה של המושג "נכות חלקית" שבנוסח זה: "איבוד גמור מוחלט ותמידי של איברים, כמפורט בטבלה לעיל, שנגרם עקב תאונה" [הגדרה מס' 3], עולה כי כיסוי הפוליסה בנוסח זה חד וברור אף יותר ממה שנעשה בנוסח שמציגה הנתבעת. ברור מנוסח זה, שהמונח "נכות חלקית" איננו כולל אובדן חלקי או מלא של הפונקציונאליות של איבר, ומדובר רק במקרה של איבוד מוחלט של איבר; מה שלא אירע בענייננו.
2. משהובהר כי פרשנות נוסח הנספח שמציג התובע איננה תומכת בהתקיימות מקרה ביטוח בענייננו, אדון בהמשך הדברים רק בנוסח הנספח שמציגה הנתבעת.
3. המחלוקת בין הצדדים היא פשוטה. התובע טוען כי למקרא הרישא לנספח זה (חצי העמוד העליון בעמוד הראשון לנספח), ניתן להבין כי "נכות חלקית" היא גם נכות שאיננה כרוכה באובדן איבר או באובדן פונקציונאליות מלא של האיבר.
4. מטיעוני התובע עולה כי הוא מסתמך בעיקר על האמור בפסקה המופיעה לאחר לוח הפיצויים (טבלת האברים והאחוזים שברישא לנספח), פסקה, שכאמור, לא קיימת בנוסח שהתובע הציג, שלשונה: "בכל מקרה של נכות חלקית ותמידית עקב תאונה של אברים שלא צויינו בלוח הפיצויים שלעיל או במקרה של אבדן מוחלט של אברים שאינו כולל את הפרדתם האנטומית מגוף המבוטח, ישולם שיעור מתאים של סכום הביטוח המלא, לפי שיעור הנכות שנקבע" (ההדגשה בקו הוספה). לשיטתו, את הרחבת תחולת הפוליסה שבפסקה זו, גם למקרה שמודגש לעיל בקו - סביר לקרוא כפשוטו, היינו: "נכות חלקית ותמידית", נכות כפי שמוכרת לנו בחוות דעת רפואיות שנמסרות לבית המשפט חדשות לבקרים, ולא בהכרח אובדן איבר או פונקציונליות מלא.
5. עוד לטענת התובע, צמצום תפיסת "הנכות החלקית והתמידית" למקרה של אובדן אבר מעלה את השאלה במה שונה "נכות" מ"נכות חלקית ותמידית"; ולטענתו, כל מענה לשאלה זו מעלה תשובות אבסורדיות, כמו "אובדן חצי אבר".
6. בתשובה, כאמור, מפנה הנתבעת לקביעה שנקבעה בעניין חיא דוד, היינו שכאשר הגדרת ה"נכות" בנספח ברורה ובהירה, אין מקום להחיל על חוזה הביטוח את כללי פרשנות החוזים. לשיטתה, הגדרת ה"נכות" היא התניה הבסיסית להחלת הפוליסה, בין אם נכות זו תסווג לאחר מכן כמלאה ובין אם תסווג כחלקית.
7. הנתבעת מפנה לכך שהדרך הנכונה לקרוא פוליסה היא תוך זיקה להגדרותיה. כך, במספר פסקי דין שדנים בנוסח דומה של פוליסה, מובהר שיש לקרוא את הפוליסה בכפוף להגדרת "נכות" המופיעה בה [ת.א. (השלום ב-ק"ג) 16220-04-11 רון חצרוני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 24.1.12)]; כי לא ניתן להתעלם מהגדרת "נכות" כאובדן מוחלט [ת.א. (השלום ב-ת"א) 23187/08 פריינטה נ. מגדל (פורסם; 13.4.09); וכי העיקר הוא מה הגדרת "נכות" מלמדת [בש"א (השלום ב-ת"א) 188105/04 ראיה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. עאהד יוסף נאשף (פורסם; 6.2.05)].
8. הנתבעת טוענת כי אם אתה "מצטייד" בהגדרת "נכות" שברישא לפרק "התנאים המיוחדים" בנספח: "2. "נכות פירושה – אבדן מוחלט של אבר בשל הפרדתו מן הגוף, או אבדן מוחלט של כושר פעולתו של אבר מאברי הגוף", וקורא תחת רישומה והכוונתה של ההגדרה את הרישא לנספח, שבו נעשה תחילה שימוש במונח: "נכות מליאה ותמידית", ורק לאחר מכן במונח "נכות חלקית ותמידית" (בהקשר של איבוד מוחלט ותמידי של אברים לפי הטבלה), אין כל סבירות לפרש את הפיסקה נשוא המחלוקת [בסעיף 52 לעיל], שמופיעה אחרי לוח הפיצויים, ככזאת שמדברת על נכות חלקית ותמידית של אברים, מקום שאין בהם אובדן מוחלט - אם של האבר עצמו ואם של הפונקציונליות שלו.
