לפניי תביעתה של התובעת לפיצוי בסך 6,316 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה שארעה ביום 28.05.2015 (להלן: "התאונה") בצומת עמק שרה בבאר שבע.

דין התובענה להתקבל וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובעת הינה הבעלים של רכב מס' רישוי 26-619-72 (להלן: "רכב התובעת") אשר במועד התאונה היה נהוג על ידי מר עלי גאנם.
2. הנתבע 2 הינו הבעלים של רכב מס' רישוי 75-868-17 (להלן: "רכב הנתבעים") אשר במועד התאונה היה נהוג על ידי הנתבע 1.
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי במועד התאונה עצר רכב התובעת ברמזור אדום לפני הכניסה לצומת ולאחר שהתחלף הרמזור לירוק החל בנסיעה ואז הגיע משמאל רכב הנתבעים, נכנס לצומת לא פנוי בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכוון נסיעתו ופגע ברכב התובעת וגרם להכרזתו כאובדן להלכה.
4. הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי דין התביעה נגדם להידחות ו/או להימחק על סף וזאת לנוכח פסק הדין שניתן בהליך הקודם שהתקיים במסגרת תיק 62670-10-15 (להלן: "ההליך הקודם").
5. לגופו של ענין טענו הנתבעים כי נהג רכב התובעת הוא שנכנס לצומת ברמזור אדום ופגע ברכב הנתבעים וטענו כי לאחר התאונה ירד נהג רכב התובעת מהרכב, התנצל בפני הנתבעים והתחייב לתקן את הנזק שגרם לרכב הנתבעים. הנתבעים טענו כי האשמה לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעת. הנתבעים הכחישו את הנזקים שנגרמו לתובעת. עוד טענו הנתבעים כי הם זכאים לפסיקת הוצאות בגין העובדה כי התובענה הועברה לבקשתם מבית משפט השלום ברמלה בו הוגשה לבית משפט זה.
6. ביום 24.06.2018 נשמעו הראיות. הצדדים טענו תחילה לעניין סילוקה על סף של התובענה שכנגד שהגיש הנתבע 2 ובפסק הדין שניתן בדיון נעתרתי לבקשת התובעת והוריתי על דחיית התובענה שהגיש הנתבע 2. אין צורך לחזור על הנימוקים שצוינו בפסק הדין והמחלוקת עתה מתייחסת לתביעת התובעת בלבד.
7. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאחריות לתאונה והלכה למעשה ומאחר והנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת אין מחלוקת ביחס לנזק. עם זאת יצוין כי בסיכומיו טען ב“כ התובעת כי התובעת מוותרת על ימי העמידה שנתבעו בסעיף 8.4 לכתב התביעה. לפיכך הנזקים הנתבעים הם סך של 6,316 ולא כפי כותרת כתב התביעה. יודגש כי ערך הרכב כאמור בחוות דעתו של השמאי הינו 19,198 ₪. התביעה הינה על הנזק שנותר לאחר שהתקבלה התמורה ממכירת השרידים והתובעת תבעה בגין מרכיב זה סך של 5,426 ש"ח

דיון והכרעה

סילוק התביעה על הסף

1. דין טענת הנתבעים לסילוק התובענה להידחות. התובעת בתיק שבפנינו הגישה כתב תביעה שכנגד בהליך הקודם וביום 06.03.2016 התקיים דיון בהליך הקודם. בתום הדיון ניתן פסק דין ובית המשפט הורה על דחיית התובענה שהגיש הנתבע 2 ועל מחיקת התובענה שכנגד. ההבדל בין המצבים ברור.
2. מחיקת התובענה שכנגד אינה מהווה מעשה בית דין ואינה מונעת מהתובעת להגיש את תביעתה מחדש כפי שעשתה. לא היה מקום שהנתבעים יציינו בכתב הגנה בתיק זה כי בית המשפט בהליך הקודם פסק למחוק את התביעה ואת התביעה שכנגד כאשר הדברים המצוינים בפרוטוקול הדיון בהליך הקודם שונים בתכלית.

