אחריות עירייה לנזקים שנגרמו לרכבים עקב הצפה בתקופה גשומה, זו הסוגיה שעליי לדון בה.

רקע

1. לפניי שלוש תביעות שיבוב מאוחדות, בגין פיצויים ששולמו על ידי התובעת כלל חברה לביטוח בע"מ לשלושה מבוטחים שרכביהם בוטחו על ידה בפוליסת ביטוח מקיף, בשל נזקי הצפה שנגרמו לרכבים המבוטחים ביום 31.1.13 בתחומי רחובות הנתבעת, עיריית נתניה.

2. להלן פרטי התביעות: תא"מ 57662-05-16 הינה תביעה בסך של 20,030 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב מסוג יונדאי, הנושא מספר רישוי 41-458-60 שחנה ברחוב לוי אשכול 31 בבעלות גב' ג'אנה דוידוב (להלן: "תביעת היונדאי").

תא"מ 58715-0516 הינה תביעה בסך של 3,352 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב מסוג סוזוקי, הנושא מספר רישוי 92-046-12 שנכנס לשלולית מים שהייתה ברחוב המחשב/ צורן באזור התעשייה החדש בנתניה ובו נהגה גב' אניקה סואץ (להלן: "תביעת הסוזוקי").

ו-תא"מ 59628-05-16 הינה תביעה בסך של 39,970 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב מסוג קאיה, הנושא מספר רישוי 50-777-79 שנכנס לשלולית מים שהייתה ברחוב לוי אשכול ובו נהגה גב' ענבל גלבוע (להלן: "תביעת הקאיה").

3. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהרכבים הוצפו במועד האירוע, וכך גם הנזק אינו שנוי במחלוקת. כל שצריך לבחון בגדרי פסק דין זה הוא האם הנתבעת, עיריית נתניה, אחראית לנזקים שנגרמו לרכבים עקב ההצפה, וברי שבכלל זה יש לבחון האם כל צד עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו.

4. מבחינה ראייתית התובעת תמכה תביעתה בדיווח למבטחות באשר לתאונה, חוות דעת שמאי באשר לנזק שנגרם לכל אחד מבין הרכבים, פוליסות הביטוח, תמונות נזק ותמונות ממקום התאונה (ת/2). בשלב מאוחר להגשת כתבי הטענות הגישה התובעת חוות דעת מטאורולוגיות שהוגשו מטעם הנתבעת בתיקים אחרים בשלושה תאריכים שונים (חודש ינואר 2013, אמצע חודש נובמבר 2014, ותחילת חודש ינואר 2015) בהם התרחשו הצפות בתחומי הנתבעת (הודעה מיום 17.7.17).

5. הנתבעת נסמכה בהגנתה על הראיות הבאות: חוות דעת מטאורולוגית שערך ד"ר נח וולפסון (נספח א' לכתב ההגנה) , יומני עבודה של חברת משה בוצ'ן (ביוב עבודות אחזקה) בע"מ, שהינה החברה הקבלנית שביצעה את עבודות ההכנה לחורף והתחזוקה השוטפת בתחומי הנתבעת (נספחים ב' ו- ג' לכתב ההגנה), וכן על פסק דין שניתן במסגרת תא"מ (שלום- נתניה) שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית נתניה מיום 25.10.15 בו נדונה אחריותה של הנתבעת לאירוע הצפה של רכב במועד התביעה דנן ונדחתה כנגדה התביעה (נספח ד' לכתב ההגנה).

6. מטעם התובעת העידו שלוש הנהגות ברכבים שניזוקו, כמפורט לעיל, ומטעם הנתבעת העיד מר מיכאל טומרינסון מהנדס מחלקת תשתיות בנתבעת (להלן: "המהנדס"). להשלמת התמונה יצוין שהתובעת ויתרה על זכותה לחקור את מומחה הנתבעת, המטאורולוג, מר וולפסון והנתבעת במסגרת בקשתה לזימון עדים ביקשה לזמן גם את עובד החברה הקבלנית שבסופו של יום לא הובא למסור עדות.

תמצית טענות הצדדים

7. התובעת טוענת, כי הנתבעת ו/או מי מטעמה, הפרו את חובתם לדאוג לתחזוקה תקינה של מערכת הניקוז ו/או הפרו את החובות החקוקות שבפקודת העיריות [נוסח חדש] לרבות סעיפים 235-241, אשר מעבירים לכתפי הנתבעת את נטל ההוכחה.

8. התובעת טוענת, כי אינה יודעת וכי אין באפשרותה לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע ההצפה, הואיל והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת ו/או למי מטעמה הייתה שליטה מלאה עליו ועצם המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת ו/או מי מטעמה לא נקטו זהירות, יש להחיל על נסיבות המקרה את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על הנתבעת נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי מקרה זה עובר לתאונה התרשלות שתחויב בגינה.

9. עוד טוענת התובעת, כי אירוע ההצפה ארע עקב רשלנות מלאה ו/או מכרעת ובלעדית של הנתבעת ו/או מי מטעמה, מתבטאים בין היתר במעשים ו/או במחדלים למנוע את אירוע ההצפה, לתחזק כראוי את מערכת הניקוז, להיערך לחורף, להשאיר את פתחי הניקוז פתוחים ונקיים, לוודא העדר סכנת הצפה, לדאוג למספיק קולטנים ולתקינותם, למנוע גישה למקום, להזהיר את משתמשי הדרך ולהנהיג שיטת עבודה ראויה למניעת הצפות.

10. לחילופין טוענת התובעת, כי מדובר באירוע הצפה שארע כתוצאה מדבר שנמלט (מים) העלול לגרום לנזק בהימלטו, ולכן על הנתבעת להוכיח, כי לא רשלנותה וחוסר זהירותה גרמו לנזק.

11. בסיכומיה טענה התובעת בעיקר, כי מרגע שהוכיחה את עצם ההצפות נטל הבאת הראיות והשכנוע עובר לכתפי הנתבעת להוכיח שלא התרשלה ונערכה לאירועים שאירעו בתאריכים 30-31.1.13. עוד היא ציינה שהיא לא חלקה על חוות הדעת המטאורולוגית שהגישה הנתבעת, אך אין בחוות דעת זו דבר שיכול לסייע לנתבעת, שכן מחוות דעת אחרות עליהן הסתמכה הנתבעת בתביעות אחרות, ושהוגשו על ידי התובעת ומהוות ראייה , כך לטענתה, עולה, כי כמות גשם של מעל 50 מ"מ מתרחשת אחת לשלוש שנים במקום האירוע ואחת לכל עונת חורף. לכן הוכח שלא מדובר בכמות גשמים חריגה וטענות מהנדס הנתבעת לפיהן כמות המים היא שגרמה להצפה, דינן להידחות.

