האם יש לפטור את המבקשת מתשלום אגרת רשם החברות בגין התקופה שממועד מחיקתה ועד לפטירת בעלת המניות בחברה?

א. רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. המבקשת (להלן גם: "החברה") התאגדה בשנת 1960 למטרת החזקת זכויות במקרקעין.

2. בעלי המניות של החברה היו דוד ורחל נמדר ז"ל. דוד נפטר בשנת 1997 ורחל בשנת 2008.

3. החברה נמחקה לראשונה מהמרשם בינואר 1972 ובספטמבר 1993 ניתן צו להחייאת החברה. באוקטובר 1999, לאחר שלא שולמו חובות האגרה השנתית ולא הוגשו הדוחות השנתיים, נמחקה החברה בשנית.

4. יורשי בעלי המניות מעוניינים בהחייאת החברה, בין היתר לצורך ניהול תביעה ומימוש המקרקעין. כל התנאים להחייאת החברה מולאו ונותרה מחלוקת בין הצדדים ביחס לתשלום חובות עבר של אגרת רשם החברות.

5. לטענת היורשים, עד לפטירת רחל ז"ל בשנת 2008, הם לא היו מעורבים בניהול החברה וכלל לא היו מודעים לאופן אחזקת המקרקעין. לכן, הם מבקשים פטור מתשלום חוב אגרות רשם החברות משנת 1994 ועד לשנת 2007. חוב האגרות משנת 2008 ואילך שולם ע"י המבקשת באמצעות היורשים.

6. המבקשת מבססת את טיעוניה בין היתר על החלטה בבש"א (ת"א) 12334/01 ורשבסקי נ' חברת חלקה 143 (ניתן ע"י כב' השופטת אלשיך ביום 22.8.01 - להלן: "הילכת ורשבסקי") ועל החלטות מאוחרות יותר שניתנו בעקבות הילכת ורשבסקי. במקרים אלו, בוצעה הפחתה של חוב האגרות, בין היתר מאחר ובעלי המניות היורשים, לא היו מעורבים בניהול החברה וכלל לא היו מודעים לכך שהמקרקעין הוחזקו באמצעות החברה.

7. המשיב טוען, כי פעולת החייאת החברה נועדה להעשיר את כיסם של בעלי המניות ואם תינתן הנחה או פטור, הדבר "יוביל למצב בו חוטא יוצא נשכר ולהבחנה לא שוויונית והעדפה לא מוצדקת בין החברה דנן לבין חברות אחרות, המקפידות לשלם אגרות שנתיות במועד" (סעיף 16.3 לתגובה). לטענתו, אם יינתן פטור, "יורשים יינצלו את המצב לטובתם ויטענו לפטור מאגרה עד למועד הירושה ובכך ייהנו מהזכויות בעצם הירושה ומתשלום אגרה מופחתת, מקום שיש לשלם את האגרה במלואה". לטענת המשיב, מדובר ביורשים אשר באים בנעלי בעלי המניות ומצויים במעגל הפנימי של בעלי המניות וככאלו עליהם לקבל על עצמם מלבד זכויות, גם את חובות החברה ועליהם לשאת במלוא חוב האגרה.

ב. דיון והכרעה

8. ההוראה לעניין החייאת חברה והחזרתה לפנקס הרישום קבועה בסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983:

"חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."

9. בשנת 2004 תוקנו תקנות החברות (אגרות) תשס"א-2001 ונוספה תקנה 5א העוסקת באופן מפורש בנושא תשלום אגרה של חברה מחוקה. תקנה 5א(ד) קובעת כי:

"חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה..."

10. התקנה מורה, כי פטור מאגרה יינתן רק במקרים בהם החייאת החברה היא לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען על פי דין. מכלל לאו אתה שומע הן. דהיינו, מתקין התקנות קבע כי קיים פטור מאגרה רק אם ההחייאה נדרשת לצורך ביצוע פעולות שהחברה חייבת לבצע על פי דין. משמע, כשמדובר על החייאה לצורך וולנטרי שאינו חובה על פי דין, לא קיימת זכות לפטור מאגרה.

