1. לפניי בקשת צד ג', אשר לא היה צד להליך שלעניין, לעיון במסמכי התובענה, מכוח הוראותיה של תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון").

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים וכן בתשובה, מצאתי לקבל את הבקשה ברובה כמפורט לקמן.

העובדות הצריכות לעניין והרקע לבקשה:

1. ענייננו בבקשה לעיון בתיק בית המשפט ת"ק 48574-05-16, אהובה חאיק נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (להלן: "התביעה הקטנה"), שעניינו בהפרת סעיף 30א' חוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הספאם").
2. מבקש העיון בתיק בית המשפט, ד"ר דוד ביטון, הינו צד ג' אשר אינו בעל דין בתביעה הקטנה (להלן: "המבקש"). המשיבים הינם צדדים לתביעה הקטנה, כאשר המשיב 2 הוא עורך דין ובנה של התובעת המנוחה בתביעה הקטנה, ואילו המשיבה 2 היא הנתבעת שם.
3. ביום 6.10.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים לתביעה הקטנה.
4. בחודש דצמבר 2018, הגיש המשיב 2 במעמדו כמבקש, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת ארקיע (ת"צ 32586-12-18 ליאור חאיק נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ; להלן: "התובענה הייצוגית"), המתנהלת בבית משפט השלום בראשון לציון לפני סגנית הנשיאה, כבוד השופטת יעל טויסטר ישראלי, בגין הפרת חוק הספאם. יוער כי כב' השופטת טויסטר היא שאישרה בשעתו (בכובעה אז) את הסכם הפשרה בין הצדדים דכאן.
5. לטענת המבקש, הוגשה התובענה הייצוגית, לאחר שהמשיב 2 הפר את התחייבותו ו"גזל" לו את עילת התביעה לאחר קיומה של פגישת ייעוץ שהתקיימה בין השניים בחודש מאי 2019. בשל כך, בחודש יולי 2019 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט השלום בראשון לציון להחלפת תובע ייצוגי ובא כוח מייצג בתובענה הייצוגית, והמבקש והמשיב 2 מנהלים הליכים משפטיים (ויש לומר, גם מלחמות לבר-משפטיות) באשר למחלוקת האמורה.
6. במסגרת ההליכים האמורים, ולשם הוכחת טענתו, מעיד המבקש כי הגיש למעלה מ-70 בקשות עיון בתיקי בתי המשפט לתביעות קטנות ברחבי המדינה על מנת לנסות ולהסיק מהליכם אלו מסקנות אשר יסייעו לו, לטענתו, בתובענות הייצוגיות אותן הוא מנהל. בקשה כאמור היא גם הבקשה בענייננו.

טענות הצדדים:

1. המבקש טוען כי יש לאפשר לו לעיין בתיק בית המשפט בכללותו, לרבות בהסכם הפשרה, היות שלהליך שהתנהל במסגרת התביעה הקטנה, תיתכן השפעה מכרעת על ניהול ההליך אותו מנהל המבקש במסגרת התביעה הייצוגית והוכחת טענתו באשר לגזילת עילת התביעה על ידי המשיב 2.
2. לטענתו, מדובר בדיון פומבי שהיה פתוח לציבור, והתועלת העשויה לצמוח לו מעיון בתיק הנדון, היא איתור כתובת המייל אליה נשלח דבר הפרסומת בתביעה הקטנה, והשוואתה לכתובת המייל אליה נשלח לכאורה דבר הפרסומת בתובענה הייצוגית.
3. עוד טוען המבקש, כי נקודת המוצא כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, היא כי יש להתיר את העיון בכל תיקי בית המשפט ככל שאין איסור בדין וככל שלא קיים טעם כבד משקל הנגזר מהוראה תחיקתית, כאשר נטל השכנוע שלא להתיר עיון הוא על המתנגדים. לטענת המבקש הן החוק והן הפסיקה קובעים, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי הנטל המוטל על מבקש לטעון לתועלת שתצמח לו הוא קל והוא אף אינו בגדר חובה.
4. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבה 1 יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא הוגשה בניגוד לתקנה 4(ג) לתקנות העיון, המחייבת כי הבקשה תוגש בהתאם לטופס מס' 2 לתקנות העיון; ובניגוד לתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעה שלא צורף לבקשה תצהיר.
5. כמו כן, נימקו המשיבים את התנגדותם בכך שלהליך אשר התנהל בתביעה הקטנה אין כל רלוונטיות להליך המתנהל במסגרת התביעה הייצוגית, אין כל זהות בין הצדדים ואין בעיון במסמכי התביעה הקטנה כדי להועיל למבקש.
6. עוד טוענים המשיבים, כי הבקשה נסמכת על השערות והנחות בלתי מבוססות, וכי המבקש לא פירט את מטרת העיון באופן מלא, ברור ומפורט, אלא עשה שימוש בסיסמאות לקוניות ואף לא הצליח ולו בדוחק להראות עניין של ממש הקשור בתביעה הקטנה.
7. בנוסף, טוען המשיב 2 כי בקבלת הבקשה ומתן היתר עיון בתיק כדי לפגוע בפרטיותה של אמו המנוחה, זאת אף בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א -1981.
8. עוד טוענת המשיבה 1 כי הסכם הפשרה בין הצדדים לתביעה הקטנה כולל תניית סודיות ומשום כך אינו מאפשר עיון בו.