12. עוד טענה התובעת שהנתבעת לא תחזקה כראוי את התשתיות ברחוב לוי אשכול , לא הוצגו דוחות מוקד לגבי פניות התושבים ביחס לאירועים נשוא התביעה ולא הוצגו אסמכתאות באשר לפעולות שנעשו לפני האירוע ברחוב, והימנעות זו פועלת לחובת הנתבעת.

13. בהקשר לכך פירטה התובעת, שהקבלן המצבע את עבודות ההכנה לא התייצב לעדות, ואין די בעדות המהנדס ביחס לכך. דוחות הקבלן שהוגשו בהסכמה הם בעלי משקל אפסי בהעדר עדות עורכם מה גם שהתברר שהם נכתבו בדיעבד. גם באשר לרחוב צורן /המחשב הוכח, כי מדובר ברחוב בעייתי בו כל שנה יש הצפות במקום. הנתבעת כשלה בנטל ההוכחה המוטל עליה גם בכך שלא הגישה חוות דעת המתייחסת ליכולת הספיגה והקליטה של מערכת הניקוז.

14. בסיכומי התשובה הפנתה התובעת לפסק דין בגין אירוע מחודש אוקטובר 2015 שניתן במסגרת תא"מ (שלום ת"א) 3435-08-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עריית נתניה על ידי כב' השופט הבכיר אלי ספיר, שבו ירדו יותר גשמים מהאירוע דנן ונקבע שלא מדובר בכוח עליון או בכמות חריגה, והתביעה כנגד העירייה התקבלה במלואה. בנוסף טענה התובעת שהגנת הנתבעת שהתבססה על כך שירדו גשמים בפרק זמן קצר הינה טענה עובדתית שלא נכתבה בחוות דעת המטאורולוג שהוגשה. עוד נטען שהנתבעת לא העלתה כל טענה של אשם תורם ולכן אין לדון בכך , בעוד שהסתכנות מרצון שהיא טענה בה אחזה הנתבעת, זו טענה שיש לקבל רק במקרים נדירים ולא חלה על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי מילוי חובה שהייתה מוטלת עליה מכוח חיקוק ולכן הנתבעת מנועה מלטעון זאת.

15. מנגד טוענת הנתבעת, כי בתאריכים 30-31 לינואר 2013 אירעה בעיר נתניה סופת גשמים עזה וירדו גשמים בכמויות של 50 מ"מ ו- 30 מ"מ ברצף ובעוצמה. סופת גשמים זו נשאה עמה עלים שנשרו מהעצים ופסולת שעפה מחצרות הבתים שזרמו עם מי הגשם וגרמו לסתימות נקודתיות במערכת הניקוז העירונית.

16. הנתבעת מדגישה שפעלה כפי שרשות עירונית סבירה אמורה לפעול וטיפלה באופן שוטף בתחזוקת מערכת הניקוז והכנתה לחורף, לרבות ניקוי הקולטנים ותעלות הניקוז. כמו כן במהלך הגשמים עצמם העירייה הפעילה צוותים לניקוי הקולטנים מהפסולת שנסחפה, וגרמה לסתימתם. הנתבעת הפנתה לפסק דין שניתן במסגרת תא"מ (שלום נתניה) 39365-06-14 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עירית נתניה , ניתן ביום 25.10.14 (להלן: "עניין שומרה") בו נדחתה הטענה בדבר אחריות הנתבעת לנזקי הצפה דומים, ועל בסיס זה טענה הנתבעת, כי הקביעות הפוזיטיביות שעניין שומרה עולות לכדי קיומו של מעשה בית דין.

17. לחילופין טענה הנתבעת ל"הסתכנות מרצון" בעניינן של הנהגות בתביעת הסוזוקי ותביעת הקאיה, בכך שנכנסו במכוון לתוך שלוליות מים.

18. בסיכומיה טענה הנתבעת בין היתר, כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את תביעתה ועצם העובדה שהיא הוכיחה את עצם ההצפות , אינו הופך את הנטל שכן איננו מצויים במשטר של אחריות מוחלטת, אלא במשטר אל אחריות רגילה במסגרת תביעה נזיקית. התובעת בחרה שלא להגיש חוות דעת מטעמה המצביעה על ליקוי נטען במערכת הניקוז ולא הגישה חוות דעת לעניין ספיקת הגשמים וחלף זו הסתפקה בטיעון שמערכת הניקוז אינה תקינה והעידה את נהגות הרכבים שניזוקו.

19. לטענת הנתבעת עומדת לזכותה חזקת תקינות המעשה המנהלי, ובזיקה לכך מערכת הניקוז תקינה ומתפקדת כראוי ללא כל תקלות במשך הרוב המוחלט של ימי הגשם, ורק בשל תנאים שאינם בשליטתה כגון גשם חזק, היורד בפרקי זמן קצרים מלווה ברוח הנושאת סחופת ופסולת הגורמים לסתימות נקודתיות של הקולטנים- אירע הנזק. על התובעת מוטל הנטל להוכיח כי העירייה התרשלה ולכן דין תביעתה להידחות. גם אם הנטל היה מוטל על הנתבעת הרי שהיא הוכיחה שפעלה כפי שרשות עירונית צריכה לפעול ועשתה כל אשר היה בידה לעשות על מנת למנוע ולמזער את הנזקים שנגרמו בעטיה של הסערה.

20. הנתבעת מפנה לחוות הדעת המטאורולוגית ולריכוז הגשמים הגבוה שירד כפי שעלה גם מעדות המהנדס ועדויות עדות התבעת בדבר מזג האוויר הסוער. לטענתה חוות דעתו של המטאורולוג לא נסתרה ולא ניתן להפריך את האמור בה על ידי הצלבת נתונים עם חוות דעת אחרות שהגישה התובעת, וללא חקירת המומחה. בהקשר זה מדגישה הנתבעת, כי כמויות הגשמים לבדם אינם סיבה להצפה, שכן מערכת הניקוז העירונית יכולה להתמודד עם כמויות גשמית גדולות שירדו ביום האירוע אך במקרה דנן הסחופת והפסולת היא שגרמה לסתימות ברשתות הניקוז.

21. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת שמיומני העבודה המהווים רשומה מוסדית עולה, כי הנתבעת פעלה כפי שרשות עירונית אמורה לפעול וטיפלה באופן שוטף בתחזוקת מערכת הניקוז והכינה אותה לקראת החורף לרבות ניקוי הקולטנים ותעלות הניקוז. גם בעת האירוע הפעילה הנתבעת צוותי קבלן לנקודות בהן אירעה סתימה במערכת הניקוז. העובדה שאין רישום מדוקדק של כל פעולה של עובדיה וקבלניה של הנתבעת אין בה כדי להטיל על הנתבעת אחריות לנזקי ההצפות. כך גם העובדה שהקבלן לא בא להעיד אין בה כדי להעלות או להוריד שכן פעולותיו של הקבלן אינן נעשות על דעת עצמו אלא על דעתו של המהנדס, שהעיד ומכיר את מערכת הניקוז העירונית. סופת הגשם במועד הנדון הייתה בעוצמה העולה על ההסתברות התכנונית, ואף רשות עירונית חדישה ככל שתהיה אינה יכולה למנוע סתימות נקודתיות של קולטנים בשל פסולת הזורמת אליהם עם המים.

דיון והכרעה

22. החובות המרכזיות המוטלות על עיריות, בקשר לתחזוקת רחובותיה, מפורטות בסעיף 235 לפקודת העיריות {נוסח חדש} בזו הלשון:

"235. בעניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

(1) ...

(2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;".

מנוסח החוק ברי, כי מדובר על סמכות שבחובה והפסיקה הכירה בחובת הזהירות המושגית והקונקרטית שבין הרשות המקומית לבין הציבור אשר ניזוק כתוצאה מנזקי הצפה. ראה את שקבעה כב' השופטת א' חיות בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ , בעמ' 42 (ניתן ביום 25.5.06):

"הסמכות הסטטוטורית ועל אחת כמה וכמה החובה הסטטוטורית, מהוות, כאמור, אינדיקציה משמעותית לעניין סטנדרט ההתנהלות של רשות סבירה וממילא יש בהן כדי להקרין על גיבוש חובת הזהירות מתוך הנחת מוצא כי בעל הסמכות יכול וצריך לצפות כי התרשלות מצדו בקיום חובותיו הסטטוטוריות תגרום נזק. משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום. אין לקבל בהקשר זה את טענת העיריות כי מדובר בחובה סטטוטורית שאינה מפורטת ועל כן לא ניתן לגזור ממנה חובת זהירות לצורך עוולת הרשלנות. ככל שמדובר בחובה לדאוג לענייני הניקוז ברחובות העיר, החובה שהוטלה על העיריות בסעיף 235(2) לפקודת העיריות ברורה ואין לצפות לכך שבחיקוק יפורטו כל פרטי התשתיות ההנדסיות הנדרשות. חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה".

23. חובת הזהירות של העירייה למנוע אירוע של הצפה אינה בגדר אחריות מוחלטת בה נדרשת נקיטת אמצעים אופטימאליים, אלא היא מתמצה בדרישה לנקיטת אמצעים סבירים למניעת הצפה של רחובות העיר. כב' הנשיא א' ברק עמד על כך בע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 509 וכך קבע:

"מקובל על הכול כי הסבירות אינה דורשת נקיטת כל האמצעים האפשריים כדי להסיר את הסיכון. הסבירות דורשת נקיטת אמצעי זהירות סבירים להסרת הסיכון (הצפוי או שהיה צריך לצפותו). השאלה אינה מה הם האמצעים שמבחינה פיזית מונעים נזק. השאלה הינה מה הם האמצעים שיש לדרוש כי יינקטו לשם מניעת הנזק".

24. עיקרון הסבירות, העומד ביסוד הרשלנות ולאורו יש לבחון באילו אמצעים על העירייה היה לנקוט על מנת למנוע הצפה , כאמור, אינו נבחן באספקלריה של אחריות מוחלטת שכן דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. המבחן אינו מבחן תוצאתי, קרי אירוע ההצפה, אלא מבחן המאמץ- ההשתדלות, שכן החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ (ראו ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 790). במסגרת מבחן זה יש לבחון האם העירייה , בהתבסס על המשאבים העומדים לרשותה השתדלה באופן סביר למלא אחר חובתה לניקוז רחובות העיר.

25. אולם בכך אין סגי. ההשתדלות לקיים את חובתה הסטטוטורית של העירייה נבחנת על רקע היותה גוף שלטוני שלגביו יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים, כגון השפעת קיומה של החובה הסטטוטורית על פעילותו ועל מצבו הפיננסי של הגוף השלטוני, קרי המשאבים העומדים לרשותו. לפיכך עצם קיומה של החובה הסטטוטורית אינה בבחינת גזירה שווה לחובת הזהירות כפי שקבע כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 765:

"אין שוויון מתמטי בין סמכות סטטוטורית לבין חובת זהירות ברשלנות, אך קיומה של הסמכות הוא שיקול רב ערך בגיבושה של המדיניות המשפטית העומדת ביסוד חובת הזהירות".

ובהמשך עמד על מערך השיקולים וכך אמר (בעמ' 765):

"אכן, גיבושה של חובת הזהירות נעשה על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. התפקיד והסמכות השלטוניים, הנובעים מההסמכה הסטטוטורית, הם אחד השיקולים שיש לקחתם בחשבון, אך קיימים גם שיקולים נוספים, כגון השפעת קיומה של החובה על פעילותו של הגוף השלטוני ועל מצבו הכספי. "שיקולים אלה ואחרים מתאזנים בכור הכרתו השיפוטית של בית המשפט, תוך שהוא שוקלם במאזני צדק, ועל-פיהם הוא

קובע את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית, אשר מהווה את השיקול במקבילית הכוחות".

26. ניכר אפוא, כי אין בהכרח הלימה בין הסמכות הסטטוטורית הקונקרטית ובין חובת הזהירות, שאותה יש לגבש באופן רחב על רקע שיקולי מדיניות המתחרים ביניהם. לפיכך יתכנו מקרים בהם חובת הזהירות תגבה מחיר יקר ותשפיע באופן מהותי על פעילותו וקיומו של הגוף השלטוני, ואז למשל שיקולים תקציביים, יגברו על פני שיקולים אחרים, באשר להיקף החובה הסטטוטורית, לצורך גיבושה של חובת הזהירות וקביעת האמצעים הסבירים שעל הגוף השלטוני לנקוט במסגרת עוולת הרשלנות. באותה מידה ככל שהסמכויות והחובות יחד עם הכלים העומדים לרשותו של הגוף השלטוני רחבים יותר, כך גם סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממנו גדול יותר.

