התובע היה במועדים הרלוונטים לכתב התביעה, הבעלים של רכב מסוג סיטרואן ג'מפי קומבי משנת 2008 מ.ר. 19-729-68.

הנתבע 1 שימש כנהג צבאי ברכב מ.ר. 29-868-32. נתבע 2 היה הבעלים של רכב זה.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 11/06/15 נסע רכב התובע בכביש 443 ליד בית חורון. הרכב היה נהוג על ידי מר אהרון כהנא ורכבו נשא מאחוריו נגרר.

רכב הנתבעות נסע מאחוריו, לפתע לא שמר מרחק והתנגש בנגרר של רכב התובע, הציר של הנגרר ניתק ממקומו, הושלך אל חלון הרכב והנגרר העיף את הרכב לצד השמאלי של הכביש. הרכב התנגש במעקה הבטיחות ונעצר.

הנתבעים, בכתב הגנתם, טוענים כי רכב התובע נסע בנתיב הימני מאחורי רכב אחר. רכב התובע היה עמוס ציוד, והעגלה שהיתה מחוברת לרכב התובע לא היתה נעולה.

רכב התובע, שביקש לבצע עקיפה סטה לתוך נתיבו של רכב הנתבעת וגרם לו להדחף לשמאל עד שגלגל רכב הנתבעת התפוצץ על אי תנועה , עגלת התובע שלא היתה נעולה כראוי עשתה סיבוב של 180 מעלות והתנגשה בצידו הימני של רכב הנתבעת.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בטענות שנטענו בכתב ההגנה והנתבעת שכנגד חזרה על טענותיה שבכתב התביעה.

העד מטעם התובעת מר חיים הלר הוא הבעלים והמעסיק של הנהג מר אהרון כהנא. הנהג של הנתבעת התקשר אליו לאחר התאונה ואמר כי פגע ברכב התובעת מאחור.

בחקירתו הנגדית נשאל מדוע בתצהיר שהגיש לבית המשפט לא ציין כי נהג הנתבעת התקשר אליו לאחר התאונה והודה באחריותו לתאונה. בתשובה השיב העד כי הוא מסר את כל הפרטים לחברת הביטוח.

העד לא ראה את ארוע התאונה. העד לא קיבל סכום כלשהו מחברת הביטוח. נהג רכב התובעת מר אהרון כהנא העיד כי נהג ברכב ממודיעין לכיוון מעלה אדומימישור אדןמים בנתיב הימני ופתאום פגע בו רכב הנתבעים מאחור והעיף את רכבו לצד שמאל. כתוצאה מכך הרכב שלו נתקע במעקה הבטיחות של הצד השמאלי.

מייד לאחר התאונה נשאר ברכב ונהג הנתבעות פנה אליו והודה שהוא פגע ברכב התובעת. גם בפני שוטר שהגיע למקום הודה הנתבע כי הוא זה שפגע. העד מכחיש כי ניסה לעקוף משאית או אוטובוס. הנגררת התנתקה ממקומה למרות שהיא מחוברת עם מנעול ועם שתי שרשראות וחוט בטחון.

מטעם הנתבעים העיד מר מתן פנירי. העיד כי נסע בנתיב השמאלי הקיצוני ביותר מבין שניים. הכביש היה פנוי. רכב התובע סטה לנתיבו הוא ניסה לחמוק כמה שאפשר ולהאט לצד שמאל. רכב התובע פגע באי התנועה ובגדר ההפרדה שהיה בצד שמאל ואז נזרק על העגלה ימינה. העגלה השתחררה ונתנה לרכבו מכה בצד הימני. הוא ראה בבירור את רכב התובע יוצא לעקיפה. הוא הוסיף בעדותו כי נסע בנתיב השמאלי ולא בימני, כטענת נהג התובעת.

עד הנתבעים עמד על גירסתו כי נפגע מרכב התובעים. העד לא זכר מה אמר לשוטר שהגיע למקום לאחר הארוע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם ולאחר ששמעתי את העדים משני הצדדים מצאתי כי גירסאות הצדדים מנוגדות ויש למצוא נקודות חיזוק לכל אחד מהצדדים כדי להכריע בתיק.

השוטר שנטען כי הגיע למקום מייד לאחר התאונה לא הוזמן לעדות כדי שיגיש את דוחות ה.ארוע. ויחזק את טענת התובע כי הנתבע הודה בפניו על האחריות לתאונה.

הנתבע לא זכר מה אמר לשוטר.

אין ספק כי רכב התובעת נפגע מאחור בעגלה, שניתקה וגרמה לנזקים נוספים לשני כלי הרכב. מצביע מקום הפגיעה בעגלה על כך שרכב הנתבעת פגע בעגלה מאחור. פגיעה כזו יכולה להעיף את הרכב לנתיב השמאלי.

אני מקבל את גירסת התובע כי התובע לא סטה מנתיבו אלא נסע בנתיב הימני בעת קרות התאונה. רכבו של התובע נפגע כתוצאה מאי שמירת מרחק של רכב הנתבעים.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 57,386 ₪. הנזקים הנוספים לא הוכחו. כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את אגרת בית משפט ואת שכר העדים ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ז, 18 יוני 2017, בהעדר הצדדים.