29 יוני 2017

1. התובעים, למעלה מ- 100 מורים המלמדים בבתי-ספר על-יסודיים שונים ברחבי הארץ, מעלים בגדר התובענה שלפנינו שורה של טענות כנגד תנאיו של ההסכם הקיבוצי משנת 2011, שעיגן את תנאיה של רפורמת "עוז לתמורה", שנעשתה בחינוך העל-יסודי בישראל.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

2. הנתבע 1 (להלן: ארגון המורים) הינו ארגון העובדים היציג של מורי בתי הספר העל יסודיים ובמכללות בישראל. בארגון חברים כיום מעל 60,000 עובדי הוראה. ממועד הקמתו בשנת 1958 נחתמו בינו ובין המעסיקים והנתבעת 2 (להלן: המדינה) הסכמים קיבוציים רבים שהסדירו את תנאי העסקתם של העובדים המדורגים בדירוג הוראה והמועסקים בחינוך העל-יסודי.

3. ביום 14.8.11 נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון המורים לבין מרכז השלטון המקומי בשם כל הרשויות המקומיות, ושלוש הערים הגדולות, ליישום רפורמה מקיפה בחטיבות העליונות בחינוך העל-יסודי (להלן: הסכם עוז לתמורה). שר החינוך הוסיף את חתימתו להסכם. ההסכם, שנחתם לאחר משא ומתן ארוך וממצה, הביא לשינוי משמעותי בתנאי העסקתם של המורים, הן בהיבט הניהולי, הן בהיבט החינוכי והן בשכר.

מספר שעות העבודה למשרה מלאה של המורים בחטיבה העליונה, טרם הרפורמה, היה 24 שעות שבועית (ש"ש). שעות אלה כללו שעות הוראה פרונטאליות בכיתה, וכן שעות שיינתנו לצורך ביצוע תפקיד או שעות הכנה לבגרות, כשמעבר לשעות הפרונטאליות המורה השתתף בישיבות צוות, אספות, פגישות עם הורים, הכנת מערכי שיעור, בדיקת בחנים ומבחנים ושיחות עם תלמידים. במסגרת הרפורמה, הוחלט שכל המשימות הללו יהיו לחלק ממבנה שבוע העבודה של המורה. בהתאם, שונה שבוע העבודה של מורה ברפורמה, כך שבסיס המשרה החדש של מורה המועסק בהיקף משרה של 100% הוא 40 ש"ש, שהרכבן: 24 שעות הוראה פרונטאלית בפני הכיתה, ובכלל זה גם שעות בגין מילוי תפקידים מסוימים וכן 'גמול בגרות'; 6 שעות פרטניות; ו-10 שעות תומכות הוראה, המוקדשות לישיבות הוראה (2 ש"ש), שיחות עם הורים (1 ש"ש), הכנת חומרי הוראה, ובדיקה עבודות ומבחנים (5 ש"ש). ההסכם גם כלל תוספת שכר משמעותית לכלל המורים, ולשם הזהירות נבהיר שתמצתנו עד כאן רק חלק קטן מהוראותיו (חלק נוסף מהן יוזכר בהמשך פסק דין זה).

4. מסיבות שונות, ובין היתר נוכח העובדה שקביעת שבוע הוראה ארוך יותר הכולל 40 שעות אקדמיות עורר התנגדות רבה בקרב חלק מהמורים, במיוחד הוותיקים שבהם, שטענו שמדובר בהרעה משמעותית בתנאי עבודתם, דרש ארגון המורים במהלך המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם כי ההצטרפות לרפורמה תהיה וולונטרית ולא חובה. עם זאת, נציגי הארגון העידו בפנינו כי "לקראת קו הסיום של המשא ומתן נותרו משרד החינוך והמעסיקים בדרישותיהם, כי ההטמעה של הרפורמה תהיה הדרגתית, אולם בשלב מסוים תהיה אחידות, וכלל בתי הספר יצטרכו לעבוד בתנאי הרפורמה" (סעיף 16 לתצהיר ולנסי).

בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמות, שעוגנו בסעיפים 5 ו – 7ב' להסכם, לפיהן במהלך שלוש השנים הראשונות לרפורמה יהיה יישום הרפורמה הדרגתי, וכי "עובד הוראה קיים המוסד בבית ספר בו מיושמת הרפורמה, אשר לא הודיע בכתב... על רצונו להצטרף לרפורמה, לא יועסק על פי תנאי הרפורמה" (סעיף 7 ב' להסכם). במילים אחרות, נקבע כי במהלך שלוש השנים הראשונות לרפורמה ההצטרפות לה תהיה וולונטרית. מאידך, נקבע מפורשות בהסכם כי:

"7(ז) החל בשנת הלימודים תשע"ה, יועסקו כל עובדי ההוראה לפי תנאי הרפורמה. ועדת חריגים, אשר תוקם על-ידי משרד החינוך... תדון במקרים פרטניים של עובדי הוראה, אשר יבקשו, מסיבות מיוחדות ו/או אישיות, שלא להיות מועסקים בתנאי הרפורמה. אישור אשר יינתן לעובד הוראה על-ידי ועדת החריגים, להיות מועסק שלא על-פי תנאי הרפורמה, יהיה בתוקף למשך שנת לימודים אחת, אלא אם כן תחליט הוועדה אחרת".

5. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 26.6.14 חתמו הצדדים על הסכם קיבוצי נוסף, שבגדרו הגיעו להסכמה כי היישום המלא של הרפורמה בכל בתי-הספר יידחה בשנתיים, ובהתאם גם החובה להצטרף להסכם תידחה בשנתיים, ליום 1.9.16.

6. ביום 17.3.14, דהיינו עוד קודם שהוסכם על הארכת תקופת הוולונטריות בשנתיים, פנו חלק מהתובעים באמצעות באת-כוחם עו"ד שני-רבה אל יו"ר ארגון המורים מר רן ארז, במכתב שכותרתו "הסכם עוז לתמורה", שבו העלו טענות לגבי פגיעה בתנאי העסקתם כתוצאה מהרפורמה, וכן טענו שאינם מקבלים ייצוג הולם מהארגון בעניין זה (המכתב נספח ד' לכתב התביעה. ביום 10.4.14 השיב ב"כ הארגון עו"ד גיפס לבאת-כוח התובעים במכתב שבו טען בעיקר שפנייתה הינה כללית באופן שאינו מאפשר לענות עליה (מכתב התשובה נספח ה' לכתב התביעה), ובין היתר כלל לא ברור מיהם המורים שהיא מייצגת. ביום 14.5.14 חזרה וכתבה עו"ד שני-רבה לבא כוח הארגון (נספח ו' לכתב התביעה), תוך שהיא מבהירה כך באשר לסיבות פנייתה בעניין ההסכם:

".... מדובר בפגמים היורדים לשורשו של הסכם 'עוז לתמורה' ומחייבים הפיכתו לוולונטארי.

מרשיי, מאות מורים, מעוניינים לפעול לשם שינוי זה, לרבות העלאת הפגמים הרבים בהסכם ולשם כך הסמיכו את ידי לפנות אליכם בניסיון להביא בפני הארגון והנהלתו את הקשיים הרבים שמעורר ההסכם.

לאור יחסו של ארגון המורים למורים המביעים התנגדות לפעולותיו, מרשיי אינם מעוניינים בחשיפת שמם בפני הארגון. עם זאת, לבקשתכם, רשימת המורים המיוצגים על ידי נמצאת במשרדי ואין כל מניעה להציגה בפניך בפגישה, מבלי שהשמות יועברו לארגון המורים...