שאלת ההוצאות בגין העברת התובענה מבית המשפט השלום ברמלה לבית משפט זה

1. התביעה בתיק שלפנינו הוגשה לבית משפט השלום ברמלה. הנתבעים הגישו ביום 03.11.2016 בקשה להורות על דחיית תובענה או העברתה לבאר שבע מחמת העדר סמכות מקומית. בבקשה לא ביקשו הנתבעים הוצאות.
2. ביום 30.11.2016 הגישו הנתבעים בקשה למתן החלטה וציינו כי מבקשים למחוק את התביעה שהוגשה ולחייב את התובעת בהוצאות. התובעת הגישה תגובה והסכימה להעברת התיק לבית משפט השלום בבאר שבע וציינה כי היא מבקשת שהדבר יעשה ללא צו להוצאות או לחלופין כי ההוצאות תידונה בסוף ההליך. בהחלטה מיום 05.12.2016 הורה בית משפט השלום ברמלה על העברת התובענה לבית משפט זה.
3. לא ניתנה כל החלטה בשאלת ההוצאות. לא נקבע חיוב בהוצאות לא נקבע שלא יהיה חיוב ולא נקבע שהעניין יידון בסוף ההליך. אין שום אפשרות או הצדקה שאתייחס עתה לשאלת ההוצאות לאחר שעניין זה עמד באופן מפורש בפני בית המשפט בהליך הקודם והוא החליט שלא להתייחס ולא ניתן לדעת אם אי פסיקת הוצאות נובעת מכך כי הנתבעים ביקשו את סילוק התביעה על סף ובקשתם נדחתה תוך שבית משפט מציין כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף או שמא היה זה נימוק אחר שהביא אי התייחסות לשאלה זו ולאי פסיקת הוצאות.
4. בקשת הנתבעים לפסיקת הוצאות בגין העברת התובענה נדחית אפוא.

האחריות לתאונה

מיקום הרכבים בצומת לפני התאונה

1. התאונה ארעה בצומת עמק שרה בבאר שבע שעה שרכב התובעת נסע על כביש 25 מכוון מערב למזרח. במהלך הדיון צפו הצדדים בתמונה של הצומת בתוכנת גוגל מפות ואין מחלוקת ביחס לצומת בו ארעה התאונה הוא הצומת שלפני בואך הצומת שלאחר הגשר החוצה את כביש 25.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לכוון ממנו הגיע רכב הנתבעים לצומת. בעניין זה עדותו של נהג רכב התובעת עדיפה בעיניי על פני עדותם של הנתבעים ושל העדים מטעמם.
3. נהג התובעת העיד כי רכב הנתבעים הגיע משמאלו מהכביש שמגיע לצומת מכוון צפון לדרום. הנתבעים והעדים מטעמם טענו כי רכב הנתבעים נסע על כביש 25 בכיוון הנגדי מכוון מזרח למערב וכי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבעים פנה שמאלה לכוון דרום ואז הגיע מימינו רכב התובעת.
4. במהלך החקירות הוצג טופס הודעה שהוגש על ידי הנתבע 2 לחברת הביטוח שלו. הטופס סומן נ/1. הנתבע 2 אישר כי הוא חתום על הטופס אך ציין כי אינו יודע מי ערך את השרטוטים שמהווים חלק מהטופס אחד מהם שמופיע בדף הראשון והשני שמופיע כדף נפרד.

שני השרטוטים מדגימים מצב שבו הרכבים לא היו זה מול זה אלא בדיוק כפי שטען נהג רכב התובעת. אין מחלוקת שנהג רכב התובעת נסע על כביש 25 ממערב למזרח ובמצב כזה האפשרות היחידה היא כי החץ השני באותם שרטוטים מדגים את כיוון הנסיעה של רכב הנתבעים וכיוון זה הוא משמאלו של רכב התובעת, כלומר מצפון לדרום.

