1. בפני ערעור על פסק דינה של וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (נוסח משולב) , בראשות כבוד השופט א. גולדקורן והחברים ד"ר נעמי אפטר וד"ר מיכאל דויטש (להלן "הועדה קמא") מיום 4.4.2016, ע"נ 25908-10-12.

רקע עובדתי:

2. המערער, יליד 1972, התגייס למשטרה ביולי 1995 ושירת בתפקידים שונים כקצין.

ביום 13.12.2011 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכותו ע"פ חוק הנכים בגין ירידה בשמיעה וצפצופים באוזניים. המערער הופנה ע"י המשיב אל ד"ר ראובן בן טובים, מומחה למחלות אף, אוזן וגרון וליקויי שמיעה ודיבור, אשר קבע בחוות דעתו מיום 20.5.2012 כי אין קשר בין ליקויי השמיעה והטנטון לבין שירות המערער במשטרה.

ביום 30.8.2012 דחה המשיב את בקשת המערער להכרה בנכות שמיעתית על בסיס חוות דעתו של ד"ר בן טובים.

על החלטה זו הוגש ביום 17.10.2012 ערעור הועדה קמא.

המערער תמך את ערעורו בחוות דעתו של ד"ר גבריאל רוזן מיום 5.2.2013, אשר קבע כי חשיפתו של המערער לירי, רעש ופיצוצים במסגרת שירותו במשטרה, הביאה לחבלה אקוסטית ולטנטון תמידי.

המשיב טען בכתב תשובתו כי המערער לא הצביע על אירוע חריג בשירותו, שיש בו בכדי ליצור פגיעה בשמיעתו של המערער. כמו כן טען כי הפגיעות הן חדשות.

מטעם המשיב הוגשה ביום 29.1.2014 חוות דעת משלימה של ד"ר בן טובים.

ביום 26.5.2013 מינתה ועדת הערעור את ד"ר אמיר גורי כמומחה מטעמה, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הנטענת באוזניו של המערער לבין שירותו במשטרה.

בחוות דעת מיום 13.2.2014 ציין ד"ר גורי ציין כי המערער מסר לו שנחשף לרעש ממכשירי קשר, מטווחי ירי, ירי רימוני הלם ופיצוץ רימוני רסס לסירוגין בעת תפקידו. ד"ר גורי קבע כי קיים קשר סיבתי של גרימה בין חשיפת המערער לרעש בתפקידיו במשטרה לבין ליקוי השמיעה והטנטון.

ד"ר גורי נחקר בפני הועדה קמא והשיב כי בתיקו הרפואי של המערער אין תלונות על פגיעה בשמיעה עד שנת 2011.

תמצית פסק הדין של הועדה קמא (להלן "פס"ד קמא"):

3. הועדה קמא סקרה את חוות דעת שלושת המומחים וקבעה כי אינה יכולה לקבל את מסקנת ד"ר גורי וכי יש להעדיף את מסקנתו של ד"ר בן טובים. ביסוד הקביעה ציינה הועדה קמא כי חוות דעתו של ד"ר גורי נשענת על גרסה עובדתית שמסר לו המערער , לפיה נחשף "עשרות פעמים" לרעש עקב ירי ופיצוצים, כאשר לחשיפה זו הוא ייחס "תרומה משמעותית לנזק של המערער" , דא עקא שבפני ד"ר בן טובים הוא לא ציין כי נחשף לרעש עקב פיצוצי רימונים, והזכיר זאת לראשונה רק לאחר חוות דעתו הראשונה של ד"ר בן טובים. כמו כן, אין לחשיפה זו ביטוי בתצהיר המערער משנת 2012, אשר צורף לכתב הערעור המתוקן שהגיש והמערער השיב בחקירתו כי לא הזכיר עובדות אלה "מטעמי סודיות". כמו כן השיב המערער בחקירתו כי אינו זוכר תאריכים ולא יכול היה להסביר סתירה בין טענתו כי נחשף לאירועי ירי ופיצוצים בשנים 2007-2008 ודבריו בתצהיר משנת 2012, לפיו רק בתקופה האחרונה חש ירידה בשמיעה וצפצופים.

