1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 16.11.2015 באילת. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 12,969 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי. בין הצדדים מתנהל הליך מקביל, תא"מ 12827-12-17 (התביעה הוגשה ערב הדיון בתיק שבפני).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים, הגם שכמעט אין חולק בנסיבות התאונה.

3. בכביש ישר וארוך, דו סטרי, נסע רכב הנתבעות באיטיות, ורכב התובעת ניסה לעוקפו, אלא שרכב הנתבעות פנה שמאלה באותו רגע, וכלי הרכב נפגשו. למעשה, המחלוקת היחידה בין הצדדים היא, אם הפניה שמאלה (ובהתאם: העקיפה) היתה בצומת היציאה מהכביש אל עבר הכניסה המוסדרת למגרש החניה של המוסד בו עבדה ולמדה נהגת הנתבעות, או שמא התרחש ארוע זה כמה מטרים הלאה משם, מקום בו חונים כלי רכב באופן לא מוסדר בשמאל הדרך (ומכאן – מקום בו מותרת לכאורה העקיפה).

4. בנקודת מחלוקת זו, לא מצאתי יסוד שיאפשר הכרעה, ולפיכך יד התובעת על התחתונה, ויש לקבוע כי נהגת הנתבעות אכן ביקשה לפנות שמאלה אל תוך הכניסה המוסדרת. לכך, כמובן, השלכה על חלוקת האחריות בין הנהגות. יודגש: גם מעדותה של נהגת הנתבעות עולה בבירור, כי זו לא בדקה כיאות את היות הנתיב שלשמאלה פנוי (בכל הנוגע לתנועה המגיעה מאחור), קודם שפנתה שמאלה; ומאידך, ברור גם כי נהגת התובעת לא נתנה דעתה לאפשרות שהרכב הנעקף יפנה שמאלה (בין אם היה הדבר בכניסה למגרש החניה ובין אם לאו).

5. משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שתי הנהגות, בחלקים שווים.

6. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 6,484.50 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 375 ש"ח, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 500 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ח, 10 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.