המבקשת הגישה בקשה לאישור פסקי ביניים של כבוד הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני, מימים 10.5.16, 15.5.16 וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

1. לטענת המבקשת במסגרת פסקי ביניים אלו נקבע, בין היתר, כי המשיבים 1-5 יישאו בתוצאות הבוררות באופן אישי, וכי שאר שותפי קבוצת הרכישה יהוו בעלי דין לכל דבר ועניין.
2. המשיבים הגישו תגובתם וטענו כי במסגרת בקשתה מפנה המבקשת לסעיפים 16-27 להחלטת הבורר מיום 10.5.16, ולסעיף 5 להחלטה מיום 24.5.16, במסגרתם דן הבורר בסוגיה הקשורה למשמעותה של נציגות שותפים של פרויקט בניה במסגרת קבוצת רכישה (להלן: "סוגיית הנציגות"). סוגיית הנציגות נדונה באריכות על ידי הצדדים בפני הבורר, כאשר המבקשת, אשר שימשה כמנהלת קבוצת רכישה , והוגשה נגדה תביעה על סך של 12 מיליון ₪ ניסתה שוב ושוב להביא לפירוד בין הנציגות לשותפים. מכל מקום מתחילת הבוררות הצהירו המשיבים כי הם מהווים נציגות מוסמכת בפרויקט שבמחלוקת וכי היא פועלת בסמכות ורשות של שותפי הפרויקט. על כן טוענים המשיבים כי אין מקום להידרש לפסקי הביניים ולא ברור על שום מה מטרידה המבקשת את בית המשפט.
3. עוד טענו המשיבים כי גם אם נאמר שיש מקום למתן פסק ביניים בכל הקשור לסוגיית ההוצאות, הרי שבניגוד למוצג בבקשה, עיקר ההחלטות דווקא בקביעות ביחס לכוחה של הנציגות מכוח מערכות הסכמים שונות, לעניין זה הפנו המשיבים לסעיפים 18-23 להחלטת הבורר מיום 10.5.16.
4. עוד נטען כי בבקשתה מתעלמת המבקשת מכך שבהחלטת הבורר מיום 24.5.16 נקבע, כי לא רק הנציגות היא בעלת דין במסגרת הליך הבוררות אלא גם מי מבין "יתר השותפים שמסרו ייפוי כוח לב"כ המשיבים". מכאן שככל שייקבע שיש מקום למתן פסק ביניים, יש לאמץ את מלוא קביעותיו של הבורר במסגרת החלטותיו.
5. המבקשת הגישה תשובתה וטענה כי אין לה התנגדות שבית המשפט יאשר את פסק הביניים הראשון והשני במלואם, וכך ביקשה במסגרת הבקשה לאישור. לטענתה, התייחסותה לחלקים ספציפיים בפסקי הביניים נעשתה בשל היותם החלקים האופרטיביים בהחלטות.
6. עוד טענה המבקשת כי בניגוד לנטען על ידי המשיבים כי אין החלטה פוזיטיבית המצדיקה פניה לבית המשפט, אזי ההחלטות קובעות קביעות פוזיטיביות בעלות משמעות המביאות לסיומה את סוגיית האחריות האישית והיות יתרת שותפי קבוצת הרכישה בעלי דין בהליך הבוררות.
7. בנוסף טענה המבקשת כי טענות המשיבים באשר לסוגיית הנציגות וקביעותיו של הבורר בקשר למערכת היחסים בין הצדדים אינן קשורות בהליך האישור וככל שיש להם התנגדות לפסקי הביניים עליהם לעשות זאת על ידי הגשת בקשה לביטולם, דבר שלא נעשה.
8. לטענת המבקשת היות ולא הוגשה בקשה לביטול פסק ביניים נותרה למעשה טענה אחת בלבד שיכולים המשיבים להעלות והיא, כי כלל לא מדובר בפסק בוררות, כאשר טענה זו לא הועלתה על ידי המשיבים, ואף המדובר בטענה אשר תתקבל רק במקרים נדירים.

דיון והכרעה

1. סעיף 23 לחוק הבוררות קובע :

23. (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, לאשר פסק בוררות; אושר הפסק – דינו לכל דבר, פרט לערעור, כדין פסק-דין של בית המשפט.

(ב) לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב.

1. סעיף 1 לחוק קובע: "פסק בוררות – פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים".
2. המבקשת טוענת, כאמור, כי יש לאשר החלטות הבורר מימים 10.5.16, 15.5.16 כפסקי ביניים.
3. המשיבים לא העלו הטענה כי ההחלטות אותן מבוקש לאשר אינן פסקי ביניים (לעניין האבחנה בין החלטה אחרת לפסק בוררות ראו רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.2010) ורע"א 8747/11 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' עופר ניב (14.12.2011), וכן ראו ספרה של אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, בעמוד 668).
4. בנסיבות אלו והואיל ולא קיימת טענה, כי ההחלטות מושא הבקשה אינן פסקי ביניים, ואף המבקשת אינה מתנגדת לאישור ההחלטות במלואן (ולא רק החלקים בהחלטות אליהם הפנתה בבקשתה), ובשים לב כי המשיבים לא הגישו בקשה לביטול פסקי הבוררות, אזי אין כל מניעה לקבל את בקשת המבקשת לאישור פסקי הביניים.
5. אציין כי טענת המשיבים כי אין כל החלטה פוזיטיבית בהחלטות אותן מבוקש לאשר אינה עולה בקנה אחד עם החלטות הבורר אשר הכריע במסגרת החלטותיו בסוגיית אחריות חברי הנציגות ושאר השותפים, שמסרו ייפוי כוח, לקיים את החלטות הבורר ופסקיו.
6. על כן אני מקבלת את בקשת המבקשת ונותנת תוקף לפסקי ביניים של הבורר מימים 10.5.16, 15.5.16.
7. בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן על ידי בשבתי כרשמת.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.