ניתנה ביום 11 מאי 2017

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על פסק דין בהליך דיון מהיר שניתן ביום 10.4.2017 על ידי בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט ד' ספיבק ונציגי הציבור מר ר' ורדי וגב' ל' חלה; ד"מ 21925-05-16), בגדרו נתקבלה "כמעט במלואה", כלשון בית הדין, תביעת המשיב נגד המבקשת, אשר חויבה לשלם למשיב תשלומים שונים בגין עבודת המשיב במבקשת וסיומה.

רקע – ההליך בבית הדין האזורי, פסק הדין וטענות המבקשת

1. המשיב, אזרח אריתריאה, הועסק על ידי המבקשת כמנקה רחובות, בשירות עיריית רמת גן, החל מיום 8.9.2014 ועד לפיטוריו, ללא מתן הודעה מוקדמת, כפי שפסק בית הדין האזורי, במהלך חודש פברואר 2016. לאחר סיום העסקתו הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת, להחזר דמי הודעה מוקדמת שקוזזו משכרו האחרון, תשלום דמי הודעה מוקדמת עקב פיטוריו המידיים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (אי עריכת שימוע), פיצוי בגין אי תשלום חלק מעסיק לקרן השתלמות, השבת ניכויים שלא כדין לקרן השתלמות ולהוצאות נלוות ודמי מחלה. יצוין, כי מבדיקת תלוש שכרו האחרון של המשיב עולה, כי שולמו לו תשלומים בגין "פדיון גמל קופג", "פדיון פיצויים קופג" ו"פדיון חופשה", וכי תשלומים בגין גמל, פיצויי פיטורים וחופשה לא נתבעו על ידו. בית הדין האזורי דחה את טענות המבקשת לפיהן יש לסלק את התביעה על הסף לנוכח חתימת המשיב על כתב ויתור בשפות העברית והטיגרית, חייב את המבקשת בתשלומים שנתבעו ואף השית על המבקשת פיצויי הלנה חלקיים בסכום של 5,000 ₪ עקב בגין רכיבי הניכוי, שלא כדין, של דמי ההודעה המוקדמת ואי תשלום דמי הודעה מוקדמת.
2. בבקשת רשות הערעור, טוענת המבקשת ל"מספר טעויות יסודיות ... היורדות לשורשו של הענין ואשר יש בכל אחת ואחת מהן בכדי להביא לביטולו של פסק הדין בכללותו ולמצער בחלקו" וכי הסוגיות המועלות על ידה חורגות מהתחום הצר של יחסי הצדדים. בין היתר נטען, כי על בית הדין היה לפסול את תצהיר העדות הראשית של המשיב, בנסיבות בהן התצהיר לא היה ערוך כדין והמשיב העיד כי אינו יודע מה כתוב בתצהירו; היה על בית הדין ליתן תוקף לכתב הקבלה והסילוק שנחתם על ידי המשיב; המשיב התפטר ולא פוטר, כך שאין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת וקיזוזם משכרו בוצע כדין על ידי המבקשת; המשיב לא היה זכאי לדמי מחלה שנפסקו ולא היה מקום לפסיקת פיצויי הלנה בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

1. תכליתו של הדיון המהיר היא להגיע ל"הכרעה צודקת ומהירה" בתביעות כספיות שהיקפן מוגבל. כפועל יוצא מכך קבע המחוקק, כי – בניגוד לפסק דין בהליך "רגיל" – פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור, אלא הגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות). ואכן, בפסיקה עקבית של בית דין זה נקבע, כי התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו בהליך דיון מהיר תהיה מצומצמת ביותר ותוגבל לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/9-12 קוריאט – שובל (27.4.1998)). לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, פסק הדין ומכלול החומר בתיק בית הדין האזורי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נדרשת תשובה לבקשה, משנסיבות העניין אינן מצדיקות מתן רשות ערעור תוך חריגה מהכלל המנחה של התערבות מצומצמת ביותר בהליכי דיון מהיר. להלן אנמק בקצרה החלטתי, תוך שאתייחס לכל אחד מנימוקי המבקשת.
2. תצהיר המשיב – במהלך חקירתו הנגדית של המשיב, הוצגה למשיב חתימתו על תצהירו, והתנהלו חילופי הדברים שלהלן:

"ש. אתה יודע מה כתוב פה?