1. אין צורך לעסוק בשאלת מהימנות בעניין זה ודי בכך כי הנתבע 2 חתום על טופס שתומך בטענת נהג רכב התובעת.
2. בחקירתו העיד הנתבע 2 כי לאחר התאונה הוא וחאלד עזאזמה אחיו (להלן: ”חאלד“) הלכו לסוכן הביטוח וציין כי אינו יודע מי שירטט את השרטוטים. היה על הנתבע 2 לתת הסבר ביחס למי ששרטט את השרטוטים שמהווים חלק מטופס ההודעה שעליו הוא חתום כפי שהודה בחקירתו. אין אפשרות להניח כי מאן דהוא שרטט מדמיונו את השרטוטים אלא אם כן זה מה שמסר לו הנתבע 2.
3. על גבי השרטוט שמופיע בדף נפרד מצוין אמנם ”אני נסעתי מכוון דימונה לבאר שבע“ אך אין ודאות כי מדובר בכתב ידו של הנתבע 2 והנתבע 2 עצמו לא טען זאת.
4. זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה שכנגד שהגיש הנתבע 2 צורפו תצהירים של עדים נוספים אשר נסעו ברכבים אחרים מאחורי רכב הנתבעים כפי הנטען. במסגרת התצהירים הוגש תצהירו של סברי אלולידי שציין בתצהירו כי הוא נהג אוטובוס ונסע אחרי הנתבע וראה התאונה והתבקש להעיד.
5. מר אלולידי לא הובא לעדות וענין זה פועל לחובת הנתבע 2. יש לייחס משקל לכך שמר אלולידי לא העיד שכן אם אכן נהג באוטובוס שהוא רכב גבוה יותר הרי שהוא יכל להעיד בצורה טובה על מה שראה ביחס לתאונה. תצהיר נוסף הינו של אחמד אלגדיפי שהצהיר כי הוא עמד מאחורי רכב הנתבעים וראה את התאונה. מר אלגדיפי העיד כי הוא שעמד ראשון מאחורי רכב הנתבעים והעיד כי מאחוריו הוא חושב שהיה עוד אוטובוס. לא הוסברה הסתירה ביחס לתצהירו של מר אלולידי שהצהיר כי הוא זה שעמד מאחורי רכב הנתבעים. גם אם היינו מקבלים את הטענה כי רכב הנתבעים נסע על כביש 25 ולא הגיע משמאלו של רכב התובעת כפי ששוכנעתי שקרה הרי לא ניתן לקבוע מי מבין הרכבים הנטענים הוא שעמד מאחורי רכב הנתבעים.
6. יש חשיבות רבה לעניין זה שהרי אם היה זה האוטובוס שעמד אחרי רכב הנתבעים הרי שההיתכנות כי רכב נוסף שעמד מאחורי האוטובוס ראה גם הוא את התאונה הינה הסתברות נמוכה ביותר, אם בכלל. זאת ועוד, בחקירתו העיד מר אלגדיפי כי עימו ברכב היה חבר בשם פראג' אלאבשק. גם עד זה לא הובא לעדות ועדותו של מר אלגדיפי לא נתמכה בכל עדות או ראיה