מרשיי מבקשים כי הקשיים בפניהם הם מתמודדים יועברו על ידי להנהלת הארגון באופן מרוכז, על מנת לעמוד על היקף הפגיעות ועל העובדה כי אין מדובר במקרים בודדים, וזאת בטרם ינקטו בצעדים נוספים".

7. מכתבה זה של ב"כ התובעים נותר ללא מענה, ומכל מקום ביום 25.6.14 שבה ופנתה עו"ד שני-רבה לעו"ד גיפס באותו הנושא, במכתב מפורט הרבה יותר (נספח ח' לכתב התביעה). במכתב זה נטען בין היתר כי קודם לחתימת ההסכם הצהיר יו"ר הארגון מר רן ארז כי ההצטרפות תהיה וולונטרית, כי הובטח שיפור בשכר, בתנאי ההעסקה וברמה המקצועית, אך בפועל נגרמה דווקא פגיעה כל אלה. במכתב זה שבה ודרשה באת כוח התובעים את הפיכת ההסכם לוולונטרי. ובכלל זה מתן אפשרות למורים שכבר הסכימו לעבוד בתנאי הרפורמה לחזור בהם מהסכמתם. גם מכתב זה נותר ללא מענה, אך כפי הנראה נוכח העובדה שלמחרת היום נחתם ההסכם הקיבוצי הנוסף שהאריך את הוולונטריות של ההסכם בשנתיים נוספות, לא המשיכו הצדדים בהתכתבות בנושא במשך תקופה ארוכה.

8. פנייתה הבאה של באת כוח התובעים אל בא כוח הארגון נעשתה רק כשנה וחצי מאוחר יותר, ביום 29.12.15 (נספח ט'1 לכתב התביעה). בפנייה זו היא הפנתה אל ההתכתבות הקודמת שהייתה בין הצדדים, טענה כי "בעקבות המכתבים ובהמשך להם, נדחתה תחולת ההסכם למשך שנתיים נוספים", והדגישה כי בשנתיים שחלפו לא חל כל שיפור בתנאי העסקת המורים וכל הפגמים שהועלו בתכתובת הקודמת נותרו בעינם. נוכח כל האמור, דרשה באת כוח התובעים להאריך את תקופת הוולונטריות בצורה בלתי מוגבלת, ולכל הפחות בשנת לימודים אחת. בהמשך לפנייה זו פנתה ב"כ התובעים באותו הנושא ביום 3.2.16 אל מנכ"לית משרד החינוך (נספח ט' 3 לכתב התביעה) וביום 16.3.16 גם אל שר האוצר מר משה כחלון (נספח ט 2 לכתב התביעה).

9. ביום 18.5.16 הוגשה לבית דין זה בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המשיבים. המבקשים בבקשה היו 448 מורים בבתי ספר על יסודיים, והמשיבים היו הנתבעים כמו גם גורמים נוספים (עיריות תל-אביב, חיפה וירושלים וכן מרכז השלטון המקומי). הסעד הזמני המרכזי שהתבקש היה מתן צו לארגון המורים "לקיים את התחייבותו למורים, כי ההצטרפות להסכם עוז לתמורה תהא וולונטרית, וכי כל מורה שיחפוץ בכך יוכל להמשיך ולעבוד בתנאי 'העולם הישן'...". סעד נוסף שהתבקש היה "לאפשר למורים שנתנו את הסכמתם להעסקה בתנאי ההסכם החדש והתחרטו על כך לאור הפגיעה בתנאי עבודתם, לחדול מלעבוד בתנאי ההסכם ולעבוד בתנאי ההסכם הישן". בתמצית, הבקשה נומקה בכך שההסכם פגע באינטרס ההסתמכות של המבקשים, בין היתר על רקע גיל ועל רקע הורות, כי בתי הספר כלל לא הותאמו כמובטח לתנאי ההסכם. כן נטען כי הנתבעים מנהלים "ועדת חריגים" לצורך החרגה אינדיבידואלית של מורים מהרפורמה, כאשר זו מתנהלת באופן פגום לחלוטין ותוך פגיעה קשה בכללי המשפט המנהלי ובכללי הצדק הטבעי.

10. לאחר שהוגשו תגובות הנתבעים, שהתנגדו מכל וכל למתן הצווים המבוקשים, מטעמים שאותם נפרט בהמשך פסק דין זה, התקיים ביום 31.5.16 דיון ראשון בבקשה. במהלכו התקיימה שיחה ארוכה לפשרה שהתמקדה בנוהל העבודה של ועדת החריגים. בתום הדיון הודיעו המדינה וארגון המורים שהם מבקשים שהות לכנס את הוועדה, לבחון את נהליה לאור הערות בית הדין, ולהודיע לבית הדין האם יש לשיטתם מקום להכניס תיקונים מסוימים בנוהלי עבודתה. לאור זאת, הורינו לנתבעים להגיש הודעה מעדכנת עד ליום 14.6.16, ונקבע מועד להמשך דיון בבקשה לאחר קבלת העדכון.

11. בעקבות הדיון, הודיעו הנתבעים ביום 15.6.16 על "ריענון סדרי עבודת ועדת החריגים, וזאת "בהתאם להערות בית הדין". ביום 27.6.16 הוגש כתב התביעה בתיק, שבו נכללו 160 תובעים בלבד (מתוך למעלה מ- 400 מבקשים שנכללו בבקשת לסעד זמני, ולשם הדיוק נציין ש-12 מתוכם הם תובעים חדשים במובן זה שהם לא נכללו ברשימת המבקשים בבקשה למתן סעד זמני). בכתב התביעה התבקש בית הדין לקבוע כי ארגון המורים הפר את חובתו לייצוג הוגן, ועל כן ונוכח התנהלות פגומה של ועדת החריגים "יש לקבוע כי התובעים לא יחויבו לעבוד בתנאי הרפורמה", וכי "יהיו רשאים לעבוד במלוא תנאי העבודה בעולם הישן, ללא מגבלות". כן התבקשו סעדים נוספים.

12. ביום 18.7.16 התקיים דיון נוסף. במהלכו, הסכימו הצדדים להצעת בית הדין לפיה יאוחד הדיון בסעד הזמני ובתיק העיקרי, ויתקיים דיון מזורז בשניהם. עוד נקבע באותו הדיון כי החלטות "ועדת החריגים" שטרם ניתנו ביחס לחלק מהמבקשים יינתנו במהירות סבירה ככל הניתן, וכן רשמנו את התחייבות ארגון המורים להפיץ בקרב חבריו בצורה המיטבית את השינוי בנוהלי עבודת הוועדה. דיון ההוכחות שהיה אמור להתקיים כבר בתחילת נובמבר 2016 נדחה למשך מספר חודשים בשל התארכות ההליכים המקדמיים שהתנהלו בין הצדדים, ובסופו של דבר התקיים ביום 13.2.17. במהלכו, נחקרו חמישה תובעים על תצהירים שהגישו: גב' דאלי גורדון בהט, מורה לאנגלית בתיכון עירוני ג' ע"ש מוטה גור שבעיר מודיעין, בעלת ותק של 22 שנים בהוראה; מר שמואל גוזלן, מורה להיסטוריה ואזרחות בבית ספר אור תורה סטון בנים בירושלים, בעל ותק של 18 שנים בהוראה; גב' קרן שטיין, מורה לאזרחות גם כן בעירוני ג' מודיעין, בעלת ותק של עשרים שנה בהוראה; גב' עידית גרוסוביץ, שהינה מורה להיסטוריה ולתנ"ך בתיכון סליגסברג בירושלים, בעלת ותק של עשר שנים; ומר מיכאל בן שלום, שהינו מורה וספרות ואומנות בבית ספר תיכון אורט גרינברג בקרית-טבעון, 25 שנים בהוראה.

