הבקשה והרקע לה

1. לפניי בקשה, מטעם הנאשם, לדחיית מועד ביצוע צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין מיום 10.11.2016 [להלן: "גזר הדין"].
2. ברקע הבקשה, הרשעתו של המבקש בעבירה של בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 204(א)+ (ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"א – 1965 [במתכונתם דאז; להלן: "חוק התכנון והבניה"].

כעולה מגזר הדין, הנאשם הוא הבעלים והמשתמש במקרקעין ברח' השיטה 15 בעומר הידוע גם כחלק מחלקות 169 ו- 171 בגוש 100424 [להלן: "המקרקעין"].

בתחילת שנת 2013 בנה הנאשם קיר מבטון ומתכת, וגדר בשטח ציבורי שסמוך למקרקעין למעשה סיפח בחלקתו שצ"פ. מדובר בגדר באורך של 34 מטר ובגובה של כ- 3.7 מטר [להלן: "החומה"]. הנאשם התעלם מפניות המועצה והמשיך לעבוד וסיים את הקמת הגדר ביוני 2015 ומאז עושה שימוש בשצ"פ שלמעשה סופח על ידו למקרקעיו בניגוד לדין.

בית המשפט עמד במסגרת גזר הדין על כך שהנאשם פעל בשיטה של נעשה ונשמע, והקדים בניית החומה ו"סיפוח" שצ"פ לקבלת היתר, תוך שהוא מעמיד את הרשות המקומית בפני עובדה מוגמרת.

עם זאת, לא נעלם מעיני בית המשפט כי הרשות המקומית אכן תמכה (אותה עת) באפשרות לבחון שינוי התב"ע ובכך הכשרה של הבניה הבלתי חוקית גם של הנאשם וגם של שכניו.

בסופו של יום, הורה בית המשפט למבקש להרוס את החומה [להלן: "צו הריסה"], אולם אפשר לו לנסות ולהכשיר את הבניה הבלתי חוקית ועל כן נדחה מועד כניסת צו ההריסה לתוקף עד ליום 8.11.2017.

בית המשפט הבהיר למבקש כי יוכל להגיש בקשות להארכת המועד בכפוף לתקנות הרלוונטיות ואף הבהיר לו שכל עוד לא קיבל ארכה, עליו לקיים את הצו.

1. ביום 24.10.2017 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע הצו. בתגובת המשיבה צויין כי לא קיימת תכנית מופקדת להכשרת הבניה הבלתי חוקית ובכל מקרה קיימת התנגדות של רשות מקרקעי ישראל, כך שגם אין תחזית קרובה לאישור הבקשה. עם זאת, הסכימה המשיבה לארכה נוספת של חצי שנה לצרכי התארגנות.

בהחלטת בית המשפט מיום 26.10.2017 נקבע כי –

בשים לב לעמדת המשיבה, ולפנים משורת הדין בלבד, אני מאריך את המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 8.5.2018 בשעה 14:00.

בהתאם לתיקון 116 בחוק התכנון והבניה, תהא זו הארכה האחרונה בהחלט."

1. ביום 9.5.2018, לאחר שחלף המועד, ובניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 [להלן: "התקנות"], הגיש המבקש בקשת נוספת להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, וזאת למשך שנה. המבקש הפנה לעמדת הרשות המקומית משנת 2013 (!!) והוסיף כי ביום 7.5.2018 נפגש עם ראש הרשות המקומית וגזבר הרשות המקומית ולדבריהם אין להם התנגדות של הרחוב יקבל אישור לשינוי השצ"פ. עוד טען המבקש, בתצהיר, כי שינוי תב"ע שכזה בוצע בשני רחובות אחרים בתחומי הרשות המקומית. לדבריו, בניית החומה עלתה עשרות אלפי ₪ וכך תעלה גם הריסתה. משכך, טען המבקש בתצהירו כי נוכח עמדת הרשות המקומית יש סיכוי לאישור התכנית. לבקשה זו צורפה הודעת מייל מב"כ המשיבה שלפיה רשות מקרקעי ישראל לא מתכוונת לדון בבקשה וכי גם ראש הרשות הבהיר כי נוכח כך אין התכנות לאישור הבניה הבלתי חוקית.

לבקשה זו לא צורף אישור בעל מקצוע כלשהו והיא כאמור הוגשה שלא בהתאם לתקנות. בהתאם לכך, הוריתי בהחלטתי מיום 9.5.2018 כי בית המשפט לא יידון בבקשה כל עוד לא הוגשה בהתאם לתקנות.

1. ביום 16.5.2018 הוגשה בקשה חוזרת מטעם המבקש, היא הבקשה שכיום בפנינו. בבקשה זו חזר המבקש על אותן טענות, פרט לכך שגם צירף מכתב מיום 9.5.2018, מטעם מהנדס המועצה המקומית עומר, ולפיו המועצה המקומית עומר עדיין לא מתנגדת לשינוי הייעוד משצ"פ לשפ"פ, וכן בקשה לשוב ולדון בתכניות.
2. בית המשפט ביקש את עמדת המשיבה, אולם זו התעכבה בשל הצורך להסדיר את הייצוג. בתגובתה האחרונה, מתנגדת המשיבה לבקשה.

