האם כתמים לבנים ולכלוך שנותר על כלים לאחר הדחתם במדיח כלים, בכל הדחה, מספיקים לצורך קביעה כי מדיח הכלים אינו תקין? זו השאלה העומדת לדיון בהליך זה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2. התובעת רכשה מדיח כלים מהנתבעת 1 (להלן: החנות), אשר השירות והאחריות לו ניתנו על ידי הנתבעת 2, יבואנית המדיח וחברת השירות (להלן: הנתבעת).

3. לטענת התובעת, מיד עם תחילת השימוש, לאחר התקנת המדיח, התברר לה כי בסיום תכנית ההדחה, הכלים מלוכלכים, דביקים, מדיפים ריח רע ועם סימנים לבנים, וזאת למרות שטיפה ראשונית לפני הכנסת הכלים למדיח. התובעת טענה כי התקשרה פעמים רבות לחנות ולנתבעת, נשלחו מספר טכנאים לביתה לבדוק את המדיח, ולא נמצאה לטענתם כל תקלה. התובעת ציינה בתביעה כי המדיח הותקן בביתה ביום 30.04.15, וכבר ביום 02.06.15 הגיע לביתה טכנאי ראשון. לטענת התובעת בכתב התביעה, ניתנו לה הנחיות שונות בנוגע לחומרי הניקוי ונעשו כיוונים של המכשיר, שלא פתרו את התקלה. ביום 23.07.15 הגיע לבית התובעת לטענתה "טכנאי בכיר" שאף הוא בדק את המכשיר ו"לא מצא בעיה טכנית אך נוכח כי הכלים נותרו מלוכלכים."

לאחר בדיקה נוספת בביתה, נלקח המכשיר לבדיקת מעבדה ואף שם לא נמצאה תקלה, אולם התובעת סירבה לקבלו חזרה. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים להשיב לה את תמורת המדיח 2,900 ₪, וכן סכומים נוספים שהוצאו על ידה לרכישת חומרי ניקוי, לרכישת כלים חלף אלה שניזוקו, לרכישת מדיח כלים חלופי ולעוגמת נפש. התביעה הועמדה על סך כולל של 5,100 ₪.

התובעת טענה כי המדיח החלופי שנרכש כמשומש, "יד שנייה", תקין, עושה את מלאכתו כנדרש והכלים אינם יוצאים מלוכלכים או עם סימנים/כתמים לבנים.

4. החנות סבורה כי היא אינה חבה כלפי התובעת, שכן היא אינה נותנת את האחריות או השירות למדיח שנרכש ממנה. במהלך הדיון הסכימה הנתבעת שבמקרה ובית המשפט ייקבע שיש חובת פיצוי, היא תישא בו, והתובעת הסכימה למחיקת התביעה כנגד החנות.

5. הנתבעת טענה כי אין כל פגם במכשיר, שהמדיח נבדק פעמים רבות ולא נמצאה בו כל תקלה. הנתבעת טענה כי הזמינה את התובעת ואת אחיה להיות נוכחים בעת ביצוע בדיקת המעבדה, אך התובעת בחרה שלא להיעתר להצעה זו. הנתבעת סבורה שיש לדחות את התביעה בהעדר כל פגם במדיח, ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

המסגרת המשפטית

6. חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המכר) על פיו על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש. סעיף 11 לחוק המכר מגדיר את המונח "אי התאמה" כך:

"11. אי-התאמה

המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -...

(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;..."

דיון והכרעה

7. אקדים סוף דבר לראשיתו ואבהיר כי לאחר ששמעתי את עמדות שני הצדדים יש לטעמי לקבל את התביעה ולהורות על ביטול העסקה.