11. במקרה שלפנינו, החייאת החברה נדרשת בין היתר לשם "הסדרת זכויות הבעלים ומימוש מכר המקרקעין". מדובר בפעולות שיש בהן כדי להעשיר את כיסם של היורשים וברי כי לא עסקינן בפעולות שהחברה "חייבת לבצען לפי דין". מהתקנה עולה, כי החייאת חברה לשם הפקת רווח אישי לבעלי מניותיה, אינה נכנסת לגדרי הפעולות המזכות בפטור.

12. כפי שציינה כב' השופטת (כתוארה אז) גרסטל בה"פ 55875-11-12 שמחה בע"מ נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות:

"החייאת החברה לשם הפקת רווח אישי לבעלי מניותיה, מבקשי ההחייאה – אינה פעולה המתחייבת על פי דין ואין בה כדי להביא להפעלת תקנה 5א(ד) לתקנות החברות אגרות ולפטור את המבקשת מתשלום חוב האגרות אותו היא חבה למשיב."

ראו גם: ה"פ 24968-12-13 כרמלה שיף נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות ( 16.2.14) (להלן: "עניין שיף"); ה"פ 16978-02-15 אביקם ליף נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות פס' 16 ( 21.6.15 - להלן: "עניין ליף"); ה"פ 14134-01-14 אברך חברה לבניין ואח' נ' משרד המשפטים/ אגף רשם החברות (19.3.14).

13. המבקשת טוענת כי במקרים דומים בהם נדונה בקשה לפטור מחוב אגרת רשם החברות, כאשר מדובר היה במבקשים שהיו יורשי בעלי המניות ואשר לא ידעו על אופן החזקת המקרקעין, הפעיל בית המשפט את שיקול הדעת הנתון לו ונעתר לבקשה לפטרם מתשלום החוב או למצער, הוא העניק הפחתה בגובה החוב הנדרש. (עניין ליף; ה"פ 15070-10-15 שלוש ואח' נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (ניתן ב- 17.11.15)).

14. המבקשת מפנה להילכת ורשבסקי, שבה נקבע כי יש לבית המשפט שיקול דעת לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ויש: "לגזור פתרון צודק ויעיל לפי נסיבות המקרה, תוך שקלול הפרמטרים המיוחדים והכללים של מדיניות משפטית" (פיסקה 16); ה"פ 47502-10-11 אזיה ואח' נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (2.1.13)).

15. אין בידי לקבל את עמדת המבקשת. הסיפא של סעיף 369 לפקודה מעניק לבית המשפט שיקול דעת ליתן "כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה". איני סבור כי מתן פטור מתשלום חוב האגרות בגין התקופה שהחברה היתה מחוקה, הוא סעד צודק שראוי לתתו במקרים של החייאה לצורך תועלת כלכלית. מדוע צודק לפטור מחוב עבר, שעה שבעלי המניות בחברה שכעת "קמה לתחייה" נהנים מפירות ההחייאה שמאפשרת להם לממש את זכויות המקרקעין שלהם? מדוע צודק לפטור אותם מחוב אגרות שבמקרה דנן עומדת על סך כולל של כ – 21,000 ₪, שעה שפעולה זו סוללת עבורם את הדרך לממש את המקרקעין שהחברה מחזיקה ובעבר הם נהנו מיתרון בתשלום מס בעקבות רישום המקרקעין ע"ש החברה? ודוק: הסעיף קובע כי "ייראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה". דהיינו, "מחזירים את הגלגל לאחור" ורואים את החברה כאילו לא נמחקה מעולם. מצבה הוא כשל חברה שהיתה פעילה תמיד ולכן עליה לשלם את כל חובות העבר שלה, כמו כל חברה פעילה.