ת. לא.

ש. מישהו תרגם לך את מה שכתוב פה?

ת. כן, יש מתורגמן הוא תרגם לי את הכל.

ש. מי תרגם לך?

ת. המשרד של עו"ד, יש לו מתורגמן בשם ברקת.

ש. למה זה לא רשום פה מי תרגם לך?

ת. במשרד של עו"ד המתורגמן חיכה לי שם ותרגם לי".

באת כח המבקשת ביקשה מבית הדין לפסול את תצהיר המשיב, אשר אינו ערוך כדין בהיעדר תצהיר תומך של מתורגמן. בית הדין הורה על הפסקה בדיון וביקש מהמתורגמן שנמצא באולם לתרגם למשיב את התצהיר ולהזהירו. בתום ההפסקה, הודיע המתורגמן לבית הדין, כי תרגם למשיב את התצהיר וכי "התובע מאשר כי הכל נכון ומדויק".

בבקשת רשות הערעור נטען, כי בהתאם להחלטת חברתי, השופטת ח' אופק גנדלר, בבר"ע 21010-01-17 Bahata Mesgena – קפלן את לוי בע"מ (19.1.2017) (להלן – עניין מסגנה)) היה על בית הדין לפסול את תצהירו של המשיב על כל המשתמע מכך, לאור תשובתו של המשיב לפיה אין הוא יודע מה אמור בתצהירו ולנוכח העובדה שהתצהיר אינו נתמך בתצהיר מטעם המתרגם. אין כל בסיס לטענה. אציין, כי הבקשה בבית הדין האזורי לפסילת התצהיר כלל לא התייחסה לטענה המועלית בבקשת רשות הערעור לפיה המשיב לא ידע על מה הצהיר. ואכן, מקריאת חילופי הדברים המלאים שהובאו לעיל עולה כי התצהיר נחתם לאחר שתורגם למשיב על ידי מתורגמן, כך שיש להניח שהן בעלי הדין והן בית הדין לא התרשמו במהלך הדיון כי המשיב לא ידע מה כתוב בתצהיר ולא בכדי מיקדה באת כח החברה את טענתה בהיבט של תקינות התצהיר. עניין מסגנה התמקד בחיוב המבקש - עובד שאינו דובר עברית שהגיש תצהיר לא תקין, שלא כלל פרטים על מתרגם התצהיר - בהוצאות עקב דחיית הדיון (סעיף 4 להחלטה) והבקשה נדחתה לנוכח העובדה שחיוב בהוצאות בהליך ביניים אינו מצדיק רשות ערעור מבלי לנקוט עמדה לעניין עצם הטלת ההוצאות. דווקא ההחלטה בעניין מסגנה מלמדת, כי הטעות היא טעות בת תיקון וכי אין למהר ולמנוע גישה לערכאות עקב פגמים הניתנים לתיקון בתצהיר של בעל דין. בענייננו, הפתרון המעשי של בית הדין להכשרת תצהירו של המשיב, שלא כלל את שם המתרגם, מצוי במסגרת הסמכויות המוקנות לשופט המנהל את הדיון ולא מצאתי לנכון להתערב בו.

1. כתב הקבלה והסילוק - לטענת המבקשת, כתב הקבלה והסילוק עליו חתם המשיב כולל הודאה לפיה המשיב עזב את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, בקשה לעריכת גמר חשבון, הסכמה לקבלת סכום נקוב כפרעון כל הזכויות, מתן היתר לקיזוז תשלומים למס הכנסה והסכמה מפורשת לפיה אם יוגשו תביעות נוספות. כמו כן נטען, כי אף אם יש להחיל על המסמך את הפסיקה לפיה אין למהר ליתן תוקף לוויתור על זכות קוגנטית, אזי חלק מהזכויות בכתב הקבלה והסילוק אינן קוגנטיות.

