לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד, עבור ייצוג הנתבע 1 בתביעת פלת"ד, לאחר שהאחרון החליט במהלך הייצוג, להעביר את הייצוג לעו"ד אחר, הוא הנתבע 3.

רקע

1. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה מעורב בתאונת דרכים קשה ביום 19.4.11, עת נפגע מרכב, בעת שרכב על אופניים. הפגיעה הייתה רב מערכתית. הנתבע היה קטין בן 15 בעת התאונה.
2. הנתבע הופנה אל התובע על ידי סוכן הביטוח שלו. ביום 13.7.11, כשלושה חודשים לאחר התאונה, החתים התובע את הנתבע על ייפוי כוח לצורך הגשת תביעה לבית המשפט וכן החתים אותו ואת אמו, הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), על הסכם שכר טרחה. החתימות נעשו במשרד התובע בנוכחות הנתבע והנתבעת (ייקראו להלן יחדיו: "הנתבעים"), כשהנתבע עוד חבוש בתחבושות. הצדדים חלוקים באשר לסיבה שבגינה אביו של הנתבע לא חתם על יפוי הכוח. לעניין זה עוד אתייחס בהמשך.
3. הסכם שכר הטרחה קבע כי התובע יהיה זכאי לשכ"ט של 11% + מע"מ בהסדר פשרה ול-13% + מע"מ בפסק דין. כן קבע הסכם שכר הטרחה, כי אם יחליט הנתבע להפסיק את טיפול התובע בתביעה בכל שלב שהוא, יהיה התובע זכאי ל-80% משכר הטרחה שייפסק בתביעה + מע"מ, בבחינת פיצוי מוסכם.
4. תוך כשבועיים ימים מחתימת הסכם שכר הטרחה, היינו עוד בחודש יולי 2011, הגיש התובע בשם הנתבע תביעת פלת"ד לבית המשפט השלום בהרצליה (37191-07-11).
5. בסמוך לחודש מאי 2012, מינה בית המשפט את המומחה פרופ' שלמה וינטראוב, בתחום האורטופדי. בסוף חודש מאי הודיע המומחה כי לא ניתן לתת חוות דעת עקב מצבו הרפואי של הנתבע, שטרם התגבש סופית, בהינתן כי נפגע בפגיעה רב מערכתית וכי האיחוי הסופי של השברים לא יתרחש לפני שיעברו כשנתיים נוספות.
6. בעקבות כך בית המשפט הורה ביום 26.11.12 על הפסקת התובענה.
7. כעבור שנתיים מהודעת המומחה פרופ' וינטראוב, בחודש יוני 2014, הגיש התובע בקשה לחידוש התובענה. לאחר שהמומחה בדק את הנתבע, הודיע לבית המשפט בתחילת ינואר 2015, כי עדיין לא ניתן לתת חוות דעת בעניינו וזאת בהינתן כי הוא מיועד לעבור ניתוחים נוספים. כמו כן, ציין כי יש צורך במינוי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. המומחה ציין כי רק לאחר שהטיפול הכירורגי יסתיים, ניתן יהא לבדוק את הנתבע שוב.
8. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט ביום 2.3.15 בשנית על הפסקת התובענה.
9. ביום 11.3.15 שלח הנתבע 3 (להלן: "עו"ד ירון") לתובע מכתב, שלפיו ייצוג הנתבע עבר למשרדו, תוך צירוף ייפוי כוח ובקשה לקבלת התיק של התובע בהקדם. לטענת התובע, לא נעשתה פניה מוקדמת אליו בנושא על ידי הנתבעים והוא הופתע מאוד, בהינתן העבודה המרובה והמסורה שהשקיע בתיקו של הנתבע.
10. עוד באותו היום הגיש עו"ד ירון הודעה לבית המשפט השלום בהרצליה, כי הייצוג עבר למשרדו.
11. לאחר כחודשיים, בחודש מאי 2015, הגיש עו"ד ירון בקשה לבית המשפט לקבלת תשלום תכוף נוסף. בית המשפט נתן החלטה שלפיה "התיק הנו בסטטוס "סגור" נוכח החלטת כב' הרשמת הכבירה ענת דבי- יש להגיש בקשה מתאימה לתיק".
12. עוד באותו החודש, מאי 2015, הגיש עו"ד ירון תביעת פלת"ד חדשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 56051-05-15).
13. ביום 14.6.15 השיב התובע למכתבו של עו"ד ירון מיום 11.3.15, כי לפי הסכם שכר הטרחה שלו עם הנתבע, הוא זכאי לקבל 80% משכר הטרחה שייפסק וביקש מעו"ד ירון לאשר כי יפעל כך, לרבות מכל סכום שיתקבל כתשלום תכוף.
14. משלא נענה, שלח התובע מכתב נוסף לעו"ד ירון ביום 12.7.15.
15. ביום 13.7.15 השיב עו"ד ירון למכתבי התובע, תוך כך שציין כי התובע התרשל בהגשת תביעה לבית המשפט השלום במקום לבית המשפט המחוזי, כי התביעה בבית המשפט השלום נמחקה, כי עו"ד ירון הגיש תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי, כי התובע לא עשה אפוא דבר, כי הסכם שכר הטרחה הוא דרקוני ואינו עומד בכל מבחן של סבירות, שלא לדבר על כך שמדובר בקטין.
