24 מאי 2017

פתח דבר

1. זהו ערעור על החלטת ועדת רפואית לעררים מיום 25.10.15. החלטת הועדה ניתנה בהתאם לפסק דין בתיק 46617-09-13 מיום 26.3.15, אשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים וקבע כך:

"...מוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שזו תתייחס לשוני בין ממצאי בדיקת ה-EMG 94, 96, 97, ו-2001 כפי שזו צווינה בהחלטה מיום 9.1.02: "שינויים מזעריים של גירוי שורשי L3 L5 משמאל" לעומת ממצאי ה-EMG משנת 2012: "פולינוירופטיה סנסורית מוטורית" ותשקול עמדתה מחדש, האם חלה החמרה במצבו של המערער.

המערער יוזמן לטעון בפני הועדה".

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, טעתה הועדה כאשר התייחסה לתאונה כתאונת עבודה בעוד שמדובר שמחלת מקצוע; תוצאות ה-CT ותוצאות ה-EMG מראות פגיעה בעצב בגלל שינוי במצב הדיסק; מצב ע"ש של המערער שונה היום מהמצב שהיה לפני כן; הועדה סירבה להתייחס למסמכים שהמערער ביקש להציג בפניה, אשר היו אמורים לסייע לה בקיום פסק הדין.
2. לטענת המשיב, יש לדחות הערעור על הסף מחמת התיישנות, שכן הערעור הוגש בחלוף 7 חודשים ממועד החלטת הועדה. אף לגופו יש לדחות הערעור, שכן הועדה קיימה את הוראות פסק הדין כלשונן, בעוד שעיקר טענות המערער הינן מן התחום הרפואי.

החלטת הועדה הנדונה

1. התייחסות הועדה הנדונה לממצאי הבדיקות שעמדו בפניה נרשמה בפרוטוקול הועדה (צורף לערעור), כדלקמן:

"הועדה עיינה בתוצאות בדיקת EMG מ 19/8/12 סימנים של פולינוירוטפטיה אקסונלית תחושתית מוטורית וכן עיינה בבדיקות EMG קודמות כפי שנדרשה על פי פסק הדין בשנים 94, 96, 97 ו 2001, בהן נרשמו סימנים קלים מאוד של גירוי שורשי L3 L5"

בפרק הסיכום והמסקנות פורט כך:

"...הועדה מציינת שהממצאים בבדיקת הEMG מ 19/8/12 אינם קשורים לתאונה הנדונה. מדובר בפגיעה עצבית פריפרית שלא קשורה לבעיות בע"ש ובבדיקה זו לא צוין שמדובר בפגיעה שורשית. הועדה עיינה בשנית בפרוטוקול הועדה מ 27/8/13 וגם בבדיקה הקלינית של הועדה לא קיימת עדות להחמרה במצבו.

לסיכום הועדה קובעת כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי.

לגבי המסמכים שהמערער מסר לעיון הועדה, הועדה מנועה מלדון במסמכים אלו שכן הועדה אמורה להיצמד להוראות פסק הדין.

יכול להגיש החמרה בנוגע לאמור במסמכים אלו".

1. לאחר הדיון שהתקיים בפני, הגיש המשיב את פרוטוקול הועדה מיום 27.8.13, הנזכר בוועדה הנדונה, בכדי להבין את החלטת הועדה בכללותה. בהתאם לפרוטוקול אותה ועדה, שהוא מאוחר לבדיקת הEMG האחרונה, נערכה למערער בדיקה קלינית.

הכרעה

1. בפסק הדין נדרשה הועדה להסביר האם הרישום בבדיקת הEMG משנת 2012 מעיד על החמרת מצבו של המערער, כאשר לכאורה אותה בדיקה מעידה על פגימות שונות, מאלו שפורטו בבדיקות שקדמו לה.
2. הועדה הסבירה בהחלטתה הנדונה, כי בעוד שהפגיעה שהוכרה למערער הינה פגיעה עצבית שורשית (כפי שעולה מהבדיקות הקודמות לשנת 2012), הרי שהליקוי הנזכר בבדיקה משנת 2012 הינו ליקוי עצבי פריפריאלי ולכן אין קשר בין השניים. מדובר בקביעה רפואית מובהקת, מסוג זה שבית הדין אינו מתערב בהן.
3. לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה, שכן הועדה הסבירה באופן מפורש מדוע אינה מוצאת בבדיקה משנת 2012 עדות להחמרה או קשר רפואי בין הליקויים המתועדים בבדיקות הקודמות לבין הליקוי המתועד בבדיקה האחרונה, בהיותם ליקויים מסוגים שונים.
4. בנסיבות האמורות – לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת הועדה ולכן דין הערעור להידחות.
5. באשר לטענות המערער בדבר סירוב הועדה לקבל מסמכים נוספים – גם אם אניח שלמרות שהדבר לא נקבע בפסק הדין, רשאי היה התובע במסגרתו זכותו לטעון בפני הועדה גם להציג לה מסמכים, הרי שהמערער לא הצביע על מסמכים רפואיים שביקש להציג לועדה ואשר קשורים ישירות לסוגיה בה נדרשה לדון, כך שאין בידי לקבל טענתו כי נפל פגם בהחלטת הועדה לדחות את בקשתו להציג מסמכים רפואיים נוספים. צדקה הועדה בקביעתה כי לגבי אלו רשאי המבקש לשקול אפשרות הגשת בקשה להחמרה.
6. משאלו מסקנותיי, אינני נדרשת לדון בטענת ההתיישנות. יחד עם זאת אציין, שככל שהמערער טוען שקיבל את החלטת הועדה באיחור, היה עליו לכל הפחות להבהיר באיזה מועד קיבל את ההחלטה וכיצד – דבר שלא נעשה על ידו.
7. סוף דבר – הערעור נדחה.
8. כמקובל אין צו להוצאות.
9. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ז, (24 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.