הועדה קמא גם סקרה את "תדפיס האירועים" בהם השתתף המערער וקבעה כי למרות שהמערער טען כי היה חשוף לאורך השנים לאירועים מבצעיים , במהלכם לא התלונן על כאבים באוזניו או טנטון וכי גם ד"ר גורי אישר כי לא מצא בתיקו הרפואי של המערער תלונות על שמיה עד שנת 2011. הועדה קמא הוסיפה כי " ב"כ המערער , במסגרת סיכומיו, הפנה להודעת ב"כ המשיב לפיה תיקו הרפואי של המערער אבד, אולם

לאור דברי המערער בתצהירו – דומה שהיעדר תלונות לפני שנת 2011 אינה שנויה במחלוקת".

הודעה קמא גם התייחסה לפער שנמצא בין בדיקות השמיעה שנערכו למערער .

לפיכך, קבעה הועדה קמא כי היא מעדיפה את חוות דעתו של ד"ר בן טובים והגיעה למסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין תנאי השירות של המערער לבין ליקויי השמיעה והטנטון ובשים לב לקביעה זו קבעה כי היא לא נדרשת להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי.

ערעור המערער נדחה והוא חוייב לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

בקשת המערער לצרף ראיה בערעור

4. בפנינו מונח ערעור המערער על פס"ד קמא . לקראת הדיון בערעור, ולאחר ששני הצדדים כבר הגישו את עיקרי הטיעון ותיק המוצגים, הגיש המערער "בקשה לצירוף ראיה בערעור". בבקשה נטען כי המשיב טען בדיון בפני הועדה קמא כי תיקו האישי של המערער אבד והוא פועל לשחזורו. בהמשך , הגיש ב"כ המשיב לוועדה קמא תיק משוחזר, אולם לתיק שהוגש לא צורפו כל המסמכים שהיו בתיק המערער.

ב"כ המערער טען כי היום התברר למערער כי בתיקו האישי היה קיים מסמך מיום 6.10.13 בו יש פירוט של תנאי שירותו והפעילות המבצעית שעבר. לטענתו, הדיון בפני הועדה קמא נסב על תנאי שירותו של המערער , ובין היתר שאלת חשיפתו לרעש ממטווחים ובפעילות מבצעית, אך עקב העדרו של מסמך זה , פסקה הועדה קמא על סמך עדותו של המערער בלבד.

ב"כ המערער טען כי ככל שהמסמך היה בפני הועדה קמא – הוא היה גורם לתפנית בקביעותיה מאחר ותנאי השירות המפורטים בו מעידים על קיומו של קשר סיבתי בין תנאי הרעש ופגימותיו של העותר בתחום השמיעה.

5. בדיון בפנינו טענה ב"כ המשיב כי המסמך שב"כ המערער מבקש להציג אינו בגדר ראיה חדשה וכי היה בתיקו של העותר. כמו כן טענה כי אין מחלוקת שהמערער היה חשוף לרעש.

בסיום הדין המלצנו למשיב לבטל את פס"ד קמא ולהחזיר את התיק למשיב על מנת שיבחן את עניינו של העותר נוכח המסמך מיום 6.10.13. לאחר הדיון הגיש המשיב הודעה בה טען כי המסמך מיום 6.10.13 היה בפני המשיב והועדה קמא ולפיכך לא היה מקום להגשת הבקשה לצירוף ראיה בערעור.

מאידך, טען ב"כ המשיב כי לתיק המוצגים צירף המערער מסמך מיום 28.7.04 שכותרתו "דו"ח סיכום הערכה תפקודית ורפואית" , בו נרשם כי המערער התלונן על ירדה בשמיעה וכי לא נערכה לו בדיקת שמיעה במהלך אותה הערכה תפקודית. ב"כ המשיב טען כי מסמך זה לא היה בתיקו הרפואי של המערער וגם המערער עצמו הודה כי אותר לאחר פס"ד קמא, ולפיכך הוא מהוה "ראיה חדשה" ופתוחה בפני המערער הדרך להגיש בקשה לעיון מחדש בתביעתו, לפי סעיף 35 א' לחוק הנכים.

לאור טענה חדשה זו של המשיב קיימנו דיון נוסף בו הבהרנו כי ככל שנמצא שמדובר בראיה חדשה שעלולה להשפיע על קביעות המשיב, יבוטל פס"ד קמא והתיק יוחזר למשיב.

6. בדיון אישרה ב"כ המשיב כי המסמך נשוא הבקשה לא נמצא בתיקו הרפואי של המערער, אשר אותר על ידי המשיב וכי הוא גם לא היה בפני המשיב או בפניה ועדה קמא וטענה כי ככל שהמשיב מבקש לבחון מחדש את עניינו נכוח הראיה החדשה – עליו להגיש למשיב בקשה חדשה לפי סעיף 35 לחוק.