טענות המבקשת אינן עולות בקנה אחד עם מסקנותיו העובדתיות של בית הדין, אשר התרשם לחיוב ממהימנות המשיב. מנגד ציין בית הדין, כי העובדת שהחתימה את המשיב על כתב הוויתור לא הובאה לעדות, כך שהטענה לפיה הוצגו למשיב חישובים לא הוכחה. בית הדין קבע, כי הוצג בפניו רק כתב ויתור חתום בעברית, שעה שהנוסח של המסמך בשפה הטיגרית שהוצג בפני בית הדין לא היה חתום, וכי המשיב אולץ לחתום על כתב הוויתור כדי לקבל את זכויותיו שאינן שנויות במחלוקת. יצוין, כי נציג הציבור בתיק, מר ורדי, הוסיף וציין – וחברי המותב הצטרפו לחוות דעתו – כי כתב הקבלה והסילוק הוא "טופס סטנדרטי שהוכן מראש ... שבו מעבר לאמירה בדבר כך שאין לתובע תביעות נוספות, על העובד לאשר גם כי הוא התפטר ללא הודעה מוקדמת וכי המעסיק זכאי בנסיבות לקזז הודעה מוקדמת מהתשלום האחרון". נציג הציבור אף ציין, כי "המדובר בניצול מובהק של מצב חולשה של עובד". בנסיבות העובדתיות דלעיל, שלילת תוקפו של כתב הקבלה והסילוק מובנת מאליה ואין מקום להבחין בין ויתור במסגרתו על זכות קוגנטית לבין ויתור על זכות אחרת. ממילא, יש לדחות את בקשת רשות הערעור בכל הקשור לחיובי המבקשת לעניין הודעה מוקדמת ודמי מחלה הנסמכים על כתב הוויתור, בנסיבות בהן הקביעות העובדתיות בסוגיות אלה בפסק הדין עולות בקנה אחד עם גרסת המשיב.

1. פיצויי הלנה – פסק הדין חייב את המבקשת בתשלום פיצויי הלנה חלקיים למשיב בסכום של 5,000 ₪, עקב הניכוי שלא כדין של דמי הודעה מוקדמת משכרו האחרון בסך של 4,650 ₪ ואי תשלום דמי הודעה מוקדמת עקב פיטוריו המידיים בסכום של 2,934 ₪. המבקשת טוענת בבקשת רשות הערעור, כי לא היה מקום לפסוק פיצוי הלנה מאחר והם נתבעו "בשפה רפה" ולנוכח המחלוקת העובדתית האמיתית והלגיטימית בין הצדדים כטענתה.

כידוע, ערכאת הערעור תמעט להתערב בשיקול הדעת של הערכאה המבררת בסוגית פיצויי ההלנה (ע"ע 578/09 א. סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ – אייל קרמר. פסקה 14 (22.3.2011)). בענייננו, נסיבות המקרה, בהתאם לממצאים העובדתיים בפסק הדין, אכן תומכות במסקנה לפיה היה מקום לחייב בפיצוי הלנה. עם זאת יוער, כי בית הדין לא דק פורתא עת חייב בפיצויי הלנה גם בגין אי תשלום דמי הודעה מוקדמת שאינם מהווים "שכר מולן" כמשמעו בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (ראו: ס' אדלר, פיצוי הלנה: חוק ופסיקה, שנתון העבודה ו' 5, 12 (התשנ"ו)). ואולם, עצם הניכוי משכר העבודה האחרון של סכום (הגבוה מדמי ההודעה המוקדמת לפי דין) כפיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת, לאחר אילוצו של המשיב לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת זכויות שאינן שנויות במחלוקת, מהווה עילה מספקת להטלת פיצויי הלנה מופחתים בסכום שנקבע בפסק הדין.

1. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ז (11 מאי 2017) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.