27. כללים אלה משקפים את התפישה העקרונית השוויונית לפיה דין המדינה כדין כל גוף מאוגד לעניין אחריות בנזיקין, וכן את ההלכות שנפסקו עם השנים בכל הנוגע לאחריות המדינה ורשויות השלטון המקומי. בהקשר זה אני מוצאת לנכון לדחות את טענת הנתבעת לפיה לטובת הנתבעת קיימת חזקת תקינות המעשה המנהלי שכן חזקה זו רלבנטית בבחינה משפטית של מעשיה המנהליים של הרשות, ולא שעה שעל כף המאזניים נבחנת עוולת הרשלנות שבחינתה נעשית באופן שיוויוני לגבי רשות, ולאור העובדה שהתפישה האנגלית - "The King Can Do No Wrong" , עברה מן העולם.

28. כעת, משהמתווה הנורמטיבי הובהר דיו, יש לבחון האם הנתבעת נקטה באמצעים שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין לצורך מניעת ההצפה. לשם כך יש לבחון את התשתית הראייתית ובמסגרתה את הנתונים המטאורולוגים בדבר כמות הממטרים שירדו, וכפועל יוצא מכך מהם האמצעים שננקטו למניעת ההצפות, ואת סבירותם בנסיבות העניין.

29. נקודת המוצא לבחינה הינה חוות הדעת המטאורולוגית שהוגשה על ידי הנתבעת (נספח א לכתב ההגנה). חוות הדעת מרכזת את כמות המשקעים היומית אשר ירדה בתחומי הנתבעת בתאריכים 30.1.13- 2.2.13. מחוות הדעת עולה, כי ביום 30.1.13 ירדה כמות משקעים שנעה בין 45-50 מ"מ והמדדים נבדקים משעה 08:00 עד 8:00 למחרת. מדובר בכמות הגבוהה ביותר במסגרת ארבעת המועדים שנבחנו. מעבר לכך אין כל אמירה בחוות הדעת התומכת בטענת הנתבעת לפיה דובר בגשם לפרקים, בזמן קצר ובעוצמה גבוהה. אמנם מעדויות עדות התובעת עולה, כי דובר ביום גשום וסוער אך עדויות אלה בליווי חוות הדעת לא מניחות תשתית לטענת הנתבעת לכך שמדובר בתופעה חריגה המצריכה התייחסות מיוחדת ובעוצמה העולה על ההסתברות התכנונית, כטענת הנתבעת. התובעת מצידה לא ביקשה לחוקר את המומחה ובנסיבות העניין חוות הדעת מתקבלת כפי שהיא ואין מקום לפרשנות ולהוספת פרטים שלא מצאו בה ביטוי. אתייחס בתמצית לשלוש חוות דעת מטאורולוגיות אחרות שהגישה התובעת, חוות דעת שלמעשה הוגשו על ידי הנתבעת בתיקים אחרים, ביחס למועדים שונים, ובהם תחילת חודש ינואר 2013. בחוות דעת אלה ניכר כי ירדו בתחילת חודש ינואר 2013 כמויות משקעים גבוהות מאלה שבמקרה דנן וכמויות זהות בחודש נובמבר 2014 וינואר 2015. ברי כי אין עסקינן בראייה של ממש שכן אלה רלבנטיות לתיקים אחרים מה גם שהמומחה שכתב אותן לא נחקר. עם זאת נתונים אלה עומדים ברקע הדברים ומחזקים את התרשמותי לפיה אין המדובר בכמות משקעים חריגה שהנתבעת לא יכלה להיערך לה.

30. מטעם התובעת העידה גב' ג'אנה דוידוב שנהגה ברכב היונדאי. היא סיפרה, שרכבה חנה בסמוך לביתה שברחוב לוי אשכול בנתניה וכשניגשה לרכבה בבוקרו של יום האירוע היא מצאה כי הוא הוצף. לדבריה היא גרה באותה כתובת החל משנת 2008 ותיארה זאת בכך ש"כל חורף זה ככה" ושבאותו בוקר היה יום סוער של חורף (עמ' 3 סיפא לפרוט') ולכן היא למודת ניסיון ולפיכך כאשר בהתאם לתחזית צפוי לרדת גשם בלילה היא דואגת לחנות את רכבה רחוק ככל הניתן, וכך גם שכניה משום שזו תופעה החוזרת על עצמה ( עמ' 4 לפרוט'). התרשמתי לחיוב מעדותה זו שנראה כי היא השלימה במובן מסוים עם הצפה חוזרת ונשנית של האזור הסמוך לביתה בימי החורף, ואף סיגלה לעצמה מנהגים התואמים לכך.

31. גב' ענבל גלבוע שנהגה ברכב הקאיה העידה שנסעה לעבודתה בנתניה והיה יום גשום. בעת שהיא נסעה אחרי רכבים אחרים רכבה "גמגם נעצר ונתקע" (עמ' 5 לפרוט'). לדבריה הכביש היה רטוב אך היא לא ראתה משהו חריג מראש ורכבה נעצר . היא שללה את טענת הנתבעת לפיה היא נכנסה ביודעין לתוך שלולית והציגה תמונות ממקום האירוע בהן רואים שבמקום היו שני טרקטורים שהובאו מטעם העירייה כדי לפתוח את פתחי הניקוז שנסתמו. בחקירתה הנגדית היא הבהירה שהיו לפניה כלי רכב שעברו אך רכבה "נתקע". התרשמתי גי גב' גלבעו העיד על העובדות כהוויתן אך יש משמעות לאופן בו נהגה ואתייחס לכך בהמשך.