16. בחודש מאי 2016 הגיש התובע את התביעה דנא כנגד הנתבעים לתשלום שכר טרחה לפי ההסכם וכן כנגד עו"ד ירון בעילה של גרם הפרת חוזה. מאחר שהתביעה נגד עו"ד ירון הסתיימה בפשרה, כפי שעוד יפורט בהמשך, אמנע להלן מלתאר את טענות התובע ועו"ד ירון האחד כנגד משנהו.
17. התובע מתאר בתביעתו את השתלשלות העניינים שפורטה לעיל וטוען כי הנתבעים הפרו את ההסכם עמו, שעה שחרף המסירות ומקצועיות שבה טיפל בתביעה, הם בחרו להפסיק את הייצוג, ללא סיבה מוצדקת ואף לא דאגו להכפיף את הסכם שכר הטרחה שלהם עם עו"ד ירון להסכם שחתמו עם התובע. בכך, טוען התובע, הנתבעים גם נהגו בחוסר תם לב וכן התעשרו שלא כדין על חשבונו של התובע.
18. התובע מפרט את שורת הפעולות שביצע במסגרת ייצוג הנתבע בתיק: פגישות עם הנתבעים, הכנת והגשת התביעה, הכנת דרישה לתשלום תכוף וניהול מו"מ בעניין זה, פגישה עם הנתבעים לצרכי הכנת מענה לשאלון וגלמ"ס, שיחות טלפוניות רבות עם הנתבעים, צילום מאות מסמכים, הגשת בקשות לבית המשפט, פניות למומחה ותכתובות עם מול חברת הביטוח וגורמים אחרים ומשלוח מכתב בשם הנתבע לצה"ל לצרכי שחרורו משירות.
19. התובע טוען כי פעולות אלה תרמו תרומה מהותית לתוצאה וכי עו"ד ירון זכאי לכל היותר ל-20% משכר הטרחה שייפסק בתביעה בבית המשפט המחוזי.
20. התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לתובע 80% משכר הטרחה שייפסק בתביעה בצירוף מע"מ.
21. הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי אין תוקף להסכם שכר הטרחה, שכן לא נחתם על ידי אביו של הנתבע והוא הדין לגבי ייפוי הכוח, כי התובע הזדרז להגיש תביעה בטרם עת, הרבה לפני שמצבו הרפואי של התובע החל להתגבש, כי התובע נפגש עמם 3 פעמים בלבד, כי לא היה זמין טלפונית, כי לא הסביר להם לגבי מה צפוי להתרחש במסגרת התביעה, כי אפילו מכתבו של התובע לצה"ל בעניין פטור משירות לא הניב את התוצאה והתובע נאלץ להתייצב בבקו"ם ולתת הסברים בנושא, דבר שאכן הביא לקבלת הפטור, כי הם החליטו להעביר את הטיפול לעו"ד אחר עקב הרשלנות של התובע והשירות הבלתי מספק שנתן.
22. הנתבעים טוענים כי לקוח רשאי לסיים התקשרות עם עו"ד בכל עת וכי אמנם לעיתים יהא זכאי עוה"ד לשכר ראוי, אולם עניין זה תלוי כל מקרה לגופו ובמקרה הנוכחי בשל מעשיו ומחדליו של התובע אשר הגיש תביעה מוקדמת, שבסופו של דבר נמחקה ובשל כך שהתביעה הוגשה מחדש בבית המשפט המחוזי, לא זכאי התובע לשכר טרחה כלשהו.
23. בפתח ישיבות הוכחות, התביעה כנגד עו"ד ירון נדחתה בהסכמה, לאחר שעו"ד ירון הסכים כי כל סכום שבית המשפט יפסוק לתובע, יבוא משכר הטרחה שהוא קיבל ושעוד עשוי לקבל, בהתאם להסכם הפשרה שהושג בתביעת הפלת"ד בבית המשפט המחוזי, כחודשיים קודם לכן.
24. כן הסכימו התובע ועו"ד ירון, שכל צד יגיש טיעוניו בכתב לעניין ההוצאות ביחסים שביניהם ובית המשפט יחליט בדבר. להסכמה זו ניתנה תוקף של החלטה. לשאלת ההוצאות ביחסים שבין התובע ועו"ד ירון, עוד אתייחס, אפוא, לקראת סוף פסק הדין.
25. יצוין כי לפי הסכם הפשרה שהושג בבית המשפט המחוזי, נפסק לנתבע סכום כולל של 2,731,919 ₪, הכולל הוצאות משפט, לרבות אגרות ושכר טרחת עו"ד בשיעור 11% + מע"מ. הוסכם כי מתוך הסכום הנ"ל, ישולם תוך 30 יום סך של 1,996,938 ₪ (הכולל הוצאות משפט אגרה ושכר טרחה בשיעור 11% + מע"מ).
26. כמו כן, סוכם בהסכם הפשרה כי סכום נוסף של 651,175 ₪ יוקפא אצל חברת הביטוח עד למיצוי תביעת הנתבע במל"ל עבור גמלת נכות כללית, באופן שלאחר מיצוי ההליכים מול המל"ל, תעביר הנתבעת את הסכום המוקפא לנתבע, זאת אם תביעת הנתבע למל"ל תידחה, או תשלם לו סכום שישלים את הסכום שקיבל מהמל"ל עד לגובה הסכום המוקפא, אם קיבל סכום נמוך מהסכום מוקפא וכי לסכום הנוסף שיועבר יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 11% + מע"מ.
27. עו"ד ירון הודיע לפרוטוקול, כי עד לאותו מועד, שולם לנתבע רק הסכום הראשון בסך של 1,996,938 ₪.

