החלטה

1. החלטה בבקשת הנאמנת להורות על העברת כספי הפיצויים של החייבים לקופת הכינוס, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 11.1.18 למתן הפטר מותנה (להלן - "ההחלטה") ומאידך בקשת החייבים לביטול ההחלטה.
2. הנאמנת טענה בבקשתה כי לאור מצב החייבים, בהתחשב בכך ששניהם מבוגרים והחייב נכה, ניתנה ההחלטה, על בסיס ההסכמה שהחייב יעביר את כספי הפיצויים לקופת הכינוס ואילו החייבת תשלם סכום עיתי נמוך, בסך 400 ₪ לחודש למשך 36 חודשים, ותעביר אף היא את כספי הפיצויים שנצברו לזכותה. ביחס לחייב מדובר בפיצויים בסך כ-26,000 ₪ וביחס לחייבת בסך כ-34,000 ₪. מדובר בכספים נזילים לאור העובדה שהחייבים עזבו לאחרונה מקומות עבודה בהם הועסקו.
3. החייבים לעומת זאת מבקשים מבית המשפט להורות על הותרת כספי הפיצויים ברשותם וביטול ההחלטה ביחס לרכיב הפיצויים. טענתם כי יש להורות על ביטול ההחלטה נוכח מצבם הכלכלי החמור, היעדר אופק תעסוקתי לחייב, המתקיים מקצבת נכות, והיעדר תועלת משמעותית לנושים ככל והכספים ייפדו, נוכח הסכומים הנמוכים שנצברו.
4. עוד הפנו החייבים לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ נ' לוי (2.2.2020) (להלן - "פס"ד לוי") בו ניתנו הנחיות לבתי המשפט ביחס לקביעה מתי ימומשו כספי הפיצויים.

נטען כי יישום פס"ד לוי על המקרה הנדון מוביל לביטול ההחלטה וכי החייבים זכאים להגנה המוקנית בסעיף 85(1)(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") המגדירה כספי קצבה ככספים מוגנים.

עוד נטען כי לאור העובדה שסך כספי הפנסיה והפיצויים של החייב הם בשיעור נמוך מהגדרת "קצבה מזערית" בדיני המס, הרי שמרבית הכספים יחויבו במס ויובילו לריקון קופת הפנסיה של החייב. ביחס לחייבת המשמעות קריטית יותר שכן משיכת כספי הפיצוי תפחית את הסכומים הצבורים בקופה מתחת לרף ה"קצבה המזערית" באופן שיוביל לאובדן כספים משמעותי לחייבת.

1. במענה לטענות אודות הוראות פס"ד לוי הגיבה הנאמנת שהוראות פס"ד לוי מתייחסות אך לקרנות פנסיה וותיקות ועל כן אינן נוגעות לעניינו. נטען כי ביחס לקרנות החדשות חלה ההלכה שנקבעה ברע"א 2365/18 יורי סטפנוב נ' הכונס הרשמי והאפוטרופוס הכללי (31.5.2018), לפיה כספי הפיצויים אינם מוגנים.

דיון והכרעה

1. עיקר טענת הנאמנת, כי נוכח מתווה ההפטר שנחתם עוד בשנת 2018 יש להורות על העברת כספי הפיצויים לקופת הכינוס והחייבים טוענים כי נוכח פס"ד לוי יש להגדיר את הכספים כמוגנים.
2. בסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל נקבע, כי משהוכרז חייב פושט רגל יהיו כל נכסיו ניתנים לחלוקה בין נושיו ויוקנו לנאמן. סייג להוראה זו נמצא בסעיף 85(1)(א) לפקודה, בו נקבע:

"הנאמן לא יפדה כספים המגיעים לחייב מכוח חברותו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005, אלא לאחר שקיבל את אישורו של בית המשפט לכך; בית המשפט רשאי להורות על פדיון הכספים האמורים, כולם או מקצתם, ובלבד שאם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן".