בהמשך לעדויות אלה נחקרו המצהירים מטעם הנתבעים: גב' נורית ולנסי, יו"ר המחלקה הפרופסיונאלית בארגון המורים ומי שמשמשת, מתוקף תפקידה זה, כנציגת ארגון המורים בוועדת החריגים; מר רן ארז, יו"ר ארגון המורים; מר אבי פרידמן, מרכז בכיר לענייני שכר עובדי הוראה באגף הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר; גב' פזית שרון, הממונה על תחום בתי ספר על יסודיים באגף העל יסודי במינהל הפדגוגי במשרד החינוך; מר איציק סמנדר, העוסק בבינוי מוסדות חינוך במשרד החינוך; ומר איתי הדר, מנהל תחום גמלאות ופיצויים לעובדי הוראה במינהל עובדי הוראה שבמשרד החינוך.

לאחר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע. נפתח בהצגת טענות הצדדים בתמצית, ובהמשך נדון בהן.

טענות הצדדים

13. לטענת התובעים, ארגון המורים הפר את חובתו לייצגם באופן הוגן, ובכלל זה הפר את חובתו לנהוג כלפיו בשקיפות ולעדכן אודות הליכי המשא ומתן ובדבר הסיכומים העקרוניים שסוכמו בהסכם "עוז לתמורה"; את חובתו להיפגש עם עובדים ולשמוע את טענותיהם; את חובתו לשמור על זכויותיהם כעובדים ועל תנאי עבודתם ולוודא שכל שינוי שיבוצע בהם ייעשה באופן מיטבי; את החובה לייצג את האינטרסים של העובדים כראשונים במעלה, לפני האינטרסים של המעסיקים; ולבסוף את חובתו לוודא את קיום התחייבויות המעסיקים כפי שאלה באו לידי ביטוי בהסכם הקיבוצי ולפעול לאכיפת ביצוען בפועל בכל דרך העומדת לרשותו, לרבות הכרזה על סכסוך עבודה.

באופן ספציפי, טוענים התובעים כי מהצהרות חוזרות של הארגון לאורך שנים ניתן להסיק בבירור כי הארגון היה מודע לכך שתמיכת המורים בהסכם "עוז לתמורה" היתה מותנית בהתחייבות המעסיקים לוולונטריות, ובהתאם לכך יצר כלפיהם וכלפי יתר המורים מצג ברור וחד משמעי, שעליו הם הסתמכו, לפיו במסגרת ההסכם יישמר עקרון הוולונטריות. עוד טוענים התובעים כי הארגון לא עמד במסגרת המשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם על זכויות המורים הוותיקים ועל זכויות מורים שהם הורים לילדים צעירים, שההסכם פגע בהם, כך נטען, באופן קשה במיוחד ובלתי מידתי, בכך שביטל את הגמישות בשעות העבודה שלהם שהיתה חלק מהותי ודרוש בעבודתם. עוד הם טוענים כי ההסכם מביא להפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ד-1954, שכן בניגוד לעבר הם נאלצים להישאר בין כותלי בית הספר מדי יום עד השעה 15:30, ובהמשך לכך הם עדיין נאלצים כבעבר לעבוד שעות נוספות בביתם, וזאת ללא כל תגמול. ולבסוף טוענים התובעים כי הנתבעים לא ביצעו עבודת מטה לשמירה על תנאי עבודה ראויים, ובפועל תנאי העבודה בבתי-הספר במסגרת הרפורמה הפכו לבלתי נסבלים. זאת, כיוון שהתשתיות שהוקצו למורים לצורך ביצוע העבודה בין כתלי בית הספר אינן מהוות תנאי עבודה מינימליים ראויים. לטענתם, ארגון המורים אינו עומד בחובתו לדאוג שהתנאים יהיו תואמים אף את מה שנקבע בגדר ההסכם.

ולבסוף, מעלים התובעים שורה של טענות הנוגעות לעבודתה הפגומה של ועדת החריגים שמאפשרת במקרים פרטניים למורים לקבל פטור מעבודה בתנאי ההסכם. בקשר לכך טוענים התובעים שבמסגרת עבודת הוועדה הארגון שם לנגד עיניו אך ורק את האינטרסים של משרד החינוך, ושכח לעמוד על האינטרסים של המורים שאותם הוא מייצג, פעל ופועל בשרירותיות ואף מונע שחרור מורים מעבודה על פי תנאי ההסכם אף במצבים שבהם משרד החינוך כלל אינו מתנגד לשחרור. עוד מעלים התובעים שורה של טענות לגבי עבודת הוועדה, כמו למשל לגבי המועד שבו ניתן לפנות אליה.

אשר למדינה, אל מולה טוענים התובעים כי היא התעלמה מפניותיהם שלא לפגוע אותם כקבוצה; כי היא לא ממלאת את חובתה לדאוג לתנאי עבודה הולמים ובכלל זה לדאוג לאכיפת הוראות ההסכם ולפעולה על פיו, וכי נוכח מצב הדברים חובה עליה לאפשר שחרור כל מורה המעוניין מכך מהוראות ההסכם.

14. המדינה פתחה את טיעוניה בהדגשת חשיבותה של רפורמת "עוז לתמורה", שבה היא השקיעה וממשיכה להשקיע משאבים רבים לרבות תקציב המוערך בלא פחות כ-3 מיליארד ₪, והכל מתוך כוונה לקדם את מערכת החינוך העל-יסודי בישראל. המדינה מדגיש כי הרפורמה מאופיינת בראש ובראש במתן דגש על משאב חינוכי חשוב ביותר – זמן – המאפשר, בין היתר באמצעות העמקת השיח המשמעותי בין המנהל למוריו, ובין המורה לתלמידיו, מתן תגבור לימודי והרחבה והעמקה של הלימודים למגוון תלמידים. המדינה מדגישה כי הצדדים להסכם הכירו בשינוי הדרמטי שהוא חולל, ועל-כן יצרו מנגנוני החרגה מבוקרים לתחולתו, ובכלל זה יישום הרפורמה באופן הדרגתי על פני שש שנים, וקביעת מנגנון ועדת החריגים, כאשר "רוב רובן של הבקשות המוגשות על-ידי עובדי הוראה מאושרות על-ידי הוועדה, ובכלל זה בקשותיהם של התובעים" (סעיף 8 לסיכומי המדינה). המדינה מדגישה כי אין כל יסוד לטענות התובעים כי ההסכם מפלה קבוצת מורים כזו או אחרת. משכך, ולאור ההלכה הפסוקה הידועה לפיה רק במקרים נדירים יתערב בית הדין באוטונומיה של הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים, לשיטת המדינה ברור שהמקרה דנן אינו מן המקרים הנדירים המצדיקים התערבות. המדינה מוסיפה שפנייתם של התובעים לבית דין זה נעשתה בשיהוי ניכר, ומדגישה שמדובר בשיקול מכריע כנגד התערבות בתוכן ההסכם.

15. ארגון המורים טוען כטענה מקדמית שהתביעה הוגשה בשיהוי כבד וקיצוני, שדי בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחייתה. לגופן של הטענות, טוען הארגון שהתביעה כולה מבוססת על כך שקבוצה קטנה יחסית מתוך כלל ציבור המורים (כ- 100 מורים) חשה כי הרפורמה אינה נוחה להם, כי היא לא מתגמלת מספיק, וכי היא פוגעת בגמישות ממנה נהנו בטרם החלתה. לטענת הארגון, בכל הכבוד הראוי אין בעצם תחושותיהם אלה כדי להצדיק להעדיף את התובעים על פני יתר עשרות אלפי עובדי ההוראה, ועל פני עמדת הארגון היציג והמעסיקים והרגולטור, שכולם כאחד תומכים ברפורמה על כל רכיביה. הארגון ממשיך וטוען שהתובעים לא הוכיחו כל טעם המצדיק התערבות בוטה בתוכן ההסכם הקיבוצי, ובכלל זה הם לא הוכיחו הפרת התחייבות לוולונטריות, חוסר שקיפות או הטעייה באופן אחר של ציבור המורים.

