התובעת הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי לקבוע כי הינה בעלת זכויות בדירת מגורים וכן להורות על רישום זכויותיה בדירה. לחלופין מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בהחזר כספים ששולמו על ידי התובעת בקשר לרכישת הדירה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן בקשה לדחיית התביעה על הסף.

התובעת הגישה בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. בבקשה הובהר, כי מדובר בתביעה לסעד הצהרתי במקרקעין ולפיכך הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

הנתבעת בתגובתה לבקשה להעברת הדיון מבקשת לחייב את התובעת בהוצאות לדוגמא, וזאת על רקע העובדה כי זוהי כבר תביעה שניה שמגישה התובעת בנושא, לאחר שתביעה קודמת הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה אשר קבע כי אין מדובר בסכסוך אשר מצוי בסמכותו. לעמדת הנתבעת מדובר בתביעת סרק (ראה לעניין זה גם הטיעונים שפורטו בבקשה לדחיית התביעה על הסף הנסמכים על הסכם שנחתם בין הצדדים בדבר ויתור התובעת על טענותיה).

לעניין העברת הדיון בתובענה, אף אם לעמדת התובעת הסעד העיקרי המבוקש בתביעה בדבר הצהרה על זכויות בדירת המגורים (כאשר לפי המפורט בכתבי הטענות הנכס בשלבי רישום בלשכת רישום המקרקעין) מצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, הרי שהסעד החלופי הנדרש בתביעה אינו מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי.

בהקשר זה יוער, כי על פי ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון עוד בע"א 29/58 בעניין לוי נ' עקריש, כאשר נתבעים סעדים כספיים וסעדים שאינם כספיים, והסעדים הנתבעים הם בסמכותם של בתי משפט שונים, יש להפריד את התביעות. ויוער, כי מבחן "הטפל הולך אחרי העיקר" אינו חל במקום שאחד הסעדים הינו כספי אלא רק כאשר מדובר במספר סעדים הנוגעים למקרקעין.

5129371מכאן, שעל פי המצב המשפטי הקיים ועל אף הקושי הנובע מכך (וראה לעניין זה התייחסותו של כבוד הנשיא א' גרוניס בסעיפים 8-9 לפסק דינו ברע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר) לא ניתן להעביר לבית המשפט המחוזי את הסעד הכספי החלופי (נוכח סכום התביעה) ומכאן שאין אפשרות להעביר התביעה כפי שהיא.

לפיכך התביעה נמחקת, והתובעת תהיה רשאית להגישה לבית המשפט המוסמך תוך התאמת הסעדים הנדרשים במלואם לסמכותו העניינית.

באשר לשאלת הוצאות המשפט, שעה שמדובר כבר בתביעה שניה המוגשת באותו עניין, אך לא לבית המשפט המוסמך, והיה על הנתבעת להגיש כתב הגנה, אזי נראה כי הנתבעת אומנם זכאית לפסיקת הוצאות. עם זאת, בנסיבות העניין ראוי כי פסיקת ההוצאות בגין שלבים מקדמיים אלו, הנוגעים להגשת התביעות כאמור, תעשה על ידי בית המשפט אשר ידון בתובענה לגופה. לפיכך, ראוי להותיר פסיקת ההוצאות לשיקול דעתה של הערכאה המוסמכת לדון בתובענה לגופה.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.