1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים מיום 26.11.2015, בין כלי רכב, מ"ר 89-373-28 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד בביטוח מסוג מקיף (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 31-921-30 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. המחלוקת בין הצדדים היא בקשר עם האחריות לקרות התאונה ובקשר עם שיעור הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 80% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 20%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה משכנעת ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעת.

5.2. שוכנעתי כי נהגת רכב התובעת הסיעה את רכבה אל תוך הצומת ופנתה שמאלה בצומת, כאשר אור ירוק דולק בכיוון נסיעתה. כמו גם, שוכנעתי כי נהג רכב הנתבעת, בחוסר זהירות ומבלי ליתן דעתו, הסיע את רכבו לצומת בניגוד לאור אדום שדולק ברמזור בכיוון נסיעתו הישרה.

סבורני, כי היה על נהג רכב הנתבעת ליתן את דעתו לעובדה כי בין מסלול נסיעתו לבין המסלול הנגדי ממנו הגיח רכב התובעת מצוי אתר בנייה של הרכבת הקלה בגוש דן, המתוחם בגדרות בטון החוסמות את שדה הראייה של הנהגים החוצים את הצומת, כפי שגם ניתן להתרשם בתמונות שצולמו בצומת לאחר קרות התאונה (נ/2 ו- נ/3). במיוחד לאור זאת, היה על נהג רכב הנתבעת להסיע את רכבו אל תוך הצומת תוך נקיטת משנה זהירות. אלא שנהג רכב הנתבעת לא פעל כן.

5.3. מאותה סיבה איני פוטר את נהגת רכב התובעת מכלל אחריות לקרות התאונה. גם על נהגת רכב התובעת היה לנקוט משנה זהירות בעת נסיעתה בצומת, על אף אור ירוק שדלק בכיוון נסיעתה.

לא אחת ציינתי בפסקי דין שיצאו תחת ידיי, כי אור ירוק ברמזור אינו חזות הכל, ואינו פוטר את נהג הרכב מווידוא כי הצומת פנוי ועתיד להישאר פנוי בעת חצייתו את הצומת. בנסיבות העניין, היה על נהגת רכב התובעת להגיע לנקודה בה שדה ראייתה נפתח באופן שתוכל לראות היטב כי אין כל רכב המגיח מכיוון ממנו הגיח רכב הנתבעת.

5.4. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזקים הנטען שבשתי התביעות, אני קובע כי מאחר שהנזק הנטען שנגרם נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי של הצד שכנגד על חוות דעתו, הרי שסכומי התביעות בדין יסודם.

לפיכך, התביעות מתקבלות חלקית, על פי חלוקת האחריות הקבועה בפתח סעיף 5 לעיל.

התביעה העיקרית

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 8,613 ₪, שהינו 80% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

התביעה שכנגד

7. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את הסכומים הבאים:

7.1. סך של 4,533 ₪, שהינו 20% מסכום התביעה שכנגד, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

7.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

7.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

8. הסכומים הכוללים המנויים בסעיפים 6 ו-7 לעיל ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ז, 06 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.