דיון

תוקפם של הסכם שכר הטרחה וייפוי הכוח

1. אין מחלוקת כי אביו של הנתבע לא חתם על יפוי הכוח ועל הסכם שכר הטרחה. לגרסת התובע, הוא ביקש את חתימת האב, אולם נתבעת אמרה לו שהיא גרושה מאביו של הנתבע שנים רבות, כי הוא גר בברית המועצות, כי אין לה כל קשר אליו, כי הוא איש רע שפגע בה כלכלית ונפשית וכי אינו מעורב כלל בחיי הנתבע ועל כן הפצירה בתובע לקבל את הייצוג גם ללא חתימת האב.
2. הנתבע מנגד טוען בתצהירו כי התובע לא ביקש את חתימת האב. כמו כן, תוהה מהיכן שאב התובע את הטענה שלפיה אביו הנו איש רע וזאת בהינתן כי הנתבע בקשר עמו, אביו הזמין אותו למונדיאל וגם היה נוכח בחתונת אחיו.
3. גם הנתבעת בתצהירה תהתה על השימוש בביטוי "איש רע" וטענה שהיא הייתה ועודנה בקשר טוב עם אביו של הנתבע.
4. לדידי, אין רלוונטיות רבה לאיזה מבין הגרסאות אאמץ וזאת בשל העובדה שהנתבע עצמו העיד, כי אביו ידע על כך שהוגשה התביעה (ראה עמ' 24 ש' 3 – 8). בהינתן כי אביו של הנתבע ידע על הגשת התביעה ולא פנה בכל טרוניה לתובע בקשר לייצוג, על כך שלא קיבל ייפוי כוח ממנו או בכל עניין אחר, הדעת נותנת כי לא התנגד להגשתה באמצעות התובע ויש לראות בהתנהלותו זו משום הסכמה בהתנהגות לייצוג, גם אם לא חתם על ייפוי הכוח.
5. הן ביחס לייפוי הכוח וגם ביחס להסכם שכר הטרחה, הנתבעים ובפרט אמו, הנתבעת, בגירה, אינם יכולים היום ובדיעבד, לטעון כלפי התובע, כי משלא חתם אביו של הנתבע על הסכם שכר הטרחה, אין לו תוקף וזאת שעה שהם ידעו היטב שהוא לא חתם על ההסכם וחרף זאת ביקשו וקיבלו את הייצוג, מעולם לא העלו את הטענה המדוברת לפני הגשת התביעה, כאשר התובע מסתמך על כך כל השנים ומשנה מצבו לרעה, בזה שמייצג את הנתבע בהסתמך על ההסכם.
6. לפיכך, אני קובע כי הסכם שכר הטרחה תקף.

תוקפו של סעיף 5 להסכם שכר הטרחה

1. סעיף 5 להסכם שכר הטרחה קובע כך: "במידה ויחליט הלקוח להפסיק את טיפול העו"ד בתביעה בכל שלב שהוא לאחר חתימת הסכם זה, אזי יהא העו"ד ו/או יורשיו זכאי/ים לשכ"ט כדי 80% מהשכ"ט אשר ייפסק בתביעה + מע"מ. והכל עת יתקבלו הסכומים בפועל, בבחינת פיצוי מוסכם. תנאי זה יחול גם במצב בו העו"ד יפסיק הטיפול בתביעה בגלל מצב של ארוע הנובע מכוח עליון שאינו בשליטתו".
2. התובע בסיכומיו מתמקד בפסיקה שנותנת תוקף לתניות של פיצוי מוסכם, אולם לא הביא ולו פסק דין אחד, שמתייחס לפיצוי מוסכם בהסכם שכר טרחה בתביעת פלת"ד, שבה כידוע שכר הטרחה מוגבל על פי חוק.
3. לדידי, אין לתת תוקף לתניית הפיצוי המוסכם שנכללת בהסכם שכר הטרחה של התובע עם הנתבעים ואסביר.
4. בית המשפט העליון כבר נדרש לסוגיה שעניינה ייצוג על ידי יותר מעו"ד אחד בתביעת פלת"ד וקבע במפורש כי שני עורכי הדין לא יקבלו יחד, סכום העולה על שכר הטרחה המקסימאלי הקבוע בסעיף 16(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") ובכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977 (להלן: "הכללים").
5. ברע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' עו"ד יהושע ברטל-פורסם בנבו, דן בית המשפט העליון בשאלה, האם עו"ד שייצג בתביעת פלת"ד וכן ייצג בהליך הערעור, זכאי לשכר טרחה נוסף עבור הליך הערעור, או שמא הסכומים המקסימליים לפי החוק והכללים מתייחסים לכל ההליכים עד פסק דין חלוט.

