לפני בר"ע על החלטת ביהמ"ש השלום, כב' השופט גד ארנברג, מיום 1.5.16, לפיה דחה בימ"ש קמא את בקשת המבקשים לביטול פסק דין שניתן ביום 31.1.16 בהעדר התייצבות. במסגרת הבקשה מבוקש ליתן רשות ערעור גם על פסק הדין שניתן ביום 31.1.16, שדחה את הערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בהעדר התייצבות.

העובדות הצריכות לעניין

אין מחלוקת בין הצדדים, כי המבקש 1 ערב לחובו של צד ג' כלפי המשיב שבגינו נרשם משכון ברשם המשכונות לטובת המשיב, על זכויות המבקשים בדירה ברח' דוד חזון, מודיעין עלית.

לטענת המשיב, לאחר שהמבקש 1 לא פרע את חובו הוא פתח תיק בהוצאה לפועל בירושלים למימוש המשכון באמצעות מכירת הדירה.

המשיב לא ציין את המועד המדויק שבו פתח את תיק ההוצאה לפועל. עיון בבקשה מלמד שהיא נושאת תאריך 16.6.15. מנגד, החותמת, דהויה משהוא, מורה על 19.6.15, ואילו המבקשים טוענים, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 29.6.15. לפיכך אני קובע, כי התיק נפתח בלשכת ההוצאה לפועל בחודש 6/15.

טענות המבקשים

ביום 29.7.15 הם הגישו את התנגדותם למימוש המשכון בטענת "פרעתי". לטענתם, כי הבקשה הוגשה טרם זמנה, ללא בסיס משפטי ובנסיון לעקוף את החלטות בית הדין כבורר. נטען, כי הצדדים חתמו שטר בוררות ביום 22.7.14, בו קיבלו על עצמם לקיים את החלטות בית הדין בכל הסכסוכים ביניהם. לאחר מכן התנהלו הליכים שונים בבית הדין, שהסתיימו בפסק דין חלקי מיום 30.7.14 לפיו על המבקשים לשלם למשיב 24,166$ ועוד 6,666 ₪ עד ליום 28.8.14. המבקשים טוענים, שמועד התשלום הוארך תחילה עד ליום 4.10.14 ולאחר מכן עד ליום 17.12.15 בפריסה לתשלומים.

המבקשים טוענים עוד, כי ביום 16.12.14 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית הדין לפיה תנאי לביצוע תשלומי הפריסה על ידי המבקשים הוא הפקדת שיקים שנמסרו למשיב, המשוכים על שמו ושנמסרו לו. המשיב לא מילא אחר התנאי ולא הפקיד את השיקים, ולכן ביום 29.6.15 ניתנה החלטה לפיה פניית המשיב להליכי משפט אסורה ועליו להמשיך ולהתנהל במסגרת הבוררות.

נטען, כי ביה"ד בהחלטותיו השאיר לשיקול דעתו את האפשרות שהדירה תימכר, אף בהחלטה מיום 29.6.15 לא התיר למשיב לנקוט בהליך למכירת הדירה בהוצאה לפועל. לכן נטען, כי ההליך בהוצאה לפועל נפתח שעה שביה"ד אסר על המשיב לנקוט בהליך למימוש המשכון.

נטען על ידי המבקשים, כי בשעה שביה"ד אפשר את תשלום החוב עד ליום 17.12.15 נפתח תיק ההוצאה לפועל בחודש 6/15 שלא כדין.

המבקשים טענו, לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, כאשר לשיטתם המקום להעלאת טענות בדבר מימוש המשכון הן בפני הבורר בהתאם להסכמת הצדדים.

לטענת המבקשים, הם הגישו התנגדות לבקשת המימוש בהוצאה לפועל, המשיב השיב להתנגדותם. רשם ההוצאה לפועל הורה על הגשת תשובה מטעמם, דבר שלא עשו, ולכן ביום 27.10.15 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל כדלקמן:

"בהעדר התייחסות החייב ומנימוקי הזוכה אשר מקובלים עליי, הריני דוחה בקשת החייב בטענת פרעתי, מורה על שפעול ההליכים בתיק".

כנגד החלטה זו הגישו המבקשים, ביום 22.11.15, ערעור לבימ"ש שלום (עש"א 48702-11-15) ובו ביקשו את ביטולה של ההחלטה בין היתר שההחלטה לא נומקה והיא שגויה נוכח נימוקי ההתנגדות.

הערעור נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 31.1.16. המבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע, ובהתאם לכך ניתנה החלטה על ידי כב' השופט גד ארנברג, הדוחה את הערעור מחוסר התייצבות.
הגם שדובר על "החלטה" הרי שמהותית מדובר בפסק דין.