8. עדות התובעת היתה אמינה, התובעת הציגה תמונות צבעוניות של הכוסות המלוכלכות והסבירה כי לא ניתן להמחיש בצילום את הלכלוך על כלי הקרמיקה. טענת התובעת שלא מדובר רק בסימנים וכתמים לבנים מתחזקת לנוכח מכתב הנתבעת (נספח 2 לכתב ההגנה), על פיו הועברו על ידי התובעת "תלונות חוזרות על מדיח שאינו מנקה טוב ושכלים מקבלים משקע של לובן". מכאן, שעל פי רישומי הנתבעת, התובעת הלינה גם על כך שהניקיון אינו משביע רצון, וגם על הסימנים הלבנים על הכלים – ולא רק על הכוסות.

זאת ועוד, על פי כתב התביעה, טכנאי בכיר של הנתבעת שהיה בביתה, ראה את הכלים בסיום ההדחה והתרשם אף הוא שהם מלוכלכים. טכנאי זה – אף שהוא עובד של הנתבעת ובשליטתה - לא זומן למסור עדות בבית המשפט. אף לא הובא על ידי הנתבעת כל עד אחר שראה ובדק את המדיח בביתה של התובעת.

הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, פ"ד (4)595, 602 [1990]).

9. טענת הנתבעת כי הזמינה את התובעת להיות נוכחת בעת בדיקת המדיח במעבדה, הועלתה לראשונה במהלך הדיון. טענה זו לא נזכרה בכתב ההגנה והזמנת התובעת להשתתף בבדיקה גם לא מופעה במכתב שנשלח לתובעת על ידי הנתבעת, שצורף כנספח 2 לכתב ההגנה.

אני קובעת שהעדות בעניין זה היא בבחינת "עדות כבושה": זוהי עדות אשר עד או בעל דין "כבש" אותה בליבו אף שהיא בעלת קשר ורלוונטיות לדיון – והיה מקום להעלותה בשלב מוקדם - ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר. "כבישת" העדות ללא הסבר משכנע, מעוררת חשש באשר לאמיתותה, ולפיכך בהעדר הסבר ראוי לכבישת העדות, ערכה ומשקלה מועט.

10. עיינתי בחלקים הרלבנטיים של חוברת ההוראות, שצורפו לכתב ההגנה. הנתבעת בחרה לצרף את העמודים המתייחסים לשני סוגים – נפרדים – של ליקויים: האחד, מתייחס לתופעה של "כתמים לבנים על הכלים/כוסות נשארות עכורות", והאחר, "כוסות עמומות ודהויות, לא ניתן להוריד את השכבה העכורה".

תחת פרק ה"כתמים לבנים" הוצעו הסברים שונים לבעיה, וכולם נוגעים לכיוון המכשיר ולחומרי הניקוי השונים. מדובר אם כן בבעיה הניתנת לפתרון בכיוון מתאים ורכישת חומרי הדחה, מלח ונוזל שטיפה. חרף מספר רב של ביקורי טכנאים, לא עלה בידי הנתבעת להביא לפתרון הבעיה.

תחת הפרק המתייחס ל"כוסות עמומות ודהויות", שוב מוצע כי חומר ההדחה אינו מתאים, או כי הכוסות אינן עמידות במדיח הכלים. התרשמתי שהתובעת ניסתה חומרי הדחה שונים ולא היה בכך כדי לפתור את הבעיה. מעבר לכך, התובעת העידה שהיא משתמשת כיום באותם חומרי הדחה שרכשה בשלב בדיקת המדיח על ידי הנתבעת. המסקנה היא כי לא מדובר בחומר הדחה שאינו מתאים. בשל עדות התובעת שבמדיח החלופי שרכשה אין בעיה ולא נוצרים כתמים ועכירות בכלים, נראה כי אף לא מדובר בכלים שאינם מתאימים ועמידים לשימוש במדיח כלים.

11. בהעדר הסבר אחר מצד הנתבעת, ובלא עדות של מי שלכאורה היה עד לתוצאה בסיום ההדחה, יש לקבוע כי הסיבה לכך שהכלים נותרים מלוכלכים בסיום פעולת המדיח, נובע מתקלה מסוימת במדיח (או בכיוון בלתי נאות של חלקיו או המנגנונים השונים).