אחרת. וכאילו לא די בכך הרי שבחקירתו העיד הנתבע 1 באופן חופשי כי "ומאחוריי היו רכבים, נדמה לי אוטובוס ולא זוכר עוד, היה גם רכב פרטי לא זוכר מה היה אחריו“ ובהמשך העיד כי "הם היו ברמזור לפי טענתם הם היו אחריו“. לא זו בלבד שהנתבע 1 לא ידע לומר אם מי שעמד אחריו היה אוטובוס שנהגו לא הובא לעדות או שמא הרכב בו נהג מר אלגדיפי אלא גם שהוא טען כי אלו היו ברמזור לפי טענתם קרי לא מדובר במידע שיש לנתבע 1 מידיעה אישית אלא מדובר במידע שנסמך על טענתם של אותם עדים. אין די בטענה כאמור והטענה כי היו רכבים נוספים מאחורי שרכב הנתבעים לא הוכחה.
7. גם אם אניח שלאחר שעצר רכב הנתבעים בצדי הדרך לכוון דרום הגיעו לשם רכבים אין אפשרות לקבוע כי רכבים אלו אכן היו מאחורי רכב הנתבעים קודם שארעה התאונה. הנתבע 1 העיד כי הרכבים שהיו אחריו "חצו הצומת ונעצרו לאחר הצומת" אך לא שוכנעתי כי הנתבע 1 ראה את אותה חציה נטענת ולא את הכוון ממנו הגיעו אותם רכבים שהגיעו לאחר התאונה, לא ניתן לשלול את האפשרות כי בעוד שהנתבע 1 נכנס לצומת מכיוון צפון הרי שהרכבים שהגיעו למקום בו עמד רכב הנתבעים לאחר התאונה אכן הגיעו מכביש 25 מכיוון מזרח.
8. מטעם הנתבעים העיד גם מר עזאזמה קאיד (להלן: ”קאיד“). קאיד נשאל בחקירתו האם ראה אוטובוס מאחוריו והוא השיב "כן. אחרי הפגיעה היה מאחורינו". אין בתשובה זו כדי להוכיח או לתמוך בטענה כי קודם לכניסת הנתבעים לצומת אכן היה האוטובוס מאחורי רכב הנתבעים ועל פי הפשט מתייחסת התשובה למצב הדברים לאחר התאונה. במצב דברים כזה אין שום אפשרות לקבוע כי נהג האוטובוס ראה בהכרח את התאונה וממילא שהוא לא הובא לעדות. יתירה מזו, גם אם היינו אומרים כי תשובה זו מתייחסת למצב הדברים שלפני כניסת רכב הנתבעים לצומת הרי במצב כזה ברי כי קיים לכל הפחות ספק אם הרכב בו נסע מר אלגדיפי יכול היה לראות את התאונה שהרי הוא עמד מאחורי האוטובוס שהוא כלי רכב גדול יותר.
9. סיכומו של דבר, מכל האמור לעיל שוכנעתי די הצורך כי התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים הגיע לצומת מצפון ולכיוון דרום, קרי משמאלו של רכב התובעת, ולא כפי שטענו הנתבעים.