דיון והכרעה

עילת הייצוג לא הולם והתערבות בתוכן ההסכם – המסגרת הנורמטיבית

16. טענתם המרכזית של התובעים בתיק שלפנינו הינה כי ארגון המורים ייצג ומייצג אותם באופן לא הולם הן במשא ומתן שקדם לחתימת הסכם עוז לתמורה, והן בשנים שחלפו מאז, שבהן הוחלה הרפורמה באופן הדרגתי על עוד ועוד בתי ספר ומורים. לטענתם, הם הציגו תשתית עובדתית המצדיקה התערבות של בית דין זה בהוראות ההסכם, ובעיקר בהוראה הקובעת כי ההסכם אינו וולונטרי וחלה חובה על כל המורים לעבוד בהתאם לתנאיו, אלא אם קיבלו פטור מכך דרך ועדת החריגים הפועלת מכוח ההסכם. נציג תחילה בקצרה את הוראות הדין בכל הנוגע לחובת הייצוג ההולם והפרתה, ובהמשך לכך נדון בטענות התובעים.

17. הלכה פסוקה היא, כי "ארגון עובדים מחויב לייצג את ציבור העובדים הנתון למרותו בהגינות, בתום לב ובנאמנות" (דב"ע נו/41-20 ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון נ' הסתדרות הכללית של העובדים (25.04.96)), וכי בגדר חובה זאת מוטלת על ארגון העובדים החובה לייצג את האינטרסים של כלל העובדים במקום העבודה "גם במקרים בהם ציבור העובדים אינו בהכרח הומוגני ובעל אינטרסים נוגים של קבוצות עובדים שאינם מתיישבים זה עם זה" (סק"כ 22-09-11 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל (4.9.11)).

עם זאת, בהלכה הפסוקה "נקבעה חזקה הניתנת לסתירה לפיה ארגון העובדים מייצג את האינטרסים של כלל העובדים במקום העבודה, באופן ענייני ובתום לב, הן בשלב המשא ומתן הקיבוצי והן במימוש הזכויות לפי ההסכם הקיבוצי (עע 617/09 בונדקר נ' צוקר (2.6.13)). לאור זאת, ולאור החשיבות הרבה שמייחס משפט העבודה לאוטונומיה שהעניק המחוקק לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לקבוע את תוכנו של ההסכם הקיבוצי במסגרת המשא ומתן הקיבוצי (עע 1504/04 אבין נ' מכבי שירותי בריאות (8.3.05)), נפסק כי הסעד של ביטול הסכמים קיבוציים מחמת ייצוג בלתי הוגן של הארגון היציג לא יינתן, למעט במקרים חריגים ביותר. בפרשת קודמן (עע 305/03 קודמן נ' הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים (3.1.06)) הוסבר כך הרציונאל העומד בבסיס הלכה זו (והדברים צוטטו ואושררו גם בענין בונדקר):

"הרחבת עילת הייצוג הבלתי הוגן תוביל, לטעמי, לפגיעה ביחסי העבודה הקיבוציים, שכן נציגי האיגוד המקצועי יהססו להתפשר עם ההנהלות מחשש שיהיו חשופים לתביעות נגדם בבתי הדין. כך, ככל שתורחב עילת הייצוג הבלתי הוגן יתקשו נציגי האיגוד המקצועי להגיע להסכמים המחייבים ויתורים או פרשות עם המעסיק, לרבות פיטורי עובד או עובדים לטובת כלל העובדים. אוסיף, כי ברוב התובענות שעניינן ייצוג לא הוגן לא יעניק בית הדין סעד של ביטול ההסכם שנעשה בין הארגון היציג לבין המעסיק, שכן מבחינת הוראות חוק הסכם קיבוציים הארגון היציג הוא גוף הרשאי לייצג את העובדים ולחתום על הסכמים קיבוציים או הסדרים קיבוציים. הסעד שיוענק בתביעות כאלה יכול להיות רק נגד הארגון היציג. פרשנות אחרת תשלול, לטעמי, את סמכותו של הארגון היציג להגיע להסכמים עם המעסיק ותגרום לכך, שמעסיקים לא ינהלו משא ומתן עם הארגון היציג ויתערער הבסיס של משפט העבודה הקיבוצי. לא ייתכן להתנות על תוקפו ותחולתו של כל הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי בטענה שההסכם פוגע בעובד בגין עילה של העדר ייצוג הולם. יש חשיבות לסופיות של הסכמים בין הארגון היציג לבין המעסיק וליציבות ביחסי עבודה. עלינו לעודד שיתוף פעולה בין הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים. פרשנות זו עולה בקנה אחד גם עם אינטרס ההסתמכות של צדדים ליחסי עבודה... עם זאת, ייתכנו חריגים לכלל, במקרה שייקבע על ידי בית הדין שנציגי הארגון והמעסיק פעלו על פי שיקולים זרים, כגון מתן שוחד לנציג הארגון על ידי המעסיק, יהיו לדבר השלכות גם על ההסכם שנעשה ביניהם".

האם יש מקום להתערבות בתוכן ההסכם הקיבוצי במקרה שלפנינו?

18. ומן הכלל אל הפרט – נקדים ונדגיש, כי התרשמנו מן העדויות של אלה מבין התובעים שהעידו בפנינו, שהם כולם מורים ומחנכים מן המעלה הראשונה, המחויבים באופן יוצא דופן למקצוע ההוראה, מקצוע שבחרו בו כדרך חיים. זאת ועוד, כולם כאחד חשים שהסכם עוז לתמורה פגע בהם ובתנאי עבודתם בצורה משמעותית, והתרשמנו מן האותנטיות של תחושותיהם אלה ומכך שהם אכן משוכנעים בתום לב כי ארגון המורים יכול היה לעשות יותר על מנת לייצגם באופן הולם, ובמיוחד לוודא כי בהסכם עוז לתמורה תיכלל תנייה שתאפשר לכל אחד מהם לבחור להמשיך ולעבוד בתנאי "העולם הישן" כהגדרתם, דהיינו בתנאי העבודה כפי שנהגו קודם לרפורמה. זאת ועוד, עלה בידי התובעים להוכיח, בין באמצעות עדויותיהם הם ובין באמצעות עדי ההגנה, כי מעבר לביקורת שלהם על עצם הרפורמה כפי שעוגנה בהוראות ההסכם, קיים יסוד לביקורת שלהם על אופן ביצוע הרפורמה ואכיפת אותן אלה מהוראותיה שהיו אמורות להיטיב עם ציבור המורים. להלן נביא מספר דוגמאות לכך מתוך חומר הראיות שהוצגו:

