<#2#>

נוכחים:

ב"כ העותר עו"ד יעקב ארדיטי

ב"כ המשיב עו"ד מוזי יצחקי

פרוטוקול

ב"כ העותר:

חוזר על העתירה. מבקש להדגיש שהעותר יצא שלוש פעמים בעבר לחופשות חריגות. בבסיס העתירה שלנו טענת אפליה שבאסיר אחר - משה קצב הוצא ב 9.9.13 לחופשה ראשונה במסגרת סבב חופשות וב 1.10.13 יצא לחופשה מיוחדת לרגל בר מצווה של נכדו בהחלטה מנהלית ללא התנגדות המשיבה. המשיבה החליטה שזה אפשרי, למרות ששמחת נכד לא מנויה בנסיבות מיוחדות. העותר יצא לחופשה מיוחדת לרגל זבד הבת, בריתה. בהמשך התבקש לצאת לברית של נכד. ביהמ"ש העליון התייחס לכלל האסירים ולנסיבות המיוחדות. ביחס לכלל האסירים בני בנים הרי הם כבנים ולכן צריך להוסיף עניין של נכד וביחס לאסיר ספציפי אמרו שהיות וניתן לו בעבר לא ראוי לסטות מזה.

ב"כ המשיב:

מעבר לכתב התשובה - לא אאריך בדברים. ביהמ"ש ישב במספר החלטות בנושא זה בדיוק. מגיש את ההחלטה האחרונה שלא להוציא אסיר לברית של נכד. העותר הגיש רשות ערעור לביהמ"ש העליון ובהחלטה 3672/16 כב' השופט דנצינגר לא מצא פגם בהחלטת המשיב. נטענה פה טענת אפליה. אנו משווים בין זהים ולא בין שונים, האסיר שהוזכר שמו פה משולב בסבב חופשות, חומרת העבירה לא אותה חומרה. אבקש לדחות את העתירה. גם לגופה וגם באופן מהותי.

ב"כ העותר:

חברי ביקש להראות את ההבדל בין האסירים כדי לקעקע את טענת האפליה ושחומרת העבירה אינה אותה חומרה. וזה משולב בסבב חופשות וזה לא. אני שמח לשמוע שאלה הן הנסיבות המיוחדות המראות את ההבדל בין מזרח למערב. לא נותנים חופשה על פי חומרת העבירה או אם הוא בסבב חופשות או לא. אם הייתה סיבה של בעיות משמעות, קבוצות טיפול - אך אין כאלה. מפנה להתייחסות לאסיר הנדון בקבוצות שהוא משתתף בהן. יש סיכום השתתפות בקבוצה במדרשה. מצטט.

החלטה

בקשה דחופה שהוגשה בסוף השבוע ובה עתר העותר לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בברי ת המילה של נכדו.

העותר נדון ל- 10 שנות מאסר שמניינן מיום 31.5.12 בגין עבירות אינוס קטינה למעלה מגיל 16, מעשה מגונה בקטינה למעלה מגיל 16 כשיש להדגיש כי מדובר בקטינה הלוקה בשכלה.

לטענת העותר הוא השתתף בשתי קבוצות טפול בהצלחה ואף רשום לקבוצה מכחישי עבירה אשר עתידה להיפתח בקרוב, אי הוצאתו לסבב חופשות מהווה אפליה בינו לבין אסירים אחרים והוא מבקש ליתן לו חופשה רגילה בת 24 שעות לצורך השתתפות בברית נכדו , לחלופין, חופשה מיוחדת בת 8 שעות.

ייאמר מיד כי מדובר באסיר המסווג לקטגוריה ב1 ולולא היה מדובר בעתירה לחופשה חריגה לא הייתה זו נקבעת בדחיפות כה רבה.

לפיכך, אדון בבקשתו של העותר לצאת לחופשה חריגה בלבד וככל שלעותר טענות כנגד אי שילובו בסבב חופשות יתכבד ויגיש עתירה נוספת.

באשר לבקשת העותר לצאת לחופשה חריגה נטען כי העותר מתנהג לשביעות רצון המשיב, התנהגותו במהלך חופשות חריגות אליהן יצא (ביום 1.8.12 לחתונת בתו וביום 17.4.14 להולדת נכדתו וביום 15.12.14 לרגל ברית של נכדו) ויציאתו לחופשות החריגות היו בעיקר על רקע אפליה בינו לבין אסירים אחרים. האסיר האחר אשר העותר נקב בשמו הינו משה קצב אשר יצא לחופשה מיוחדת לבר המצווה של נכדו.

בכתב התשובה נטען כי העותר מבקש לצאת לברית של נכד אשר אינה בין הנסיבות המנויות בפקודה המצדיקות הוצאה לחופשה חריגה ומשהעותר מחויב לפעול בהתאם להוראות הדין לא אושרה בקשתו של העותר.

למעשה, מבקש העותר, כך לטענת ב"כ המשיב, להפלותו מאסירים אחרים המבקשים לצאת לחופשה חריגה בנסיבות שאינן מנויות עם הוראות הפקודה ולפיכך בקשותיהם מסורבות. עוד נטען כי הן ביהמ"ש זה והן ביהמ"ש העליון בדונו ברע"ב על החלטת ביהמ"ש קבע כי צדק ביהמ"ש משלא אישר חופשה מיוחדת לרגל הולדת נכד.

ואכן, בעת"א 10295-05-16 אשר נתנה ביום 5.5.16 על ידי ביקש העותר שנדון למאסר בן שנה ו 6 חודשים (בניגוד לעותר שבפניי שנדון ל 10 שנות מאסר) לצאת לחופשה חריגה לרגל אירוע ברית של נכדו. באותו מקרה הפנתה ב"כ העותר לרע"ב 8540/14 בעניינו של העותר שבפניי שם קבע כב' השופט רובינשטיין כי ייתכן ויש מקום להוסיף ברית של נכד לפקודה שכן "בני בנים הרי הם כבנים".

באותה החלטה הפניתי להחלטתו של כב' השופט בן חמו מביהמ"ש המחוזי בנצרת בעת"א 24012-03-16 שם ביקש העותר לצאת לברית נכדו על מנת לשמש כסנדק וכב' השופט בן חמו קבע כי היעתרות לעתירה שכזו תביא למצב בו תיפרץ הרשימה הסגורה שקבע המחוקק בפקודת החופשות.

כן קבעתי כי לא מצאתי כי קיים טעם לכך המצדיק אפליה בין העותר לבין אסירים אחרים.

ביהמ"ש העליון נדרש לדון ברשות ערעור שהוגשה על החלטה זו וקבע כי חופשה מיוחדת אינה בגדר זכות וכי לפי הפקודה חופשה מעין זו שמורה למקרים בהם מדובר בהולדת בן או בת ולא נכד או נכדה של האסיר ומשכך דחה את הבקשה.

אכן העותר יצא למספר חופשות חריגות אך עצם העובדה כי יצא למספר חופשות חריגות אין בו כדי לאפשר יציאה לחופשות חריגות נוספות דבר אשר יגרור אפליה בינו לבין אסירים אחרים.

להחלטה מעין זו השלכות רוחב משמעותיות.

לאור האמור סבורני כי דין העתירה להידחות וכך הנני מורה.

ניתנה והודעה היום, ‏כ"א אייר תשע"ו, 29 מאי 2016, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

הוקלד על ידי דני סתר