הנוסעים ברכב הנתבעים ומיקומם

1. בעניין זה התגלו סתירות מהותיות בין הדברים שנשמעו בדיון שהתקיים בהליך המקביל לבין הדברים שנשמעו בדיון שהתקיים בפניי.
2. אציין כבר עתה כי הנתבע 2 הותיר עליי רושם מהימן באופן כללי ודווקא העובדה כי טען בחקירתו בפניי שלא נכח ברכב בעת התאונה וגם לא הגיע לזירת התאונה לאחריה מחזקת את מהימנותו.
3. עם זאת לא ניתן להתעלם מהדברים שאמר הנתבע 2, באמצעות מי שתרגם את דבריו בדיון שהתקיים בהליך הקודם, בעניין זה. בהתחשב בכך כי הדיון בהליך הקודם לא התקיים בפניי הרי שאין אפשרות מעשית להתייחס למהימנות שכן במישור הרעיוני כאשר ישנן גרסאות סותרות ע“י אותו עד קביעה כי גרסה אחת הינה מהימנה יותר הינה בהכרח קביעה כי הגרסה שנמסרה על ידו בהליך הקודם אינה מהימנה. אין שום הצדקה להגיע למסקנה כאמור בהתחשב בכך כי לא שמעתי את הנתבע 2 בדיון הקודם ואין זה צודק כי אקבע שדבריו בדיון הקודם אינם מהימנים. ברור כמובן שסתירה בין הגרסאות של אותו אדם מחייבת את המסקנה כי אחת משתי הגרסאות, לכל הפחות, אינה אמת ודווקא משום כך יש להיזהר מקביעת ממצאי מהימנות ודי אפוא בכך כי נסתפק בעצם הסתירה בין העדויות של אותו עד עצמו כדי שיוטל ספק ביחס לנכונות מי מבין גרסאותיו.
4. לא ניתן להתעלם מכך כי יכול ומה שהביא לאותו מצב הינו תרגום לא נכון של הדברים שנמסרו בדיון אך אין שום אפשרות עתה לקבוע כי התרגום לא היה נכון. לפחות חלק מהדיון תורגם ע“י אחיו של הנתבע 2, חאלד (ויודגש כי ב“כ הנתבעים נכח גם בחלקו של הדיון בהליך הקודם וגם הוא אחיו של הנתבע 2) ויש להניח אפוא כי התרגום נכון ומשקף את דברי הנתבע 2. מכל מקום, אם סבר הנתבע 2 (שהיה התובע בהליך הקודם) כי דבריו לא תורגמו כהלכה וכי הדברים שנרשמו בפרוטוקול אינם הדברים שהוא אמר היה עליו להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. הדבר לא נעשה והנחת העבודה היא אפוא כי הפרוטוקול משקף, גם לשיטתו של התובע, את הדברים שנאמרו בדיון שהתקיים בהליך המקביל וכך נתייחס אליו עתה.
5. אין מחלוקת כי ברכב התובעת ישב נהג התובעת בלבד. אין גם מחלוקת כי הנתבע 1 נהג ברכב הנתבעים.
6. מהעדויות שנשמעו בדיון בהליך הקודם עלה כי ליד הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים, ישב הנתבע 2 ומאחורי הנתבע 2 ישב קאיד (עמ‘ 2 לפרוטוקול בהליך הקודם). לעומת זאת, מהעדויות שנשמעו בפניי עלתה תמונה שונה לחלוטין וגם בין העדויות שנשמעו בפניי התגלו סתירות.
7. בעדותו העיד הנתבע 1 כי לידו ישב קאיד וכי ”רק אני וקאיד היינו ברכב והוא ישב לידי“. מר אלגדיפי העיד בחקירתו כי ברכב הנתבעים היו שני אנשים למיטב זכרונו והדגיש כי ”זה היה לפני 3 שנים ואני זוכר בכללי“. בחקירתו העיד קאיד כי הוא ישב ליד הנתבע 1 אך ציין כי מאחור ישב אדם נוסף בשם עבד אל סלאם. כלומר, בניגוד לעדותו של הנתבע 1 שהעיד כי ברכב היו רק הוא וקאיד טען קאיד לנוכחותו של אדם שלישי ברכב הנתבעים. ב“כ הנתבעים ציין כי אותו אדם שלישי ”הוא קטין גם היום“. אותו נוסע שלישי כנטען לא הובא לעדות ולא הובאה כל ראיה ביחס לגילו כיום. הגדרה ”קטין“ היא הגדרה משפטית ואף שהיא מדויקת מאוד ותחומה בזמן ואין סיבה לפקפק בדבריו של ב“כ הנתבעים הרי שלא דין קטין שהוא בן 17 כדין קטין בן 12. אם אותו נוסע שלישי הוא קטין אך הוא עדיין מסוגל למסור עדות על מה שראה או אפילו על עצם נוכחותו ברכב הנתבעים היה על הנתבעים להביאו לעדות. אין כמובן שום ציפייה כי מי שהינו, למשל, בן 12 או 13 או 10 יובא לעדות אך לא הובאה כל ראיה ביחס לגילו כיום של אותו נוסע שלישי. עניין זה פועל לחובת הנתבעים.
8. הנתבע 2 העיד בחקירתו בפניי כי לא היה ברכב ולא הגיע כלל לזירת התאונה מאחר והיה בעבודה (עמ‘ 13) כלומר בניגוד גמור לדברים שנאמרו על ידו ותורגמו בדיון בהליך הקודם.
9. הסתירות האמורות אינן מאפשרות לקבוע ממצא כלשהוא ביחס לזהות הנוסעים ברכב מלבדו של הנתבע 1 וביחס למקום בו ישבו ברכב הנתבעים ומובן כי מיקומם ברכב הנתבעים משפיע באופן מהותי על זווית הראיה שלהם ביחס לצומת ללא שום קשר לכיוון ממנו הגיעו. בנסיבות אלו לא ניתן לייחס משקל כלשהוא לעדותו של קאיד ביחס לתאונה.

