ניתנה ביום 14 יולי 2016

השופט רועי פוליאק

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בנצרת (סע"ש 49367-02-16; השופט ד"ר טל גולן) מיום 12.4.16, בה נדחתה בקשתו של מר אבו עלואן (להלן – המבקש) לעיון במסמכים ולזימון עדים.
2. המבקש, הועסק כרוקח בשירותי בריאות כללית – הנהלת מחוז צפון (להלן – המשיבה), טען בתביעתו כי פוטר מעבודתו, בין היתר, לאחר שנחשד על-ידי המשיבה בהנפקה פיקטיבית של תרופות פריון.
3. ביום 27.3.16 וביום 28.3.16 הגיש המבקש בקשה לבית הדין האזורי להורות למשיבה להותיר לו לעיין בתיקו האישי. בנוסף, עתר המבקש לזמן לדיון ההוכחות מספר עדים, ובהן; המטופלות נ.ז. ו- ס.מ. (להלן – המטופלות), אשר התלוננו, כנטען על-ידי המשיבה, כי הוזמנו בשמן מרשמים שלא על דעתן, והנפקתם מיוחסת למשיב. כן ביקש לזמן את ד"ר אמיר וייס, אשר טיפל במטופלות, ואישר בפני המשיבה כי לא הנפיק את התרופות שבנידון, ואת הגב' ליליה פיקוס, המועסקת כרוקחת אחראית במשיבה. לבסוף ביקש לזמן את מר יעקב דהן, יו"ר ועד העובדים של המשיבה. בהמשך לבקשות אלה, עתר המבקש כי בית הדין יורה למשיבה לצלם מרשמים.
4. ביום 3.6.16 מסרה המשיבה תגובתה. לדבריה, תיקו האישי של המבקש צולם. המדובר במסמכים רבים, ועל כן על המשיב לאוספו ממשרדיה. בהתייחס לעדים שנתבקשו לזימון, התנגדה המשיבה לזימון המטופלות, מהטעם כי זימונם יהווה הטרחה והטרדה תוך פגיעה בפרטיות שאינה לצורך. על כך הוסיפה, כי ד"ר וייס וגב' פיקוס יוזמנו להעיד מטעמה. עוד, התנגדה המשיבה לזימונו של מר דהן, בטענה כי המבקש לא הבהיר מדוע הלה רלוונטי לעניינו. בנוסף, המשיבה התנגדה לצילום המרשמים בהיות מסמכים אלה סרוקים במערכותיה ועל כן הנפקתם תגרום להכבדה על כתפיה. לא זו אף זו, מרשמים אלה מכילים מידע סודי על אודות צדדי ג' שאינם קשורים לתיק, והמבקש אף לא הבהיר מדוע מרשמים אלה רלוונטיים לעניינו.
5. ביום 6.4.16 הגיש המבקש מענה לתגובת המשיבה, חזר על טענותיו, והוסיף כי כיוון שמשרדו של בא כוחו נמצא בתל-אביב, אין זה עולה על הדעת כי ירחיק עד למשרדי בא כוחה של המשיבה, הנמצאים בעפולה, על-מנת לאסוף את תיקו האישי.
6. ביום 12.4.16 קבע בית הדין האזורי, כי דין הבקשות להידחות. באשר לבקשה להזמנת עדים, בהתייחס לגב' פיקוס וד"ר וייס, הרי שנתקבלה עמדת המשיבה כי אלה יעידו מטעמה. גם בהתייחס למר דהן, נתקבלה עמדת המשיבה כי אין המדובר בעדות רלוונטית. בהתייחס למטופלות, נקבע כי אין בנימוקי המבקש די כדי להצדיק את הזמנתן להעיד מטעמו. המטופלות הן בבחינת צד ג' להליך, ואינן קשורות באופן ישיר אליו, ואין מקום לאשר את הפגיעה בפרטיותן.
