בפני תביעה לפיצוי כספי בסך של – 10,000 ₪ בגין "עיכוב משמעותי בטיסת ישראייר מבוקרסט לישראל" (כתב התביעה, סעיף 3ד).

התובעת רכשה חבילת נופש מאת הנתבעת אשר כללה טיסות שכר הלוך ושוב מישראל לבוקרסט, שלושה לילות בבית מלון והסעות משדה התעופה בבוקרשט ואליו. טיסת השכר בחזרה ביום 2.5.16 היתה אמורה לצאת מבוקרסט בשעה 12:15. אין מחלוקת לגבי העובדה שחל איחור משמעותי ביציאת הטיסה אשר יצאה בסופו של דבר, לטענת התובעת בשעה 17:15 ולטענת הנתבעת בשעה 16:15 מבוקרטס. הטיסה נחתה בארץ בשעה 19:09 במקום בשעה המתוכננת 14:55.

לטענת התובעת, היא לא קיבלה הודעה מסודרת מהנתבעת לגבי האיחור ביציאת הטיסה אלא למדה על האיחור מנוסעים אחרים שהיו איתה באותו המלון. שם, בזמן ארוחת הבוקר נאמר לה שאין טעם להגיע לשדה התעופה כמתוכנן אלא שההסעה תצא מהמלון בסביבות השעה 11:30. שעת הטיסה נדחתה פעמיים בזמן שהתובעת המתינה בשדה התעופה.

התובעת טוענת שנגרמו לה נזקים עקב האיחור: "בזבוז כסף מיותר שלי ושל בן זוגי" (כתב התביעה, סעיף 3ו') ומשום שהטיסה נחתה באיחור היא הגיעה לביתה בסביבות השעה 22:30 ולא יכולה היתה להשתתף באירוע חברתי מתוכנן. התובעת מלינה על כך שבמשך תקופת ההמתנה לא סופקו לה תלושי מזון ושהיא לא קיבלה מסרונים מהנתבעת ולמעשה למדה על האיחור בטיסה מאחרים שנסעו איתה.

התובעת משוכנעת שיש להפעיל חוק או תקנה אירופאים אשר לפיהם מדובר באיחור משמעותי המזכה אותה בכספים רבים. יחד עם זאת , כאשר בית המשפט ביקש ממנה, וחזר וביקש ממנה להסביר כיצד בנויה דרישתה לסך של – 10,000 ₪ כאשר כל סכום חבילת הנופש אשר שילמה שווה לכ-1600 ₪ לאדם, לא היתה לתובעת תשובה מספקת.

לכן מסקנתי היא שמדובר בעתירה שנגועה בחוסר תום לב מובהק. אין זה סביר שהנתבעת תפצה את התובעת בסכום שמתקרב לכ-פי שש מהסכום הכולל אותו שילמה בעבור חבילת הנופש.

עמדת הנתבעת היא שלא מגיע לתובעת סכום כלשהו וזאת על פי תנאי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסות או שינוי בתנאיה) תשע"ב 2012 (להלן: "החוק"). לטענת הנתבעת זהו החוק היחיד שיש להסתמך עליו לצורך הטיסה וגם אם האיחור ביציאת הטיסה ארך חמש שעות כטענת התובעת או ארבע שעות כטענת הנתבעת , בשום מקרה האיחור לא מזכה את התובעת לדבר. הנימוק לטענה זו הוא שהתובעת קיבלה את הטיסה, אומנם באיחור אך אין לפצות אותה בגין אותו איחור.

על אף זאת, לפנים משורת הדין הוצעה לתובעת כדרך של פשרה כרטיס טיסה לאירופה בהנחה של חמישים אחוזים ממחיר המחירון וזאת בכל טיסה לאירופה או לאגן הים התיכון עד 5.5.2017 (מכתב הנתבעת לתובעת מיום 5.5.2016) אולם הצעה זו נדחתה על ידי התובעת אשר חזרה וביקשה לקבל פיצוי כספי בסך של – 800$. יש להניח אם כך, שלו הנתבעת היתה משלמת לתובעת את הסך של – 800$ לא היתה מוגשת תביעה זו. לכן, מפתיע הדבר שדרישת התובעת עלתה באופן משמעותי מ-800$ ל – 10,000 ₪ עד ליום הגשת התביעה.

לנתבעת הסבר המניח את הדעת לגבי האיחור שנבע מתקלה טכנית במטוס אשר נאלץ להמתין כארבע שעות בפראג לפני הגעתו לבוקרסט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים לכך:

1. היתה זאת חובתה של הנתבעת לדאוג לספק לתובעת תלושי מזון או מזון על חשבונה במהלך תקופת ההמתנה הן במלון והן בשדה התעופה ולא נעשה דבר. עמדת נציג הנתבעת היתה שאם התובעת היתה מגישה חשבונית עבור ארוחה שרכשה בזמן ההמתנה, הנתבעת היתה משלמת בעבור כך. אין די בכך בכדי לשחרר את הנתבעת מחובתה אשר מפורטת בחוק.

2. מקובלת עליי עמדת התובעת לפיה הנתבעת לא דאגה לתקשר איתה באופן מסודר במשך זמן ההמתנה ושלמעשה היא קיבלה את המידע בדבר האיחור בטיסה מאחרים. נציג הנתבעת טען שבוודאי היא שמעה על האיחור בטיסה משליח מקומי אך אין כל הוכחה על כך ואני נוטה לקבל את עמדת התובעת לפיה גם בכך הנתבעת הפרה את חובתה כלפי התובעת.

3. האמור בסעיפים 1 ו 2 מזכה את התובעת בפיצוי צנוע וסביר אותו אני מעמיד בסך של – 600 ₪ .

4. בדרך כלל, על סמך העובדה שהתביעה התקבלה גם אם חלקית, בית המשפט היה גם מחייב את הנתבעת לשלם את הוצאות התובעת. אך במקרה זה אינני סבור כי זה ראוי לאור העובדה שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב ושהתובעת סירבה להצעתה האדיבה של הנתבעת ובחרה להמשיך בהליך המיותר הזה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של – 600 ₪ . הסכום ישולם תוך שלושים יום מהיום ואם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.