לפני תביעה על סך 3,500 ₪.

התובעת טוענת כי רכשה תנור מן הנתבע, לאחר שהגיע לחנותו בעקבות פרסום באתר אינטרנט ולאחר שהתקשרה לחנות ווידאה כי הדגם אותו היא מבקשת לרכוש מצוי בחנות. בפועל, לאחר שהגיעה לחנות ולאחר שיחה עם הנתבע, שוכנעה לרכוש תנור מדגם אחר.

משסופק התנור לביתה, עוד באותו ערב, התקין המוביל את התנור וחיברו לגז ולאחר זמן מה הגיע טכנאי גז ואישר את ההתקנה. בדיעבד, לאחר ביקורת, נותקה התובעת מן הגז וחוברה בשנית רק לאחר ביקור טכנאי גז.

התובעת טוענת כי לאחר מספר חודשים החלו בעיות עם התנור, המשמיע רעשים בעת הפעלתו. לטענתה, טכנאי שביקר בביתה ציין כי זו תקלה מוכרת בתנורים מן הסוג שרכשה – אך בביקור נוסף של הטכנאי הוא התכחש לדברים אלו.

עוד טענה התובעת נגד התעלמותו של הנתבע מפניותיה, במישרין ובאמצעות המועצה לצרכנות ולסחר הוגן.

הנתבע טוען, מנגד, כי לא נפל פגם בהתנהלותו – התובעת רכשה תנור לאחר שהשתכנעה בהתאמתו לצרכיה, התנור סופק והותקן כנדרש ואין בסיס לטענותיה.

מלבד הצדדים, לא נשמעו עדויות נוספות.

דין התביעה להדחות.

התובעת מאשרת כי אין מדובר במוצר פגום אלא, כדבריה, במוצר "באיכות ירודה". לא הוצגה כל ראיה ולא נשמעה כל עדות התומכת בטענה זו והמלמדת על כך שאיכותו של התנור שהסכימה התובעת לרכוש שונה מזו שהובטחה לה. שוכנעתי כי התובעת ידעה מה היא רוכשת וכי רכישת התנור בוצעה כפועל יוצא מהסכמת הצדדים, אליה הגיעו ושאותה גיבשו במעמד ביקורה של התובעת בחנות הנתבע. לפיכך, לא שוכנעתי כי עסקינן באי התאמה, כהוראות חוק המכר, שכן אין מדובר בנכס שונה או באיכות שונה משהוסכם בין הצדדים.

משכך, לא מצאתי עילה להורות על ביטול העסקה, ועל כן – התביעה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.