23 נובמבר 2016

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18/11/15 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/5/15 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. לפי העולה מהתיק, המערער יליד 1976, מועסק בתפקיד מכונאי רכב. המערער נפגע ביום 9/2/14 בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן גב תחתון ורגליים.

3. ביום 29/7/15 התכנסה הוועדה לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירוכירורגיה ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער על כאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין. לאחר שעיינה בנימוקי הערר של ב"כ המערער, סקרה הוועדה ממצאי בדיקת EMG מיום 18/3/15 ופענוח CT שצוטט בבדיקת ד"ר אמין פאר מיום 17/10/14. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ובסעיף הממצאים קבעה כך:

"בדיקה אורטופדית: מתהלך ללא עזרה של אביזרים אורטופדיים. משתמש בחגורה לגב. מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים. תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות. הלורדוזיס שמורה. עולה על מיטת הבדיקה ללא עזרה. מתפשט ללא עזרה. יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות כשכפות ידיו מונחות על השליש הדיסטלי של השוקיים.

היקף שרירי הירכיים 47 ס"מ דו צדדי, ושוקיים 30 ס"מ דו צדדי.

בדיקה נוירולוגית: SLR לסג שלילי דו צדדי. לציין מתלונן על כאבים בעת הרמת רגל ימין בכיפוף, ללא קיפוח מוטורי. החזרי פיקה ואכילס הופקו תקינים, אין הפרעה בתחושה".

לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל לעיונה תיק רפואי כללי ואורטופדי משנת 2010. הוועדה שבה והתכנסה ביום 18/11/15, ולאחר שעיינה בכרטיסים הרפואיים קבעה "קיימים רישומים רבים על כאבי גב. על פי הבדיקה הקלינית אין נכות המתבטאת באחוזים בגין התאונה הנדונה". משכך, קבעה הוועדה כי לא נותרה למערער נכות בתחום האורטופדי והנוירולוגי, ונקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/5/15.

טענות הצדדים

4. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה שגתה בקביעתה בדבר רישומים רבים על כאבי גב, ולמעשה הליקוי בגב הינו תוצאה ישירה של התאונה. נטען עוד, שאין יסוד לשלילת קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי בגב.

5. בפתח הדיון שהתקיים ביום 22/9/16 העלה המשיב טענת התיישנות ובית הדין התבקש לסלק את הערעור על הסף. לפי הטענה, במכתב המשיב מיום 19/11/15 הודע למערער על החלטת הוועדה, אולם הערעור הוגש לבית הדין רק ביום 8/5/16, היינו בחלוף שישה חודשים מהמועד שנמסרה למערער ההודעה על החלטת הוועדה.

לגופו של ערעור טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, אשר בדקה את המערער ופירטה בפרוטוקול את הממצאים הקליניים התקינים ואת ממצאי בדיקות הדימות. לטענת המשיב, ההחלטה שאין למערער נכות אורטופדית ונוירולוגית המתבטאת באחוזים, הינה קביעה רפואית מנומקת ומפורטת כדבעי.

דיון והכרעה

אשר לטענת ההתיישנות ובקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף:

6. בהליכים כנגד החלטות של ועדות לעררים למיניהן, על פי חוק הביטוח הלאומי וחוקים אחרים, הפנייה לבית דין אזורי לעבודה נעשית בדרך של הגשת "ערעור". בהתאם לכך נקבעו המועדים להגשת ערעורים לבית הדין האזורי בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 ("התקנות"). תקנה 2 לתקנות קובעת כי המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים או ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. לבית הדין אין סמכות להאריך מועד זה.

7. בעב"ל 31/98 אליהו סולן - המוסד לביטוח לאומי,  פד"ע לד 488, עמד בית הדין הארצי על מטרת קביעת תקופת ההתיישנות המקוצרת בתביעות של מבוטחים המוגשות כנגד החלטות המוסד לביטוח לאומי. דברים אלה יפים גם לעניין בו עסקינן, היינו הגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. וכך נפסק שם:

"ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר. וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה המגעת, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן משקל סגולי משלו, המחייב דחיפות ושקידה ככל שהמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן הגמלה, בתהליך קבלת ההחלטה – כולל הפעלת שיקול הדעת. והוא הדין במה שנוגע לפניה לערכאה שיפוטית... איחר המבוטח בהגשת התובענה, בלא שיהא לכך צידוק מן הצידוקים המנויים בחוק ההתיישנות, אין לתובענתו תקומה".

