לפניי תביעה שעניינה שיפוי התובע, עו"ד במקצועו, בגין נזקיו שנגרמו לטענתו עקב התרשלות הנתבעת בטיפול בתיקון נזילת צינור ואיטום הגג.

העובדות הנדרשות לעניין

כתבי הטענות

כתב התביעה

1. ביום 8.5.2016 הוגש כתב התביעה, במסגרתו נתבע סך 14,405 ₪ מהנתבעת.

2. לטענת התובע, בתחילת חודש אפריל 2012 התגלו בתקרת הבית כתמי רטיבות. קבלן חיצוני, שאינו עובד הנתבעת, "הגיע למסקנה", כי מקורם של כתמים אלה הינו התבקעות צנרת, ובהתאם לפוליסת ביטוח בחברת "כלל בע"מ" (להלן – "חברת כלל", "כלל"), נעשתה פניה לנתבעת, האמונה על תיקונים מטעם חברת "כלל". לאחר איתור הנזילה, הוחלף מקטע צינור שהיה פגום, ונציג הנתבעת הנחה את התובע "להשאיר את הגג פתוח" על מנת לייבש את כל החול הרטוב שמתחתיו.

3. ב"שלהי אוגוסט", פנה התובע לנציג הנתבעת, התריע בפניו כי יש להשלים התיקון והאיטום, אלא שהנתבעת התעכבה בביצוע מלאכות אלו. התובע ניסה להאיץ בה, וביום 6.10.2012, לאחר שתחזיות מזג האוויר התריעו על סערת גשמים, פנה פעם נוספת, אך ללא הועיל. במאמציו למנוע את הנזק הצפוי, רכש התובע יריעת בד, והתקינה בסיוע בנו. יריעה זו אכן פעלה פעולתה, ומנעה כניסת מיים לביתו בסערה שאכן התרחשה.

4. לאחר מכן, ביום 9.10.2012, הגיעו אנשי מקצוע מטעם הנתבעת, אלא שלא היה בידיהם ציוד מספיק לצורך תיקון האיטום, נציג הנתבעת עזב את המקום טרם השלים המלאכה ולאחר שהגיע נציג נוסף, ביום 15.10.2012, שעזב טרם ביצוע המלאכה, בכעס, תוך שהוא מציין: "למה הזמינו אותי לפני שעשו מדה". לטענת התובע, בשלב זה, מסר לנציג הנתבעת, כי בכוונתו לפנות לקבלן פרטי ולתבוע את הנתבעת.

5. התובע תבע את הנזקים הבאים:

1. 485 ₪ - "בגין עבודה .. ביום 23.4.12 באיתור בגילוי הנזק שאינני מצליח לפענח הכתוב בה".
2. 500 ₪ - "בגין רכישת יריעת האיטום".
3. 2,340 ₪ - בגין עבודות הקבלן בראשית התגלות הנזק ובגין תיקוני הבטון וההכנה לאיטום מחדש".
4. 1,580 ₪ - בגין עבודות תיקון האיטומים.
5. 1,500 ₪ - בגין עבודות שביצעו התובע ובנו לשם התקנת יריעת האיטום.
6. 5,500 ₪ - "עבודות תיקון וסיוד התקרות שטרם נכשו וכל ההוצאות הקשורות בכך לשמירה על הרהיטים ולניקוי". יוער, כי נזק זה טרם תוקן והוערך על בסיס הצעת מחיר מהקבלן.

שווי סך כל הנזקים הנטענים, שנמנו לעיל, מגיע כדי 11,905 ₪ (וזאת אף כי התובע ציין בפתח כתב התביעה כי תביעתו הינו על סך 14,405 ₪).

כתב ההגנה

6. ביום 4.7.2016 הוגש כתב ההגנה מטעם הנתבעת.

7. בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה להידחות, הן נוכח התיישנותה, הן נוכח העדר יריבות בין הנתבעת לתובע.

8. הנתבעת טענה כי נוכח הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"ה - 1981, מתיישנת התביעה לאחר שלוש שנים, ואלו חלפו זה מכבר. כן טענה, כי הגשת התביעה לאחר למעלה מארבע שנים ממועד קרות האירוע הביטוחי, יוצרת קושי ראייתי עבור הנתבעת.