ראשית התובעים טענו בתצהיריהם כי בבתי הספר שבהם הם מלמדים אין די תשתיות לביצוע השעות תומכות ההוראה והפרטניות בבית הספר, ובכלל זה מחסור במחשבים, בפינות עבודה, חסר בחדרי שירותים, חדרי המורים צפופים ואפופי ריחות אוכל ועוד, והדברים הגיעו לידי כך שמורים נאלצים לשבת בשעות השהיה בחוסר מעש, בלא אפשרות לעבוד. ואמנם, משרד החינוך הודה במהלך ההתדיינות שבפנינו (ראו סעיף 9 לתצהיר סמנדר) כי לפחות לגבי חלק מבתי הספר שבהם עובדים התובעים שעברו לעבוד בתנאי הרפורמה הוא טרם קיבל דיווחים מהרשות המקומית הרלוונטית על השלמת תהליך הקמת פינות העבודה המחויב לפי הרפורמה, ובבתי ספר אחרים נמצאו חוסרים, או אפילו טרם החל שלב הקמת פינות העבודה. דהיינו, משרד החינוך מודה כי לא קוים כל שהובטח למורים בכל הנוגע לתשתית הפיזית לצורך עבודתם בבית-הספר. גם המצהירה מטעם ארגון המורים הודתה מפורשות בסעיף 44 לתצהירה כי "במועד זה עדיין קיימים בתי ספר רבים אשר אינם מכילים את התשתיות הנאותות והראויות המאפשרות לעובדי ההוראה לבצע את שעות השהייה ואכן במספר בתי ספר כלל לא נבנו עמדות עבודה (כן ראו עדותו של מר ארז בעניין זה, עמ' 174 ש' 7 לפרוטוקול, ועדותה של ולנסיה עמ' 132 ואילך). עוד הודו מר ארז (עמ' 182 ש' 11) כי נוכח מצב התשתיות הרחוק מלהיות מספק החליט הארגון להכריז על סכסוך עבודה. נוסיף, בבחינת למעלה מהנדרש, כי גם בדוח מבקר המדינה אודות יישום הרפורמה, שפורסם במאי 2015, נמצא בין היתר כי "ברבים מבתי הספר שהצטרפו לרפורמה אין למורים תנאים פיזיים הולמים לביצוע משימותיהם... (עמ' 964-969 לדוח השנתי שנת 65ג' לשנת 2014, להלן: דוח המבקר), ואף בכך ניתן למצוא תימוכין ברורים לאופן הלקוי של יישום הרפורמה, לכל הפחות בשנותיה הראשונות;

שנית טענה נוספת בפי התובעים היתה כי גם בבתי-הספר שבהם הוקמו פינות עבודה, הרי שאלה רועשות, והן אינן מאפשרות, עבודה מסודרת שקטה ורציפה כנדרש מהם, בין היתר בשל האופן שבו "משובצות" שעות השהיה בתוך מערכת השעות השבועית. ואמנם, בעדותו בפנינו הודה מר ארז כי "מנהלי בתי הספר לא דאגו לשבץ את שעות השהייה בצורה כזאת שתהיה יעילה. הם חיפשו את היתרון שלהם, את הנוחיות שלהם, ופיזרו את שעות השהייה בצורה מאוד ספוראדית ובצורה כזאת אי אפשר לראות בשעות האלה עבודה יעילה, כאשר שעה אחת היא ביום שני ושעה אחרת היא ביום רביעי או חמישי, אי אפשר ליצור עבודה רצופה (עמ' 177 ש' 4) "אם אני צריך לבדוק מבחנים לכיתה, 30 מבחנים, אני מתיישב בשעת השהייה, בודק את המבחן הראשון, שני והשלישי, בונה לעצמי את עקומת הציונים, בודק עוד מבחן אחד ומצלצלים, אני צריך ללכת לכיתה וללמד בכיתה. בינתיים שם את כל המבחנים בתוך המגירה, חוזר לשעת שהייה נוספת כעבור יום או יומיים, אני צריך להיזכר בדיוק מה היה קנה המידה של הציונים ולכן השעות האלה הן לא יעילות.... הן לא יעילות כי אין המשכיות בעבודה של המורה" (עמ' 179 ש' 26). ושוב למעלה מן הנדרש נציין שגם לטענותיהם אלה של המורים מצאנו תימוכין ברורים בדוח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2015 (עמ' 970 עד 974 לדוח המבקר), שקבע כי נכון למועד עריכת הדוח:

"בבתי ספר רבים הוקמו פינות העבודה במיקום שאינו הולם מאחר שאינו מאפשר עבודה שקטה ורצופה למורים במסגרת השעות תומכות ההוראה או תנאים ראויים להוראה פרטנית, כגון במקלט, במרתף, במסדרון, במחסן, בחדר חשמל ואף בחצרה ובפינת העישון של בית ספר".

19. למרות זאת, ועם כל ההבנה לתחושתם הסובייקטיבית של התובעים לפיה תנאי עבודתם הורעו בצורה משמעותית, ולכך שהוכח בפנינו שלכל הפחות בכל הנוגע לתנאים הפיזיים שהובטחו למורים עוד רבה המלאכה לעשות, סבורים אנו כי במקרה שלפנינו לא מתקיימים ולו בקרוב התנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה לצורך התערבות בתוכנו של ההסכם. להלן נפרט את נימוקינו למסקנה זו:

ראשית כפי שזה עתה הבהרנו, הן בעניין קודמן והן בעניין בונדקר קבע בית הדין הארצי הלכה פסוקה לפיה התערבות של בית דין זה בתנאיו של הסכם קיבוצי, בשל טענת ייצוג לא הולם, תיעשה רק במקרים חריגים שבחריגים, כמו למשל במקרים שבהם הוכיחו העובדים שיקולים זרים כדוגמת מתן שוחד. מעיון בטענות התובעים עולה שהם כלל אינם טוענים טענות קשות וחמורות מסוג זה, והם מסתפקים אך בטענות לפיהן ההסכם הוא מקפח מבחינתם. כלומר, הם טוענים טענות עובדתיות שאף אם היו מוכחות במלואן כנכונות, לא היה בהן בה כדי לקיים את התנאים המחמירים שנקבעו בפסיקה להתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי. מכאן, שעל פי הדברים דין תביעתם להידחות בנקודה זו על הסף, ללא צורך שניכנס לעובי הקורה ונכריע האם יש ממש בטענותיהם בדבר הפגיעה המסוימת שפגע בהם ההסכם, אם לאו. נעיר בהקשר זה, כי בניגוד לטענות התובעים, איננו סבורים שאין כל פסול בכך שבמסגרת ההסכם מקבל הארגון תקציב לצורך ביצוע השתלמויות (ראו עדותו של מר ארז, עמ' 191 ש' 21 ואילך) ואיננו סבורים שיש בכך להוכיח שהארגון פעל ופועל משיקולים זרים, כפי שטענו התובעים;

שנית על פי ההלכה הפסוקה (סקכ 51/09 'סאוט אלעאמל' – להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' השר התעשיה המסחר והתעסוקה (3.1.12, להלן: ענין 'סאוט אלעאמל')) ייתכנו מצבים שבהם שיהוי ניכר בהגשת הליכים משפטיים התוקפים את הוראותיו של הסכם קיבוצי מצדיק, כשלעצמו, את דחייתם על הסף. כזה בדיוק הוא המקרה שלפנינו. ההליכים בתיק זה נפתחו בשנת 2016, קרוב לחמש שנים לאחר חתימתו של הסכם עוז לתמורה. ההוראה לפיה החל משנת תשנ"ה יועסקו כל עובדי ההוראה לפי תנאי הרפורמה, אלא אם יקבלו פטור מוועדת חריגים שהוקמה על פי ההסכם, נקבעה כבר באותו הסכם. ולמרות זאת, ולמרות שרבים מהתובעים היו מיוצגים לכל הפחות מראשית שנת 2014 על ידי באת כוחם הנוכחית, שגם פנתה בשמם לארגון והעלתה בפניו את רוב הטענות המועלות בפנינו עוד בחלקה הראשון של שנת 2014 (ראו הנספחים לכתב התביעה, שאותם הזכרנו עוד קודם לכן בתיאור התשתית העובדתית לפסק דין זה), הרי שפנייתם אלינו לבית דין זה נעשתה באיחור כבד ולא מוסבר. בשפה לא משפטית, שאולי תהא מובנת יותר ללא משפטנים שמבין קוראי פסק דין זה, "רכבת רפורמת עוז לתמורה" כבר יצאה מזמן מזמן לדרכה;