9. עיון בנספח מגלה שמניסוח הרישא לנספח עולה, כי השימוש במושג "נכות חלקית ותמידית" נעשה להבדיל מ"נכות מליאה ותמידית", שהוא מקרה שהדיון בו קודם לדיון ב"נכות חלקית ותמידית". לפי הרישא של הנספח, "נכות מליאה ותמידית" מזכה במלוא תשלום הביטוח המלא, ולפי פשוטו בעצם מדובר במקרה בו המבוטח נהפך לנכה מלא (100%) בגין התאונה [ס' 1 לפרק "התנאים המיוחדים"], ובנוסף - 3 מקרים אזוטריים בהם הנכות היא: איבוד גמור ומחולט של הראייה, איבוד גמור ומחלט של שתי גפיים, וטירוף דעת שאינו ניתן לריפוי.
10. במושג "נכות חלקית ותמידית" נעשה שימוש לראשונה למול לוח הפיצויים (טבלת האברים) בלשון: "החברה תשלם סכום ביטוח חלקי מסכום הביטוח המלא הנ"ל, המתאים לשיעור המפורט להלן, במקרה של נכות חלקית ותמידית של המבוטח כתוצאה מתאונה אשר בעקבותיה נגרם למבוטח : - איבוד גמור ומוחלט של: - הזרוע הימנית או היד הימנית 60% [...]" (הרשימה ארוכה).
11. כפי שאראה להלן, אמנם מבחינת השפה העברית ניתן להתפלפל, ובלשון התובע - "להתפתל", ולנסות לפרש את המונח "נכות חלקית ותמידית" כפי שמבקש התובע, אך פירוש זה נראה לי הפירוש הדחוק יותר, הפחות סביר – הן מתוך הסתכלות על תנאי הנספח לפוליסה כמכלול, והן מתוך התחשבות בהגדרה הבהירה והחדה של "נכות".
12. כך, התובע יכול לטעון, שעצם השימוש בביטוי "נכות חלקית ותמידית" לראשונה טרם אפיון המקרים, שבהם נגרם איבוד גמור ומוחלט של אבר מהאברים מסוימים שבלוח הפיצויים (רשימת האברים), איננו בהכרח מגביל את המושג רק למה שעולה מרשימה זו. לזה הנתבעת יכולה להשיב, כי אכן רק חלק מהאברים שלהם נגרם איבוד גמור ומוחלט מנויים בטבלה, ואילו בכל הקשור לאיבוד גמור ומוחלט של אברים אחרים – לכך מתייחסת הרישא של הפיסקה הבאה, נשואת המחלוקת, היינו - החלק שסומן בקו בסעיף 52 לעיל, שמאפשר למבוטח באותם מקרים פיצוי כאמור באותה פיסקה; גם שם מקדים ומופיע המושג "נכות חלקית ותמידית" בראש הפיסקה.
13. כך, התובע יכול לטעון כי עצם קיומו של הסיפא לפיסקה זו, שמכיר במקרה בו האבר נותר "תלוי" ללא פונקציונליות על הגוף (לא מופרד אנטומית) - כבר-פיצוי, תומך בפרשנות, לפיה בחלקה הראשון של הפיסקה מקופל מקרה שהוא פחות בחומרתו מזה שבסיפא שלה. לזה הנתבעת יכולה להשיב כי הסיפא של הפיסקה שפרשנותה, כאמור, במחלוקת, המדברת באברים שלא נותקו אנטומית מהגוף, יכולה ללמד דווקא שחלקה הראשון של הפיסקה שמופרד מחלקה השני במילה "או" מתייחס למקרים שהם "עוצמתיים" ברמה של אובדן איבר, אך נדרש להתייחס אליהם בנפרד, לאחר לוח הפיצויים, כי אלו פשוט אברים (שנגרם להם אובדן) אך לא מופיעים בלוח הפיצויים שבנספח.