9. בד בבד, טענה הנתבעת, כי אין היא חבה לתובע כל התחייבות, לרבות חוזית, וכי אין נושאת באחריות כלפיו, שכן היא עצמה לא נקשרה עימו בכל דרך שהיא, אלא עם חברת "כלל".

10. עוד נטען בכתב ההגנה, כי בהתאם לתנאי הפוליסה, היה על התובע לבצע את תיקוני הצנרת, וכל נזק נילווה להם, באמצעות הנתבעת, ומשלא עשה כן, אינו זכאי לכל החזר עבור תיקון נזק באמצעות בעל מקצוע פרטי. עוד נטען, כי אף כי טיפול הנתבעת באירועים מושא התביעה היה מקצועי ויעיל, בחר התובע להסתייע בקבלן חיצוני.

11. באשר לנזק, ציינה הנתבעת, כי קיים הבדל בין סכום התביעה המוזכר בכותרת כתב התביעה לבין זה המצוין בסופו; הוכחשו דרישת התובע להחזר דמי ההשתתפות העצמית, הוכחשו דמי עלות הקבלן החיצוני אשר זומן עוד טרם הפניה לנתבעת; הוכחשו דמי עלות תיקוני האיטום, נוכח סירוב התובע לאפשר לנתבעת לפעול בעצמה לתיקון זה, הוכחשו דמי התקנת האוהל - רכישת היריעה ועבודות ההתקנה - וכן הוכחשו עלויות התיקון שטרם בוצע. יחד עם זאת, בכל הנוגע לפרט האחרון, צוין, כי ככל שיוכח כי אכן עבודות תיקון אלו יתבררו כקשורות לאירוע מושא התביעה, הרי "לפנים משורת הדין" תיאות הנתבעת לשלוח צבעי מטעמה לבחינת אפשרות ביצוען.

כתב התשובה

12. ביום 3.8.2016 הגיש התובע תשובתו לכתב ההגנה. בכתב התשובה ציין התובע, כי אינו תובע מכוחו של חוזה הביטוח וטענותיו נוגעות להתרשלות הנתבעת כלפיו. לטענתו, קמה לה חובה נפרדת לבצע תיקון פיזי בצורה יעילה, שכן שאלת החבות כלל לא התעוררה במקרה דנן.

13. באשר לנזקיו - התובע הבהיר, כי בכתב התביעה נשמטו ההוצאות לדוגמא אשר ביקש בסך של 2,500 ₪. כן הסכים, כי יש לנכות מסכום התביעה סכום של 400 ₪, עלות איתור הנזק והעבודות הראשוניות.

14. לכתב התשובה צירף התובע תכתובי שתי שיחות מיום 5.10.2016, במסגרתן התריע בפני נציגת הנתבעת על הצורך לטפל במהירות באיטום הגג, נוכח הסערה המתקרבת וכן נשמע מלין בפניה על כך "ששבועות אנחנו מתרוצצים אחריכם". עוד צירף התובע העתק הצעת המחיר לצביעת התקרה בסך 5,500 ₪.

הדיון שהתנהל ביום 20.11.2016

15. ביום 20.11.2016 נשמעו הצדדים בפניי.

16. לבקשת התובע, העיד מר דוד שרים, הקבלן מטעמו (להלן – "העד", "הקבלן"), עוד טרם העיד הוא עצמו.

17. הקבלן מסר, כי "מדי פעם, אם יש בעיות" מתקשר אליו התובע. לדבריו, פנה אליו התובע, בסביבות חודש אפריל (הכוונה לשנת 2012, ש.ב) בנוגע לרטיבות בתקרה, ולאחר שסבר, כי מדובר בהתבקעות צנרת, הציע לו לזמן מומחה לגילוי נזילות. לדבריו, אינו עובד עם הנתבעת ואינו סומך עליה.

18. כחצי שנה לאחר מכן, שב ופנה אליו התובע, וזאת לאחר תיקון הצנרת. הקבלן מסר כי "שמע מהתובע" כי התיקון לא נעשה כראוי, אף כי היה מקום להמתין לייבוש המקום. עוד מסר, כי הכשל בטיפול ידוע לו הן מהתובע, הן ממה שראה הוא עצמו, במו עיניו, והפנה לתמונות שצורפו לכתב התביעה. תיקון זה נערך בימים 12-13 לאוקטובר שנת 2012.

