<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד אסי בן הרוש

המשיב וב"כ עו"ד מסארווי יוסף

מתורגמנית לערבית

פרוטוקול

ב"כ המשיב: אני חולק על ראיות לכאורה.

ב"כ המבקשת: מגיש את הרישום הפלילי ומאסר מותנה. אני מפנה לדו"ח הפעולה של השוטר חמדאן, שם מעבר לדיווח של התצפית שדיווחה על ארבעה חשודים שעברו את הגדר מצד אחד לצדה האחר ובעקבות אותו דיווח הגיע אותו שוטר וזיהה את החשודים הם החלו בבריחה וכאן נכנסת עבירת ההפרעה לשוטר. בנוסף אני מפנה לתע"צ מנהל אזרחי על כך שאין אישור כניסה. אני מפנה בנוסף לתע"צ משרד הפנים שלא החזיק בהיתר כניסה. לגבי הנקודה, אני מגיש מפה. לשאלת ביהמ"ש, אני מבהיר שאנחנו מייחסים ניסיון. אני מפנה להודעתו שהוא מודה שאכן לא החזיק אישור כניסה כדין וטוען שנכנס לחפש עבודה.

ב"כ המשיב: אם נסתכל על דו"ח הפעולה שהוא היסוד לעבירת ההפרעה, השוטר אפילו לא אומר ברוב הגינותו שאני כרזתי להם או אמרתי להם משהו או ביקשתי מהם לעצור ולכן אין פה הפרעה. השוטר לא אמר שהוא אמר להם לעצור והוא ברח ממנו. אני מסכים עם העובדה שאכן המשיב חצה את הגדר אבל הוא עדיין נתפס בשטח המנהל האזרחי ולכן זו עבירת ניסיון. המחלוקת היא במישור העילה - אדם שעדיין נתפס בשטח איו"ש או המנהל האזרחי, אי אפשר לייחס לו את אותה חומרת עבירה ואת אותה מסוכנות. מעבר לכך, אני ער לעבר הפלילי של המשיב. אם ביהמ"ש יסתכל על העבר הפלילי שלו, אני לא יכול להתעלם ממשהו מאוד משמעותי והוא שעד 2008 היה לו עבר בעבירות מעבר לעבירות השב"ח, הוא היה צעיר והסתבך בפלילים. היום הוא בן 28, נשוי, עם ילדה ומאז הכניסות שלו לישראל הם רק לצורכי פרנסה וזה מה שהוא אמר לשוטרים ולא הוכח אחרת. החשש העיקרי הוא החשש של ההימלטות מאימת הדין. במ"ת המשיב שוחרר לחלופה למרות שהיה לו מאסר על תנאי. אנו לא עוסקים באדם שהגיע על מנת לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל אלא באדם שנכנס על מנת לחפש עבודה כדי לפרנס את משפחתו. אני חייב שביהמ"ש יסתכל לתשובה שהשוטר שואל אותו לגבי התנאי והמשיב אומר שהוא לא יודע שיש לו תנאי. התנאי ניתן בפברואר 2013 ועברו מאז 3 שנים. מאחר והמשיב היה אסיר באמצע, יש לזה חשיבות כי התנאי היה לקראת הסוף. לכן, אני סבור שניתן לאיין את החשש של המסוכנות ושל ההימלטות מאימת הדין באמצעות הפקדה כספית ושני ערבים ישראלים שיבטיחו את התייצבותו לבית המשפט. כמי שמייצג את המשיב יש לנו אינטרס להגיע לדיונים כי היום הוא נשוי, המצב המשפחתי השתנה וזה גם יעזור לו בהמשך. מאחר ואין לו כל בעיה ביטחונית הוא יוכל לקבל אישורי שהייה.

ב"כ המבקשת: אני רוצה להוסיף לעניין העילה. בראש ובראשונה עברו הפלילי והמאסר המותנה שעומד נגדו. כל עברו כולל עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק ובעברו אף עבירות נלוות וחמורות שבגינן אף ריצה מאסרים ממושכים. מי שנכנס או מנסה להיכנס אל תחומי מדינת ישראל שלא תחת ביקורת הגבולות ולא תחת עיניהם של בקרי הגבול, מעיד על עצמו שהוא מסוכן. למרות שאין כל אינדיקציה לסיכון בטחוני כזה או אחר, לא ניתן לשלול זאת על הסף. לכן אנו סבורים שמדובר במסוכנות ברמה הגבוהה ונבקש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

ב"כ המשיב: אני חוזר על טענותיי. אני מדגיש שלנאשם אישה ומשפחה והמעצר יקשה עליהם מאוד והוא המפרנס היחידי ויש להם בת קטנה.

<#3#>

החלטה

1. לפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים.

2. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון כניסה לישראל שלא כחוק וכן הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 3.5.2016 בסמוך לשעה 18:34 עבר המשיב ביחד עם אחרים את גדר ההפרדה מאזור יהודה ושומרון בסמוך לפאתי ירושלים. המשיב טיפס על הגדר ביחד עם אחרים וירד יחד עימם מהעבר השני כאשר בכוונתו היתה להגיע לישראל כדי לחפש עבודה. בהמשך, בעקבות תצפית על המקום, הגיע השוטר וכאשר זיהו אותו המשיב ואחרים הם החלו לברוח. השוטר דלק אחריהם ועצר אותם.

3. הסנגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה ולפיכך עיינתי בחומר שבתיק, שאינו רב. מעיון בדו"ח הפעולה של השוטר, במפה שצורפה, בתעודות עובד הציבור וכן בהודעת המשיב במשטרה, יש כדי להקים ראיות לכאורה לעבירה של ניסיון לכניסה לישראל שלא כדין שכן המשיב מודה כי רצה להיכנס לישראל וכי טיפס על הגדר לצורך כך. אכן המשיב נתפס באזור המנהל האזרחי ומסיבה זו מיוחסת לו עבירת ניסיון ולא עבירה מושלמת. בכל הנוגע לעבירת ההפרעה לשוטר – אני סבורה כי לצורך ההליך שלפניי מתקיימות ראיות לכאורה בנוגע אליה שכן דו"ח הפעולה מתאר כי המשיב ואלה שהיו עימו רצו לכיוון מפעל הבלוקים כאשר זיהו את השוטר והחלו בריצה עד אשר נתפסו. לא נעלם מעיני כי המשיב לא נחקר במפורש על העבירה האמורה, אולם לפי ההלכה הפסוקה בכך בלבד אין כדי למנוע העמדה לדין בגינה. בהתחשב בכל אלה, המסקנה היא כי קיימות ראיות לכאורה לצורך ההליך שלפניי.

4. בכל הנוגע לעילת המעצר – מאחר שעסקינן בתושב שטחים, קם חשש מובנה מפני הימלטות מאימת הדין. חשש זה מתעצם בנסיבות העניין בשים לב לקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה לכאורה בן 6 חודשים ובשים לב לקיומן של ראיות לכאורה לעבירה של הפרעה לשוטר. בכל הנוגע לעילת המסוכנות – למשיב עבר פלילי בעבירות רכוש בתחומי ישראל. עם זאת, מדובר בעבר ישן יחסית שכן מאז שנת 2008 לא הורשע המשיב בעבירת רכוש (לאחר שנישא והביא ילדה לעולם). כמו כן, המבקשת אינה חולקת על כך שהמשיב נכנס לצורכי פרנסה (כך נטען בכתב האישום). לפיכך עילת המסוכנות אינה גבוהה בעוצמתה והעילה העיקרית בנסיבות המקרה נוגעת בחשש להימלטות מאימת הדין.

5. בכל הנוגע לחלופה – בהתאם להלכה הפסוקה, גם כאשר מדובר בתושב שטחים אשר בנוגע אליו קם חשש מובנה להימלטות מאימת הדין, יש מקום לשקילת השאלה האם ניתן להסתפק בחלופה. במקרה שלפניי למשיב עבר פלילי וכן מאסר על תנאי בר הפעלה בן 6 חודשים. יחד עם זאת, העבר הפלילי בתחום הרכוש ישן ואין טענה לכניסה לישראל שלא למטרות פרנסה. באיזון הכולל בין השיקולים אני סבורה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אולם על הערבויות הכספיות להיות גבוהות כדי להשיג את תכלית המעצר ואת התייצבותו של המשיב לדיונים.

6. אשר על כן, אני קובעת כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים אלא אם כן יעמוד בתנאים הבאים:

א. המשיב יתייצב לחקירה לפי דרישה וכן בבית המשפט.

ב. המשיב יפקיד סכום של 12,000 ₪ וכן יחתום על התחייבות עצמית וימציא ערבות צד ג' של תושב ישראל שישמש כתובת להזמנה לדיונים בסך 10,000 ₪ כל אחד.

ג. השחרור ייעשה בפני שוטר או סוהר המוסמך לכך.

ד. המשיב יקבל 5 שיחות טלפון ודפדוף בנייד להסדרת תנאי שחרורו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ו, 08/05/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ המבקשת: אבקש עיכוב ביצוע.

<#5#>

החלטה

1. המבקשת תודיע לבית המשפט וישירות לסנגור עד היום בשעה 16:00 האם היא מתכוונת לערור על החלטתי.

2. היה והמבקשת תחליט לערור, יעוכב ביצוע ההחלטה עד מחר – 9.5.2016 בשעה 13:00.

3. ככל שהמבקשת תודיע שאין בכוונתה לערור, ניתן לשחרר בתנאים שנקבעו ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתן להתחיל בביצוע תנאי השחרור כבר כעת.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ל' ניסן תשע"ו, 08/05/2016 במעמד הנוכחים.