1. תוך כך שבית המשפט קובע כי הגבלת השכר חלה על כל ההליכים יחד, עד פסק דין חלוט, מתייחס בית המשפט גם לסוגיית בת, שעניינה ייצוג על ידי יותר מעורך דין אחד בתביעת פלת"ד בערכאה אחת וקובע, כי גם כאן, הגבלת השכר תחול, באופן ששני עורכי הדין יתחלקו בשכר המקסימאלי לפי חוק, כך שהלקוח לא ישלם בכל מקרה לשניהם יחד שכר העולה על הקבוע בחוק ובכללים.
2. בעניין זה מציין כב' השופט מלצר כך: "(לגישה פרשנית דומה ביחס למצב שבו שני עורכי דין טיפלו בתיק – עיינו: דעת הרוב, שנפסקה בשעתו ב-ע"א (ת"א) 2283/00 מורגנשטרן נ' עו"ד פני גיל ([פורסם בנבו], 27.6.2001) (להלן- ענין מורגנשטרן) על-ידי כב' השופטת ה' גרסטל (כתארה אז), אליה הצטרף כב' הנשיא א' גורן, כנגד דעתה החולקת של כב' השופטת א' חיות; עמדתי פה קרובה לדעה שהביעה השופטת א' חיות שם ביחס לפרשנות סעיף 16 (א) לחוק)".
3. ויובהר, ע"א (ת"א) 2283/00 הנ"ל, אליו מתייחס כב' השופט מלצר, עסק בשאלת תשלום שכר טרחה בתביעת פלת"ד מקום שעורך הדין שטיפל בתיק מתחילה, הוחלף לעו"ד אחר בסמוך לפני מועד ההוכחות, עת הצעת הפשרה שהצליח לקבל מחברת הביטוח לא הייתה לרוחו של הלקוח. עוה"ד החדש הצליח להביא להצעה גבוהה יותר, התיק נסגר בפשרה ועו"ד החדש גבה את שכר הטרחה לפי חוק (11% + מע"מ מסכום הפשרה). עוה"ד הראשון הגיש תביעה כנגד הלקוח לקבלת שכר טרחה בשיעור 11% + מע"מ.
4. דעת הרב (השופטת ה' גרסטל והנשיא גורן), קבעה כי עוה"ד הראשון יקבל 2.5% מסכום הפשרה, תוך שהיה מודע לכך כי במצב זה, ישלם הלקוח שכ"ט העולה על הסכום הקבוע בחוק. לפי דעת הרב, רשאי הלקוח להגיש תביעה השבה בגין אותם 2.5% כנגד עוה"ד החדש.
5. דעת המיעוט (כב' הש' (כתוארה אז) א' חיות), קבעה כי לא ניתן לחייב לקוח לשלם שכ"ט הגבוה מהשיעור המקסימאלי הקבוע החוק, גם אם יוצג על ידי שני עורכי דין וכי על אלה להתחלק בשכר הטרחה. בהתאם לכך, סברה שמן הדין שהתביעה תידחה וכי עוה"ד הראשון רשאי לתבוע את עוה"ד השני לקבלת חלקו בשכר הטרחה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
6. כאמור, כב' השופט מלצר, בפרשת ארליך הנ"ל, מאמץ את דעת המיעוט של השופטת חיות בע"א (ת"א) 2283/00 הנ"ל. כך גם המשנה לנשיא השופט א' ריבלין, שקבע בעניין ארליך את הדברים הבאים: "איני רואה קושי בהצמדות להוראות הדין במקרה זה – גם לא במקרה בו התייצב בשלב הערעור עורך דין אחר תחתיו של עורך הדין שהופיע בערכאה הראשונה. כפי שהבהירה – בדעת מיעוט – השופטת א' חיות בע"א (מחוזי, ת"א) 2283/00 [פורסם בנבו] לא ניתן לחייב את הנפגע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסימלי. מקובלת עלי דעתה שם כי "הפרקליט החדש יחלוק עם [הפרקליט הקודם] את שכר הטרחה המקסימלי אותו גבה" (פסקה 5 לפסק דינה). ואכן, גם היא נקטה בפירוש הדבק בטקסט (ראו א' ריבלין תאונת הדרכים 1045 (מהדורה רביעית-2012))".
7. זו הדעה שהובאה גם בספרו של פרופ' אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהד' רביעית תשע"ג-2013, סעיפים 664 ו-665. כך גם נקבע בת.א. (ראשל"צ) 1020-06-11 ליאורית גולן נ' ציון גבאי עו"ד-פורסם בנבו.