32. גב' אניקה סואץ שעובדת אצל הנתבעת באגף המחשוב ואחראית בין היתר על מחשוב המוקד העירוני ונהגה ברכב הסוזוקי, העידה, שביום האירוע היא נסעה לעבודתה ומיד אחרי פנייה לרחוב הצורן בו נמצא האגף העירוני בו היא עובדת, הייתה השלולית בה רכבה שקע. לדבריה היא לא יכלה להבחין בשלולית קודם לכן, שכן זה אירע לאחר הפנייה לרחוב בו הייתה השלולית והראות לא הייתה טובה בשל הגשם הרב שירד. הרכבים שנסעו לפניה ואחריה גם כן נתקעו באותה שלולית. היא סיפרה שרחוב הצורן שהוצף "תמיד מוצף כל שנה מחדש יש לפחות יום אחד שהאזור הזה מוצף וביום שכזה יש הרבה קריאות מצד אזרחים לגבי פגעי מזג האוויר" והוסיפה "גם אז זה היה אחד הימים האלה" (עמ' 8 לפרוט'). בנוסף היא אמרה שעבורה זה מקרה ראשון שרכבה נעצר בשלולית אך באופן כללי" זה תמיד קורה בנתניה יש כמה מוקדי הצפות שלא מטפלים בהם" (עמ' 8 סיפא לפרוט'). עוד סיפרה שהיא המתינה ברכבה שעתיים לחילוץ והיו אנשים ככל הנראה מטעם העיריה שפעלו ליד פתחי הניקוז, אך בכל מקרה זה לא היה אמור לקרות. באופן בוטח היא הסבירה שהעובדה שהיא עובדת עירייה לא מונעת ממנה לתבוע אותה בנזיקין. עדותה של גב' סואץ הותירה עליי רושם חיובי ואמין שכן היא העיד ללא כחל ושרק על ההתרחשות כולל הבעת ביקורת על הישנות המקרים כל זאת בשעה שהיא ניצבת על דוכן העדים ומעידה למעשה כנגד הגוף שמאפשר לה את מטה לחמה.

33. מהנדס מחלקת הניקוז אצל הנתבעת העיד שיום האירוע היה יום מאוד גשום וכהכנה לחורף העירייה מצבעת מידי שנה ניקוי של מערכת הניקוז בחודש ספטמבר. לאחר שהקבלן המבצע מסיים לעשות כן נערכת ביקורת על עבודתו. כל התיעוד קיים לדבריו ביומני העבודה. באשר לאותו מועד בו אירעו מקרי ההצפה הוא תיאר זאת כך: "הגשמים היו בפרקים כאילו קצרים, והגשם היה מאוד חזק. לא אוכל לומר שאני זוכר את המקרים האלה , אני בד"כ נמצא בתוך המשרד . אנחנו מקבלים את ההודעות ושולחים לשם את הקבלן ומחליטים מה רוצים לעשות" (עמ' 10 לפרוט' ש' 16-14). עוד הוא פירט שלאחר מקרה שהיה בראשית חודש ינואר מושא תביעה זו, הוחלט לשלוח עובדים ולמקם טרקטורים במקומות מועדים, וכך גם באזור התעשייה בו נמצא רחוב צורן / המחשב, והסביר שהקבלן ועובדיו מגיעים למקומות בהם רשתות הניקוז סתומות.

34. באשר לרחוב לוי אשכול בסמוך לבניין 31 , מקום חניית רכב היונדאי, הוא הסביר שמדובר במקום נמוך ויש שיפועים משני הצדדים ופירט "זה רחוב שיודעים שבו קורים הדברים האלה. בגלל זה בגלל הגשמים יש מקמות שהקבלן מסתובב ובודק האם הכל נקי, למרות שאי אפשר לשמור את זה" (עמ' 10 סיפא). לשאלת בית המשפט מדוע הבקרה נעשית לעיתים כה רחוקות אם ידוע שמדובר באזור בעייתי הוא השיב: " זה תמיד ככה נהוג שפעם בשנה הקבלן עושה ניקיון פעם בשנה בכל העיר. לפני שאנו מקבלים הודעה שיש יום גשום הקבלן מסתובב בכל המקומות שאנו מכירים אותם ומנקה אותם, זה קבלן שלנו ויש גם קבלן נקיון שמנקה את הרחובות" (עמ' 11 לפרוט' ש' 5-3).

35. הוא פירט שהחל מתקופה שהעירייה ממוקמת ברחוב צורן, רק בשנת 2013 היו פעמיים גשומות מאוד ש" הייתה בעיה". בחקירתו הנגדית הוא עומת עם כך שגם בשנת 2009 הייתה הצפה הוא השיב שיתכן אך מדובר במקרים בודדים ולא זכר אם הוגשו בשל כך תביעות לבית משפט, אך טרח לשוב ולציין, כי מדובר במקרים בודדים. ההצפה נגרמה לדבריו בשל כמויות הגשם שירדו ובאשר לקולטנים שנסתמו הוא אמר שאי אפשר לשמור אותם נקיים לאורך כל שעות היממה מאחר שאם יש רוח הם נסתמים. את הדוחות שהוגשו בדבר הפעילות שנעשתה במקום (נספח ג' לכתב ההגנה) כתב הקבלן.

36. המהנדס אישר כי שבועיים ומחצה לפני המאורעות דנן הוצף אותו מקום ברחוב צורן והעירייה ניקתה את הקולטנים עד כמה שניתן, שכן לדבריו יותר מכך אי אפשר לעשות דבר. הוא שב וציין כי אחת לשנה נערך ניקיון של כל מערכת הניקוז העירונית ובאשר ליתר הזמנים סיכם זאת בכך:

" בזמן הזה בין הגשמים מה שאפשר לעשות לבוא ולנקות ולראות שהכל נקי חוץ מזה אי אפשר לעשות שום דבר" (עמ' 12 לפרוט' ש' 18-17). הוא הסביר שהוא שוהה במשרד ורק לגבי המקום שקרוב למשרדו, הוא בודק אם הקולטנים ריקים שכן ניתן לראות זאת מאחר ומדובר בפתח ניקוז שאינו עמוק יותר מ- 80 ס"מ "אם סתום רואים את זה". אך אין בידיו תיעוד ביחס לפעמים שבדק. בניסיון להסיט את האחריות מהנתבעת הוא הגדיל ואמר שקולטני המים יכולים להיסתם בתוך דקה כך שבדיקות חוזרות לא יסייעו.

37. כאשר המהנדס נשאל האם רחוב לוי אשכול נחשב בעייתי הוא השיב כך: " זה מקום שזה קורה, לא אומר שזה רחוב בעייתי אך היו שם מקרים" (עמ' 13 לפרוט' ש' 4), אבל אין לנתבעת תיעוד לגבי מספר המקרים שההצפות אירעו ברחוב זה. כאשר עומת עם כך שיש תלונות מטעם התושבים הוא שלל זאת ואמר שהעירייה משתדלת ככל שניתן לשנות על ידי הוספת רשתות במקום זה, כולל עבודות פיתוח של הגדלת היקף הניקוז אך לא היה לו תיעוד להציג ביחס לכך, שכן לדבריו הוא לא נתבקש להביא. לשיטתו ההצפות נגרמו גם בשל הקולטנים שנסתמו וגם בשל כמות הגשם שירדה והוסיף שהקבלן נמצא כל הזמן בשטח אך לא קיים תיעוד באשר לכך.

