לפני: כב' השופט משה טוינה

החלטה

1. עניינה של בקשה זו, בקשה שהגישה התובעת ביום 27.2.2017 לגילוי מסמכים ספציפי, אשר במסגרתו התבקש בית הדין להורות לעיריית אילת לגלות בתצהיר ולהעמיד לעיונה של התובעת את המסכמים הבאים:

"1. הסכמי העסקה לרבות הנספחים והמסמכים הצמודים להם, שנקשרו בין העירייה לבין סייעות פדגוגיות, סייעות כיתתיות וסייעות צמודות המועסקות על ידה.

2. תלושי שכר של סייעות פדגוגיות, סייעות כיתתיות וסייעות צמודות, המועסקות בעירייה בהעסקה ישירה. יובהר בזאת שאין לתובעת כל עניין בפרטים האישיים של הסייעות, אלא אך ורק בתוכן התלושים.

3. מסמכים הנוגעים להיקף מספרן של הסייעות המועסקות בעירייה ולהעברת תקציבי משרד החינוך ומכרז השלטון המקומי בעבור העסקתן וכן מסמכי תקצוב משרד החינוך שגולו במסגרת סעיף 3.4 בתצהיר גילוי מסמכים של העירייה, אך לא נמסרו לתובעת חרף בקשתה" (להלן: "הבקשה").

2. הרקע לבקשה הוא כדלקמן:

א. בחודש מאי האחרון הגישה התובעת תביעה נגד עיריית אילת והחברה הכלכלית לאילת בע"מ (להלן: "הנתבעות"), במסגרתה טענה כי נקלטה לעבודה בעיריית אילת בחודש דצמבר 2011 ועבדה כסייעת עד להפסקת עבודה בסוף דצמבר 2015 (להלן: "תקופת הקשר").

ב. בתביעה סיפרה התובעת כי במהלך תקופת הקשר הועסקה באמצעות החברה הכלכלית לאילת בע"מ, אשר שימשה "צינור להעברת השכר".

ג. עוד נטען בתביעה, כי יש לראות בעיריית אילת כמעסיקתה של התובעת, ובתור שכזו היא זכאית לשכר כסייעת פדגוגית; לחילופין התבקש בית הדין להשוות את תנאי העסקתה של התובעת כעובדת החברה כלכלית לאילת בע"מ, לזו של סייעת פדגוגית במועסקת על ידי השלטון המקומי.

ד. על רקע זה הוגשה תביעה להפרשי שכר; לפיצויים על ההפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות על הפרשי השכר הנתבעים; להפרשי פיצויי פיטורים ולפיצויים על צורת העסקתה של התובעת כ"עובדת קבלן".

ה. בקצירת האומר טענו הנתבעות, כי אין פסול בדרך העסקתה של התובעת באמצעות החברה הכלכלית לאילת בע"מ, צורת העסקה אשר קיבלה את הסכמת ארגון העובדים המוצא ביטוי בהסכם קיבוצי מיוחד המסדיר צורת העסקה זו בעיריית אילת מחודש אפריל 2016. הנתבעות הוסיפו, כי התובעת הועסקה כחונכת, להבדיל מסייעת; ומכאן שאין בסיס לתביעת השכר ולתביעות הנגזרות מקביעה זו אשר כולן מתבססות על הטענה לפיה זכאית התובעת לשכר כסייעת.

3. ביום 27.2.2017 הגישה התובעת בקשה לגילוי מסמכים ספציפי מושא החלטה זו, במסגרתה התבקש עיון וגילוי המסמכים הספציפיים, כמפורט בפתיח להחלטה זו.

4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת עיריית אילת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות כמפורט בתגובת העירייה, מנימוקי רלוונטיות. לעניין זה אומר בקצרה, כי ככל שזכאית התובעת לשכר כסייעת המועסקת ברשות המקומית, עיריית אילת, תנאי השכר להם זכאית התובעת הם אלה שקבועים במישור הקיבוצי, בהסכמים ובהוראות הנוהל על פיהם משלמת העירייה ובענייננו עיריית אילת – שכר לעובדים.

5. אוסיף עוד, כי חובת הרשות המקומית לשלם שכר כמפורט בהסכמי השכר שנקבעים במישור הקיבוצי, היא חובה מוחלטת ואיננה תלויה בתקצוב העירייה על ידי רשויות המדינה לצורך תשלום השכר.

6. בנסיבות הללו, ככל שיוכח כי התובעת אכן הועסקה כסייעת והיא זכאית לדמי השכר המשולמים לסייעות ברשות המקומית, הסכמי ההעסקה שבין עיריית אילת לסייעות והשכר ששולם להן בפועל, אינם רלוונטיים למחלוקת. שהרי עיריית אילת מחויבת מחד לשלם לסייעות את השכר שנקבע במישור הקיבוצי ומאידך אין היא רשאית לשלם מעבר לאמור, מכוח הוראות חוק יסודות התקציב.

7. משאת תביעת השכר יש לבסס על תנאי שכר שנקבעו לסייעות במישור הקיבוצי; יוצא - כי הסכמי העבודה שבין העירייה לבין הסייעות המועסקות על ידה ישירות, תלושי השכר המשקפים את השכר ששולם לאותן סייעות והכספים שהעביר משרד החינוך לטובת העסקת הסייעות – אינם רלוונטיים לבירור המחלוקת שבפני.

8. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ז, (05 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.