1. לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת ע"ס 4,426 ₪.
2. ביום 31.1.16 נסע התובע ברחוב מקווה ישראל בחולון ממזרח למערב. בעת שהתובע השתלב בנסיעתו בכיכר קוגל, התפרץ לכיכר רכב אחר מצד ימין ללא מתן זכות קדימה והתובע נאלץ לעצור בפתאומיות. הנתבעת, אשר נסעה ברכבה מאחורי התובע, פגעה בחלקו האחורי של רכבו של התובע וגרמה, לטענת התובע, נזק לרכבו.
3. עפ"י חוות דעת שמאי מיום 1.2.16, סך הנזק עולה כדי 3,276 ₪ אותו תובע התובע. כמו כן תובע התובע את עלות השמאות בסך 650 ₪ והוצאות ואגרת בית משפט בסך כולל של 500 ₪. סך סכום התביעה 4,426 ₪ כאמור.
4. גרסת הנתבעת היא, כי אכן היא נסעה מאחורי רכבו של התובע. רכב התובע הינו רכב לימוד נהיגה וברכב נהגה תלמידה. לטענת הנתבעת, אירוע התאונה היה בשעה 17:30, שעת עומס של תנועה, ומהירות הנסיעה בכיכר היתה נמוכה מאוד. רכב התובע בלם בפתאומית והנתבעת בלמה את רכבה בעקבותיו. לטענת הנתבעת, שני הרכבים - אשר נסעו במהירות נמוכה מאוד - נגעו זה בזה בלבד ולראיה - לרכבה לא נגרם כל נזק. לטענת הנתבעת, הנזק בפגוש האחורי ברכבו של התובע לא נגרם מהנגיעה של רכב הנתבעת ברכב התובע, ומדובר בנזק ישן אשר כבר היה קודם האירוע נשוא התביעה. לטענת הנתבעת, מנסה התובע להוציא ממנה כספים שלא כדין, בגין נזקים שהיא לא אחראית להם.

דיון והכרעה:

1. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
2. בדיון שהתקיים ביום 9.11.16 העידו הצדדים על נסיבות אירוע התאונה וחזרו על גרסאותיהם כפי שפורטו בכתבי הטענות.
3. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מתמונות הנזק ברכבו של התובע ומתמונת רכבה של הנתבעת, סבור אני כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים דלהלן:
4. כלל הוא, כי המוציא מחברו עליו הראיה ועל כן הנטל להוכיח את התביעה רובץ לפתחו של התובע.
5. במקרה דנא, ישנה גרסה מול גרסה. גרסת התובע היא כי רכב הנתבעת פגע פגיעה ממשית ברכבו, והפגיעה היא אשר גרמה לנזק כמתואר בחוות דעת השמאי. גרסת הנתבעת היא כי אין מדובר בפגיעה בין שני כלי הרכב כי אם בנגיעה בלבד, מה שמכונה "תאונת נשיקה". מאחר שכאמור המוציא מחברו עליו הראיה, אזי על התובע לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסת הנתבעת. לא מצאתי כי התובע שכנע שגרסתו עדיפה, ואנמק:
6. הנתבעת כאמור ציינה כי האירוע קרה בשעת שיא של תנועה, ומהירות הנסיעה בכיכר היתה נמוכה מאוד. התובע לא הכחיש את הדברים, כך שלא ניתן לשלול את גרסת הנתבעת כי כלי הרכב נסעו באיטיות וכי מדובר בתאונת נשיקה.
7. מעיון בתמונות הנזק לרכבו של התובע עולה כי קיימות שריטות על מפתן הפגוש, בחלקו האופקי, סמוך לדלת תא המטען. לאור אופי התאונה אין זה סביר כי יהיו שריטות על מפתן הפגוש, כי אם על חלקו האחורי, האנכי, של הפגוש בלבד, שהוא מקום המפגש הטבעי בין פגוש רכב הפוגע בפגוש רכב אחר.
8. עוד נראה בתמונות, כי ישנו חתך עומק בפינה השמאלית אחורית של הפגוש. אינני סבור כי ב"פגיעת חזית אחור" כפי שהגדיר זאת התובע בכתב התביעה, אמור להיווצר חתך עומק בפגוש. בפגיעת "חזית אחור" סימני הפגיעה אמורים להיות לרוחב משטח הפגוש ובמרכזו, ולא אמור להיווצר כאמור חתך עומק, בוודאי לא בפינה השמאלית של הפגוש.
9. מהתמונות גם עולה כי סימני הפגיעה הינם כהים ואינם תואמים לא לצבע הרכב הפוגע ולא לצבע הרכב הנפגע, מה גם שסימני הפגיעה לא נראים "בני יומם".
10. לכל האמור יש להוסיף כי מתמונת רכבה של הנתבעת עולה שאכן לא נגרם לנתבעת נזק כלשהו, כפי שטענה, וגם בכך יש כדי חזק את גרסתה כי מדובר בתאונת נשיקה.
11. בתי המשפט כבר נדרשו לסוגיית "תביעות נשיקה" ונקבע כי נטל הוכחת שייכות הנזק לתאונה מוטל לאורך כל הדרך על הניזוק, התובע, וזאת גם אם הנתבע מודה כי היתה נגיעה בין שני כלי הרכב. ראה: תא"מ (ת"א) 32667-01-13 אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' גבאי (29.5.14).
12. בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, מפרט השמאי את הנזקים אשר הוא מצא בחלקו האחורי של הרכב אולם השמאי איננו מציין בחוות דעתו כי הנזק אותו הוא שם, ארע בהכרח מהתאונה שקרתה יום קודם לכן.
13. משטענה הנתבעת בכתב ההגנה כי הנזקים ברכבו של התובע הינם נזקים ישנים אשר אינם קשורים לאירוע נשוא התביעה, שומה היה על התובע להביא את השמאי לדיון כדי שזה יבהיר את הדברים ויסתור את טענת הנתבעת במידת הצורך, או למצער היה עליו לצרף תוספת לחוות הדעת, בה יבהיר השמאי כי הנזקים אותם הוא שם אכן נגרמו מתאונה שארעה יום קודם. לחילופין היה על השמאי לפרט אלו נזקים נגרמו מהתאונה ואלו נזקים כבר היו קודם לכן, ולשום את הנזקים שנגרמו מהתאונה עם הנתבעת בלבד.
14. יתר על כן, אין מחלוקת כי בעת האירוע היתה ברכב התובע תלמידה, ושומה היה על התובע להעיד את התלמידה, כדי לתמוך בגרסתו.
15. הנטל להוכיח את התביעה מוטל כאמור על התובע ואני סבור, לאור כל האמור לעיל, כי התובע לא הרים נטל זה ואשר על כן אני מוצא לנכון לדחות את התביעה.
16. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.
17. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
18. המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, י"א חשוון תשע"ז, 12 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.