בשנת 2015 התובע היה מעורב בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי גוף שבעטיים הגיש תביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 0להלן: "התאונה"). מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר קרי'צמן (להלן: "המומחה") הגיש שתי חוות דעת: האחת עוד בשנת 2018 שבה קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה, והשנייה בשנת 2019 בעקבות בדיקה חוזרת שערך נוכח טענות התובע להחמרה במצבו. בחוות דעת אחרונה ומעודכנת זו, המומחה העריך כי מצבו הנפשי של התובע החמיר וכי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%.

התובע מבקש עתה לפסול את חוות הדעת של המומחה מאחר שלטענתו הוא לא פעל באובייקטיביות באשר היה שבוי בחוות דעתו המקורית, הראשונה, כאשר ערך את חוות דעתו השנייה. לביסוס טענתו זו, התובע צירף לבקשתו שתי חוות דעת אחרות בתחום הנפשי, שהוגשו במסגרת תביעת ביטוח – האחת, מטעמו ולפיה נותרה לו נכות בשיעור של 50%, והשנייה של חברת הביטוח לפיה נותרה לו נכות בשיעור של 17% בשל התאונה. הפער שבין קביעת המומחה כאן לבין שתי חוות הדעת אלו (ואפילו רק בהשוואה לנמוכה מבניהן) מצדיק לדידו של התובע את פסילת חוות הדעת של המומחה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה מטעמים המפורטים בתגובתה.

דין הבקשה להידחות.

מומחה שמונה על ידי בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט בתחום הרפואה. הנחת המוצא היא כי חזקה על המומחה שיעשה מלאכתו נאמנה, ינהג במקצועיות תוך מילוי חובותיו באובייקטיביות וללא משוא פנים. לפיכך נפסק כי הליך של פסילת חוות דעת הוא הליך חריג אשר בית המשפט ינקוט בו רק אם התברר כי התגלו פגמים חמורים בשיקול דעתו של המומחה, במהימנותו או שאם לא תפסל חוות הדעת יגרם עיוות דין (רע"א 7323/11 ועקנין נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2011) פסקה 6); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (2007)).

במקרה דנן, התובע הרחיק לכת בייחסו למומחה בית המשפט חוסר אובייקטיביות אך משום שדעתו העצמאית והמקצועית שונה מחוות דעתם של מומחים אחרים (מטעמו או מטעם גוף שאינו בעל דין בתיק זה). על פניו, בניגוד לטענתו של התובע, המומחה דווקא סבר כי לאור התיעוד הרפואי העדכני שהועבר אליו יש מקום לבדיקתו של התובע פעם נוספת, ולאחר הבדיקה אף שינה מחוות דעתו המקורית והעריך כי לתובע נותרה נכות (אם כי לא בהתאם לציפיותיו של התובע). ככל שהתובע חולק על חוות דעת מומחה בית המשפט, דרך המלך היא לשלוח לו שאלות הבהרה (מבלי להציג לו את חוות הדעת השונות) או להזמינו לבית המשפט כדי שישיב על שאלות הקשורות בחוות דעתו. ככל שלאחר חקירת המומחה ויתר העדים התובע יהיה סבור כי הצליח קעקע את חוות הדעת, טענותיו תהיינה שמורות לו, ובית המשפט – שהוא הפוסק האחרון בסוגיית הנכות – יקבע עד כמה ניתן להסתמך על חוות הדעת ועל עדותו של המומחה. אך בנסיבות המתוארות, אין מקום לנקוט, מראש, בסעד חריג וקיצוני של פסילת חוות דעת.

הבקשה לפסילת חוות הדעת, נדחית.

תוך 30 ימים התובע יגיש תחשיב נזק או שיודיע כי ברצונו לחקור את המומחה, שאז יקבע התיק להגשת ראיות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תש"פ, 03 מאי 2020, בהעדר הצדדים.