19. לדבריו, "הצומת השלישי" היה כשלושה ימים לאחר שסיים את העבודות התיקון שלעיל. תיקון זה בוצע באמצעות חברת "בן לאומן".

20. לשאלת התובע הבהיר הקבלן כי החשבונית מיום 11.10.2012 מתייחסת גם לעבודה ההתחלתית – אותה הוא מעריך כ"400 ₪". עוד מסר, כי הצעת המחיר הנוגעת לצביעת הקירות נערכה לבקשת התובע, אך טרם בוצעה על ידו.

21. לשאלת נציגת הנתבעת השיב כי אף כי הבדיקה הראשונית, שעלותה 400 ₪, נערכה באפריל החשבונית הוצאה באוקטובר: "מה זה עניין שלך?". עוד מסר, כי ציפה כי התובע יזמינו שוב, אך אף כי אינו מאתר נזילות, ומסר כי "לא על כל דבר אני מוציא חשבונית".

22. אף התובע העיד. התובע חזר על גרסאותיו שבכתבי הטענות, טען כי הטיפול בתיקון הנזק היה בלתי יעיל ובלתי מקצועי, וכי לא תבע קודם לכן, שכן "לא הגעתי לדברים האלה לפני כן." לדבריו – חלק מהנזק טרם תוקן.

23. בסופו של הדיון, לאחר שהצדדים סיימו טענותיהם וסיכומיהם (ואעיר – אלה נפרשו על פני זמן ממושך) הצעתי לצדדים לקיים דיון מחוץ לפרוטוקול. התובע, אשר סרב לכך תחילה, נמלך בדעתו, והסכים להליך כאמור.

24. לאחר תומו, הצעתי לצדדים, לאור השאלות שעלו במסגרת שמיעת התיק, הנוגעות, בין היתר להתיישנות העילה ולשיהוי הרב בהגשת התביעה, כמו גם לאי הגשת התביעה כנגד המבטח ומנגד - לנזקים שנגרמו בפועל לתובע ולשאלות בנוגע לאופי התנהלות הנתבעת מול התובע, להסמיך את בית המשפט לפסוק לתובע, על דרך הפשרה ועל פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, סכום שבין 4,020 ₪ לבין 6,050 ₪, על אותם הנזקים שהוכחו בפניי. נציגת הנתבעת ביקשה להתייעץ בנוגע להצעתי זו ואילו הנתבע ביקש כי ינתן פסק דין מנומק.

עוד סוכם, כי הצדדים יעבירו לבית המשפט את מסמכים הנוגעים לתיק קודם שנוהל, במסגרתו תבע התובע את הנתבעת ואף את חברת "כלל", על נזקי רטיבות אחרים שהתרחשו באותה התקופה ממש, וזאת לפני למעלה משנתיים (ת"ק (ת"א) 7936-06-14 שטרן נ' כלל ואח', להלן – "התיק הנוסף").

דיון והכרעה

25. כנגזרת מהוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, יכיל פסק הדין התייחסות אך לטענות ולראיות אשר מצאתי לנכון כדרושות למתן הכרעה.

26. אציין, כי אפשרתי לתובע להגיב למסמכים שהועברו, ולאחר מכן עיכבתי פעם נוספת את מתן פסק הדין על מנת לאפשר לו לעשות כן, אלא שהתובע בחר, מטעמיו, שלא להודיע דבר לבית המשפט.

עוד, לפני חתימה, ביקשתי כי הנתבעת תביע עמדתה בנוגע לאפשרות בדיקת רכיב ו' שלעיל, שכן בכתב הגנתה הביעה נכונותה לתקן הנזקים, לאחר בדיקה עצמאית, "לפנים משורת הדין". הנתבעת הודיעה כי בשלב זה היא אינה מוכנה לפעול כאמור.

27. לאחר ששקלתי בדבר, עיינתי פעם נוספת בפרוטוקול הדיון, כתבי הטענות והמוצגים שהונחו בפניי, וכן במסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת לאחר הדיון, הנוגעים לתיק הנוסף, החלטתי לדחות את התביעה ברובה, למעט בנוגע לשני נושאים: הראשון - עלויות רכישת יריעת האיטום ועלויות התקנתה (אף כי את עלות זו הערכתי בשונה מדרישת התובע); השני – נזק בלתי ממוני שנגרם לתובע כתוצאה מהתנהלות הנתבעת מולו.