14. יכול שהיה מסייע לבהירות הפיסקה, לו לפיסקה המדוברת היו מוספות 3 המלים: "איבוד גמור ומוחלט", כך: "בכל מקרה של נכות חלקית ותמידית עקב תאונה של - איבוד גמור ומוחלט – של אברים שלא צויינו בלוח הפיצויים שלעיל או במקרה של..." (המלים המודגשות הוספו לצורך ההדגמה). עם זאת, אינני סבור שבהיעדרן של שלוש המלים, כאמור, אובדת ההבנה של כוונת הדברים. תפיסה אחרת מביאה לאבסורד; באשר, מתוך ראיה של מכלול התנאים בנספח לפוליסה והגדרת "נכות" שבו, ניתן לראות כאבסורדית את עמדתו הפרשנית של התובע, לפיה פרשנות הרישא לפיסקה המדוברת היא, שרק באברים שלא מופיעים ברשימה שבלוח הפיצויים, ניתן יהיה לפצות גם במקרה שאינו איבוד גמור ומוחלט, שעה שהפיצוי לגבי האברים המופיעים בלוח הפיצויים, שהם מרבית האברים שניזוקים בתאונות חדשות לבקרים, כמו גפיים, עיניים, אצבעות ושמיעה – הפיצוי בגינם מוגבל במפורש – רק למקרה של "אובדן גמור ומוחלט".
15. אם כן, אני מקבל כי באורח דחוק ניתן לטעון כי לפוליסה זו שתי פרשנויות אפשריות. שתיהן אפשריות, אך סבירותה של פרשנות הנתבעת גדולה משמעותית יותר. הואיל ומצאתי יתרון משמעי של אחת הפרשנויות על השנייה, כאמור בדין, כלל אינני מגיע להחלת הכלל של פרשנות נגד המנסח; זאת - אף אם, כאמור, התוצאה היא שמתקבלת הפרשנות הנוחה למנסח.
16. לשון אחר, אני אומד את דעת הצדדים בהתקשרות החוזית בהוצאת הפוליסה לתובע, כפי שהיא משתקפת אובייקטיבית על פי נוסח הנספח לפוליסה, ככזאת שאיננה מזכה את המבוטח בפיצוי במקרה שבו אין אובדן מלא של אבר או אובדן מלא של פונקציונליות של אבר.
17. האם במקרה כזה יש ליישם את דוקטרינת הציפיות של המבוטח, ולו בצורתה "המרוככת"? לטעמי לא. אקדים ואומר, שהדין מזהיר מהתערבות בית המשפט באמצעות פרשנות תכליתית ש"קוראת לתוך הפוליסה" תניות שאינן מופיעות בה. פרשנות לחוד, והוראות נורמטיביות שבחוק - לחוד [ככ' השופט ריבלין בפסקאות 12-14 בעניין ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ. קדוש (פורסם; 25.6.07)]. לא די בכך שהתובע טוען שהפוליסה יכולה להטעות. כשצד מבקש להוכיח כי ציפייתו או ציפיותו כמבוטח הופרה במעשה או מחדל של המבטחת, עליו להוכיח זאת, ולא די בכך שיכולה להיות פרשנות אפשרית שאולי התובע קרא בעת ההתקשרות בפוליסה בה התקשר עם המבטחת.
18. בענייננו לא הוכחה לי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים בעת הוצאת הפוליסה ב-1983. מכל מקום התביעה מצטמצמת לעולה מהכתובים, מהפוליסה. משקבעתי כי פרשות הפוליסה הסבירה יותר היא כזאת שאיננה מפצה בגין מקרה שאין בו אובדן מלא של איבר או פונקציונליות, לא אוכל לקבוע אובייקטיבית כי הופרה ציפיותו של התובע רק משום שלפוליסה שתי פרשנויות אפשריות.
19. התובע טוען גם, כי באופן בו מנוסחת הפוליסה הפרה הנתבעת את האיסור על מצג שווא ועל חובת הגילוי היזום שחלה על המבטחת לפי הוראת ס' 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שבעיקרה חלה על פירוט של סייגים או הבלטתם. לפי הפסיקה, החובה הזאת משתרעת לא רק על הסייגים לכיסוי הביטוחי, אלא גם על הנסיבות שבהן הביטוח כלל לא חל [ע"א 300/97 חסון נ. שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב (5) 745,763 (1999); ירון אליאס, דיני ביטוח 671 (2009)].
20. במקרה שלנו, הטענה לגבי אי גילוי איננה לגבי החרגה, אלא לגבי הנסיבות שלגביהן מתברר שהפוליסה לא חלה. הנתבעת טוענת כי בעצם הניסוח של ההגדרה של נכות, יש משום מצג שמכווין לכך שמה שאיננו אובדן מוחלט – איננו נכות; ומכאן, שלא יכולה להיות טעות שמקורה באי-גילוי אף בחובה הרחבה יותר שנגזרה ממנו – מה לא בר-פיצוי על פי הפוליסה.
