הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, ולחילופין להעברת הדיון בה לבית הדין האזורי לעבודה בהיותו המוסמך לדון בתביעה.

בתיק זה הגיש התובע תביעה כספית לתשלום תגמולים מכוח פוליסת ביטוח חיים, נכות ואובדן כושר עבודה, בשל הנכות והפגיעה בכושר העבודה שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו בזמן עבודתו בשירות מעסיקתו, שהינה גם בעלת הפוליסה.

בכתב ההגנה מטעמה אישרה הנתבעת קיומה של הפוליסה, אך טענה כי יש לדחות את התביעה, בין מסבות הקשורות בתנאי הפוליסה ובין משום הכחשת המצב הרפואי לו טוען התובע בכתב תביעתו. כמו כן נטען, כי יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית.

לאחר מכן הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מאותו נימוק. בגדר בקשתה לסילוק התביעה על הסף, הפנתה הנתבעת להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון (רע"א מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, מיום 21.3.2016, פורסם באתר נבו, להלן - "הלכת מנורה מבטחים"), לפיה הסמכות העניינית לדיון בהליכים מסוג זה, הינה של בית הדין לעבודה.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 27.2.2017 הוריתי לב"כ התובע להגיש תגובה מטעמו לבקשה תוך 30 ימים, אך תגובה זו טרם הוגשה. בין לבין הגישה הנתבעת בקשה למתן החלטה בבקשה בהעדר תגובה.

לאחר ששקלתי את נימוקי הבקשה ובשים לב להלכת מנורה מבטחים, שוכנעתי לקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 אשר דן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, קובע בסע"ק (א)(3) כדלקמן:

"(3) "בתובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן ב חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה".

מלשון הסעיף הנ"ל עולה, כי סמכות בית הדין לעבודה מתפרשת גם על תובענות בין חברים לבין קופות גמל, כהגדרתם בחוק הגנת השכר. סעיף 1 לחוק הגנת השכר מגדיר קופת גמל כדלקמן:

"קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963;

ממכלול ההוראות שצוינו לעיל, עולה כי הנתבעת עונה על ההגדרה של קופת גמל, וגם בתגובתה צוין הדבר בצורה מפורשת.

בשאלת הסמכות העניינית לגבי הסוגיה שבנדון, בית המשפט העליון קבע בהלכת מנורה מבטחים כדלקמן:

"פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופייה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – דומה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו.

בסיכומו של יום, מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות, וחיוניותו העצומה לרווחת האדם העובד, נועד בראש וראשונה לשמר את בטחונו הסוציאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נדרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הנה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בבטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת בטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. כך, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף" (פסקאות לג ו-לד לחוות דעתו של המשנה לנשיאה כב' השופט רובינשטיין).

לעניין מועד תחולתה של הלכת מנורה מבטחים, בית המשפט העליון קבע (בפסקה מ' לחוות דעתו של המשנה לנשיאה כב' השופט רובינשטיין), כי הלכה זו תחול על תביעות המוגשות מיום מתן פסק הדין ואילך (פסק הדין ניתן ביום 21.3.2016), וכן על תביעות שהוגשו אך טרם ננקט בהן קדם משפט, זאת כדי למנוע ריבוי הליכים והתדיינויות שלא לצורך.

הואיל והתביעה דנן הוגשה לאחר שניתן פסק הדין בהלכת מנורה מבטחים, הרי שהלכה זו חלה עליה.

סיכומו של דבר, בהינתן הדעת להגדרתה של הנתבעת כקופת גמל, ובשים לב לכך כי הפוליסה הונפקה במסגרת יחסי העובד והמעביד שבין התובע לבין מעסיקתו, בעלת הפוליסה, ולנוכח קביעותיו של בית המשפט העליון בהלכת מנורה מבטחים, שוכנעתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

אשר על כן, אני מורה על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לדון בה.

לאור השלב המוקדם בו נמצא ההליך ולפנים משורת הדין, איני עושה צו בגין הוצאות.

בנסיבות העניין, ישיבת 15.6.2017 – מבוטלת.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים, ותודיע להם טלפונית אודות ביטול הישיבה.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.