שלישית בכתב התביעה טענו התובעים שהרפורמה פוגעת בעיקר במורים שעסקו בעיסוקים נוספים, שבהם השקיעו כספים, זמן ומשאבים וכן שהיא פוגעת ומדירה מורים מלימודי המשך או לימודים גבוהים שבהם הם מעוניינים. אף שהשתכנענו בכנות רצונם של אותם אלה התובעים שהעידו בפנינו להמשיך ולעסוק בעיסוקים נוספים, ובין היתר בהוראה במוסדות כאלה ואחרים מחוץ למשרד החינוך או במתן שיעורים מתן פרטיים בשעות אחר הצהריים המוקדמות; בכנות רצונם להשקיע זמן נוסף בגידול ילדיהם; וכן בכנות רצונם לפתח קריירות מקבילות בין היתר בדרך של לימודים כאלה ואחרים במקביל להוראה, או בפשטות להיות בעלי אותה שליטה בזמנם כפי שהיתה להם בעבר, בתנאי "העולם הישן", הרי שכל אלה אינם מצדיקים שבית דין זה ישלול את סמכותם של הצדדים למערכת יחסי העבודה – ארגון העובדים היציג, המעסיקים ומשרד החינוך כרגולטור – להסכים על תמורות משמעותיות באופן ביצוע העבודה והתגמול בגינה, שעה שעל פני הדברים הפעילו הצדדים למערכת יחסי העבודה הקיבוצית שיקולים ענייניים;

רביעית הוכח בפנינו, כי למרות שקיימת חובה להצטרף לרפורמה, הרי שההסכם איזן בין חובה זו, לבין הנסיבות הפרטניות של עובד הוראה בודד, באמצעות מתן האפשרות לפנות לוועדת החריגים ולקבל פטור מהרפורמה על בסיס אותן נסיבות פרטניות. כמו כן, הוכח שוועדה החריגים מאפשרת מתן פטור משורה ארוכה של שיקולים ענייניים כגון, מצב רפואי, גיל, חד הוריות, מקצוע נדרש וכולי, כאשר בפועל הפטור ניתן ביד רחבה, וחלק ניכר מן הפונים לקבלת פטור מקבלים אותו (ראו פירוט גם בהמשך פסק דין זה);

חמישית מעבר לכך, חלק מהתובעים תיארו מצב דברים שבו לנוכח חיובם לעבוד בתנאי הרפורמה, הם נאלצו לרדת בהיקף משרתם. אף שאותם תובעים תיארו זאת כפגיעה מובהקת במשרתם, אנו סבורים שהגמישות שלפחות לכאורה מגלים המעסיקים במתן אפשרות למורים המעוניינים בכך להפחית את היקף המשרה, מהווה שיקול נוסף כנגד התערבות בהסכם. זאת, שכן משמעות הגמישות הינה שהרפורמה הינה "כופה פחות" מבחינת תנאיה, לא רק בשל האפשרות שניתנת למורים לקבל פטור ממנה, אלא גם בשל האפשרות של אחרים שלא קיבלו פטור להפחית את היקף המשרה, ובכך לשוב ולפנות לעצמם פנאי לעיסוקים אחרים;

שישית טוענים התובעים שהרפורמה פגעה באופן מיוחד במורים שהיקף משרתם היה גדול ממאה אחוז או שעבדו במספר בתי ספר, שכן לאחר הרפורמה היקף המשרה מוגבל למאה אחוז. אפשר שכך, אך כאמור, במסגרת ה"קח ותן" של המשא ומתן הקיבוצי לגיטימי היה מבחינת ארגון המורים להסכים לדרישות משרד החינוך לצמצם מצבים שכאלה, ולא השתכנענו שעצם העובדה שהאפשרות לעבוד במתכונות אלה צומצמה מהווה "ייצוג לא ראוי";

שביעית איננו מקבלים את טענת התובעים, שארגון המורים הציג בפניהם מצג שווא לפיו על פי ההסכם ניתנה לכל מורה מעוניין בכך האפשרות להמשיך ולעבוד שלא בתנאי עוז לתמורה, ללא צורך לעבור ועדת חריגים. המדובר ברפורמה שהיתה פרי משא ומתן ארוך, ועם חתימתה התקיימה מסיבת עיתונאים במעמד ראש הממשלה, כך שעצם חתימת ההסכם פורסמה ברבים. אשר לתוכנה של הרפורמה, ארגון המורים מפעיל אתר אינטרנט המלא כרימון במידע אודות הסכם עוז לתמורה (לרבות נוסח ההסכם עצמו, העתקי חוזרי מנכ"ל רלוונטיים ועוד). הארגון גם טען, וטענותיו אל הלא נסתרו, שהוא פירסם ומפרסם מידע לציבור המורים בדבר עוז לתמורה בדרכים נוספים, ובכלל זה באמצעות ירחון הארגון "קשר עין". כל אחד מהתובעים שביקשה לעשות כן, יכול היה לבחון את המידע וללמוד את פרטי ההסכם. אשר לאמירות הנזכרות בסעיפים 41 עד 43 לכתב ההגנה, הרי שמדובר בהתבטאויות של מר ארז מן המחצית הראשונה של שנת 2011, דהיינו התבטאויות שקדמו לחתימה על ההסכם הסופי, וממילא ברור שכל מה שנאמר שם היה בגדר הצהרת כוונות של הארגון בזמן המשא ומתן (ואין מחלוקת שהארגון דרש וולונטריות מלאה במשא ומתן), להבדיל מהתחייבות אכיפה. אשר להתבטאותו של מר ארז כפי שזאת נזכרת בסעיף 58 לכתב התביעה ("גם בעוד שנתיים, ועדת חריגים שבה שותף נציג הארגון תוכל לשחרר מורים מחובת ההצטרפות לרפורמה, כך שלמעשה, מורה לא יחויב לעבוד במסגרת הרפורמה בניגוד לרצונו, ולכך אני ערב"), הרי שאף שניתן היה לצפות מארז להתבטא באופן מדויק יותר, הרי שאיננו סבורים שיש בהתבטאות זו משום התחייבות חד משמעית לכך שמורים יוכלו לקבל פטור מהרפורמה באופן אוטומטי, בלא צורך שעניינם יידון בפני ועדת חריגים, כפי שמבקשים מאיתנו התובעים לקבוע;

ולבסוף בימים אלה מתקיים משא ומתן בין ארגון המורים למשרד החינוך לקראת חתימתו של הסכם קיבוצי חדש, בהינתן שזה הנוכחי הינו בתוקף רק עוד סוף שנת הלימודים הנוכחית. כך בין היתר, המחסור שעדיין קיים בפינות הוראה בכלל, ופינות הוראה ראויות בפרט, נמצא על שולחן הדיונים, וכך גם נושא אופן ביצוע שעות תומכות הוראה. ארגון המורים העיד בפנינו שבמסגרת המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם החדש הוא יעשה ככל הניתן כדי לעגן שיפורים ושינויים לטובת ציבור המורים בהקשרים האלה, לרבות תיקון פגמים ופערים שהיו באופן ביצוע הסכם הרפורמה בשנים האחרונות לעומת מה שהובטח, וחזקה עליו כי יעשה זאת.

ועדת החריגים

20. הגענו אם כן לכלל מסקנה שאין מקום להתערבות בית דין זה בתוכנו של ההסכם. נותר לנו לדון בטענות הנוגעות לעבודת ועדת החריגים. נפתח בתיאור נוהל עבודת העבודה, לרבות השינויים שחלו בו במהלך ההתדיינות שבפנינו. בהמשך, נבחן את השאלה האם יש מקום למתן הסעדים המבוקשים על ידי התובעים בקשר לכך.