דיון והכרעה:

1. ככלל, יש לבחון בקשה של צד ג', שאינו נמנה על בעלי הדין בתובענה, לעיין בתיק בית משפט, בהתאם להוראת תקנה 4 לתקנות העיון.
2. תקנה 4 לתקנות העיון, נגזרת מעיקרון פומביות הדיון, החולש על שיטת המשפט הישראלית. מכוחו של העיקרון האמור, המתרחש באולם בית המשפט גלוי בפני הציבור ופתוח לביקורת ציבורית. מדובר בעיקרון יסוד של משטר דמוקרטי, אשר קיבל מעמד של עקרון משפטי, עקרון חוקתי, המעוגן בחוק יסוד: השפיטה. מכאן שככלל, העיון מותר לכל אדם החפץ בכך, ואילו ההגבלות על העיון, הן החריג לכלל האמור. ברי כי, כמו בכל עקרון משפטי הוא לא ניצב לבדו ומנגד יש אינטרסים שנבחנים גם בהידרשות לבקשה, למשל הזכות לפרטיות, הגנה על שמו הטוב של אדם, הגנה על ההליך השיפוטי, סודות מסחר וכיו"ב (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות אזרח בישראל נ' שר המשפטים, פורסם בנבו 8.10.09); להלן: "בג"ץ האגודה לזכויות האזרח בישראל").
3. בית המשפט העליון פירש את תקנה 4 לתקנות העיון והתווה מבחן תלת שלבי לבחינתה של בקשת עיון. דברים אלה הובאו בפירוט בבג"ץ האגודה לזכויות אזרח בישראל, כדלקמן:

"שאלת היקפה של חובת ההנמקה על פי תקנה 4 ושאלת מידת הפירוט הנדרשת בה כבר הוכרעה בפסיקתנו. בהתאם להלכה בסוגיה זו, ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיק בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו... בהתאם לנקודת מוצא זו כעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון – ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי שהדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת (פורסם בנבו, 1.5.2006)".

1. משכך, מן הראוי לבחון האם הבקשה דנן מקיימת את המבחנים שנקבעו במסלול התלת שלבי הנובע מהוראות תקנות העיון. לצורך כך על בית המשפט להידרש ולדון בשאלות הבאות: האם קיים איסור מן הדין לעניין מתן אפשרות למבקש לעיין בתיק בית המשפט בתביעה דנן? האם קיימת הצדקה לאפשר למבקש לעיין בתיק התביעה הקטנה? כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות בעלי הדין המתנגדים לעיון?
2. מאחר שהתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, ולא נטען או נמצא כי קיים איסור מן הדין לאפשר למבקש עיון בתביעה הקטנה, אפנה כעת לבחינת יתר השאלות.