נטען כי אין כל צפי לאישור תכנית שכלל לא הוגשה ולא הופקדה. גם הודעתו של המתכנן הנוכחי של המבקש שלפיה הליך שינוי תב"ע יארך כשנתיים, אינה עומדת בדרישות התקנות ובהחלטת בית המשפט. עוד נטען כי התנגדות רשות מקרקעי ישראל עומדת בעינה ועל כן אין בעמדתה של הרשות המקומית כל חידוש וכל תוחלת.

ההכרעה

1. לאחר שבחתי את הבקשה ועיינתי במסמכים הדלים שצורפו לה, לא מצאתי כל מקום להיעתר לה, ויש לדחותה לאלתר.
2. כלל הוא שצו בית המשפט יש לקיים, וכך גם צו הריסה.

אכן, הדין אפשר ליתן ארכה לביצוע צו הריסה, ולשם כך גם הותקנו התקנות, אולם זאת מתוך ראיה והבנה כי הריסת מבנה היא פעולה קשה לתיקון ועל כן – מקום שבו יש צפי הנראה לעין להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, נכון לאזן זאת מול הפרת החוק, אך זאת בתנאים מסויימים, שנקבעו בתקנות בפסיקה.

ראו לעניין זה למשל רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל (27.12.2015):

"הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו".

1. לאחרונה תוקן חוק התכנון והבניה, במסגרת תיקון 116, ונקבע בו כלל המצוי בסעיף 254ט שלפיו בקשת ארכה תוגש פעם אחת ואף היא תהא מוגבלת בזמן. ניתן אמנם להגיש בקשות נוספת אולם זאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו" ובאשר למקרה שבו התכנית החלה על המקרקעין אינה מאפשרת את הבניה, שאז אין מקום ככלל להאריך את מועד ביצוע צו ההריסה [סעיף 254ט(ד)(2) בחוק התכנון והבניה]. הנה כי כן, המחוקק אמר את דברו בעניין ואף אם צו ההריסה דנן נכנס לתוקף קודם לתיקון, עדיין רוח התיקון לפחות חלה בעניין והיא תואמת כמובן את מדיניותה של הפסיקה הנוהגת.
2. הבקשה דנן הוגשה לאחר "הדקה ה- 90" ובניגוד לתקנות. יש בה אמנם את עמדת הרשות המקומית אולם אין בכך די: אין כל תוכנית מופקדת ואף אין התכנות כלשהי לאישור התכנית בשלב זה, בעיקר בשל עמדת רשות מקרקעי ישראל.

יצויין כי עמדתה התכנונית של הרשות המקומית אינה חדשה והיא היתה ידועה כבר במסגרת גזר הדין ואף הובאה בחשבון בשיקולי הענישה. עם זאת, הבהיר בית המשפט כי –

"... יש לזכור שאין הדבר בידיה של הרשות המקומית בלבד והיא נדרשת לקבל את אישורה של הוועדה המחוזית שמטבע הדברים יכול ויהיו לה שיקולים תכנוניים אחרים.

רוצה לומר, שאף אם סבור היה הנאשם שיש רוח גבית להליכי התכנון מצד הרשות המקומית, עדיין לא היה רשאי לבצע את הבניה קודם להשלמת הליכי התכנון."

העובדה כי מהנדס המבקש מעריך כי התב"ע תאושר, בניגוד לעמדת רשות מקרקעי ישראל, בטווח זמנים של שנתיים, לא רק שאינה מבוססת, ואף לא מציאותית, היא גם לא עונה על דרישות הדין שלפיהן ההיתר מצוי "בהישג יד" או כי "קיים אופק תכנוני המצדיק ארכה נוספת" [השוו רע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל (27.12.2015); רע"פ 6742/17 עלאוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון (‏27.12.2017)].

מדובר בלא יותר מאשר "משאלת לב".

מצויים אנו כשנה וחצי לאחר גזר הדין ועד כה לא הופקדה אפילו תכנית ולא נעשה כל מאמץ כן לקדם את האפשרות (התיאורטית בלבד כרגע) להכשרת המבנה הבלתי חוקי.

נזכיר כי מדובר במבנה שהוקם על שטח ציבורי פתוח תוך סיפוח שטח ציבורי לרשות המבקש. אף זהו שיקול משמעותי שלא להיעתר לבקשה שמשמעותה המשך ישיבת המבקש במקום השייך לציבור.

1. בהיעדר אופק תכנוני כלשהו אין מקום לארכות נוספות ויש לבצע את צו ההריסה לאלתר. לשם התארגנות בלבד, תינתן ארכה אחרונה רק לשם ביצוע הצו, וזאת עד ליום 1.9.2018.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ח, 20 יולי 2018, בהעדר הצדדים.