8. הסוגיה הנזכרת לעיל, בדבר האפשרות החוקית לחייב את הלקוח לשלם לשני עורכי דינו יחד, שכר טרחה בשיעור העולה על זה שנקבע בחוק ובכללים, אמנם אינה עומדת לדיון בתיק דנא, משעו"ד ירון הסכים כאמור שכל שכר טרחה שבית המשפט ימצא לנכון לפסוק לתובע, אם יפסוק, יבוא מהשכר שנפסק לו.
9. יחד עם זאת, להלכה המדוברת ישנה רלוונטיות רבה ביותר לשאלה שכן עומדת לדיון כאן והיא – תוקפו של סעיף הפיצוי המוסכם.
10. בהינתן ההלכה שנקבעה, לפיה לא ניתן לחייב את הנפגע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסימלי, ברור בעיני כי אין לתת תוקף לסעיף פיצוי מוסכם, שמשמעותו פסיקת שכר טרחה לאחד מעורכי הדין שטיפלו בתיק, בשיעור שלא בהכרח עולה בקנה אחד עם הסכום היחסי שעליו לקבל בהתחשב בכמות העבודה שביצע ותרומתו לתוצאה.
11. לדעתי, מתן תוקף לסעיף שכזה, משמיט את הקרקע תחת ההלכה שנקבעה, שמעבר לכך שקבעה כי הלקוח לא ישלם שכר טרחה העולה על השיעור הקבוע בחוק, גם אם יוצג על ידי שני עורכי דין, גם קבעה כי על עורכי הדין להתחלק בשכר הטרחה בהתאם לתרומתם לתוצאה ולכמות העבודה שביצעו.
12. ראה בעניין זה דבריה של השופטת חיות, שצוטטה בספרו של אנגלרד כמפורט להלן: "עם זאת היא מציעה כי הפרקליט הראשון יוכל למצוא את תרופתו מידי הפרקליט החדש של הנפגע, "אשר גרף לכיסו את מלוא שכר הטרחה המקסימאלי האפשרי, למרות שהחל לטפל בהליך רק ערב שלב ההוכחות, וכן למרות שעד לאותו שלב השקיע [הפרקליט הראשון] ... עבודה לא מבוטלת בתיק, עבודה אשר היה בה ללא ספק כדי לתרום להסדר שהושג בסופו של דבר".
13. זאת ועוד – מתן תוקף לסעיף פיצוי מוסכם, שמחייב תשלום שכר טרחה, מעבר לחלק היחסי של העבודה שביצע אחד הפרקליטים ומעבר לתרומתו לתוצאה, במקרה של תביעת פלת"ד, שבה השכר מוגבל כאמור, הלכה למעשה, עשוי "לסנדל" את הלקוח לעוה"ד הראשון, למנוע כל אפשרות אמיתית של מעבר לייצוג על ידי עו"ד אחר ולמנוע מהלקוח לממש זכות יסודית שעומדת לו, להחליף ייצוג כל אימת שהדבר נראה לו נכון.
14. ברי כי במקרה שבו הלקוח מבקש להחליף ייצוג בתחילת ההליכים המשפטיים, כשהעבודה שנעשתה היא מעטה יחסית ואילו העבודה הנותרת רבה, כל עו"ד סביר יימנע מלקחת על עצמו את הייצוג, אם יהיה מוגבל ליתרת שכר מעטה שנותרת, לאחר כיבוד סעיף הפיצוי המוסכם, וזאת ככל שסעיף זה מזכה את עוה"ד הראשון בשיעור שכר טרחה גבוה ולא מידתי ביחס לשלב שבו הוחלף הייצוג.
15. זהו בדיוק המקרה בתביעה דנא, בו סעיף הפיצוי המוסכם קובע כי בכל מקרה של הפסקת הייצוג, בכל שלב שהוא, ישולם 80% משכר הטרחה שייפסק, כשבפועל, התובע לא ביצע קרוב ל-80% מהעבודה בתיק וגם לא תרם תרומה משמעותית לתוצאה, כפי שעוד יפורט.
16. אין צורך כי אביע דעתי במקרה דנא, לגבי תוקפו של סעיף פיצוי מוסכם, שבא לפצות את עוה"ד ללא יחס סביר לעבודה והתרומה שלו בפועל, במקרה שבו הלקוח מחליט להחליף ייצוג רק כדי לסכם על שכר טרחה נמוך יותר מהמקסימאלי הקבוע בחוק עם עוה"ד החדש (ככל שישנם עורכי דין שמוכנים בכלל לעבוד על שכר נמוך יותר מהשכר המקסימאלי שנקבע בחוק), חרף העובדה שעוה"ד הראשון לא כשל בתפקידו, שכן במקרה דנא, עו"ד ירון גבה את שכר הטרחה המקסימאלי המותר בחוק ועל כן ברור שהמעבר אליו לא נבע משיקולי הפחתת שכר טרחה.
17. לסיכום, אין לתת תוקף לסעיף הפיצוי המוסכם שנקבע הסכם שכר הטרחה של התובע עם הנתבעים.