7. אשר לבקשה לקבל את התיק האישי מצא בית הדין האזורי, כי לא נמצאה כל עילה בדין המחייבת את המשיבה לשלוח את התיק האישי אל משרדו של בא כוח המבקש. בית הדין האזורי הוסיף וציין, כי המשיבה אף נתנה הסכמתה למבקש לגילוי ועיון בתיק, וגם להפקידו אצל בא כוחה ולצלמו עבור המבקש.
8. באשר לבקשת צילום המרשמים מצא בית הדין האזורי, כי המבקש לא נתן כל הסבר מספק מדוע נדרש לצילומם. המדובר במרשמים רבים שנופקו בבית המרקחת, עשרות אם לא מאות במספר, ולא נסתרה טענת המשיבה, כי המדובר ב"מסע דייג" ובהטרחה של ממש. מעבר לאמור, מרשמים אלה שייכים לצדדי ג' שאינם קשורים להליך. המרשמים שנופקו למטופלות, ואשר לטענת המשיבה נופקו שלא כדין על ידי המבקש, צורפו זה מכבר לתיק.
9. בבקשת רשות הערעור שלפניי, חזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בפני בית הדין האזורי. המשיבה התנגדה בשנית לבקשה וחזרה על טעמיה ונימוקיה כפי שנטענו בפני בית הדין האזורי. יתרה מזו הדגישה המשיבה, כי על-פי ההלכה בית הדין הארצי לא יתערב על נקלה בהחלטות בית הדין האזורי, ובפרט כאשר מדובר בהליך פרוצדוראלי. כמו כן, אין המקרה דנן נופל בגדר המקרים הקיצוניים הדורשים את התערבותה של ערכאת הערעור.
10. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניינים שבסדרי דין, אפילו סבורה היא כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, ובלבד שההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים (ראו: רע"א 2444/08 שופרסל נ' אהרון כהן, לא פורסם, 21.12.2008; רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 206 (1990)).
11. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות הצדדים, בהחלטת בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, נחה דעתי כי נסיבות המקרה שלפני אינן נמנות עם מקרים אלה, ודין הבקשה להידחות:
12. החלטה בדבר זימון עדים, הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות, כגון דא. לאור החומר שהונח בפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין קמא אשר תצדיק סטייה מן הכלל האמור. דברים אלה נכונים גם בהתייחס להחלטת בית הדין לעניין מסירת תיקו האישי של המבקש. ראוי כי באי כוח הצדדים יסדירו ביניהם את אופן המסירה, בנסיבות בהן עצם המסירה אינה שנויה במחלוקת, מבלי שיטריחו את בית הדין בסוגיה.
13. בהתייחס לבקשת צילום המרשמים, על פי הכלל שקבוע בפסיקה, מקום בו מבקש בעל דין צו לגילוי ועיון במסמכים, השאלה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית הדין, בראש ובראשונה, היא מידת הרלוונטיות של המסמך שגילויו מתבקש, לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת. החלטה שעניינה מתן צו לגילוי מסמכים כמו גם היקף הגילוי, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה בפניה מתנהל ההליך. ערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בעניין זה, אלא מקום בו ההחלטה מופרכת על פניה (דב"ע נד/16-4 בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255; דב"ע נז/102-3 דבורה נבות-פיקל - מרדכי ריכטר, פד"ע לב 460). לא מצאתי כי המקרה דנן הוא ממן אותם מקרים המצדיקים חריגה מן הכלל.
14. בשולי הדברים יצוין, כי החלטת בית הדין האזורי נכונה לשלב הדיוני בו ניתנה. ככל שבית הדין האזורי, המופקד על ניהול ההליך, ימצא לנכון כי יש מקום לסטות להחלטתו לנוכח ההתפתחויות בהליך, אין בהחלטתי כדי למנוע ממנו לעשות כן. עוד יצוין, כי מתן החלטה זו התעכב בשל טעות בהגשת תגובת המשיבה.
15. סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 1,500 ₪.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ו (14 יולי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.