השאלה העומדת להכרעה בגדר החלטה זו היא האם להתיר לנתבע להגיש ראיות נוספות, לאחר שדיון ההוכחות בתיק הסתיים.

רקע

1. התובעת היא חברה העוסקת במתן שירותי מטבע ובניכיון שיקים. התובעת ניכתה עבור אדם בשם שלום זיתון ארבעה שיקים של הנתבע, שניים על סך 22,000 ש"ח כל אחד ושניים על סך 13,000 ש"ח כל אחד. השיקים לא כובדו, לאחר שהנתבע נתן לגביהם הוראת ביטול. לפיכך, הגישה התובעת את ההליכים הנוכחיים, שהדיון בהם אוחד, במסגרתם היא מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה את תמורת השיקים.

2. לטענת הנתבע, הוא נתן לזיתון בסך הכול שני שיקים על סך 22,000 ש"ח כל אחד, עבור התקנת מצלמות שביצע בביתו. בשלב מסוים לאחר מכן הוא למד כי זיתון גנב מביתו שני פנקסי שיקים, זייף את חתימותיו עליהם ופיזר אותם בין גורמים שונים. לטענת הנתבע, על אף הדמיון בסכומים השיקים אינם השיקים שהתובעת אוחזת בהם, והראשונים נפרעו בחשבונו. יצוין, כי התובעת הסכימה, לצורך הדיון, כי החתימה הנחזית להיות של הנתבע על השיקים בהם היא אוחזת לא נחתמה על ידו, תוך שמירת הטענה כי הם נחתמו בהרשאתו וטענות נוספות (עמ' 2 לפרוטוקול).

3. כחלק מראיותיה, הציגה התובעת הקלטה של שיחה בין אחד מבעליה והמנהל שלה, מר יחזקאל נבון, לבין הנתבע, בה מאשר הנתבע כי נתן לזיתון שני שיקים על סך 22,000 ש"ח וכי שיקים אלו יכובדו. הנתבע טען בתצהירו, כי ככל שהוא אמר זאת הוא התכוון לשיקים שנפרעו בחשבונו, ולא לשיקים בהם מחזיקה התובעת. עם זאת, הנתבע לא הגיש ראיה כלשהי כי היו שיקים נוספים על סך 22,000 ש"ח שנפרעו.

4. בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 26.3.2017 חודדה השאלה מהם השיקים אליהם התכוון הנתבע כשאישר בשיחה עם מר נבון שהם יכובדו. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה הצדדים רשאים להגיש ראיות נוספות, תוך שנקבע כי:

"הנתבע רשאי להגיש עד יום 30.4.2017 את הראיות התומכות בטענתו כי השיקים שניתנו אף לדבריו למר זי[ת]ון עבור התקנת מצלמות (2 שיקים ע"ס 22 אלף ש"ח כל אחד) נוכו על ידי גורם אחר ואינם השיקים שבגינם ננקט הליך זה".

הנתבע לא הגיש דבר. ביום 27.5.2018 התקיים דיון ההוכחות בתיק, במהלכו שב הנתבע וטען כי השיקים שאישר בשיחה הטלפונית עם מר נבון היו שיקים אחרים, שנפרעו. לאחר הדיון נעשתה הפסקה קצרה, שלאחריה היו אמורים הצדדים להשמיע את סיכומיהם בעל פה. אלא שבתום ההפסקה הודיע הנתבע, כי הוא התקשר בהפסקה לבנק שלו, והם שלחו לו צילומים של שני השיקים על סך 22,000 ש"ח כל אחד שנפרעו בחשבונו. הנתבע ביקש לצרף את העתקי השיקים כראיה. התובעת התנגדה, ולפיכך ניתנה החלטתי לפיה על הנתבע להגיש בקשה מסודרת להגשת ראיה נוספת עד יום 10.6.2018, וכי "ככל שלא תוגש הבקשה יהווה הדבר ויתור על הראיה הנוספת".

5. הנתבע לא הגיש בקשה כלשהי עד יום 10.6.2018. ביום 11.6.2018 הגישה התובעת בקשה, בה טענה כי לאור האמור בהחלטה הנתבע זנח את בקשתו להגיש ראיה נוספת, ובית המשפט התבקש להורות על הגשת סיכומים. או אז, הגיש הנתבע "הודעה על צירוף ראיה", אליה צירף את אישור הבנק. בהחלטתי קבעתי, כי אין מדובר בהודעה אלא בבקשה, והתובעת התבקשה להגיש את תגובתה. התובעת מתנגדת להגשת הראיה הנוספת, וטוענת כי ה"בקשה" להבאת ראיות הוגשה באיחור ובאופן פגום וכי גם לגופו של עניין אין הצדקה לבקשה להגיש ראיה לאחר תום דיון ההוכחות.