האם זכאי התובע לשיעור כלשהו משכר טרחה

1. כעת לשאלת זכאותו של התובע לשכר טרחה כלשהו.
2. משנקבע כי אין תוקף לסעיף הפיצוי המוסכם, בשל ההלכה שלפיה יש לחלק את שכר הטרחה בין שני עורכי הדין לפי התרומה והעבודה שכל אחד ביצע, יש לברר האם זכאי הנתבע לשכר טרחה כלשהו ובאיזה שיעור.
3. טענות הנתבעים בדבר רשלנותו של התובע לא הוכחו. טענות הנתבעים בדבר הקושי להשיג את התובע ולתקשר עמו הועלו רק בכתב ההגנה. אין ראיות לטרוניות על כך מזמן אמת. בימינו אנו, הדיגיטליים, קשה להלום כי עו"ד רזניק לא חזר אל הנתבעים שוב ושוב והם לא מצאנו לנכון ולו לשלוח לו מסרון אחד המלין על כך.
4. התובע העיד כי הוא היה פנוי לתקשר עם לקוחות לאחר סיום הופעותיו בבית המשפט מדי יום ועדותו הייתה אמינה עליי. לפיכך, לא מצאתי אפוא ממש, בטענת הזלזול, שנטענה כלפי התובע ובטענה שלא היה זמין כביכול.
5. גם הטענות על הגשת התביעה במועד מוקדם ולבית המשפט הלא נכון, דינן להידחות. לא ניתן היה לדעת מראש, האם התיק הוא תיק לבית המשפט המחוזי או לבית המשפט השלום. בדיעבד אף הסתבר כי הסכום שהוסכם עליו בפשרה היה בגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט השלום (זאת בהינתן כי סכום הפשרה בסך של 2,731,919 ₪, כלל גם הוצאות משפט, לרבות אגרות ושכר טרחת עו"ד בשיעור 11% + מע"מ).
6. מאחר וניתן להעביר תיק פלת"ד לבית המשפט המחוזי לאחר קבלת חוות דעת מומחים ואילו הורדת תיק לבית המשפט השלום, עשויה להיות כרוכה בתשלום קנס אגרות, השיקול של התובע להגיש את התביעה לבית המשפט השלום תחילה, לא יכול להיחשב כמעשה רשלני, מה גם שלא הוגשה ראיה ממשית מצד הנתבעים בעניין זה, משלא הביאו חוות דעת מומחה בקשר לכך וגם בתצהירו הלאקוני של עו"ד ירון, אין זכר לטענה כזו מצדו כנגד עו"ד רזניק. הנתבעים וודאי לא יכולים להעיד בעניין מקצועי שכזה. ממילא במבחן התוצאה לא הייתה כל רשלנות, כאמור, משסכום הפשרה היה בגדרי סמכות בית משפט שלום.
7. זאת ועוד – הגשת התביעה תוך שלושה חודשים מהתאונה, אין לראות בה בהכרח כרשלנות, כאשר מינוי מומחה מטעם בית המשפט בדרך כלל נקבע חודשים רבים ואולי כשנה ויותר לאחר הגשת התביעה. התובע העיד כי הגשת התביעה תוך זמן קצר לקחה בחשבון את העובדה שמינוי מומחה אורך זמן וככל שהתביעה מוגשת מאוחר יותר מתרחק מועד מינוי המומחה. יש הגיון בדברים אלה.
8. אמנם, בדיעבד, המומחה הראשון שמונה, בתחום האורטופדי, סבר שמוקדם לבדוק את התובע ולתת חוות דעת. כך גם סבר לאחר שנתיים נוספות. בהתחשב בפגיעות החמורות שסבל הנתבע, יתכן כי התובע יכול היה לצפות את העיכוב שיחול באפשרות למתן חוות דעת.
9. עם זאת, הגשת התביעה, גם אם בטרם עת, מלכתחילה לא הייתה אמורה לגרום לנתבע נזק כלשהו ואף לא גרמה לו נזק כלשהו בפועל. במקום להמתין לגיבוש נזקיו כשהתביעה טרם הוגשה, הנתבע המתין לכך כשהיא כבר הוגשה. הפסקת התובענה וחידושה מעת לעת לא גרמה כל נזק לתובע.
10. נראה אם כן כי המעבר לעו"ד אחר נבע כנראה מכך שהנתבעים סברו, בשגגה, שהתיק אינו מתקדם בשל סיבה שקשורה לאופן הטיפול בתיק על ידי התובע. לא הוכחה לפני סיבה אחרת למעבר זה.
11. בשולי הדברים אציין כי, ככלל, ייצוג רשלני של לקוח על ידי עו"ד, אינו מקים באופן אוטומטי זכות להחזר שכר טרחה או פטור מתשלומו. ככלל, עורך הדין זכאי לשכר הטרחה עבור הייצוג, גם אם התרשל, אולם אם הרשלנות גרמה ללקוח נזק, האחרון זכאי לתבוע נזק זה מעוה"ד או לטעון לקיזוזו משכר הטרחה שטרם שולם. אם הרשלנות לא גרמה נזק, ממילא אין עילת תביעה ועל הלקוח לשלם את שכר הטרחה כפי שסוכם.
12. כאמור, במקרה הנוכחי, לא הוכחה רשלנות מצד התובע וממילא לא הוכח כי התנהלותו גרמה נזק כלשהו לנתבעים.

