בפניי בקשת המבקשים (הנאשמים) להארכת המועד לביצוע צו איסור שימוש.

רקע

1. בתאריך 08.01.19 נגזר דינם של המבקשים והוטל עליהם, בין היתר, צו איסור שימוש שמועד כניסתו לתוקף נדחה לתאריך 08.01.20 (להלן: "הצו").
2. בתאריך 12.01.20 הוארך הצו, לבקשת המבקשים ובהסכמת המשיבה עד לתאריך 08.07.20.

בתאריך 14.05.21 הוארך הצו פעם נוספת וזאת עד לתאריך 15.10.21.

1. כעת הגישו המבקשים "בקשה בהולה להארכת מועד לביצוע צו איסור שימוש", זו הבקשה המונחת לפניי.

על פי הבקשה, בתאריך 04.10.21, התקשרו המבקשים עם המועצה המקומית קריית עקרון, בהסכם להשכרת חלקות גובלות לאולם שמנהלים המבקשים (גוש 3797 חלקות 232 ו- 245), לצורך הקמת מגרש חניה לאולם (ההסכם צורף לבקשה). נוכח הסדרת בעיית החניה נטען, כי המבקשים עתידים לקבל היתר לשימוש חורג ובנסיבות אלה הם עותרים להורות על הארכת המועד לביצוע הצו למשך תקופה של 6 חודשים נוספים.

1. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, אמנם לוועדה הוגשה בקשה להיתר לשימוש חורג במקרקעין לאולם האירועים, אך הוועדה דנה בבקשה בתאריך 08.06.21 והחליטה לדחות הבקשה. בתאריך 11.10.21 הוזנה בקשה חדשה לשימוש חורג, אולם היא בשלביה הראשונים ונדרשים שלבים נוספים עד לקבלת היתר לשימוש חורג שצפוי להימשך מספר חודשים. עוד מציינת המשיבה, כי ממילא הסמכות לאשר בקשה לשימוש חורג היא של הוועדה המקומית ועל פי שיקול דעתה ובכל מקרה יהיה על המבקשים לעמוד בתנאים שקבעה מהנדסת הוועדה. עוד צוין, כי על פי הוראת התכנית החלה לא ניתן להתיר חניות בתחום שטח ציבורי פתוח, כך שהוועדה המקומית גם לא מוסמכת לאשר שימוש לחניה בשטח שכזה. בנסיבות אלה עתרה המשיבה לדחות את הבקשה. מעבר לכך צוין שהמבקשים לא עמדו בהסכמה לתשלום מלוא היטל ההשבחה גם לתקופת הארכה.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.
2. סעיף 254ט לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") שכותרתו "בקשת בעל זכות לגבי מקרקעין לעיכוב ביצוע של צו סופי" קובע כך:

"(ג) (1) בית המשפט יחליט בבקשה לעיכוב ביצוע צו לפי סעיף קטן (א) על יסוד הבקשה ותגובת הרשות האוכפת בלבד, ואולם רשאי הוא להחליט בבקשה לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, אם ראה צורך בכך; בית המשפט יחליט בבקשה בהקדם האפשרי לאחר קבלת תגובת הרשות האוכפת או קיום הדיון, לפי העניין;

....

(ד) (1) בית המשפט לא יעכב ביצוע צו בבקשה שהוגשה לפי סעיף זה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואם נוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו;

(2) נוסף על האמור בפסקה (1), בית המשפט לא יעכב את ביצועו של צו הריסה שניתן לפי סעיפים 217, 221, 235, 237, 239 או 254ב אם העבודה האסורה אינה תואמת את התכנית החלה על המקרקעין או אם מצא כי העבודה שלגביה ניתן הצו נמשכה, לאחר שהומצא הצו; לעניין זה, "תכנית" – תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בנייה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

(ה) תקופת עיכוב הביצוע בהחלטה לפי סעיף קטן (ד) לא תעלה על שישה חודשים

...

(ז) על אף האמור בסעיפים קטנים (ה) ו-(ו), רשאי בית המשפט בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לעכב ביצוע צו, כאמור בסעיף קטן זה, לתקופה אחת נוספת שלא תעלה על שישה חודשים". (ההדגשות אינן במקור- אס"ח).

1. כמפורט לעיל, בתאריך 08.01.19 נגזר דינם של המבקשים והוטל עליהם, בין היתר, צו איסור שימוש שמועד כניסתו לתוקף נדחה לתאריך 08.01.20, אלא אם יהיה בידי הנאשמים היתר כדין. בתאריך 12.01.20 הוארך הצו לבקשת המבקשים ונוכח הסכמת המאשימה וזאת עד לתאריך 08.07.20. בתאריך 14.05.21 הוארך הצו פעם נוספת וזאת עד לתאריך 15.10.21, וזאת על רקע הבקשה שהוגשה דאז בשים לב לתקופת הקורונה ולפנים משורת הדין. בתאריך 12.10.21 הוגשה בקשה זו.

סמכות בית המשפט הינה לעיכוב ביצוע צו למשך שישה חודשים, וזאת מטעמים מיוחדים שירשמו. בעניינם של המבקשים הוארך הצו בשתי הזדמנויות, בכל פעם למשך כשישה חודשים, כך שבפועל עוכב מועד כניסתו של הצו לתוקף למשך כמעט שלוש שנים.

בנסיבות אלה, אני סבורה, כי אין בסמכותי להורות על עיכוב ביצוע הצו לתקופה נוספת ובוודאי שלא מצאתי שמתקיימות "נסיבות חריגות ויוצאות דופן ומטעמים מיוחדים שירשמו".

לכך יש להוסיף את העובדה שרק בתאריך 11.10.21 הוגשה בקשה חדשה להיתר לשימוש חורג, אף שהבקשה הקודמת נדחתה כבר בתאריך 08.06.21, וכי זו בשלביה הראשונים. בהתאם לתגובת המשיבה על פי התכנית החלה על המקרקעין מושא הבקשה, לא ניתן להתיר שימוש של חניות בתחום שטח ציבורי פתוח והוועדה המקומית אף לא מוסמכת לאשר שימוש מסוג זה, כך שאין היתכנות של ממש לבקשה.

1. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א חשוון תשפ"ב, 27 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.