38. מעדותו, עלה שהקבלן שנמצא בפועל בשטח גם בקיא במספר הקולטנים שיש ברחוב לוי אשכול המוצאים ביטוי בדוחות שהקבלן ממלא (נספח ב לכתב ההגנה), בעוד שהמהנדס נסמך על נתונים אלה ומאשר את עבודת הקבלן. כך שאם יש אי דיוקים מינוריים באשר לכמות הקולטנים מבחינתו זה זניח. האינדיקציה בדבר כמות האנשים שהיו בכוננות במועד האירוע מטעם הקבלן מצויה לדבריו ביומני העבודה של הקבלן (נספח ג' לכתב ההגנה) אותם הוא ממלא לדברי העד, אחרי שביצע את העבודה, בהתאם לקריאות ולאירועים בזמן הגשם. ב עוד הוא הוסיף שבהתאם לחוזה עם הנתבעת, מתחייב הקבלן להיות בכוננות מתמדת להוצאת אנשים לשטח.

39. לדבריו רק בשנתיים האחרונות החלה הנתבעת להתבסס על דיווח מהמכון המטאורולוגי באשר לתחזית מזג האוויר בעוד שבשנת 2013, קרי במועד האירוע ההערכות למזג אויר הייתה על בסיס הנחיות מנכ"ל העירייה ובהתאם לכך היה נשלח הקבלן לביצוע העבודות.

40. מצאתי לנכון להביא בפירוט רב מעדותו של המהנדס, כי למעשה זהו העד היחיד עליו מבססת הנתבעת את הגנתה (כמובן ולרבות הראיות הכתובות שהוגשו). מעדותו של עד זה שיש להזכיר שהינו מהנדס הנתבעת לא התרשמתי לחיוב. לאורך כל העדות ניכרה היטב הלויאליות של העד לנתבעת שהיא מעסיקתו, ויש להדגיש שפרט זה לא היה כל כך בולט לעין במידה וניתן היה לקבל מהעד אינפורמציה מפורטת על האמצעים בהם נקטה הנתבעת כדי להימנע מהצפה. חלף זאת המהנדס העיד באופן מוטה למדי ככל יכולתו כדי למלט את הנתבעת מאחריות כלשהי להצפה. הוא אף נקט בלשון "השתדלות" שזוהי הפריזמה המשפטית, כפי שצוין לעיל, דרכה יש לבחון את מעשי הנתבעת אך למעט שימוש במושג זה, תוכן עדותו הבליט והדגיש דווקא את חוסר המעש בו נקטה העירייה. דבריו התגלו כמוטים עד כדי כך שהוא מיעט בדיווח על תדירות מקרי הצפה, וכל זאת על רקע עדותו בתא"מ 20973-02-10 (הנזכר בסעיף ח1 לכתבי הגנת הנתבעת), שהתנהל ביחס למקרה הצפה שאירע בשנת 2009 ברחוב צורן, ונאות להודות שזה אירע, רק כאשר עומת עם כך על ידי ב"כ התובעת שהיה קשור בתביעה שנוהלה ביחס למקרה זה.

41. בנקודה זו אני מוצאת לנכון להעיר, כי העד גם בחר לסווג את עבודתו כעבודה משרדית כדי שלא לשוות נופך מחייב לדבריו, ולהפנות את האחריות לעבודת השטח, לקבלן הנתבעת. אולם בשונה העיד ביחס למקרה ברחוב צורן שבו נמצא משרדו ובו אירע אירוע הסוזוקי. בהקשר לכך הוא העיד שהוא נמצא בשטח בשל הקרבה ובדק את הקולטנים אך אין בידיו תיעוד ביחס לכך.

42. בעדותו בנוגע לרחוב לוי אשכול בלטה המגמתיות אף יותר, שכן ביחס לרחוב זה בו יש להזכיר, שאירעו שניים מבין המקרים, המהנדס הסביר את מתווה השטח הבעייתי בו קיימים שיפועים , וניכר מעדותו שהוא מודע לבעיה אך בחר לתאר זאת כמקום בו היו מספר מקרים , בניסיון בולט למעט מהבעייתיות הטבועה במקום זה.

42. המהנדס הסביר, כי מערך העירייה בשנה הרלבנטית היה שהקבלן בכוננות להגיע למקרים בזמינות של 24 שעות ביממה, אך כל המקרים הללו תועדו על ידי הקבלן רק בדיעבד , במסגרת יומני העבודה של הקבלן. תפקיד המהנדס, בין היתר הוא אישור התשלום בגין עבודות אלה ולכן הוא יודע על פעילות הקבלן. יוצא אפוא שבידי העד לא היה כל תיעוד שהוא ערך הנוגע למקרים שאירעו אלה הוא נסמך למעשה על זיכרונו את אותם מקרה, הא ותו לא. על פי התרשמותי מעדותו , לא ניתן להסתמך על דבריו מבלי שהם נתמכים באסמכתאות כלשהן. שכן כפי שכבר פורט לעיל מעבר לאי דיוקים באשר לנתונים בדבר מספר קולטנים, ואירועי הצפה שאירעו, נגלו בדבריו גם סתירות של ממש ואף אמירות עמומות ולא ברורות עד כדי כך שלעיתים נדמה היה שגם העד עצמו לא משוכנע מדבריו. כך למשל ניתן היה להתרשם מעדותו באשר להישנות המקרים ברחוב לוי אשכול והיערכות הנתבעת ביחס לכך, שכן בשולי עדותו ציין העד, כי הקולטנים הקיימים ערוכים לקלוט כמות של גשמים שיורדים בהסתברות של 1:10 שנים בעוד שמקרי ההצפה שארעו תדירים יותר בייחוד ברחוב זה.

43. אם נסכם לרגע את הדברים, הנתונים הברורים שעלו מדבריו של העד, והם לדידי לב ליבו של העניין הינם אלה: העירייה נוהגת אחת לשנה לערוך ניקוי גורף של הקולטנים בחודש ספטמבר, בעת בה אירעו המקרים היערכות הנתבעת מבחינת התחזית היתה בכפוף להנחיות מנכ"ל העירייה בשונה מהמצב העכשווי שההיערכות הינה בכפוף להנחיות מטאורולוג, דוחות הקבלן שצורפו נכתבו בדיעבד ולא כהכנה לאירועי ההצפה, בחרוב הצורן אירעו כשבועיים לפני המקרה דנן אירועי הצפה וברחוב לוי אשכול יש הישנות מקרים.

