1. ענייננו בתביעה ובתביעה שכנגד שבבסיסן יחסים חוזיים בין הצדדים להליך.

1. הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, תוך שסוכם כי ביהמ"ש יהא מוסמך לפסוק בשתי התביעות עד לתקרה של 50,000 ₪. הסכמה זו הושגה לאחר שהצדדים הגישו תצהירים מטעמם אליהם צירפו כל המסמכים הרלוונטיים.
2. נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים, איני מנמקת את פסה"ד, ובשים לב לאופי הטענות שמעלים הצדדים, אחד כלפי השני, מצאתי שלא לפרט את הטענות בגוף פסה"ד.
3. לאחר שעיינתי היטב בכתבי ביה"ד שהוגשו, כולל בסיכום הטענות, לאחר שבחנתי בקפידה את התצהירים ומצורפיהם ולאחר ששקלתי כל טענות הצדדים, אני מורה כי:

הנתבע (התובע שכנגד) ישלם לתובע (נתבע שכנגד), סכום של 15,000 ₪;

הנתבע שכנגד (התובע) ישלם לתובע שכנגד (הנתבע), סכום של 20,000 ₪.

לאור תוצאה זו, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

1. נוכח הדרך הדיונית בה ניתן פסה"ד, פטורים הצדדים מתשלום המחצית השנייה של האגרה. בנוסף לכך, תשיב המזכירות לצדדים, כל אחד בתביעתו שלו, את האגרה ששולמה בניכוי אגרה לפי פרט 34 לתקנות האגרות.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ט, 09 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.