האחריות לתאונה

1. בחקירתו העיד נהג רכב התובעת כי עצר בצומת ברמזור אדום ולאחר שהרמזור התחלף לירוק החל בנסיעה ואז הגיע משמאלו רכב הנתבעים וציין ”זיהיתי אותו ברמזור, ניסיתי לשבור ימינה והייתה תאונה והוא פגע בפגוש ובחלק קדמי שמאלי של הרכב שלי ובכל הקדימה“. לאחר שהוצגו לנהג רכב התובעת התמונות שצולמו ע“י שמאי התובעת (התמונות הצבעוניות הוגשו וסומנו ת/1) הוא תיקן את תשובתו והעיד כי ”הנזק הוא בעצם בצד ימין של הרכב שלי“. התרשמתי ממהימנותו של נהג רכב התובעת וסבורני כי התיקון בעדותו אכן משקף את המציאות וממילא שהנזק הנראה בתמונות הוא הנזק שנגרם בתאונה. יודגש כי רכב התובעת נגרר ממקום התאונה ועל כן אין כל היתכנות כי הנזק בצד ימין קדמי של רכב התובעת נגרם באירוע אחר וממילא גם שהתמונות מדגימות כי לא נגרם נזק ישיר בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובעת ועל כן ברי כי תשובתו הראשונה של נהג רכב התובעת אינה משקפת את המציאות והיא נאמרה מתוך טעות גרידא. יתירה מזו, בטופס ההודעה על התאונה סומן X ליד הפינה הקדמית ימנית של רכב התובעת כסימון של מוקד הנזק ועניין זה תומך בתשובה המתוקנת.
2. נהג רכב התובעת נשאל ביחס לסימון בטופס ההודעה ביחס לשאלה ”האם להבנתך אתה אשם בתאונה“ והוא השיב כי לא רשם שהוא אשם בתאונה. תשובה זו מהימנה עליי לחלוטין וממילא שלא ניתן להבחין בבירור מטופס ההודעה כי זהו הסימן שסומן ונראה דווקא כי גם בשאלה זו סומן X ליד התשובה השלילית. כך גם ביחס לשאלה המופיעה בטופס ההודעה ביחס לקיומו של כשל מכאני ברכב. הנתבעים גם לא טענו בכתב ההגנה טענה הנוגעת לכשל מכאני ולא הביאו כל ראיה שתתמוך באפשרות כזו.
3. ביחס לגרסת הנתבעים הרי שכאמור איני מקבל את טענתם כי רכב הנתבעים פנה שמאלה מכביש 25 לכיוון דרום וגרסתו של נהג רכב התובעת עדיפה בעיניי ומסתברת יותר. מכל מקום, גם אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים ביחס למיקום רכב הנתבעים לפני התאונה הרי שהעדויות שנשמעו ביחס לאופן בו קרתה התאונה אינן סבירות. יודגש כי לדיון בהליך הקודם הנתבע 1 לא התייצב ולא מסר עדות. הנתבע 1 העיד בחקירתו בפניי כי היה ראשון ברמזור והעיד עוד כי ”לא עצרתי כאשר קרתה התאונה אלא המשכתי בנסיעה לכיוון דרום ושם עצרתי, הרכבים שהיו מאחוריי כאשר הייתי ברמזור בפנייה שמאלה חצו את הצומת ונעצרו לאחר הצומת. נסעתי 20 מטר אחרי שהתחלף לירוק ואז קרתה התאונה…“. יש קושי של ממש בעדות זו.

ראשית, במצב דברים רגיל ברגע של תאונה הרכבים נעצרים ולא ממשיכים בנסיעה. כך ביחס לרכב הנתבעים וכך ביחס לרכבים אחרים בצומת. ההסתברות כי אירעה תאונה והרכב המעורב בה ימשיך בנסיעתו וכך גם רכבים אחרים הינה הסתברות נמוכה ואיני נותן כל אמון בגרסה זו.