28. להלן יפורטו הטעמים אשר הביאוני לכלל מסקנה זו.

שאלת חבות הנתבעת עבור עלויות התיקון באמצעות גורם אחר

29. חבותה של הנתבעת כלפי התובע נובעת מפוליסת הביטוח.

התובע הגיש את התביעה בחודש מאי 2016, למעלה מארבע שנים מאז קרות הנזק, שהתרחש באפריל 2012, בשלב בו עילת התביעה כנגד המבטחת עצמה – חברת "כלל" – התיישנה.

טענת התובע, לפיה עיקר תביעתו אינו נוגע לחובת תשלום תמלוגי ביטוח, אלא עוסק הוא בחובת הנתבעת "לבצע תיקונים פיזיים לצנרת ולמבנה" טענה מוקשה היא.

ראשית, מכתב השירות שצורף לתביעה עולה כי אחריות הנתבעת הינה "עבור התיקונים שביצעה" בדירה – היינו: בלשון עבר.

שנית ועיקר: חובתה של הנתבעת לבצע את התיקונים בבית התובע, קמה מכח חוזה הביטוח עצמו, שנקשר בינו לבין חברת כלל, ולא בינו לבין הנתבעת, קבלנית התיקונים מטעם חברת "כלל" (ראה סעיפים 9 ו-10 לפס"ד של כב' השופט כ' מוסק בת"ק (י-ם) 2415/07 מאיר נ' אמינות – שחר נזקי צנרת בע"מ (22.7.2007).

30. זאת ועוד – אף כי לא מצאתי לנכון לקבוע, כי התובע הוכיח כי לא נותרה ברירה בידו אלא לתקן הנזק באמצעות גורם חיצוני, ועל כך בהמשך, הרי שככל שהיה מוכיח אכן לא קמה לו ברירה אלא לפעול באמצעות אחר לתיקון הנזק, היה עליו לדרוש את עלות התיקונים מחברת "כלל". חובתה של האחרונה היא לתקן נזק זה, מכח הפוליסה, ולא חובתה של הנתבעת, שכן הנתבעת היא האמצעי בו עושה שימוש חברת "כלל" לצורך ביצוע התיקונים ולא קמה לה חובה עצמאית מול התובע לתקנם.

ויודגש: אין בכך כדי לומר, כי הנתבעת לא עשויה לחוב מכוחה של עילה נזיקית כלפי התובע, אולם לא היא זו ממנה יש לדרוש את עלות תיקון הליקויים בגינם היה מבוטח התובע בחברת "כלל", ככל שליקויים אלו לא נגרמו ברשלנותה שלה.

תיקון הנזק באמצעות אחר

31. כפי שצויין לעיל, לא מצאתי לנכון לקבוע, כי בנסיבות העניין, יכול היה התובע לתקן הנזק באמצעות גורם אחר מהנתבעת, באופן שיהיה על חברת "כלל" לשפותו.

32. ראשית אציין, כי התרשמתי, כי התובע העדיף מלכתחילה שלא לתקן את הנזק באמצעות הנתבעת, וזאת עוד קודם לכשלים שהתגלו בהתנהלותה, לשיטתו, ובחלקם מצאתי לנכון להכיר, כפי שיובהר בהמשך.

עוד טרם פנה לנתבעת, פנה התובע לקבלן, העד מטעמו, וביקש ממנו לערוך בדיקה, אף כי בדיקה כזו כרוכה בעלות כספית. עוד יש לציין, כי קבלן זה העיד בפניי, כי הוא נוהג לעבוד עם התובע. לאור העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי, ולאור התרשמותי מדברי התובע ומדברי העד מטעמו, אני קובעת כי התובע העדיף כי הקבלן מטעמו יתקן הנזק, ולא הנתבעת עצמה.

זו, כמובן, זכותו של התובע. אלא שבמקרה זה לא חבה לו מטעם חברת "כלל" - אותה בחר שלא לתבוע, ככל הנראה בשל התיישנות עילתו כלפיה מכח חוזה הביטוח, או מטעם הנתבעת לשיפוי עבור עלויות התיקון שנערכו באמצעות גורם חיצוני.

33. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לקבוע כי חל עיכוב בתיקון הגג על ידי הנתבעת, ואם היתה הנתבעת נערכת כשורה, היה התיקון מתבצע ביום 4.10.2016, טרם הסערה.

לעניין זה, יש להפנות לתכתוב השיחה שערך התובע עם נציגת הנתבעת ביום 5.10.2016, בה נאמר כי אדם בשם שמואל הגיע לבית התובע, אך לא תיקן הנזק בשל בשל "אי סגירת בטון". אמרה זו, שתועדה "בזמן אמת", מחזקת את גרסת התובע (אם כי אין די בדברים אלה על מנת לקבוע כי פנייתו לתקן באמצעות אחר מצדיקה שיפוי מהנתבעת או מחברת "כלל").

על כן, נדרש התובע לרכישת יריעת היוטה, ביום 7.10.2012, טרם חג שמחת התורה שחל באותו המועד, ולהוצאות התקנת יריעה זו. השתכנעתי כי רכישת היריעה נדרשה לשם כיסוי הגג, ואכן – בסופו של יום – מנעה נזק שהיה עלול להיגרם במהלך הסופה. עוד אעיר, כי התובע העיד, ובהקשר זה עדותו מקובלת עלי, כי לא נעשה שימוש נוסף באותה היריעה (ראה דבריו בעמ' 10, ש' 20 לפרוטוקול הדיון).

34. ככל הנוגע לעניין זה, אכן עלה בידי התובע להוכיח, כי הנתבעת לא סיפקה טיפול מהיר יותר שהיה עשוי למנוע את נזקי הסופה, והתובע – אשר נדרש בעצמו לפעול להקטנת הנזק – זכאי להחזר הוצאותיו מהנתבעת עצמה.

35. שקלתי האם יש בממצא זה – עיכוב בטיפול בתיקון הגג, עובר לחג – על מנת לקבוע, כי התנהלות זו של הנתבעת הצדיקה החלטת התובע לתקן את הנזק באמצעות אחר, ולאחר מכן, לשוב לנתבעת (או לחברת "כלל") לפצותו. אלא, שלאחר שקילה כאמור, לא מצאתי כי התובע הוכיח זאת במידה הנדרשת לשם קביעה כאמור. כאמור לעיל, אף אם כך היה הדבר, אני סבורה כי את עלויות התיקונים באמצעות אחר היה על התובע לתובע מחברת "כלל", בשלוש השנים הראשונות לאחר קרות הנזק, ולא מהנתבעת.

36. הנזק התגלה באפריל 2012, ואין חולק בין הצדדים, כי היה מקום להמתין לייבוש החול טרם השלמת התיקונים הנדרשים.

אכן, קבעתי כי היה על הנתבעת לפעול בהקדם, עוד טרם הסערה, לתיקון הנזקים, או למצער, לפעול לכיסוי הגג בעצמה עת הודיע לה התובע על הסערה המתקרבת, אך לאחר שעיינתי במסמכי התיק, החלטתי כי התנהלות זו של הנתבעת לא הביאה לנזק (עקב פעולות התובע), ולא די בה על מנת לקבוע כי התובע יכול היה לתקן הנזק באמצעות אחר, מבלי לשאת בעלויות תיקון זה, דרך חיוב הנתבעת בשיפויו.

37. מתכתוב השיחה ביום 5.10.2016, עולה, כי נציגת הנתבעת הציעה לשלוח, מייד לאחר תום חג שמחת התורה, איש מקצוע; דו"ח הקריאה מצביע על כך שאכן היה במקום איש מקצוע ביום 9.10.2012, יום לאחר החג, והוא ביצע "תיקוני זפת". התובע טען, כי אותו אדם לא הצטייד מראש בכמות חומר מספקת לשם תיקון מכלול הנזק, אלא שגם אם אקבל את טענת התובע (ובהקשר זה, יש להעיר שחלוף הזמן הרב מקשה על קבלת טענה זו. על כך בהמשך), הרי שכבר ביום 11.10.2012 פעל התובע להתחלת תיקון הנזק באמצעות העד. זאת ועוד, מדבריו של התובע בפרוטוקול הדיון אף עולה, כי כבר למחרת, ביום 10.10.2012, זימן את הקבלן מטעמו לטפל בנזק (ראה עמ' 6, ש' 4-5). סמיכות זמנים זו מקשה על קבלת עמדת התובע, וזאת אף לאחר שנתתי דעתי להתרחשויות שקדמו לה.