תוצאה של כלים לא נקיים בסיום הדחתם מביאה למסקנה שמדובר ב"נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל" - אי התאמה על פי סעיף 11(3) לחוק המכר.

12. סעיפים 13-14 לחוק המכר קובעים את החובות המוטלות על הקונה. מלשון החוק עולה, כי קונה המבקש להסתמך על אי התאמה צריך להוכיח קיומם המצטבר של שני התנאים האמורים, וכתנאי ראשוני ומחייב, לבדוק את הממכר "מיד לאחר קבלתו". כפי שקבע המחוקק, בדיקה כזו – והודעה מיידית למוכר – הם תנאים לעצם הזכות להסתמך על אי ההתאמה ובהעדרם לא תתקבל טענה לאי התאמה.

13. בשאלה מהו המועד שבו נמסרה הודעה לנתבעות על אי התאמה, יש מחלוקת בין הצדדים, כאשר התובעת טוענות שפנתה להודיע על התקלה בסמוך מאד להתקנת המדיח, והנתבעת טענה כי ההודעה נמסרה רק כעבור כחודשיים.

התרשמתי כי התובעת לא הסכימה להסתפק בתשובות הנתבעת והמשיכה להתלונן פעם אחר פעם, לרבות בהגעה ובטלפונים רבים לחנות, הן בעצמה והן באמצעות אחיה. התובעת המשיכה לעמוד על דעתה שאינה מוכנה לקבל את המדיח כאשר הוא אינו ממלא אחר ייעודו כנדרש, ואף הגיעה למצב שהתייצבה בחנות, הרימה את קולה וסירבה ללכת עד שיימצא פתרון לבעיה. בין אם נמסרה הודעה מיד לאחר התקנת המדיח, ובין אם לאחר חלוף מספר שבועות, מצאתי כי התובעת מסרה הודעה על התקלה לנתבעת בסמוך לאחר שהתגלתה לתובעת קיומה של התקלה, ודי בכך כדי למלא אחר חובתה על פי החוק.

14. בהתאם לחוק ובמקרה של אי התאמה רשאי הקונה לחזור בו מן החוזה, קרי, לבטל את עסקת הרכישה. כפועל יוצא מביטול עסקת מכר, חלה על הצדדים חובת ההשבה מכוחה על הקונה להשיב את המוצר ועל המוכר להשיב את התמורה.

הנתבעת הסכימה לקבל על עצמה את האחריות לפצות את התובעת, ככל שבית המשפט ימצא לנכון לקבל את התביעה.

15. הנזקים: לאחר ששקלתי את כלל הטענות שהועלו, הגעתי למסקנה כי דרישת הפיצויים של התובעות גבוהה מהסביר. לא ניתן להיעתר לדרישה לתשלום הוצאות "שונות" לרכישת כלים וחומרי ניקוי, ללא פירוט וללא אסמכתאות. מעבר לכך, התובעת הסבירה בעדותה כי היא עשתה ועושה שימוש בחומרי ההדחה שרכשה, ועל כן אין מקום לפצותה בגין הוצאה זו.

גם לא ניתן להיעתר לבקשה לפיצוי התובעת בגין המדיח החלופי שרכשה. המדיח שנרכש ממלא אחר ייעודו, והתובעת אינה זכאית לקבל מדיח כלים בחינם מהנתבעת, גם אם המכשיר אשר רכשה היה פגום.

סוף דבר

16. אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 1 (החנות), ללא צו להוצאות.

17. אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סכום כולל של 3,900 ₪:

2,900 ₪ - השבת עלות המדיח

1,000 ₪ - בגין הפרשי שיערוך, טרחה, בזבוז זמן, עוגמת נפש והוצאות משפט.

הפיצוי ישולם לתובעת בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

18. מאחר והמדיח נותר בידי הנתבעת לאחר שנלקח לבדיקת מעבדה, אין צורך בקביעה לגבי השבתו, ומובהר כי המכשיר יישאר בידי הנתבעת ובבעלותה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ו, 19 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.