44. אמנם המהנדס הבהיר שההצפה נגרמת גם בעטיה של ירידת גשמים מרובים וגם בשל סתימת הקולטנים אך סבורני, כי בנסיבות בהן הנתבעת מודעת למקומות מועדים כולל רחוב לוי אשכול שלגביו העידה גם גב' דוידוב הדרה שם, וכאשר מדובר ברחוב בו מדי שנה מתרחשים אירועי הצפות, הערכות הנתבעת לא הייתה מספקת בנסיבות העניין. ביחס לרחוב זה היה עליה לפעול מעבר לניקוי שנתי של בורות הניקוז הנערך בחודש ספטמבר, כולל הערכות של שינוי התשתיות ברחוב שכן הישנות המקרים ותוואי הרחוב המשופע, מורה, כי קיים כשל תכנוני. באשר לרחוב צורן שלמיטב הבנתי הינו רחוב בו מספר קולטנים מועט, המהווה מקום מושבה של העירייה ושאירעה בו הצפה זמן קצר עובר למקרים דנן , מצופה היה שהעירייה תפעל כדי למנוע הישנות המקרים באופן של הצבת כוננות ופיקוח של קבלן במקום מועד. דרישת אמצעי זה אינו נראה בעיניי כדרישת אמצעי בלתי סביר ולכן היה על הנתבעת להשתדל ולמנוע את הישנות המקרה בייחוד בטווח זמן כה קצר.

45. פרט נוסף שעלה מעדותו של המהנדס ומשפיע על שיקול סבירות האמצעים בהם יכלה הנתבעת לנקוט הינו שניתן לזהות את מצב הקולטנים רק מעצם התבוננות, שכן הם אינם עמוקים כך שלא נדרשים אמצעים מיוחדים ובלתי סבירים כדי לבחון את מצבם. גם במישור זה מצופה היה שהנתבעת תפעל לבירור מצב הקולטנים בתדירות גבוהה יותר לאחר חודש ספטמבר ולאחר הסתיו שבו מטבע הדברים קיימת שלכת ומתחוללות רוחות היכולות לגרום לפסולת לסתום את פתחי הקולטנים.

46. לכל אלה מצטרפת העובדה שבעת הרלבנטית צוותי ההערכות של הקבלן היו מופעלים בכפוף להנחיות מנכ"ל הנתבעת, ורק לאחרונה מסתמכים על תחזית של מטאורולוג. גם בהקשר זה נראה כי לי כי הסתייעות באיש מקצוע לצורך חיזוי מזג אויר סוער אינה בגדר דרישה בלתי סבירה ויוצאת דופן ועובדה היא שכיום הנתבעת נעזרת בגורם מומחה זה לצורך היערכות, כך שגם ביחס לכך עסקינן באמצעי סביר שהיה ביכולתה של הנתבעת לנקוט והיא בחרה, שלא לעשות כן.

47. מסקנתי אפוא לאור עדותו של המהנדס הינה, שהנתבעת לא נקטה ולו באמצעי הפשוט וסביר שהיה ביכולתה לנקוט לצורך הימנעות מהצפה ברחוב לוי אשכול ורחוב צורן / המחשב שהינם רחובו מועדים. העובדה בה נאחזת הנתבעת לפיה לאחר ההצפה נכחו במקום עובדי העירייה וניקזו את המים אין בה כדי לשנות ממסקנתי שכן זו בגדר "חכמה שבדיעבד", וטיפול שניתן בעת קרות המקרה אבל לא מנע את מקרה ההצפה שניתן היה למנועו כאמור, באמצעים סבירים. יכול ועמדתי הייתה שונה לו היו מוצגים מטעם הנתבעת נתונים בדבר אמצעים סבירים בהם נקטה למניעת ההצפה כולל העדתו של הקבלן שביצע את עבודות ההכנה והעבודות בעת ההצפות שיכול היה להעיד ביחס לפעילות שבוצעה בשטח ולא בהכרח בדיעבד, אך אלה אינם בנמצא ולכן אמירה זה הינה בגדר השערה בלבד.

48. הנתבעת צירפה את יומני העבודה של הקבלן להכנה לחורף 2013 (נספח ב' לכתב ההגנה) בהם קיים פירוט גם ביחס למספר הקולטנים בכל רחוב והעבודות שבוצעו בחודש ספטמבר. מעיו בכך עלה כי ברחוב המחשב /הצורן בוצעו עבודות ביטון אבן סף וניקוי קולטנים שזו בהחלט הפעלת אמצעי סביר בנסיבות העניין, אבל אי הבקרה ואי ההקפדה על הניקוז לאחר מכן בייחוד לאחר הצפה שהייתה זמן קצר מאוד לפני ההצפה דנן, הן שמעוררת את הקושי בנסיבות העניין ומטות את הכף לחובתה של הנתבעת. לעומת זאת באשר לרחוב לוי אשכול שבו מצב ההצפות היה תדיר אין כל תיעוד בדבר עבודות תשתית כלשהן אלא רק ניקוי קולטנים שאינו אמצעי סביר בנסיבות העניין שעה שקיים במקום כשל תכנוני- תשתיתי, וזאת אני קובעת גם ללא צורך בחוות דעת מומחה אלא רק על בסיס דבריו של המהנדס ותיאוריו את תוואי הכביש ברחוב זה.

49. גם יומני העבודה של הקבלן בימי הסערה שצורפו מטעם הנתבעת (נספח ג' לכתב ההגנה) זהו דיווח שנכתב בדיעבד ובהם נרשם שבמועד הרלבנטי בוצע ניקוז קולטנים ברחוב לוי אשכול 31 עקב הצפה (עמ' 27 ליומן) וכך גם ברחוב הצורן (עמ' 27 א ליומן). התובעת אמנם הסכימה להגשתם אך הנתבעת נמנעה מלהביא את הקבלן למסר עדות למרות שבבקשתה לזימון עדים עתרה לזמנו. הנתבעת מילאה פיה מים בהקשר לסיבת אי הגעתו של הקבלן למסירת עדות. כל התייחסותה ביחס לכך התמצתה בטיעון שעדותו לא הייתה תורמת שכן הוא פועל בהתאם להנחיות המהנדס שהעיד. נתון זה נסתר בעדותו של המהנדס שהסביר שהוא מאשר את התשלום לקבלן על בסיס יומני העבודה ולאחר שהקבלן מבצע עבודתו ומדווח. יש להזכיר ביחס לכך את ההלכה הפסוקה לפיה "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד (1) 239 בע"מ 245. לצד זאת יומני העבודה הוגשו עם סיום שמיעת הראיות , בהסכמת התובעת על אף שעורכם לא התייצב למתן עדות. בנסיבות אלה היומנים התקבלו כראייה אם, כי ברקע הדברים בהחלט עומד הנתון לפיו הקבלן לא הובא למסירת עדות.