בהקשר זה ראה האמור בת"ק (י-ם) 23089-08-11 דוד ואח' נ' שחר נזקי צנרת בע"מ (4.4.2012), דברים היפים אף לטעמנו:

"התובע... תוך שהוא מנהל במקביל דיונים עם גורמים אחרים, החליט כי אינו מעוניין לתקן את האיטום באמצעות הנתבעות ולוזון, אלא על ידי גורם מטעמו. מבלי להכריע בשאלה האם הייעוץ שניתן לתובע על ידי גורמים אחרים היה נטול פניות ונכון, הרי שהיה על התובע ליתן לנתבעות ולוזון הזדמנות לבחון את הטענות ולתקן את הטעון תיקון בעצמם. מן הרגע שבו שלח התובע את הצעת המחיר לנתבעות בתאריך 11.10.09, ועד הרגע שבו החליט לנתק מגע עם הנתבעות חלפו ארבעה שבועות. לא ניתן לומר כי בנסיבות העניין ארבעה שבועות הינו זמן בלתי סביר לבחינת טענות התובע (ההדגשות לעיל ולהלן – הוספו, ש.ב.)"

38. חשבוניות התיקון שהציג התובע הינן מהימים 11.10.2012, 22.10.2012 ו-28.10.2012.

החשבונית מיום 11.10.2012 עוסקת "בחישוף גג, מציאת פיצוץ.. תיקוני בטון והכנה לאיטום מחדש". היינו, כבר יומיים לאחר הגעת נציג הנתבעת (9.10.2012), פעל התובע לתיקון עצמאי באמצעות גורם חיצוני לנתבעת – ועל כך העיד גם בבית המשפט (אם כי לא ציין פרט זה בכתב התביעה – ראה עמ' 20, ש' 8 ואילך לפרוטוקול הדיון).

בנוסף, אעיר, כי עולה מנתוני קריאת הנתבעת, כי ביום 15.10.2012 הגיע נציג אחר של הנתבעת, ששמו שמואל זכאי, כאשר הרישום הנוגע לפעילותו הינו: ""לבצע מדה טרם האיטום", ושוב, לאחר שבוע בלבד, הושלמה העבודה על ידי גורם אחר, חיצוני לנתבעת (ראה חשבוניות מהימים 22.10 ו-28.10 בשנת 2012).

39. אף אם היה על הנתבעת לפעול בצורה מהירה יותר לתיקון הגג, ובהקשר זה יובהר כי עיינתי היטב בתכתובי השיחות שהוספו לכתב התשובה, ואכן, עולה מהם תסכולו הרב של התובע, לא השתכנעתי כי מדובר בעיכוב שהצדיק פניה לאחר וחיוב הנתבעת (או "כלל") בעלות פניה זו, אף כי התובע זכאי בגינו לפיצוי בשל נזקיו הבלתי ממוניים. בהקשר זה אעיר, כי עולה מהשיחות שככל הנראה היה בלבול במספרי הטלפונים, אך גם כי הנתבעת אכן ניסתה להשיג את התובע (ראה סוף עמ' 1, תחילת עמ' 2 לנספח ח' לכתב התשובה, תחילת עמ' 2 לנספח ח').

40. בהקשר זה אעיר, כי מנתוני הקריאה עולה כי בשנת 2012 היו נציגי הנתבעת בבית התובע פעמים רבות – חמש פעמים באפריל, במהלך הטיפול הראשוני בנזק, פעם אחת ביולי – לצורך טיפול בנזק הקשור לתיק הנוסף, בימים 29.8.2012 (אז כנראה הייתה בעית תיאום לגבי השעות, שקביעתי היא לא הוכח בפניי כי רובצת לפתח הנתבעת) וביום 5.9.2012 – כאמור לעיל. אף כי ביום 4.10.2012 אכן לא בוצע התיקון הנדרש, לא הוכיח התובע בפניי כי פנייתו לקבלן מטעמו הייתה נדרשת וכי הנתבעת לא היתה יכולה להמשיך ולטפל בתיקון הנזק בעצמה.

