המשיב בחר להגיש עיקרי טיעון באיחור תוך שהוא מעלה טענה בדבר זמירה על זכויותיו.

אין לי אלא להפנות המשיב לתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט לעניים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000.

"בדיון יהא כל בעל דין רשאי לטעון בפני בית המשפט על סמך עיקרי הטיעון; רצה בעל דין להוסיף טענה או להביא אסמכתא נוספת, יוכל לעשות זאת רק ברשות בית המשפט; אולם אם הגיש עיקרי טיעון אין צורך ברשות בית המשפט אם היו הטענה הנוספת או האסמכתא הנוספת תשובה לעיקרי הטיעון של בעל הדין שכנגד".

אין בכוונתי להפוך את הדיון בעתירה לדיון בו מועלים טיעונים חדשים בעל פה, ולו רצה המשיב להעלות טענה "בתשובה לעיקרי הטיעון של בעת הדין שכנגד", יכול היה לעשות זאת במסגרת עיקרי הטיעון מטעמו.

ציינתי כי עיקרי הטיעון הוגשו באיחור והסיבה לכך היא כי הדיון נקבע ליום 18.4.17 מיד לאחר פגרת הפסח, עיתוי הגשת עיקרי הטיעון מונע אפשרות תיקון עיקרי הטיעון לאחר החלטה זו, או עלול להביא לבקשה לדחיית הדיון. אין בכוונתי לדחות הדיון ואם אאלץ לעשות כן אשקול לחייב המשיב בהוצאות משפט.

ניתנה היום, כ' ניסן תשע"ז, 16 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.