21. במסגרת הסכם עוז לתמורה, הוקמה "ועדת חריגים". סעיף 7ז' להסכם, מכוחו פועלת הוועדה, קובע כך:

"ועדת חריגים, אשר תוקם על ידי משרד החינוך (כמפורט במכתבו של מנכ"ל משרד החינוך (כמפורט במכתבו של מנכ"ל משרד החינוך מיום 14.8.11) תדון במקרים פרטניים של עובדי הוראה, אשר יבקשו מסיבות מיוחדות ו/או אישיות שלא להיות מועסקים בתנאי הרפורמה. אישור אשר ינתן לעובד הוראה על ידי ועדת החריגים, להיות מועסק שלא על פי תנאי הרפורמה, יהיה בתוקף למשך שנת לימודים אחת אלא אם כן תחליט הועדה אחרת".

22. במסגרת פנייתם של התובעים בבקשה למתן צו מניעה, שפתחה את ההליכים בתיק זה. נטען כי "הוועדה דחתה לא מעט מהבקשות שהוגשו לה וזאת במכתב סתמי, בטופס משוכפל, ללא כל הנמקה". עוד נטען כי "כתוצאה מהעדר נהלים ומהליך פגום החלטות הוועדה לדחות את הפניה אליה אינן אחידות – ישנם מקרים בהם מקרים דומים זוכים לתשובות שונות. כמו כן אף מקרים קשרים אינם זוכים למענה...". התובעים הוסיפו וטענו כי "הוועדה הוקמה ופועלת על בסיס סעיף אחד בהסכם הקיבוצי, סעיף סתמי, אשר אינו כולל פירוט נהלים, הליכים וכיוצא בזה". נטען שהנתבעים הפרו את חובתם להכין מערך נהלים סדור המגדיר את אופן הפניה לוועדה, הקריטריונים בהתאם להם עליה לפעול, ערכאת ערעור וכיוצא בזה". עוד נטען כי תנאי הפניה לוועדת החריגים פוגעים בפרטיות המבקשים ובכבודם כעובדים, בין היתר בשל הדרישה להציג אישורים רפואיים כדי לתמוך בטענה בדבר חוסר יכולתו של מורה כעובד, וכן כי קיים "קושי ניכר" בחובה המוטלת על כל הפונה לוועדה לצרף חוות דעת של מנהל בית הספר, הן כיוון שהדבר יוצר תלות ב'רצונו הטוב' של המנהל והן בשל העדר רלוונטיות.

23. במסגרת תגובת ארגון המורים לבקשה למתן סעדים זמניים נטען כי יש לדחות את טענות התובעים, כי הוועדה מתכנסת מדי שבוע ודנה בכבוד ראש בבקשות המונחות לפתחה, כשהקריטריונים הנשקלים הם "נסיבות מקצועיות, בריאותיות, אישיות, משפחתיות, נסיבות של לימודים ונסיבות של גיל, כאשר כל עובד הוראה מעל גיל 60 אשר מבקש שלא להיכלל ברפורמה מקבל אישור לכך מהוועדה... שיקולי הוועדה הם רחבים ושיעור ניכר מהבקשות מאושר מתוך מטרה להקל על עובדי ההוראה" (סעיפים 40 ו- 41 לתגובת הארגון שהוגשה ביום 30.5.16). בתגובת המדינה לבקשה לסעדים זמניים נטען כי הוועדה פועלת בהתאם ל"נוהל הערכות להטמעת עוז לתמורה" (נספח ד' לתגובת המדינה מיום 30.5.16). יצויין כי מעיון בנוהל האמור הסתבר כי הקריטריונים למתן פטור מעבודה בתנאי הרפורמה נוסחו באופן כללי הרבה יותר מזה שבו הם פורטו בתגובות הנתבעים לבקשה למתן צו זמני ("סיבות רפואיות" ו"סיבות הומניות" – הא ותו לאו).

24. במהלך דיון ראשון שהתקיים ביום 31.5.16, העיר בית הדין שורה של הערות בקשר לפגמים לכאורה שנטענו בנוהל עבודות הוועדה. בתום הדיון ביקשו נציגי המדינה וארגון המורים שהות להתכנס לבחון את נוהלי הוועדה לאור הערות בית-הדין, ולהודיע האם יש מקום להכניס תיקונים כאלה או אחרים בנוהלי העבודה (עמ' 2 ש' 20 לפרוטוקול).

25. ביום 15.6.16 הודיעו ארגון המורים והמדינה כי לאחר דין ודברים ביניהם, ובהתאם להערות בית-הדין בדיון שהתקיים, הוחלט על רענון סדרי עבודת ועדת החריגים, והנוהל החדש צורף והוגש לבית הדין. הנוהל החדש, בניגוד לקודמו, כלל קריטריונים מפורטים למתן פטור, ואלה אלה:

"סיבה רפואית – מצב בריאותי של עובד ההוראה, בן-זוג או ילד, בצירוף אישורים רפואיים עדכניים המעידים על מצב בריאותו.

סיבות הומאניות – עובד הוראה שלאחר הצטרפותו לרפורמה חל שינוי לרעה במצבו שלא היה ידוע לו בעת החתימה.

סיבה הנעוצה בגילו של עובד ההוראה – עובד יהא רשאי להגיש בקשה ככל שמלאו לו 60 שנה ויותר, או כאשר הינו גמלאי שפרש בפרישה מוקדמת ושב ללמד במערכת החינוך.

סיבות משפחתיות מיוחדות – כגון: גירושין, פטירה של בן/בת זוג, משפחות ברוכות ילדים וכד'.

סיבות הנוגות מאופי העסקה/ צרכי מערכת החינוך – כגון: מקצועות נדרשים, עבודה בהדרכה במקביל להוראה, לימודים לתואר שני ושלישי וכד'.

נוסיף ונציין כי הנוהל החדש כלל מועדים קבועים להגשת בקשות, קבע גם כי כל בקשה שתידחה תהיה מנומקת, ותהיה עליה זכות ערר, תוך שנקבעו גם המועדים להגשת ערר והמועדים למתן החלטה בערר.

26. בסיכומיהם טוענים התובעים, שאין די בשינויים שנעשו בנוהל עבודת העבודה, וכי בפועל הקריטריונים הם עדיין שרירותיים, ואף ההחלטות שניתנות בגידרו הן שרירותיות, בלתי סבירות ולא מידתיות. על כן, כך הם טוענים, יש מקום לקביעה כי יינתן פטור אוטומטי מעבודה בתנאי הרפורמה לכל מורה שיבקש זאת, וזאת לכל הפחות "עד ליצירת הסדר ראוי ותקין" (סעיף 157 לסיכומיהם). לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בהקשר זה, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום שניתן סעד כללי הנוגע לכל התובעים (ואולי אף לכלל ציבור המורים) כמבוקש, וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית התובעים העלו טענות על כך שוועדת החריגים קבעה פטור גורף מתחולת ההסכם למורים במקצועות נדרשים כאנגלית מדעים וכולי, תוך הפלייתם לטובה של אלה לעומת מורים במקצועות אחרים כדוגמת אזרחות היסטוריה, תנ"ך ועוד. התובעים טענו בהקשר זה כי מורה לאמנות זקוק לזמן "עבודה מהבית" לא פחות ממורה למתמטיקה או אנגלית, ולכן אין מקום להפלות את הראשון לעומת האחרון. על כך נשיב כי איננו רואים כל פסול בכך שהצדדים ליחסים העבודה הקיבוציים שקלו את ההיצע והביקוש הקיימים במקצועות ההוראה שונים, והחליטו לתעדף את המורים במקצועות הנדרשים (נעיר בהקשר זה כי תעדוף מורים במקצועות נדרשים הוכר בפסיקת בית הדין הארצי כשיקול לגיטימי במסגרת שיקולים שנשקלו בפיטורי צמצום, והדברים יפים, בשינויים המחויבים, גם למקרה שלפנינו, עע 1088/04 קטרי נ' מדינת ישראל, 15.4.07, פיסקה 24 לפסק הדין));