המבקשים הגישו בקשה ביום 13.3.16 ובו ביקשו לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ובמסגרת זו ביקשו גם עיכוב ביצוע. ביום 14.3.16 נתבקש המשיב ליתן תגובה לבקשה בתוך 20 יום ועיכוב הביצוע הותנה בהפקדת סך של 3,000 ₪ .

תגובת המשיב הוגשה ביום 3.4.16.

ביום 6.4.16 נתן בית משפט קמא החלטה כדלקמן:

"תשובה לתגובה תינתן תוך 10 ימים".

המבקשים לא הגישו תשובה, וביום 1.5.16 ניתנה החלטה נוספת על ידי בימ"ש קמא כדלקמן:

"בהעדר תשובה, הבקשה לביטול פסק דין נדחית".

כנגד החלטה זו מוגשת הבקשה לרשות הערעור שלפני, כאשר במסגרת הבקשה מבקשים המבקשים רשות ערעור גם על פסק הדין הדוחה את הערעור מחוסר התייצבות.

בהחלטה מיום 3.7.16 הורתי על מתן תשובה לבר"ע.

טענות המשיב

אין הצדקה ליתן למבקשים רשות ערעור.

מדובר בגלגול רביעי של בקשת המבקשים. בקשותיהם נדחו על ידי רשם ההוצאה לפועל ופעמיים על ידי בימ"ש השלום, ולפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, יש לבחון במשורה את מתן רשות הערעור.

אין לאפשר למבקשים לערער על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל או פסק דינו של בימ"ש קמא כאשר פסק הדין ניתן ביום 31.1.16.

יש לצמצם את הערעור להחלטה מיום 1.5.16, בלבד, שבה דחה בית משפט השלום את הבקשה לביטול פסק דין.

לא היתה הצדקה לאי התייצבות המבקשים לדיון בבימ"ש שלום, או לאיחור הרב בהגשת הבקשה לביטול פסק דין.

הגם שתקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, אינה מחייבת מתן תשובה, ביהמ"ש פעל לפי סמכותו הטבועה והורה למבקשים להשיב לתשובת המשיב, ולכן אין מדובר "ברשות" כי אם בחובה להשיב. משלא עשו כן, צדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו על דחיית הבקשה לביטול פסק דין.

גם לגופו של עניין צדק ביהמ"ש קמא, שכן נימוקי המשיב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל חייבו את דחיית הערעור. נימוקי הערעור היו רעועים ואין בהם כדי להשיב לגופן של טענות שהעלה המשיב, ומנגד נימוקי המשיב היו כבדי משקל והמבקשים לא השיבו להם.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי הדירה לא היתה, בעת רישום המשכון, דירת המגורים של המבקשים, והם עברו להתגורר בה לאחר מכן. למיטב ידיעתו, למבקשים נכסים בחו"ל והם אינם חסרי יכולת לפרוע את חובם.

דיון והכרעה

ביום 3.7.16 נתתי כאמור החלטה לפיה, הבר"ע מצריכה תשובה. שני הצדדים התבקשו להתייחס לאפשרות של מתן החלטה על יסוד החומר המונח בפני ביהמ"ש, כאשר העדר תגובה כמוה כהסכמה. איש מהצדדים לא התייחס להנחיית ביהמ"ש ויש לראותם כמסכימים למתן החלטה על יסוד החומר המונח בפני ביהמ"ש.

לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה ובתגובה, אני מחליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור לגופו.

דין הערעור להתקבל חלקית רק בכל הנוגע להחלטה מיום 1.5.16.

תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כדלקמן:

"המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט"

מתן החלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין על יסוד אי הגשת תשובה בלבד, בטעות יסודה.

המבקשים לא היו מחויבים להגיש תשובה, אלא הם רשאים לעשות כן. כך עולה מלשונה של תקנה 241(ג) לתקנות. התקנה אף מורה במפורש, כי אם נקצב מועד אחר על ידי ביהמ"ש להגיש תשובה, וכך היה במקרה דנן שבו נקצב מועד להגשת תשובה של 10 ימים במקום 20 יום שקבעה התקנה, גם אז הגשת תשובה היא רשות ולא חובה.

לכן, דחיית הבקשה לביטול פסק דין ביום 1.5.16, מבלי לזמן את הצדדים, או לכל הפחות ליתן החלטה מנומקת בטענות לגופן בטעות יסודה, ועל כן אני מורה על החזרת התיק לביהמ"ש קמא לצורך מתן החלטה לגופה של הבקשה על פי החומר המונח לפניו.

המשיב ישא בהוצאות המבקשים בסך של 2,000 ₪ בתוך 21 יום. לא ישולם הסכום במועד הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית בפועל.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ו, 21 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.