41. פנייה לקבלן חיצוני, בניגוד לתנאי הפוליסה, וחיוב הנתבעת (או חברת "כלל") בהוצאות התיקון עלולה להכשיר עשיית דין עצמי בניגוד למוסכם על ידי הצדדים. לטעמי, מדיניות שיפוטית ראויה תכשיר התנהלות כאמור רק במקרים בהם הוכח כי פניה כאמור הייתה אכן נדרשת, וכאשר הובהר לנתבעת מראש אפשרות חיובה בשיפוי נזק שלא תוקן באמצעותה – התובע לא הוכיח שני רכיבים אלה, במידה הנדרשת לשם קבלת טענותיו.

ראה בהקשר זה האמור בפסקה י' בת"ק (י-ם) 995/07 רודל חיים נ' שחר נזקי צנרת בע"מ (3.9.2007).

42. התובע, כאמור - עורך דין במקצועו, לא הציג כל ראיה (מעבר לטענתו בכתבי הטענות כי פנה לאיש מקצוע מטעם הנתבעת – ראה סעיף 9 לכתב התביעה) לפניה לחברת "כלל", או אף לגורם רשמי אצל הנתבעת, במסגרתה התריע מראש, כי בכוונתו לפעול לתיקון עצמאי. אף בשיחתו עם נציגת הנתבעת מיום 5.10.2012 ציין התובע, כי הוא שוקל פניה לערכאות רק בנוגע לנזק שייגרם עקב הסופה (ראה עמ' 6 לכתב התשובה) – נזק שלא נגרם בסופו של יום.

שיהוי בהגשת התביעה

43. לכל כאמור לעיל, יש להוסיף, כי חלפו ארבע שנים מאז האירוע עד להגשת כתב התביעה, ולמעלה מארבע שנים חלפו עד שנשמע הדיון. חלוף פרק זמן כה רב, מקשה על הבירור העובדתי הנדרש לשם הכרעה ובנסיבות העניין, לא מצאתי כל הצדקה להשתהות רבה כל כך. טענת התובע, לפיה הוא טרוד ואינו מצוי באופן סדיר בישראל אינה מהווה מענה מספק המיישב תמיהה זו. מצאתי כי התובע העמיד בפני הנתבעת קושי רב, הנוגע מחלוף הזמן, להוכיח טענותיה וטענתה בסוף עמ' 1 לכתב הגנתה, מקובלת עלי.

לכך יש להוסיף כי התובע תבע את הנתבעת, יחד עם חברת "כלל", תביעה נוספת שנגעה לנזקי רטיבות אחרים, שהתרחשו ממש בתקופה האמורה, ובחר שלא לצרף תביעה זו שבפניי לבירור הנטען, למרות הדמיון בנושא התביעה ובזהות הנתבעת, ואף כי תביעה נוספת מעמיסה עליו עצמו משא נוסף.

44. אעיר, כי עיינתי במסמכי התיק הנוסף: בכתבי הטענות ובצרופותיהם, וכן בפרוטוקול הדיון. אף כי התנהל דיון נרחב, הנוגע לנזק שנגרם במסגרת אותו הזמן, ונתבע על פי אותה הפוליסה, לא ציין התובע דבר בנוגע לכך בפני הנתבעים (חברת "כלל" והנתבעת בפניי). התובע אף לא הציג כל דרישה בכתב מהנתבעת, או מכלל הנוגעת לנזק שנגרם לשיטתו במסגרת האירועים הנדונים בפניי. בכך יש בכדי להצביע על אומדן דעתו של התובע עצמו בכל הנוגע לחבות הנתבעת בנזקי האירוע מושא התביעה.

טיב התיקון

45. עוד אציין, באשר לטיב התיקון על ידי הנתבעת, לא התרשמתי כי די בעדות הקבלן, אשר בינו לבין התובע יחסי עבודה מתמשכים, וממנו התרשמתי באופן בלתי אמצעי כגורם המעוניין בטובת התובע, על מנת לקבוע כי העבודות אשר בוצעו על ידי הנתבעת בוצעו בצורה לא יעילה. אף התמונות שהוצגו אינן משכנעות דיין, על מנת להעביר את נטל הראיה בענין זה לכתפי הנתבעת.

