טוען...

החלטה שניתנה ע"י ורדה מרוז

ורדה מרוז14/06/2016

לפני כב' השופטת ורדה מרוז – סג"נ

העותר

יצחק רוזנצויג

נגד

המשיב

שירות בתי הסוהר

נוכחים:

העותר ובא כוחו עו"ד אייל שמולביץ

ב"כ המשיב עו"ד בן אסולין

פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזר על העתירה.

ב"כ המשיב: מגיש דו"ח חסוי של ועדת אלמ"ב.

ב"כ העותר: העותר נמצא 4 שנים במאסר מתוך 8 שנים. העותר פנה לפני שנתיים בבקשות לטיפול.

כרגע להערכתי, במצב היום, אין שום סיבה שהעותר לא יקבל טיפול. העותר הגיע לבית המשפט העליון בערעור, בית המשפט העליון הפחית מעונשו שנתיים וקבע ממצאים בהחלטתו שרלוונטיים לנו גם היום.

בית המשפט העליון ביסס את ההחלטה על כך שמצבו הנפשי של העותר, שזהו מאסרו הראשון, תסקירי שירות המבחן טובים, נאמר שאין לו דבר מוסרי או דבר שקשור באלימות, ובית המשפט העליון אמר שמבחינה מוסרית יש להקל איתו. בית המשפטה עליון אימץ את חוות הדעת של ההגנה שאומרת שלפני האירוע היה לו תסמין מאני שבגללו ביצע את המעשה.

העותר לקח אחריות מלאה והודה מיד בחקירתו והביע צער על המעשה. אי אפשר להתעלם מכך שהחלק העיקרי לביצוע העבירה הוא בגלל המצב הנפשי.

כל הדו"חות הנפשיים מתוך הכלא ומגורים פרטיים מצביעים על כך שעובר לביצוע העבירה הוא לא נטל תרופות והיום הוא מטופל. מדובר במצב של רמיסיה. אין מצב של סיכון אלא יש רק התקמדות. הוא היה מוגדר בעבר ברמת השגחה והיום הוא הוסר לגמרי. היום מצבו יציב, הוא נמצא בקשר מעקבי עם עו"ס ומשתף פעולה. הוא מודע וצלול. מעבר לכך, הוא כבר עבר שני טיפולים פרטניים בתוך הכלא עם פסיכולוג, שזה מה שדרוש לו. הוא סיים את הטיפול הפרטני.

אני חולק על הערכת המסוכנות. אני חושב שהיא לא נכונה. הגענו בעתירה לפני כשנה. נכון שזה מה שהומלץ על ידי בית המשפט. אנו נמצאים היום בתקופה מאוחרת יותר. העותר כבר עבר שני טיפולים פרטניים. כל חוות הדעת חיוביות.

מפנה חוות דעת של פסיכולוג שממליץ על יציאה לחופשות.

מפנה לעמ' 5 להחלטת בית המשפט העליון, פסקה 6.

בהתחלה נאסרו הביקורים של בני משפחתו ולאחר מכן נפתחו הביקורים לילדים.

בית המשפט העליון מציין שהעותר עובר טיפול פסיכולוגי פרטני והביא נכונות להשתלב בהליך טיפול קבוצתי. העותר עובר טיפול. פקודת החופשות לא אומרת שהאסיר חייב לסיים את הטיפול. יש פה אסיר טוב, חיובי, משתפר, מצליח. גם העבירה שלו נעשתה בעיקר בגלל מצב נפשי מסוים, כאשר לא היה מטופל בכדורים, והיום הוא מטופל.

הוריו של העותר נמצאים פה. הם שני ערבים שמבינים את הנטל שמוטל עליהם. אין לטעמי היום סכנה לציבור אם העותר ייצא בתנאים ותחת פיקוח משטרתי וחתימה. אנו כבר מתקרבים לתקופת השליש.

הטיפול הפרטני הוא הטיפול השני. הוא עבר גם בשנת 2015 טיפול פרטני של 5 מפגשים וגם בשנת 2016 עבר טיפול פרטני.

יש לטעמי התנהגות לא סבירה כשאני פונה מספר פעמים לטיפול קבוצתי נוסף ודוחים אותי כל פעם. זה לא אשמתו. אלו לא דברים שתלויים בו ולכן הדבר לא יכול לשמש לחובתו.

לחלופין, אם בית המשפט לא ימצא לנכון להיעתר לבקשה, אבקש להפנות את העניין לחוות דעת מב"ן.

בנסיבות של העותר, עם הרקע הנפשי, לא רלוונטי מי קורבן העבירה.

<#3#>

החלטה

העותר מרצה 8 שנות מאסר בגין עבירות של חבלה זדונית שלא כדין שביצע כלפי אשתו דאז וילדיו.

כדי לסבר את האוזן, יצוין כי העותר חזר לביתו מתפילה כאשר אשתו וארבעת ילדיו נמו את שנתם, ניגש לחדר הילדים, כיסה אותם, סגר את חלונות הבית וחתך את צינור הגז המחובר לתנור האפייה שבמטבח. לאחר מכן יצא העותר מביתו, נעל את דלת הבית ונסע לישיבה בה עבד, שם השלים מספר מטלות ונרדם. בסמוך לשעה 3 לפנות בוקר התעוררה אשתו, הריחה את הגז, סגרה את הדלת ואווררה את הבית.

אין חולק כי העותר סובל מהפרעה דו קוטבית וכי היה מאושפז מעת לעת באשפוז פסיכיאטרי ואף היה במעקב פסיכיאטרי.

בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי העותר ביצע את המעשים בכוונה ובקור רוח ולא מתוך דחף או התקף רגעי, הגם שנתן משקל למחלת הנפש ממנה סובל העותר.

בית המשפט העליון חזר על הדברים אולם מצא להתחשב במצבו הנפשי של העותר והפחית בעטיו את העונש מ-10 שנות מאסר ל-8 שנות מאסר.

עניינה של עתירה זו הוא שילוב העותר בחופשות, אגב שינוי הקטגוריה בהתאמה מא' לב' וכן שילובו בטיפול קבוצתי.

אין מחלוקת שהעותר מתנהג כראוי בבית הסוהר, מקיים את כל המוטל עליו לשביעות סגל האגף ומשתף פעולה עם העובדת הסוציאלית ובמפגשים הטיפוליים.

אף אין חולק כי מצבו הנפשי השתפר, קשריו עם ילדיו טובים ולכאורה בשלה העת לפתוח בפניו את הדלת לדרך חדשה.

עם זאת, הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה דנה בעניינו של העותר וקבעה כי הגם שחל שיפור ניכר במצבו, הרי שעל העותר לעבור טיפול פרטני אשר יבטיח את הפחתת רמת המסוכנות הנשקפת ממנו ומשכך טרם בשלה העת ליציאתו לחופשה. מדובר בוועדה מקצועית אשר לה הכלים לבחון ולהמליץ בנדון.

לפיכך, על יסוד המלצת הוועדה, סבורה אני כי על העותר להמשיך בטיפול הפרטני בו החל. עם זאת, לנוכח התקדמותו המרשימה, יש לשקול לעתיד לבוא את האפשרות לשלבו ולו בצעדים הדרגתיים בחופשות.

כמו כן, הגורמים המטפלים יבחנו פעם נוספת את בקשת העותר לשלבו בקבוצות טיפוליות, לרבות אפשרות של כינוס ועדת אלמ"ב מוקדם מהמתוכנן.

כפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית.

ניתנה והודעה היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, במעמד הנוכחים.

ורדה מרוז, שופטת

סג"נ