חלוקת שכר הטרחה בין התובע ולבין עו"ד ירון

1. כעת יש לבחון את העבודה והתרומה של כל אחד מעורכי הדין.
2. התובע פגש בנתבעים, קיבל מהם את כל המידע ומסמכים, הגיש את התביעה לבית המשפט השלום, הצליח להשיג לנתבע תשלום תכוף של כ-40,000 ₪ ודאג למינוי מומחה ראשון בתחום האורטופדי. לטענת התובע בתצהירו (ס' 15), הוא גם הגיש בקשות לבית המשפט.
3. התובע לא צירף לתצהירו את הבקשות שהגיש, כך שלבד מהגשת בקשה למינוי מומחה, שברור שהוגשה, לא ניתן לקבוע מסמרות כי הוגשו בקשות מהותיות נוספות. התשלום התכוף התקבל כתוצאה ממו"מ וללא הגשת בקשה לבית המשפט. התובע מציין כי צילם מאות צילומים, אולם לא צירף אותם וגם לא צירף עותק של התביעה ונספחיה, כדי שניתן יהא להתרשם בדבר היקף המסמכים והיקף התביעה, אם כי ברור מעצם העניין כי נדרש לצלם חומר הנדרש להגשת התביעה ולייצוג.
4. מנגד, אין חולק כי עו"ד ירון הגיש תביעה חדשה לחלוטין לבית המשפט המחוזי. דא עקא, גם הנתבעים וגם עו"ד ירון (שבטרם הוסכם כי התביעה כנגדו תידחה בכפוף להצהרתו כי כל סכום שייפסק לתובע יועבר על ידו לתובע מכספי שכר הטרחה שקיבל, הספיק להגיש תצהיר עדות ראשית), נמנעו מפירוט כל ההליכים שניהל עו"ד ירון במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי.
5. תצהירו של עו"ד ירון לא מתייחס בכלל להליכים שניהל עבור הנתבע בבית המשפט וכולל ארבעה סעיפים קצרצרים בלבד, המתמקדים בטענה שלא היה בסיס לתבוע אותו בעילה של גרם הפרת חוזה.
6. עם זאת, הנתבעים הגישו יחד עם תצהירי העדות "תיק מוצגים". בתיק המוצגים ניתן למצוא ביחס למסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, אך ורק את כתב התביעה, בקשה למינוי מומחים, חוות הדעת שניתנו על ידי המומחים מטעם בית המשפט וכן עותק בקשה לתשלום תכוף.
7. לא ברור לי מדוע כל אחד מעורכי הדין לא צירף לתצהיריו את כלל הבקשות, תגובות, הודעות ומסמכים שהוגשו על ידו, כדי לאפשר לבית המשפט להתרשם מהיקף העבודה של כל אחד מהם.
8. מכל מקום, לאחר שנתתי דעתי לחומר שכן הוגש ולהליכים שיש להניח בסבירות גבוהה שכן התקיימו, גם אם לא צורפו כראיה לתצהירי הצדדים, הרי שמבחינת היקף העבודה שביצעו עורכי הדין, ברור לי שעו"ד ירון ביצע עבודה בהיקף גדול בהרבה מזה שבוצע על ידי התובע.
9. לצורך מסקנה זו, די בכך שעו"ד ירון הגיש את התביעה מחדש לבית המשפט המחוזי וטיפל בה עד לסיומה בפשרה ואילו התובע הגיש את התביעה וסיים הטיפול בה בשלב שבו מונה מומחה אחד וטרם ניתנה אפילו חוות דעתו.
10. גם אם אניח כי הגשת התביעה מחדש לבית המשפט המחוזי לא הייתה מוצדקת (כפי שהתברר בדיעבד), אתעלם מהעבודה הכרוכה בהכנת והגשת כתב תביעה חדש ואמדוד את היקף העבודה של עו"ד ירון, לו ביקש להמשיך את התביעה שכבר הוגשה בבית המשפט השלום, ברור שעו"ד ירון ביצע עבודה רבה יותר באופן משמעותי.
11. בהעדר ראיה לכך שהתיק בבית המשפט המחוזי הגיע לשלב של הגשת תצהירי עדות ראשיים (הנטל היה על עו"ד ירון להוכיח שהוגשו), יש להסיק כי הפשרה הושגה לאחר מינוי המומחים ולפני הגשת תצהירים.
12. למרות שלא צורפו, יש להניח כי הפשרה הושגה לאחר שהוגשו תחשיבי נזק, בפרט בתיק שסכומו כה משמעותי. יש גם להניח שהתקיימו בבית המשפט המחוזי אי אילו הליכי הגשת בקשות הודעות תגובות וכו', הנלווים מטבע הדברים למצב של מינוי מספר מומחים מטעם בית המשפט. מספר הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי לא הוכח, משלא ניתנה התייחסות לכך ולא צורפו פרוטוקולי הדיון, אולם יש להניח, בנסיבות העניין, כי התקיים לפחות דיון אחד, אם לא שניים ואולי שלושה לכל היותר וזאת בהינתן כי נקודת המוצא הנה כי לא הוגשו תצהירי עדות.
13. מנגד, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגם אם התובענה המקורית הופסקה למשך שנתיים, היא הייתה באחריות התובע לתקופה "ברוטו" של למעלה משלוש וחצי שנים והעיקר – כי כתוצאה מכך, בעת שעו"ד ירון קיבל את התביעה לטיפולו, היא כבר הייתה הרבה יותר "מבושלת", היינו נזקי הנתבע כבר התגבשו יותר והתביעה הפכה בשלה יותר למינוי כל המומחים הנוגעים בדבר ומתן חוות דעת בהתאם. במובן ובהקשר זה (בלבד), עו"ד ירון כביכול "קטף" את פירות עמלו של התובע.
14. בכל הנוגע לתרומה של עורכי הדין באופן ספציפי להשגת סכום הפשרה שהושג (להבדיל מהתרומה לעצם קבלת פיצוי כלשהו בכלל), הרי מטבע הדברים, לא ניתן לייחס לתובע תרומה לעניין זה וזאת משהתביעה לא הגיעה בעת טיפולו לשלב שבו ניתן לנהל מו"מ על סכום הפיצוי וגם לא ניתן לזקוף לטובתו את מינוי המומחים הנוספים שמונו לאחר מכן.
15. לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, החלטתי כי בנסיבות עניין, החלוקה הראויה והצודקת של שכר הטרחה בין עורכי הדין, הנה כי התובע יהיה זכאי ל-25% משכר הטרחה ואילו עו"ד ירון ל-75% ממנו.
16. בהתאם לכך, יעביר עו"ד ירון לתובע 25% משכר הטרחה כולל מע"מ, שקיבל עבור סכום הפשרה שכבר שולם לנתבע ואשר נזכר בסעיף 2 להסכם הפשרה. עם תשלום הסכום הנוסף לנתבע, כנזכר בסעיף 9 להסכם הפשרה ותשלום שכר הטרחה עבורו, ככל שישולמו, יעביר עו"ד ירון לתובע, 25% משכר הטרחה הנוסף הנ"ל כולל מע"מ.