8. על פי ההלכה הפסוקה, אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים להגשת תובענות או ערעורים לפי התקנות (עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 853; דב"ע מט/ 0-170 אוראל פרת – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא 132).

9. בענייננו: החלטת הוועדה ניתנה, כאמור, ביום 18/11/15. בהודעת המשיב מיום 19/11/15, הודע למערער על החלטת הוועדה. הודעה זו נשלחה למערער בדואר. לאחרונה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי קיימת חזקה עובדתית, המשקפת את ההיגיון וניסיון החיים, לפיה ככלל דבר דואר שנשלח לפי פרטי מען תקינים, מגיע לנמען תוך פרק זמן סביר (עב"ל 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי, מיום 18/5/15). יש להניח, אפוא, שהודעת המשיב מיום 19/11/15 הומצאה למערער כדין, והמערער לא סתר חזקה זו. בהודעת המשיב האמורה צוין כי המערער רשאי להגיש ערעור על ההחלטה זו "בתוך 60 יום מקבלת הודעה זו".

יחד עם זה, יש ליתן את הדעת לכך שהודעת המשיב מיום 19/11/15, לא נשלחה לב"כ המערער, על אף שהמערער היה מיוצג בעת הגשת הערר, ובא כוחו הופיע עמו בדיון בוועדה ביום 29/7/15.

10. נדחית טענת המערער לפיה לא הגיש את הערעור במועד מוקדם יותר מאחר שפרוטוקול הוועדה לא הומצא, כך שלא יכול היה לדעת מה הוחלט בעררו. הלכה היא כי יש להבחין בין החלטת הוועדה הקובעת דרגת נכות לבין "הממצאים והנימוקים" המצורפים להחלטה, וכי יש למנות את המועד להגשת ערעור ממועד קבלת ההחלטה (דב"ע נג/ 01- 4 המוסד לביטוח לאומי – יוסף גרינברג פד"ע כו 163).

11. הגם שיש להניח שהודעת המשיב הומצאה למערער במועד, טענת ההתיישנות לבדה אין בה כדי להכריע את הכף, ויש להמשיך ולבחון את סיכויי הערעור. בחינת טיעוני הצדדים מלמדת כי בנסיבות העניין דין הערעור להידחות גם לגופו, ולא עלה בידי המערער להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות בית הדין.

אשר לנימוקי הערעור לגופו:

12. המערער משיג כנגד קביעותיה הרפואיות של הוועדה, תחום המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ואין לבית הדין סמכות להתערב בו.

13. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 29/7/15 מעלה שהוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה, מבחינה אורטופדית ומבחינה נוירלוגית, ונמצאו ממצאים תקינים, לאמור: טווח תנועות מלא ותקין בסיבוב ובהטיה לצדדים; לורדוזיס שמורה; מבחן SLR לסג שלילי דו צדדי; היקף שרירי ירכיים ושוקיים שווה דו צדדי; אין קיפוח מוטורי; החזרים תקינים. לאור האמור קבעה הוועדה כי אין נכות אורטופדית בגב ואין הפרעה בתחושה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ונתנה דעתה לתלונות על כאבי גב בעת הרמת רגל ימין בכיפוף. בידוע, כאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות בהעדר הגבלה בתנועות או חסר נוירולוגי. עוד עולה מהחלטת הוועדה כי היא התייחסה בהרחבה לממצאי בדיקות ההדמיה, ומסקנתה מבוססת גם על רישומים רפואיים קודמים, וגם על ממצאי בדיקות ההדמיה אשר עולים בקנה אחד עם הממצאים הגופניים שמצאה בבדיקתה.

14. לאור כל האמור, המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה, ולא מצאתי כי קיימת סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין ממצאי הוועדה כמפורט לעיל לבין מסקנתה שלא נותרה למערער נכות בגין התאונה הנדונה.

סוף דבר

15. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

16. אין צו להוצאות.

17. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ז, (23 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.