שנית, הטענה כי הנתבע 1 נסע 20 מטר מקו העצירה ועד התאונה אינה מתיישבת עם המרחק הקצר מאוד שמקו העצירה בכיוון הנסיעה הנטען של רכב הנתבעים (כיוון שאיני סבור כי היה כיוון נסיעת רכב הנתבעים בפועל) ועד למפגש עם רכב התובעת אשר הגיע מהנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו. אם היה הנתבע 1 נוסע 20 מטר הוא היה עובר את אותה נקודת מפגש.

1. ביחס לעדותו של קאיד הרי שכאמור כלל לא שוכנעתי כי הוא ישב ליד הנתבע 1 וקיימת אפשרות מסתברת באותה מידה לפחות כי הוא ישב במושב האחורי של רכב הנתבעים. במצב דברים זה ההסתברות כי ראה את צבעו של הרמזור בכיוון נסיעת רכב הנתבעים היא נמוכה יחסית. ועוד, בעדותו העיד קאיד כי ”עצרנו, עמדנו 5-6 דקות עמדנו את הזמן של הרמזור, לא זוכר בדיוק כמה“. יש קושי בתשובה זו שכן לא הוכח מה פרק הזמן שבו הרמזור בכיוון הנסיעה הנטען של רכב הנתבעים הוא אדום וישנה אפשרות סבירה כי הזמן עליו העיד קאיד אינו סביר. ועוד, קאיד נשאל בחקירתו האם ראה את רכב התובעת כאשר הוא הגיע והוא השיב ”רק שהוא בא ולא ראיתי מאיזה כיוון הוא מגיע“. אם אכן ישב קאיד במושב הקדמי ואם אכן היה רכב הנתבעים על כביש 25 ולא כפי שקבעתי קודם לכן אין שום הסתברות כי קאיד לא יבחין כי רכב התובעת מגיע ממול. תשובתו תומכת אפוא באפשרות כי הוא ישב במושב האחורי וגם בכך כי רכב הנתבעים אכן הגיע מכיוון צפון ולא מהנתיב הנטען ע“י הנתבעים.
2. לנוכח הסתירות וחוסר הסבירות שהתגלו בעדויותיהם של העדים שהעידו בפניי ובהתחשב במהימנותו של נהג רכב התובעת אני מחליט להעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת ביחס לאירוע התאונה על פני גרסת הנתבעים והעדים מטעמם.
3. לפיכך אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד. יודגש כי לו היו טוענים הנתבעים להיעדר אחריות של הנתבע 2 בשל היותו הבעלים של רכב הנתבעים ולא הנהג היה מקום לדון בטענה אך טענה כאמור לא נטענה ונטען רק ביחס לאחריותו של נהג רכב התובעת ביחס לתאונה. לפיכך, אין מקום לפטור את הנתבע 2 מאחריות לתאונה בהיותו הבעלים של הרכב אף כי עניין זה אינו נקי מספקות במישור העקרוני.