מן הכלל אל הפרט:

1. בהתייחס לשאלה האם העיון בתביעה הקטנה מוצדק, טוען המבקש כי התשובה היא בחיוב. זאת מאחר שעיון, כאמור, יאפשר לו לברר אם גם במסגרת התביעה הקטנה נשלחו דברי הפרסומת לכתובת הדואר האלקטרוני של אמו של המשיב 2.
2. בתשובתו לתגובה הסביר המבקש כי הבהיר בצורה תכליתית וברורה מה התועלת שתצמח לו מהעיון בתיק:

"ראשית, הוא יוכל ללמוד אם גברת אהובה חאיק הגישה בעבר תביעה בגין הפרה של סעיף 30א' לחוק התקשורת, ושנית – יוכל לדעת מה הם אותם דברי פרסומת שנשלחו. את שני הדברים הללו יוכל המבקש ללמוד אם יקבל לידיו את כתב התביעה ואת כתב ההגנה של הנתבעת." (סעיף 45 לתשובה לתגובה).

1. מנגד טוען המשיב 2, כי לא הוכחה כל הצדקה לעיון במסמכי התביעה הקטנה, וכי כל מטרתו של המבקש, אשר במהלך השנה האחרונה מנהל מסע רדיפה כנגדו בכל פלטפורמה אפשרית, מכלה את זמנו ועוקב אחר חייו האישיים, היא לנסות "לדוג" מידע ואינפורמציה מתיק שהוא אינו צד לו. בפיו של המבקש טענות כלליות המתבססות על קונספירציה, השערות, ניחושים וספקולציות מרחשי ליבו, והתנאים שבדין למתן עיון אינם מתקיימים. כך, לטענת המשיב 2.
2. עוד טוען המשיב 2, כי התביעה הקטנה אינה מעניינו של המבקש, ואין בה כל מידע שיוכל לסייע לו. זאת, בין היתר, בשל העובדה שהמבקש סבור כי עניינה של התביעה הקטנה הוא במשלוח הודעת ספאם באמצעות דואר אלקטרוני, כאשר בפועל עניינה של התביעה הקטנה הוא במשלוח הודעת פרסומת לאמו המנוחה של המשיב 2 באמצעות SMS. המשיב 2 הוא הבעלים והמחזיק הבלעדי בכתובת הדואר האלקטרוני [email protected], ואילו ברשותה של אמו של המשיב 2 כלל לא הייתה כתובת דואר אלקטרוני. על כן, ובהיעדר פירוט אודות המסמכים שלטענת המבקש עשויים לסייע לו יש, לשיטת המשיב 2, לדחות את הבקשה.
3. המשיבה 1 מעלה טענות דומות, וסבורה גם היא כי לא עלה בידי המבקש לנמק ולהסביר את התועלת שתצמח לו מעיון בתביעה הקטנה.
4. אכן, אין כל מחלוקת כי מדובר בתביעות המתייחסות לצדדים שונים ולפלטפורמות תקשורת שונות, כאשר הצדדים לתובענה הייצוגית הם המשיב 2 – עו"ד ליאור חייאק, וחברת ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, ואילו הצדדים לתביעה הקטנה הם אמו של המשיב 2 – הגב' אהובה חאיק ז"ל, והמשיבה 1 - חברת אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ; וכי עניינה של התביעה הקטנה במשלוח הודעת SMS למכשיר הטלפון האישי של אמו של המשיב 2, ואילו עניינה של התביעה הייצוגית היא במשלוח דבר פרסומת לכתובת הדואר האלקטרוני של המשיב 2.
5. על כן, דומה כי אין כל קשר ענייני בין שתי התובענות וכי אין רלוונטיות לעיון המבקש במסמכי התביעה הקטנה. זאת ועוד, דומני כי עליי להסכים עם הטענה לפיה לא עלה בידי המבקש כדי להצביע על תועלת שתצמח לו כתוצאה מהעיון, לבד מהשערות כלליות, וזאת בהינתן הנסיבות האמורות.
6. ואולם, הפסיקה קובעת קובעת כי אין הכרח שמבקש העיון יסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית האחרת (ע"א 1651/08 עינת נ' ממונה מע"מ גוש דן (פורסם בנבו 27.7.08); ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (פורסם בנבו 26.8.2010); בג"ץ 10003/08 תומר לוי נ' מדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (5.4.12)).
7. המבקש שב ומסביר כי הנטל המוטל עליו הוא קל שבקלים, וכי עליו להסביר אך בצורה לקונית ותמציתית את עניינו האישי בתביעה הקטנה בה הוא מבקש לעיין, כאשר גם היעדר נימוק שכזה לא מעביר את הנטל להוכחת הטעם להתנגדות מהמשיבים אליו. אין לי אלא להסכים עם טענה זו. כאמור, נקודת המוצא הנובעת מעקרון הפומביות קובעת כי ככלל יש לאפשר עיון בתיקים, אא"כ נמצאו נסיבות מיוחדות המונעות זאת.
8. כך נקבע, כי הנטל אינו מוטל על המבקש להסביר מה עניין לו בתיק, כי אם על המתנגד להסביר מה הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של המסמכים בהם מתבקש העיון. וכך נפסק בעניין ע"א 3976-04 בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו 12.10.04) –