16. אי חיוב בתשלום חוב העבר, ייצור אפליה פסולה בין החברות הפועלות על פי דין, מגישות דו"חות ומשלמות את האגרות לבין חברות מחוקות, אשר אינן נושאות בחובות הנדרשים ומבקשות לבטל את המחיקה ולהמשיך בפעילותן כאילו לא נמחקו מעולם וזאת תוך קבלת פטור מתשלום האגרות.

17. משבעלי המניות הקימו את החברה בזמנו משיקולי מס ומטעמי נוחות, אזי מי שבא בנעליהם, צריך לשאת גם בחבויות שקמות עקב רישום המקרקעין ע"ש חברה, כשאחת מהן היא תשלום אגרות לרשם החברות מידי שנה. אי אפשר "לקחת רק את הדבש ולהימנע מהעוקץ". קבלת עמדת המבקשת משמעותה כי המעוול נהנה מעוולתו. מי שהזניח את חובותיו במשך שנים ארוכות ולא שילם אגרה כחוק יופטר לעיתים באופן מלא ולעיתים חלקי מתשלום האגרות ומי שפעל כדין במשך שנים ושילם אגרה, יצא מופסד מבחינה כלכלית.

18. הטענה כי היורשים, לא ידעו שהמקרקעין מוחזקים באמצעות חברה והדבר נודע להם רק לאחר פטירת בעלי המניות, אינה בכל הכבוד סיבה למתן פטור מחובות שחלות על החברה. שהרי, כאשר היורשים ירשו את החברה, הם קיבלו אותה על חובותיה ועל זכויותיה. וכי יורשים אשר ירשו נכס שעליו רובץ חוב ארנונה זכאים לפטור מחוב זה רק משום שלא ידעו אודות החוב או אודות קיומו של הנכס? העובדה שהיורשים לא אשמים במחדל, לא פוטרת אותם מפירעון החוב. כפי שנפסק: " עת מדובר ביורשים של בעל מניות, חוב האגרות אינו הולך אחר בעל המניות החדש, אלא אחר החברה עצמה ממש" (עניין שיף).

ראו גם: ה"פ 39685-05-15 שרייבר נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (13.4.16); ה"פ 4100-07-13 בנימין קריתי נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (21.10.13), ה"פ 13981-07-12 לסט נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות (21.11.12) שבה נפסק כי: "העובדה כי טעות או אי-הבנה סובייקטיבית של הדין אינו מהווה פטור מקיומו, הרי אין מקום לפטור את המבקש מחוב האגרות, ויש לשלמו במלואו כתנאי להחייאת החברה."

19. יש לדחות גם את טענת המבקשת, כי בשנים בהן היתה החברה מחוקה, היא לא קיבלה שירות מרשם החברות ועל כן יש לפטור אותה מהחוב (סע' 13 לכתב התשובה). אכן, אגרה הינה תשלום חובה הנגבה בגין שירות (בש"א 4248/08 פלוני נ' פלוני (7.10.2008). יחד עם זאת, כבר נפסק כי יש לראות ברשם החברות כמעניק שירות גם כשהחברה מחוקה. כפי שציין כב' השופט אורנשטיין (כתוארו דאז) בה"פ 19639-01-13 מינה אמינוף נ' רשם החברות (ניתן ב- 25.12.13):

"המשיב בהיותו גוף סטטוטורי של המדינה, אמון על ריכוז וניהול כלל התאגידים שהוקמו כחוק. העובדה כי ישנו גוף המנהל רישום ומעקב, ולרבות פיקוח על אותן חברות, הגם אם הן "מחוקות", עולה לשיטתי כדי "שירות". ככל שחברה או בעלי מניות אינם חפצים בקבלת שירות מרשם החברות, מכל סיבה שהיא, יתכבדו ויפעלו לחיסול החברה על אתר ולא בחלוף זמן כה רב".

20. סיכומו של דבר: אין מקום לפטור את המבקשת מתשלום חוב האגרה בגין השנים 1994 עד 2007. לאחר שהחוב ישולם, החברה "תקום לתחייה" כמבוקש ויוגש צו לחתימה.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ז, 05 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.