בפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 26.8.2016 בה מעורב רכב הנתבעים (מערבל בטון).

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים ובחנתי את הראיות, ועל יסוד החומר שעמד בפני והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג רכב התובעת.

נהג רכב התובעים אישר בעדותו כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת היה במהלך מעבר מנתיב הנסיעה מימין לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ולפניו, נכנס למרווח שבין משאית צד ג' לבין רכב הנתבעים וטרם השלים את השתלבותו כי "לא היה מספיק מקום כדי להשלים להתיישר" (עמ' 2 שו' 1) ונעצר בהטיה. בחקירתו הנגדית הבהיר נהג רכב התובעת כי כל המהלך נעשה כשרכב הנתבעים היה בתנועה (עמ' 3 שו' 6-7). גרסה זו לבדה, בשילוב עדותו של נהג רכב הנתבעת שהייתה אמינה וכנה, לפיה רכב התובעת החל במעבר הנתיב מימין למערבל לפני צומת כשמערבל הבטון בנסיעה, יש בה להטיל את מלוא האחריות לתאונה על נהג רכב התובעת.

נהג רכב התובעת לא שלל בחקירתו כי התנצל בפני נהג רכב הנתבעים לאחר התאונה, ומעדותו ניתן ללמוד כי הסתמך על מעבר נתיב של כלי רכב לפניו, ולא ווידא כי ביכולתו לבצע מעבר זה הלכה למעשה בלי לגרום להפרעה ולסיכון רכב הנתבעים הנוסע בנתיבו.

אשר על כן התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות, אולם התובעת תישא בשכר עדותו של הנתבע 1, כפי שנפסק בדיון.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ז, 26 יוני 2017, בהעדר הצדדים.