"כפי שבואר רשאי כל אדם לעתור לעיון בתיק בית המשפט וזיקה או עניין אישי אינם תנאי מוקדם לזכות העיון. ההוראה בתקנה לפיה על המבקש לנמק את הבקשה ולפרט את העניין שיש לו בתיק נועדה לאפשר לבית המשפט, במקרים שהדבר נדרש, לבצע איזון ראוי בין זכות העיון ובין הפגיעה העלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בעקבות העיון". (ההדגשות אינן במקור – י.פ.)

וכן –

"בית משפט זה התייחס בפסיקתו לנטל השכנוע הרובץ על כתפיו של המתנגד לעיון או המבקש להגבילו, והדגיש בהקשר זה כי על המתנגד לעיון להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להיפגע ממתן זכות העיון: "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון (ראו עניין גל; בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר ([פורסם בנבו], 22.8.2005)). (בג"ץ האגודה לזכויות האזרח בישראל).

1. במקרה שלפניי לא מצאתי כי המשיבים הרימו את הנטל הכבד החל על המעוניין למנוע עיון בתיק בית משפט אשר התנהל בדלתיים פתוחות. כך, באשר לטענות המשיבה 1 לעניין סודיותו של הסכם הפשרה, וכך באשר לטענות המשיב 2 לפיה בקבלת הבקשה תיפגע פרטיותה של אמו המנוחה. אפרט:
2. לטענת המשיבה 1 התביעה הקטנה הסתיימה בהסדר פשרה, הכולל תניית סודיות, המבטאת את כוונת הצדדים לשמור את תוכנו של ההסכם בסודיות, לרבות כל חומר נוסף הקשור בניהול התביעה הקטנה. אולם עיון בהסכם הפשרה בין הצדדים, מעלה כי מדובר בהסכם פשרה קצר וברור, הכולל חמישה סעיפים, כאשר באף לא אחד מהם קיימת תניית סודיות, כנטען על ידי המשיבה 1. אף לו קיבלנו את הטענה בדבר תניית סודיות הרי שעדיין אין בתניה זו כדי למנוע עיון באותם מסמכים בתובענה שבעניינם לא נקבע חיסיון. לעניין זה ראו למשל החלטתו של כב' שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון בת"א 3551-06-10, דולב ואח' נ' טי. ג'י. אי. השקעות נדל"ן בע"מ ואח' (החלטה מיום 5.3.12 (פורסמה ב"נבו"). בסעיף 14 להחלטתו קובע כב' השופט ארנון את הדברים הבאים:

"בהקשר זה נפסק כי – "תניית הסודיות, על פי נוסחה, מופנית כלפי הצדדים הישירים להליך ובאופן עקרוני, אינה כובלת את שיקול דעת בית המשפט לגבי עיון צד ג' בתיק, אך עם זאת, כוונת הצדדים לשמור על סודיותו של הסכם הפשרה כלפי צדדי ג' בהחלט מהווה שיקול המצדיק הימנעות מחשיפתו" [כב' השופט א' זמיר בבש"א (ת"א) 2097/09 שלם נ' מדינה (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו] 1.9.2009)]. עיקרון זה מקובל אף עלי. אני סבור כי יש להתחשב ברצונם של הצדדים להסכם הפשרה להימנע מחשיפתו של הסכם זה בפני צדדים שלישיים, וזאת – בנבדל מחשיפתם של יתר המסמכים המצויים בתיק אשר לגביהם לא כללו הצדדים בהסכם הפשרה תניית סודיות דומה".

