בסוף הדיון בתיק התובע חזר בו מעתירתו ובית המשפט דחה את התביעה.

על בית המשפט להחליט האם יש מקום להטיל הוצאות הנתבעות על התובע.

דובר בעתירה לפיצוי של 1000 ₪ בגין משלוח דברי פרסום לתובע ללא הסכמתו, לפי סעיף 30 א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים) התשמ"ה 1982,(להלן:"החוק") .

במהלך הדיון תוך עיון במסמכים מקוריים התברר שהתובע אכן ספק את פרטיו לאתר של הנתבעת 2 ואף סמן את הסכמתו לקבל דברי פרסומת.

הנתבעות טענו שצורפו עותקי ההסכמה שלו לכתב ההגנה והיה על התובע לחזור בו בעוד מועד ולחסוך את הדיון.

כמו כן נטען כי התובע הינו תובע סדרתי ויש מקום להטיל הוצאות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי שיש להטיל הוצאות על התובע, אם כי בסכום נמוך ולהלן הנימוקים לכך:

1. כלל גדול הוא שהמפסיד בדיון חייב לשלם הוצאות הצד שכנגד: אין מקום לחרוג מהכלל.

2. מקובל עלי שהתובע אינו תובע סדרתי ובוודאי לא זכר שבעסקה קודמת עם הנתבעת 2 ספק פרטיו והסכים לקבל דברי פרסומת.

3. אולם גם אם טעה בתום לב, לטעות יש השלכות – הנתבעות נאלצו להתגונן ולנהל את הדיון דבר שכרוך בו כסף רב.

לכן אני מורה לתובע לשלם לכל אחת מהנתבעות סכום של 350 ₪ על חשבון הוצאותיהן וזאת תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.