21. אף שאני מקבל שאינני מוצא לקבוע בפוליסה, שמן הסתם עברה את אישורו של המפקח על הביטוח, כי היתה הפרה של דרישות החוק בהקשר של הגילוי היזום - הרי שבעניין זה, דעתי כדעתו של כבוד השופט ד"ר ורדי באוביטר לעניין חיא דוד; היינו, אף אני סבור כי עדיין יש מקום לחדד; יש מקום להגדיר בנספח לפוליסה בצורה יותר ישירה, ברורה ובהירה - מהי אותה "נכות חלקית ותמידית" שהפוליסה מכסה.
22. אם כן, אינני מוצא כי התובע הרים את הנטל להוכיח שמדובר בהיעדר גילוי שמזכה אותו בסנקציה, אך אני מוצא שראוי לשקול להפנות לממונה על ביטוח, על מנת להסדיר את הבהירות של הפוליסה בכללה.

סוף דבר

1. לסיכום, לעניין המונח "נכות חלקית" בענייננו, דעתי היא כי הפרשנות שמציע התובע, גם בהסתמך על הקביעה בעניין רב"ע (שפורמלית בוטלה בערעור) היא דחוקה ופחות סבירה. נראה לי כי הגדרות הפוליסה ברורות דיין וקובעות כי עמידה בתנאי הגדרת ה"נכות" היא דרישת הסף לעבור בגדרה. הפרשנות שמציעה הנתבעת סבירה יותר.
2. לאור כל האמור, ולאחר שדנתי בפירוט בטענות הצדדים, ואין מחלוקת שהתובע לא איבד אבר ולא איבד פונקציונאליות מליאה באבר, אני מוצא כי דין תביעת התובע להידחות.
3. עם זאת, כעולה מכל האמור לעיל, אני מוצא לציין כי אני מתרשם שעצם קיומה של יותר מאפשרות אחת לפרש את הפוליסה, לרבות - ה"חסר" שזיהיתי בניסוח הפיסקה שבמחלוקת, הם שתרמו לכך שהתובע מצא להביא את תביעתו עד לפתחו של בית משפט זה. זהירות יתר בניסוח הפוליסה, שהוא מוצר שצריך להימכר לציבור הרחב, היתה להערכתי מונעת ניהול תביעה זו.
4. על פי הוראת תקנה 511 לתקנות הסד"א, חיוב צד בהוצאות משפט של הצד שכנגד הינו לשיקול דעתו של בית המשפט. נפסק כי, בנסיבות מיוחדות, רשאי בית המשפט לקבוע הוצאות משפט שישלם בעל הדין שזכה לצד שכנגד [ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ. מ"י (פורסם; 16.3.08)]. בענייננו, בו התביעה היא נגד חברת ביטוח, אני מוצא כי רלוונטית לעניין הפעלת שיקול הדעת בהטלת הוצאות גם בחינת האופן בו התגבשה החלטת התובע להגיש את התביעה, והסיבה לסברתו שיש לו עילה מוצקה.
5. אשר על כן, אף שדין התביעה להידחות, אני מוצא להורות כי הנתבעת תישא בשיעור מסוים מהוצאות התובע בגין שכר טרחה בתביעה זו, בסך כולל של 13,000 ₪.
6. אשר על כן, התביעה הנדונה נדחית בזאת. בנוסף, אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע באמצעות בא-כוחו סך כולל של 13,000 ₪. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע באמצעות בא-כוחו החזר הוצאות המומחה הרפואי שנתן לו חוות דעת רפואית בנדון (לפי קבלות) ושל האגרה ששולמה בנדון. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

בשל טענות לקיומם של נספחים שונים בניסוחם לאותה פוליסה, ובשל הערתי ב-ס' 69 לעיל, אני מורה למזכירות בית המשפט לשלוח העתק מפסק דין זה להנהלת בתי המשפט; זאת - על מנת שהנהלת בתי המשפט תשקול – האם להעבירו למפקח על הביטוח, שיבחן את המלצתי כעולה מפסק דין זה, שמצטרפת להמלצה שבזמנו נתן בית משפט המחוזי בגין נספח דומה של פוליסה בענין חיא דוד.

ערעור לבית משפט המחוזי ניתן להגיש בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.