הוצאות המשפט

1. ביחסים שבין התובע ולבין הנתבעים, הרי בהתחשב בתוצאת ההליך דנא, לפיהן, מחד, עמדת התובע לקבלת 80% משכר הטרחה נדחתה ומאידך, נדחתה עמדת הנתבעים, שלפיה לא זכאי התובע לשכר טרחה כלשהו, כל צד יישא בהוצאותיו.
2. ביחס להוצאות משפט ביחסים שבין התובע ועו"ד ירון, התובע טוען כי עו"ד ירון אינו זכאי להוצאות בשל העובדה שהתביעה כנגדו בגין עילת גרם הפרת חוזה הייתה מוצדקת ואף הוכחה וכן מהטעם שקיבל ייצוג חינם על ידי עורכי דין ממשרדו.
3. עו"ד ירון מנגד טוען כי הוא זכאי להוצאות משפט בשל העובדה שהתביעה כנגדו לא הייתה מוצדקת, ודאי לא בעילה של גרם הפרת חוזה וגם לא מכוח הטענה שהתובע זכאי לשכר טרחה כלשהו מתוך זה שנפסק בסופו של דבר. כן טוען עו"ד ירון כי הנתבעים היו לקוחותיו של עו"ד אופיר יעקובוביץ, העובד אמנם במשרדו, אולם מנהל תיקים משל עצמו, כמו עורכי הדין האחרים במשרדו וכי אלמלא היה התובע מצרף את עו"ד ירון לתביעה, היה עו"ד יעקובוביץ מייצג את הנתבעים ועו"ד ירון לא היה נטרח להתגונן כנגד התביעה ולהגיע לבית המשפט ולא היו נגרמים לו הוצאות משפט.
4. לאחר שנתתי דעתי לטענות עורכי הדין ונסיבות העניין, נחה דעתי כי גם ביחסים שביניהם כל צד יישא בהוצאותיו.
5. הטענה שלפיה התביעה בגרם הפרת חוזה הוכחה, דינה להידחות. עילה זו בוודאי לא הוכחה ואף להפך, מחומר הראיות עולה כי הנתבעים פנו אל עו"ד יעקובוביץ ממשרדו של עו"ד ירון ולא כי הראשון שידל אותם להפסיק את הייצוג שקיבלו מהתובע. גם העובדה שעו"ד ירון היה מיוצג על ידי עורכי דין ממשרדו אינה גורעת מזכותו לקבל הוצאות משפט, ככל שהוא זכאי להם, כפי שכל בעל דין אחר זכאי לקבל. עו"ד שנתבע באופן אישי, זכאי עקרונית להוצאות משפט אם הנסיבות מצדיקות זאת, בין אם היה מיוצג ובין אם ייצג את עצמו וזאת כפי שנהוג לגבי כל בעל דין אחר.
6. מנגד, טענתו של עו"ד ירון כי הנתבעים היו לקוחותיו של עו"ד יעקובוביץ דינה להידחות ולא הוכחה. עו"ד ירון הוא זה שהתכתב עם התובע, ציין במפורש כי הייצוג הועבר למשרדו ומעולם לא טען כי הוא מתכתב עם התובע בשמו של עו"ד יעקובוביץ. האחרון עובד במשרדו של עו"ד ירון וגם אם ישנם הסדרי שכר טרחה מיוחדים בין עו"ד ירון ולבין עורכי הדין במשרדו, שלפיהם אם אלה מביאים תיק למשרד, הם מקבלים אחוז משכר הטרחה, דבר שלא הוכח ממילא, אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שהנתבע יוצג על ידי משרדו של עו"ד ירון. גם עובדה היא שעו"ד ירון לא טען כי שכר הטרחה עקב תביעת הפלת"ד שולמה לעו"ד יעקובוביץ והסכים להעביר לתובע חלקו בשכר הטרחה ככל שבית המשפט ייקבע כי התובע זכאי לשכר טרחה.
7. זאת ועוד – גם אם הסתבר בדיעבד כי התביעה כנגד עו"ד ירון בעילה של גרם הפרת חוזה לא הייתה במקומה, הצירוף של עו"ד ירון כנתבע היה מחויב המציאות בכל מקרה, עד כדי כך שאלמלא צורף כנתבע, בית המשפט היה דואג מיוזמתו לצרפו שהרי לפי הדין, כפי שכבר צוטט לעיל, במקרים מסוג זה, היריבות האמיתית הנה בין שני עורכי הדין ולא בין אחד מהם ולבין הלקוח. מכאן, שגם לא היה נכון מצדו של עו"ד ירון לבקש את הוצאותו מן התיק כנתבע, שכן בסופו של דבר, הוא ורק הוא היה צפוי להיפגע מתביעה זו, בהתחשב ששני עורכי הדין מתחלקים בשכר הטרחה.
8. נוכח כל האמור ומאחר ולא התקבלה עמדת התובע שלפיה הוא זכאי ל-80% משכר הטרחה ועו"ד ירון ליתרה ומנגד לא התקבלה טענת עו"ד ירון שאין התובע זכאי לשכר כלשהו, הרי שכאמור, גם ביחסים שבין עורכי הדין, מן הדין ומן הצדק שכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר

1. אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, בגדרי הנזכר לעיל. עו"ד ירון יעביר לתובע את הסכום שנקבע לעיל בפסק הדין כי עליו להעביר כבר עתה וזאת תוך 15 ימים מהמצאת פסק דיני זה לידיו.
2. ככל שיתקיימו הנסיבות להעברת סכום נוסף לתובע, כמפורט בפסק הדין, הדבר יעשה על ידי עו"ד ירון תוך 15 ימים מקבלת שכר הטרחה הנוסף אצלו.

ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בלשכתי.