ב"כ המערער חזר על הטענה כי נעשתה סלקציה בתיקו של המערער וכי מדובר במסמך שיכול לשנות את תוצאת פס"ד קמא מקצה לקצה.

דיון:

7. שני הצדדים מסכימים כי המסמך מיום 28.7.04 לא עמד בפני המשיב , לא עמד בפני כל המומחים שבדקו את המשיב ואף לא עמד בפני הועדה קמא.

מאחר והמומחה מטעם המשיב, ד"ר בן טובים, קבע בין יתר הנימוקים לדחיית תביעת המערער כי "אין כל דיווח ו/או רישום רפואי במהלך כל שנות השירות בגין טינטון (ו/או לקות שמיעתית)" ומאחר ובבסיס דחיית קביעתו של ד"ר גורי עמדה קביעת הועדה קמא כי המערער התלונן על ירידה בשמיעה רק "בתקופה האחרונה - אין ספק כי מדובר במסמך מהותי , אשר ככל שלא עמד בפני הועדה קמא, ראוי להגישו כראיה חדשה בערעור (וראה : תקנה סעיף 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; וכן :ע"א 3757/13 זאב בורנשטיין נ' עירית חיפה, ניתן ביום 21.7.2016).

יחד עם זאת איננו מקבלים את עמדת המשיב לפיה יש להשאיר על כנו את פס"ד קמא ,וכי המערער יפנה למשיב בהתאם לסעיף 35א' לחוק הנכים. אמנם גם בסעיף 35א' לחוק הנכים מדובר בראיה שלא היתה בפני המשיב במועד מתן ההחלטה הראשונה, ואולם בענייננו עסקינן ב"ראיה חדשה" בערעור – וההבדל בין השניים משמעותי בכל הקשור למועד ההכרה בזכות ומועד תשלום התגמולים, ככל שתביעתו של המערער תתקבל מלכתחילה.

ודוק: אין המדובר במסמך "מטעם" המערער , כמו חוות דעת רפואית חדשה שנערכה לאחר מועד בדיקת המערער על ידי ד"ר בן טובים, אלא מדובר במסמך שנערך על ידי "משטרת ישראל" ,שהיה אמור להיות בתיקו הרפואי של המערער , ואשר "המעביד" של המערער – "משטרת ישראל" – היה אמור להמציא למשיב, כחלק מתיקו הרפואי המלא של המערער. ככל שהמסמך לא הומצא , יש להתייחס אליו כאל ,ראיה חדשה" בערעור, ובשים לב לטיבו ולאמור לעיל, בהעדר המסמך מהתיק הרפואי– יש מקום להחזיר את עניינו של המערער למשיב , על מנת שידרש לתביעתו של המערער מלכתחילה, תוך עיון בתיקו הרפואי המלא של המערער (אשר לטענת ב"כ המשיב הוא אבד אך נמצא בהמשך). כמובן שכפועל יוצא יש לבטל את פסק דינה של הועדה קמא.

8. באשר לראיה הנוספת שביקש המערער להגיש – ממילא נוכח החזרת עניינו של המערער למשיב, הוא יבחן גם מסמך זה, בין אם היה בפניו מלכתחילה ובין אם לא ואיננו נדרשים להכריע במחלוקת בין הצדדים בעניין זה.

יחד עם זאת נציין, כי לכאורה, מעיון בחוות דעתו של ד"ר ראובן בן טובים מיום 20.5.12, עליה הסתמך המשיב בדחותו את תביעת המערער, אכן עולה ספק האם המסמך הנ"ל עמד לעיונו מאחר ונאמר בו כי "כנזכר, הנ"ל משרת כ- 16 שנים בסה"כ, ואופי תפקידו אינו בעבודה בחשיפה לרעש מזיק PER SE אלא לחשיפה אקראית/ואינטרמיטנטית אם בכלל" – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם האמור במסמך מיום 6.10.13.

9. לפיכך אנו מבטלים את פסק דינה של הועדה קמא, ומכח סמכותנו לפי תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי , אנו מחזירים את התיק למשיב על מנת שיבחן מחדש את תביעתו של המערער.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, י' שבט תשע"ז, 06 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.