שנית ובאותו העניין, לא הוכח בפנינו כי בגיבוש הקריטריונים "הארגון הפר את חובתו לייצוג הוגן עת שם לנגד עיניו אך ורק את האינטרס של משרד החינוך ושכר לעמוד על האינטרסים של הציבור שאותו הוא מייצג". אין בעצם העובדה שמי מהתובעים סבור שארגון המורים יכול היה "להשיג יותר" ולהרחיב עוד יותר את הקריטריונים לפטור, כדי להוכיח זאת;

שלישית על פי הנתונים שהוצגו במהלך ההתדיינות, ולא היתה לגביהם מחלוקת, לקראת שנת הלימודים תשנ"ז הוגשו סך הכל 6,328 בקשות לוועדה, מתוכן אושרו 5,342 בקשות ונדחו 834 (שאר הבקשות (152) בוטלו (סעיף 4 לתצהיר הדר). הוועדה אישרה אם כן כ- 85% אחוז מהבקשות לפטור, דהיינו פנייתם של אלפים רבים של מורים, החלק הארי מבין הפונים, נענתה בחיוב. העובדה שהוועדה אינה מקמצת במתן פטורים אלא נוקטת במדיניות ליברלית ביותר, מעידה שעל דרך הכלל, הוועדה אכן מתפקדת כשסתום לחץ המאפשר מתן פתרונות אינדיבידואליים לרוב רובם מורים שמבקשים שלא לעבוד בתנאי הרפורמה, ובמידה מסוימת – גם אם לא מלאה ומושלמת – היא נותנת מענה לתביעת התובעים להפיכת העבודה בתנאי הרפורמה לוולונטרית. יצוין, כי אף מרבית התובעים בתיק שלפנינו שפנו לוועדה קיבלו את הפטור המבוקש, ורק בודדים מבניהם סורבו (ראו הפירוט בנספח ב' לתצהיר הדר, שעליו לא היתה מחלוקת);

רביעית לא נפרשה בפנינו תשתית עובדתית ספציפית וקונקרטית, המאפשרת לנו להכריע בטענות התובעים (ראו בסעיף 11 לסיכומיהם) כי ועדת החריגים לא שחררה דווקא את "התובעות הבולטות", לרבות שתיים מהן שהעידו בתיק שלפנינו, תוך שבמרומז נטען שאי-השחרור נעשה "בתגובה" למעורבותן בהליכים. מכל מקום, את הנעשה אין להשיב במובן זה שממילא החלטות ועדת החריגים תקפות לשנת לימודים אחת, וזו בדיוק הסתיימה. משכך, הנכון לדעתנו הוא לקבוע שככל שמי מהתובעים שיבקש פטור גם השנה יסורב, תהיה שמורה לו הזכות לפנות בתביעה אינדיבידואלית ומפורטת לבית-דין זה, באופן שיאפשר הכרעה סדורה בטענות, ככל שיהיו כאלה, בדבר הפליה ושרירותיות בכל הנוגע למקרה הספציפי שלו (לצורך בביסוס תשתית עובדתית לצורך הוכחת טענות הפליה, ראו פסק דין קטרי, שם, בפיסקה 26 לפסק הדין). במסגרת פנייה שכזו ניתן יהיה גם להעלות טענות בדבר לוחות הזמנים והשתהות של ועדת החריגים או ועדת הערר בקבלת החלטותיה בעניינו של מורה זה או אחר;

וחמישית לא הוכחו טענות התובעים בסיכומיהם בדבר כך שבפועל פקידים במשרד החינוך הם אלה ש"מסננים" מראש את הבקשות, וקובעים מה יעלה בגורלם. איננו רואים כל פסול בכך שהחומר מוכן ומוגש לחברי הוועדה על ידי עובד משרד החינוך, ולא הוכח בפנינו ששיקול הדעת מופעל שלא על ידי חברי הוועדה או שלא לפי הקריטריונים שנקבעו;

טענות נוספות שהעלו התובעים

27. התובעים טענו שהוראות הסכם עוז לתמורה מנוגדות לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, בשל אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות למורים שהיום החופשי שלהם הוא יום שישי ובשל כך שהם נדרשים להשלים שעות במהלך השבוע. דין הטענה להידחות, שכן הוכח בפנינו שלמעבר להעסקה ביום עבודה ארוך בתנאי הרפורמה הרפורמה ניתן היתר כדין של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (ההיתר, שפורסם בילקוט הפרסומים ביום 15.9.11, צורף כנספח ז' לכתב ההגנה מטעם המדינה).

28. לא הוכחו בפנינו טענות התובעים בדבר הפלייה של עובדי הוראה על בסיס גיל. למעלה מהנדרש נעיר, נציין שהמדינה והארגון טענו, וטענותיהם אלה לא נסתרו כי מורים וותיקים נהנים אף יותר מכל אוכלוסיית מורים אחרת מפירות הרפורמה, שכן בזכות הוותק וגמולי ההשתלמות שצברו הרי בדרך כלל עומדות משכורותיהם על הרף העליון בקרב ציבור המורים עוד לפני חתימת ההסכם. משכך, ונוכח העובדה שתוספת השכר על פי ההסכם היא תוספת שכר אחוזית, אזי העלייה בשכרם של מורים וותיקים גדולה פי שניים ויותר מהעלייה בשכרם של מורים חדשים, ולעיתים אף מדובר בסכומים ניכרים (ראו לעניין זה הדוגמאות המספריות המפורטים בסעיפים 15 עד 17 לתצהיר פרידמן).

29. לא הוכחו בפנינו טענות התובעים בדבר הפליית הורים צעירים בעצם חיובם לעבוד, על פי תנאי הרפורמה, עד שעה מאוחרת מכפי שהיה קודם לרפורמה. אין אמנם מחלוקת כי עם המעבר לעבודה בתנאי הרפורמה נדרשים גם הורים צעירים להישאר עד שעה מאוחרת יותר בבית-הספר, אך איננו רואים כל פגם בכך שההסכם הקיבוצי קבע כך את תנאי העבודה בבתי-הספר, וזאת תמורת תוספת שכר והטבות אחרות. נעיר בהקשר זה כי על פי הפסיקה, העדפה מתקנת הניתנת להורים צעירים במסגרת הסכמים קיבוציים, לרבות הזכות לקיצור יום העבודה, אמנם אינה מהווה הפליה אסורה (ראו: עע 547/08 מדינת ישראל נ' לוי (27.2.13), אך אין בעצם העובדה שזכות שכזו בהיקף כזה או אחרת קיימת בהסכמים קיבוציים מסוימים כדי ללמד על חובה המוטלת על המעסיק או ארגון העובדים להתיר להורה צעיר להגיע בשעת צהריים לביתו כדי לקבל את ילדיו, ודומה שהדברים ברורים מאליהם ואין צורך שנרחיב ביחס לכך.

סוף דבר

30. התביעה נדחית. עם זאת, ונוכח העובדה שבעקבות ההליכים בפנינו חלו שינויים ושיפורים משמעותיים בנוהל עבודת ועדת החריגים לפטור מעבודה בתנאי ההסכם, הכל כמפורט בפסק דין זה, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות, חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ז, (29 יוני 2017), בהעדר הצדדים.