50. יומנים אלה מהווים ראייה לכך שהנתבעת טיפלה בעת האירוע במקרי ההצפה וכך גם עלה מעדויות עדות התובעת שהעידו ביחס לכך שלמקום ההצפה הגיעו עובדי העירייה וניקזו את המים. ניכר שהנתבעת פעלה באמצעים סבירים ככל שניתן בטיפול שהעניקה בעת הצפה אך אין בכך כדי לקבוע שהיא לא התרשלה, שכן הוכח, כי רחוב לוי אשכול הינו רחוב מועד והשתדלות הנתבעת לנקיטה באמצעים סבירים לאי הצפת הרחוב לא הוכחה. במקרה זה ההשתדלות הייתה צריכה להיות בדמות של שיפור התשתית, ובהעדר תיעוד ביחס לכך יש להטיל על הנתבעת אחריות מלאה לנזקים שנגרמו כתוצאה מההצפה. עוד אוסיף בהקשר זה, כי טיעון הנתבעת בדבר אילוצי תקציב אינו מהווה קולב שניתן לתלות כל אי עשייה מצד רשות מקומית, ולכן יש לדחות טענה זו.

51. עמדתי שונה באשר לרחוב צורן, שלגבי האירוע שאירע ברחוב זה אני סבורה שאין לייחס לנתבעת אחריות מוחלטת. אמנם מדובר ברחוב בו אירעה כבר הצפה בשנת 2009 (על יסוד פסק הדין שנזכר בסעיף ח לכתב ההגנה שניתן במסגרת תא"מ 20973-02-10) ואירוע נוסף כשבועיים עובר למקרה דנן, אולם אין בכך כדי לייחס את מלוא האחריות לנתבעת שכן במסגרת המבחנים המשפטיים שיש להפעיל לא ניכר, כי הנסיבות הינן כנסיבות השרירות ביחס לרחוב לוי אשכול לגביו הגעתי למסקנה שקיים כשל תכנוני. סבורני שבמקרה שאירע ברחוב צורן לו היה מוכח שהנתבעת נקטה באמצעים סבירים שהינם גם נגישים, על ידי בקרה נוספת שהקולטנים נקיים מסחופת, מעבר לניקיון החד שנתי שנערך בחודש ספטמבר, היה זה מהווה מענה על מבחן ההשתדלות הסבירה לעמוד בחובתה לניקוז הרחובות. לפיכך ביחס למקרה שאירע ברחוב צורן- המחשב אני מוצאת לנכון להטיל על שכמה של הנתבעת אחריות בשיעור של 60% בלבד. אחריות חלקית זו שמצאתי להטיל על הנתבעת מאזנת בין אינטרס הפרט הניזוק לבין אינטרס הנתבעת המזיקה לחופש הפעולה של רשות מקומית, והשימוש הסביר במשאביה, לצורך ניקוז רחובותיה ומניעת הצפה.

52. אני מוצאת לנכון לדחות את טענת הנתבעת באשר לטענה בדבר קיומו של מעשה בית דין עקב פסק דין שניתן בעניין שומרה. מעיון בפסק הדין עולה, כי מדובר באירוע הצפה בו ניזוק רכב שחנה ברחוב נורדאו בנתניה ומטעם הנתבעת העיד המהנדס ונציג בוצ'ן החברה הקבלנית. התביעה ד'שם נדחתה תוך הנמקה לפיה התובעת לא עמדת בנטל ההוכחה שהנתבעת התרשלה. אינני סבורה כי קיים במקרה דנן השתק פלוגתא שכן אחד התנאים לקיומו הינו שהפלוגתא שבין ההתדיינויות היא אותה פלוגתא מבחינה משפטית ועובדתית. בעניין שומרה אמנם דובר באירוע מאותו מועד אך ביחס לרחוב אחר שנתוניו שונים, אם מבחינת תנאי השטח, תנאים טופוגרפיים ויכולת הספיגה של הקולטנים בתחומיו שהוכיחה את עצמה, גם על בסיס דוחות קריאה ועדות הקבלן. מאחר ועסקינן בתביעה דנן באזור שונה לא ניתן להקיש ממנו לענייננו עד כדי יצירת השתק פלגותא.

53. אם נערוך סיכום ביניים, מסקנתי הינה שיש לקבל באופן מלא את תביעת היונדאי ותביעת הקאיה. באשר לתביעת הסוזוקי קיבלתי אותה בחלקה וקבעתי שאחריות הנתבעת מתמצה בשיעור של 60%. אני מוצאת לנכון לדחות את טענות הנתבעת בדבר הסתכנות נהגות התובעות מרצון. בהתאם להלכה הפסוקה "תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא, כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק... אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק... '[ה]אם הסכים [הניזוק] שאם יאונה לו נזק יפול ההפסד עליו ולא על התובע' [...]" (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 147 (1983); ראו גם: ע"א 335/59 ריחני נ' צדקי, פ"ד טו 159, 162 (1961)). אינני סבורה שמקרה זה בא בגדרי ההגדרה של הסתכנות מרצון. עם זאת אני סבורה שבמקרה של תביעת הקאיה יש לייחס לנהגת אשם עצמי תורם (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של 15%, כך שבסופו של יום היא תהיה זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של 85% בלבד מהנזק הנתבע. הגעתי למסקנה זו מאחר והתרשמתי מעדותה של גב' גלבוע שהיא לא נהגה בזהירות המצופה מנהגת בתנאי גשם שתוארו והיה עליה לנקוט משנה זהירות בנהיגתה. ביחס לתביעת הרכב החונה ברחוב לוי אשכול- רכב היונדאי אין לייחס כל אשם עצמי תורם וכך גם לא בעניין תביעת הסוזוקי שבו נהגת הרכב נסעה אל תוך השלולית מיד לאחר ביצוע פנייה ולכן לא יכלה להמנע מכך שכן לא היה לה שדה ראייה.

סוף דבר

54. לאור כל המקובץ ולאור העובדה שהנזק אינו שנוי במחלוקת לעיל אני מורה כדלקמן:

בתא"מ 57662-05-16 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,030 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדה כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

בתא"מ 58715-05-16 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,012 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדה כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

בתא"מ 59628-05-16 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 33,975 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדה כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ז, 31 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.