הוכחת מכלול הנזקים

46. עוד אעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי לא השתכנעתי כי יש להכיר בכל הנזקים הנטענים בכתב התביעה. לא בתביעת הנזק שפירוטו נשמט מכתב התביעה המקורי (2,500 ₪) – "הוצאות לדוגמא"; לא בהצעת המחיר לתיקון הנזקים שבסעיף ו' שלעיל, שלא תוקנו בפועל, אף כי חלפו כארבע שנים וחצי מאז קרות הנזק, והצעת המחיר בעניינם נערכה רק בחודש מאי 2016 על ידי העד. זאת ועוד - לא ברור מדוע לא הוציא הקבלן חשבונית בחודש אפריל 2012, עם התגלות הנזק, ולא רק כעבור חצי שנה נוספת. ותשובתו של הקבלן, שנמסרה בתקיפות מיותרת לנציגת הנתבעת, אומרת דרשני. עוד אציין, כי אף כתב התביעה המקורי לא הפריד בין הנזק הזה לבין היתר הנזק, והסבריו של התובע נעשו רק לאחר הצגת עמדת הנתבעת במסגרת כתב ההגנה.

47. יש לציין, בנוסף, חלק מהקבלות על התיקון ממוענות לאשת התובע ולא לתובע עצמו, ואף בכך טמון קושי, ואולם משלא נטען הדבר, ומשהחלטתי כי אין מקום לקבל התביעה מטעמים אחרים – לא ארחיב בעניין זה.

48. יחד עם זאת, ועל אף התנהלות התובע וחלוף הזמן לו גרם הוא עצמו, ולמרות עמדת הנתבעת כפי שהובאה בפניי ביום 19.12.2016, במכלול נסיבות העניין, אציע, כפי שהצעתי מלכתחילה, כי הנתבעת (ואולי אף חברת "כלל") ישקלו אפשרות לבדיקת קירות התובע (ראה סעיף ו' שלעיל), וזאת על אף התיישנות העילה הביטוחית.

סיכומם של דברים

49. דין התביעה בנוגע למרבית ראשיה – להדחות. התביעה להחזר עלויות תיקון הנזק הינה למעשה תביעה להחזר תגמולי ביטוח, וכמפורט בהרחבה לעיל – לא על הנתבעת לשאת בהם. זאת ועוד – אף כי טיפולה של הנתבעת בתיקון הנזק לא היה מיטבי, לא הוכח בפניי כי הצדיק פניה לקבלן אחר, בניגוד לתנאי הפוליסה, ולשיפוי התובע בשל כך.

50. כן מצאתי כי התובע זכאי לשיפוי מהנתבעת עבור עלות יריעת היוטה – בסך 500 ₪. כן זכאי הוא לסך 500 ₪ עבור הוצאות ההתקנה. אעיר, כי התובע תבע סך 1,500 ₪ עבור הוצאות ההתקנה, אך לא הביא ראיה לכך, לרבות עדות מטעם בנו, ועל כן הוערך סכום זה על דרך האומדנא.

51. לאחר ששקלתי בדבר, ולאור העולה מן השיחות, אני קובעת כי יש לפסוק לתובע נזק בלתי ממוני. זאת בשל שתיים: הוכח, כי אכן נדרש התובע להתקשר מספר פעמים לנציגת הנתבעת טרם הסערה (ראה דבריו - "מתרוצצים אחריכם"), וכי יום לפני כן (ביום 4.10.2012) לא תוקן הנזק בשל אי הכנה ראויה של עובדי הנתבעת. בשל כך, נגרמה לתובע טרחה מיותרת וטרדות שניתן היה למנען ובגינן זכאי הוא לפיצוי.

במכלול נסיבות העניין, אני מעמידה נזק זה על סך 1,200 ₪. ראה עוד לעניין השיקולים המנחים בקביעת הוצאות בנוגע לנזק לא ממוני ראו עמ' 308-212 לספרם של ג' שלו וי' אדר, דיני החוזים – תרופות לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ט). ראה גם פסקאות 85-89 לפסק דינו של כב' השופט ט' חבקין בת"ק (ת"א) 4605-07-14‏ סיגאוי נ' איי. קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ (18.3.2015).

52. סך הכל חבה הנתבעת לתובע סך 2,200 ₪, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (8.5.2016) ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

53. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

54. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים.

55. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ז, 24 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.