בסופו של דבר נקבע בהחלטה בעניין דולב כי תניית הסודיות אינה מונעת עיון במסמכי התובענה שבעניינם לא הוסכם על חיסיון. הדברים נכונים מקל וחומר לענייננו כאשר לא נמצא כי נקבעה כלל תנייה בדבר חיסיון ההסכם.

1. זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת המשיבה לפיה נחתמים הסכמים מסוג זה "מתוך ציפייה כי פרטי ההסכם לא יגולו לצדדים שלישיים". ככל שהמשיבה 1 הייתה מעוניינת בסודיות הסכם הפשרה, חזקה עליה, כמי שמיוצגת כדבעי, כי הייתה מוסיפה סעיף סודיות מפורש וברור האוסר חשיפת תוכנו על ידי מי מהצדדים. כאמור, לא זהו מצב הדברים בענייננו, ודומה כי טענה זו הועלתה בכלליות ובסתמיות.
2. בהעלאת הטענה באופן זה אין כדי לאפשר בחינה עניינית שלה וממילא אין בה כדי להרים את הנטל החל בעניין ולהצדיק מניעת עיון בתיק.
3. באשר לטענת המשיב 2, לפיה יהיה בקבלת הבקשה כדי לפגוע בפרטיות, הרי שהמבקש עצמו הבהיר כי אין לו עניין בפרטים אישיים אודות האם המנוחה או אודות הסכום אשר הושג בהסכם הפשרה, וכי אין לו כל התנגדות שפרטים אלה יושחרו. על כן, באיזון שבין זכות האם המנוחה לפרטיות לבין זכות העיון יש להעדיף את זכות העיון תוך יישום הסייגים האמורים.
4. בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה 1, לפיה יש לדחות את הבקשה, מאחר שהיא הוגשה בלא תצהיר ובלא טופס ייעודי כמתחייב מתקנות העיון. זאת, בהינתן כי מדובר בבקשה שהוגשה במסגרת הליך תביעות קטנות (וראו בעניין זה סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984), אשר הצדדים לה, כמו גם המבקש בענייננו, אינם מיוצגים, ובשים לב לעובדה שהמבקש צירף תצהיר לתשובתו לתגובה לבקשה דנן.

סוף דבר:

1. לאחר ששקלתי את עמדות כלל הצדדים, וחרף העובדה שלא מצאתי כי המבקש הוכיח את האינטרס המיוחד שיש לו בתיק זה (בין היתר, בשים לב לכך שמדובר בתיק אחד מבין עשרות תיקים אשר מבוקש העיון בהם, כמו גם בשים לב לכך שמדובר בתיק אשר נוהל ע"י אמו המנוחה של עו"ד חאיק ולא ע"י עו"ד חאיק עצמו, וכן נוכח העובדה שענייננו בשימוש במדיה תקשורתית אחרת מזו שמתוארת בבקשתו של המבקש), מצאתי כי יש לאפשר עיון בתיק במגבלות אשר יפורטו. לא ראיתי לנכון, בנסיבות המקרה שלפניי, לקבל את עמדת המשיבים כי יש למנוע את העיון. המשיבים לא השכילו לעמוד בנטל ולשכנע את המותב כי קיים טעם מהותי, קונקרטי וכבד משקל הגובר על זכות העיון.
2. עולה מן המקובץ כי האיזון בין הזכויות והאינטרסים, מוביל במקרה זה למסקנה כי יש לאפשר את העיון בתביעה הקטנה, תוך הסתרת פרטיה האישיים של התובעת בתיק התביעה הקטנה – אמו של המשיב 2., כמו גם השחרת סכום הפיצוי אשר ניתן לה במסגרת הסכם הפשרה שלעניין.
3. בשולי העניין אציין כי תגובת עו"ד חאיק כללה 43 עמודים (כולל נספחים) ואילו התשובה לתגובה מטעם המבקש כללה 53 עמודים (לא פחות ולא יותר), הכוללים את התשובה עצמה ותצהיר לתמיכה.

אין צורך לומר כי כאשר ענייננו בבקשה פשוטה לעיון בתיק, אין צורך לשתף את המותב במכלול מערכות היחסים שבין הצדדים. רק בשל כך שקלתי האם יש מקום לחייב את מי מהצדדים בהוצאות; אולם בנסיבות העניין ונוכח מסקנתי אני מורה על קבלת הבקשה כמפורט לעיל ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.