דיון והכרעה

6. הכלל הוא כי על בעל דין להגיש את מלוא ראיותיו "בחבילה אחת" (ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992)). מצב בו בעל דין מגיש את ראיותיו טיפין טיפין אינו תקין, והבעייתיות מתעצמת ככל שמדובר בשלב מתקדם יותר של ההליך. עם זאת, לבית המשפט ישנה סמכות להתיר הגשת ראיה נוספת בכל שלב, ואף בשלב הערעור (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

7. בפסיקה נקבעו שיקולים שונים שינחו את בית המשפט בשאלה מתי להתיר הגשת ראיה נוספת, אשר ניתן לקבץ אותם לשלוש קבוצות עיקריות. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 2070/18 צפר נ' מדר, פסקה 2 (26.3.2018):

"קיימות שלוש עדשות מרכזיות שדרכן נבחנת השאלה האם מדובר בנסיבות המצדיקות להתיר את הבאת הראיה בכל זאת. אחת, שיקולי צדק וחקר האמת. כאן המבחן הוא מידת הרלוונטיות של הראיה להליך ויכולתה לחרוץ את תוצאתו. ככל שחשיבות הראיה רבה יותר, כך תגבר הנטייה לאפשר חריגה מסדרי הדין לשם הבאתה (ראו למשל רע"א 6894/17 ‏שירותי בריאות כללית נ' פלוני (‏28.9.2017)). שניה, השלב שבו מצוי ההליך, השפעת קבלת הראיה על מהלכו וגודל הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מהגשת הראיה. ככלל, ניתן להקל יותר ביחס להבאת ראיה חדשה כאשר ההליך מצוי בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5147/16 עיריית באר שבע נ' שבע בכ"ל בע"מ (‏26.10.2016)). שלישית, מידת מחדלו של בעל הדין וההצדקה להגשת הראיה באיחור. כך, למשל, תהיה נטיה רבה יותר לאפשר הגשת ראיה שבעל דין לא היה יכול להשיג או לדעת עליה בשלב מוקדם יותר (ראו למשל רע"א 5403/17 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 28 (‏5.12.2017)). בתמונה זו משתלבים שיקולים נוספים שנמנו בפסיקה, כגון אופייה של הראיה ותום ליבו של המבקש (שם)".

וראו גם את הסקירה בה"פ (מחוזי מרכז) 3814-04-08 שני נ' כץ (7.3.2011).

8. בענייננו, השיקולים השונים מושכים לכיוונים מנוגדים. מצד אחד, לאי הגשתה של הראיה במועד אין כל הצדקה. מדובר במחדל ברור וחמור של הנתבע. לא רק שלא הייתה כל מניעה חיצונית להשיג את הראיה, אלא שהעובדה שמדובר בראיה חשובה חודדה בישיבה המקדמית, ובהחלטה אף נקצב לנתבע במפורש מועד להגשתה. הבאתה של הראיה לא הייתה כרוכה במאמץ, כפי שניתן לראות מהעובדה שכאשר פעל הנתבע להשגתה הוא הצליח לעשות זאת תוך דקות ספורות על ידי טלפון לבנק. אם לא די בכך, גם כאשר נקצב לנתבע, לאחר דיון ההוכחות, מועד להגשת בקשה להגשת ראיות נוספות, הוא לא עמד בו. רק בעקבות הגשת הבקשה על ידי התובעת מצא הנתבע לנכון לפנות בעניין זה לבית המשפט, וגם זאת על דרך הגשת "הודעה" ולא בקשה כנדרש.

9. מן הצד השני, ישנם שיקולים התומכים במתן האפשרות להגיש את הראיה. בראש ובראשונה, דומה כי אכן מדובר בראיה שעשויה להיות לה רלוונטיות של ממש. בהתחשב בכך שהתובעת מסתמכת על השיחה בה אישר הנתבע למר נבון כי הוא יכבד שני שיקים על סך 22,000 ש"ח כל אחד, עשויה להיות משמעות לשאלה אם הנתבע סבר כי מר נבון מתייחס לשיקים אחרים, שאכן ניתנו על ידו לזיתון ונפרעו מחשבונו. ככל שיוצגו ראיות כי אכן היו שיקים נוספים על סך 22,000 ש"ח כל אחד, שנפרעו מחשבון הנתבע לאחר השיחה האמורה, עשוי הדבר לחזק באופן משמעותי את גרסתו של הנתבע. למען הסר ספק אבהיר, כי אין באמור כדי לקבוע כי אם יוכיח הנתבע שהוא התכוון לשיקים האחרים יהיה בכך כדי לשלול מהתובעת את האפשרות להסתמך על אותה שיחה. שאלה זו יש להותיר לתיק עצמו. בשלב זה די בכך שנציין, כי מדובר בראיה שעשויה להיות לה רלוונטיות של ממש.

10. בנוסף, מדובר בראיה פשוטה יחסית, שעל פני הדברים אין בה כדי להצריך קיומן של חקירות נוספות (הגם שככל שהתובעת תבקש זאת תינתן לה כמובן אפשרות להגיש ראיות נוספות או לחקור שוב את הנתבע). על פני הדברים, גם לא נגרם לתובעת נזק ראייתי של ממש כתוצאה מההגשה המאוחרת.

11. באיזון בין השיקולים האמורים, מצאתי להעדיף את האינטרס של בירור האמת ולהתיר את הגשתה של הראיה, תוך פסיקת הוצאות ממשיות (ודאי ביחס לסכום התביעה) לחובת הנתבע.

הנתבע יגיש תצהיר משלים, אליו יצורפו הראיות הנוספות, לא יאוחר מיום 9.8.2018. התובעת תודיע עד יום 12.9.2018 האם היא מבקשת להגיש ראיות נוספות או לחקור פעם נוספת את הנתבע.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 6,000 ש"ח ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.