חילופי הדברים לאחר התאונה

1. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי לאחר התאונה ירד נהג רכב התובעת מהרכב והתנצל בפני הנתבעים והבטיח לתקן את הנזק לרכב הנתבעים. טענה זו לא הוכחה. בחקירתו העיד נהג רכב התובעת כי לאחר התאונה הוחלפו פרטים וכן העיד כי מי מבין האנשים שהיו בזירה והקשורים לנתבעים הציע לתקן את רכבו שלו אך הוא הסביר כי ”הרכב שייך לצבא ושאני לא יכול לעשות זאת“ והעיד עוד כי במועד כלשהוא לאחר התאונה ”התקשרו אליי שאביא את הרכב לתיקון והסברתי שאני לא יכול“. עדותו מהימנה עליי לחלוטין והיא לא נסתרה. נהג רכב התובעת לא נשאל בחקירתו ביחס לאותה התנצלות וביחס לאותה הצעה מצדו כנטען לתקן את רכב הנתבעים.
2. הנתבע 1 העיד כעי הוא עצמו לא דיבר עם נהג רכב התובעת (עמ‘ 8). מר אלגדיפי לא העיד בחקירתו דבר בעניין ההתנצלות וההצעה לתיקון רכב הנתבעים כנטען ואין גם כל אזכור לעניין זה בתצהירו אף שקאיד העיד בחקירתו כי מי שדיבר עם נהג רכב התובעת הוא מר אלגדיפי (עמ‘ 12).
3. בחקירתו הנגדית העיד קאיד כי ”גם אני דיברתי איתו ואמר שהכל בסדר“. באופן מפתיע למדי התרענן זכרונו של קאיד בחקירתו החוזרת וכאשר נשאל בחקירתו החוזרת מה התרחש לאחר שהרכבים נעצרו בצד הוא ידע לפתע לומר כי ”הנהג השני בא אלינו לשאול אם אנו בסדר והחלפנו פרטים והוא הודה באשמה“. וכאילו לא די בכך הוסיף קאיד והשיב בחקירתו החוזרת, לשאלה שהיא שאלה מדריכה במובהק, כי נהג רכב התובעת הציע לתקן את רכב הנתבעים ”במוסך בשגב שלום“. לא זו בלבד שמדובר בזיכרון שהתרענן באופן מפתיע למדי באופן כזה שאין ליתן בו כל אמון אלא גם שההסתברות כי נהג רכב התובעת אשר מתגורר בבית ג‘אן כפי שעולה מטופס ההודעה מכיר מוסך בשגב שלום ומציע לתקן את רכב הנתבעים באותו מוסך היא הסתברות אפסית ובכל מקרה הטענה לא הוכחה ואיני נותן בה כל אמון.
4. לכתב התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים בתיק זה צורף תצהירו של אחיו של הנתבע 2, חאלד. בתצהירו טען חאלד כי הגיע למקום התאונה לאחר התאונה וציין כי נהג רכב התובעת הבטיח לתקן את רכב הנתבעים ומסר את מספר הטלפון שלו. אין שום קושי במסירת מספר הטלפון והדבר הוא חלק מסירת הפרטים כפי שהעיד נהג רכב התובעת ואין בכך כדי להעיד על הודאה באשמה ואין גם בתצהירו של חאלד שום טענה ביחס להצעה לתיקון רכב הנתבעים במוסך בשגב שלום. ב“כ התובעת ויתר על חקירתו של חאלד אך עניין זה אינו מביא לכך כי האמור בתצהירו של חאלד עדיף על האמור בעדותו של נהג רכב התובעת שהעיד בדיון הקודם כי ”עלתה טענה שכל אחד יתקן את הרכב שלו ונסגור את הסיפור, אמרתי שאני לא יכול לתקן כי זה רכב של חברה“ עדות שתואמת גם את עדותו בפניי.
5. סיכומו של דבר, הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח כי נהג רכב התובעת הודה באשמה והציע לתקן את רכב הנתבעים והטענה נדחית אפוא.

נזקי התובעת

1. כפי שצוין קודם לכן אין מחלוקת אמיתית ביחס לנזקי התובעת. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת ולא הגישו חוות דעת נגדית ביחס לנזקי רכב התובעת.
2. בנסיבות אלו התובעת הוכיחה את נזקיה די הצורך.

סיכומו של דבר

1. לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סך של 5,426 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב וזאת לאחר ניכוי ערך שרידי הרכב.

ב. סך של 690 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי מטעם התובעת.

ג. סך של 200 ₪ בגין גרירת רכב התובעת.

ד. סך של 755 ₪ בגין אגרות המשפט.

ה. סך של 400 ₪ בגין שכרו של העד מטעם התובעת.

ו. סך כולל מע"מ של 2,500 ₪ בגין שכר טרחת ב"כ התובעת. הבאתי בחשבון לעניין זה גם את העובדה כי התובענה שכנגד נדחתה.

1. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעת עד ליום 01.08.2018. הסכומים הנקובים בס‘ 49 א‘ - ג‘ יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01.06.2016 ועד לתשלום המלא בפועל ושאר הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, 27 יוני 2018, בהעדר הצדדים.