1. ואכן, טוענים החייבים, בצדק, כי הוראות פס"ד לוי שינו את הדין הקיים ביחס לרכיב הפיצויים, באופן בו על בית המשפט לקבוע האם מדובר בכספים מוגנים אם לאו. בין היתר ציין בית המשפט העליון בהחלטתו כי בשקילת השיקולים הרלוונטיים להחלטה אודות כספי הפיצוי ייבחנו, ביחס לחייב, שיקולי גובה הקצבה שתיוותר לאחר גריעת כספי הפיצויים - ולשם כך ניתן להיעזר ב"סכום הקצבה המזערית" כאינדיקציה לחישוב זה, מצבו הכלכלי של החייב ושל התלויים בו, ויכולת החייב לצבור זכויות פנסיוניות בעתיד. למול זכויות החייב ישקול בית המשפט את זכויות הנושים ובהם שיעור החוב שייגבה לאחר תשלום מיסים, סוג החוב והנושים, אפשרויות פירעון חלופיות העומדות לנושים - כאשר פדיון פיצויים יהווה מוצא אחרון ככל וישנה אפשרות לפריעה חלופית של זכויות, וכן יבחן בית המשפט את נסיבות הסתבכותו של החייב ואת תום לבו בניהול ההליך.
2. לכאורה, יישום הוראות פס"ד לוי על המקרה שלפני יוביל להותרת כספי הפיצויים ברשות החייבים, שכן מדובר בחייבים מבוגרים, החייב נכה ולא ניכר כי כושר השתכרותו ישתקם. בנוסף, מדובר בסכומים נמוכים יחסית שלא יועילו מהותית לקופת הנשייה.
3. חרף האמור מצאתי שהדין עם הנאמנת בטענתה, כי לא ניתן להורות על ביטול מתווה ההפטר שהוצע.
4. ראשית אציין זאת - בפרוטוקול הדיון מיום 11.1.18 צוין כך:
5. בתחילת הדיון אף צוין כי סכומי הפיצויים הם כפי שנטען כעת, אם כי הוחלפו החייב והחייבת (35,000 ₪ לחייב ו - 23,000 ₪ לחייבת - ראו עמ' 2 רישא לפרוטוקול).
6. האמור מלמד על כך שהחייבים ידעו היטב מהן הזכויות שפדיונן מוצע ובהתבסס עליהן ניתן ההפטר המותנה. השוני היחיד בין מועד ההפטר המותנה להיום הוא הדין הנוהג. מועד מתן ההפטר המותנה היה ביום 11.1.18, ואילו פס"ד לוי ניתן כשנתיים לאחר מכן, ביום 2.2.20. הדין הנוהג במועד מתן ההפטר המותנה היה, כי כספי הפיצויים אינם מוגנים והחייבים ידעו זאת ולקחו זאת בחשבון, עת הודיעו לבית המשפט שהם מוכנים לפדיון כספי הפיצויים. המדובר בכספים כמעט יחידים שביכולת החייבים לגייס ועל כן יש להניח שהדברים נשקלו בכובד ראש.
7. אמנם, בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בצו הפטר מותנה, וזאת נוכח הוראות סעיף 181 לפקודה הקובעות כי "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". עם זאת נקבע בפסיקה כי ההחלטה למתן הפטר מותנה היא החלטה מכריעה בהליך פשיטת הרגל, ומהווה אבן דרך משמעותית במסגרתו. משכך, לאור עיקרון סופיות הדיון, נדרשת סיבה כבדת משקל כדי להצדיק פתיחתה לעיון מחדש. ראו: רע"א 8036/19 מאיר זגריזק נ' הכונס הרשמי (20.2.2020(. עוד נקבע בפסיקה כי העילות לעיון מחדש בהפטר מותנה הן עובדה חדשה שנתגלתה, התפתחות עובדתית שקרתה לאחר מתן ההחלטה, או טעות טכנית ברורה שנפלה בה (רע"א 5878/19 שטרייחר נ' עו"ד קאופמן (10.11.2019).
8. לא כך במקרה שלפני. הנסיבות העובדתיות לא השתנו, למעט המצב המשפטי הנוהג, אשר השתנה כשנתיים לאחר מועד מתן ההפטר המותנה, ועליו נסמכים החייבים בבקשתם. בכך אין די לצורך עיון חוזר בצו שניתן, כאשר לא נתגלו עובדות חדשות ולא נפלה טעות בהחלטה, שניתנה לבקשת הצדדים עצמם.
9. ניתן ללמוד את האמור בהיקש גם מעניין דיני המזונות בישראל, נוכח הלכת בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017). באותו המקרה הוחל שינוי מהותי בדין הנוהג בקביעת מזונות ילדים ובעלי דין ביקשו להכיר בשינוי זה כמצדיק דיון מחדש בפסקי דין למזונות, גם כאשר פסקי הדין ניתנו בהסכמת הצדדים. משנדרש בית המשפט העליון לסוגיה זו נקבע בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021), כי אין די בשינוי הדין הנוהג לצורך דיון מחודש בפסה"ד למזונות, ויש לצמצמם את העיון מחדש בהליך אך למקרים בהם עלה בידי המבקש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, המצדיק דיון מחודש בשיעור המזונות שנקבע. קו דמיון נוסף בין פסיקת מזונות לבין תכנית פירעון בהליכי חדלות פירעון הוא, כי הן חיוב מזונות והן הפטר המותנה בביצוע תכנית פירעון הם חיובים פרוספקטיביים.
10. בנסיבות האמורות מצאתי שהסכמת הצדדים למתווה ההפטר המותנה, אשר אושרה ע"י בית המשפט, אינה ניתנת לביטול אך משום פס"ד לוי ששינה את הדין הנוהג. זאת עת למעט שינוי הדין הנוהג לא חל שינוי נוסף בנסיבות העניין.
11. בשולי הדברים אציין, כי לא נעלם מעיני פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 43403-07-17 חנניה ממן נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (19.6.2022). דומני, כי נסיבות פסק הדין האמור שונות מנסיבות המקרה קא עסקינן, שכן באותו מקרה אל שינוי הדין נוכח פס"ד לוי נוסף אף שינוי נסיבות, הוא הפסקת עבודת החייב שם, אשר לא הייתה ידועה עת אושרה תכנית הפירעון. במקרה דנן כאמור, כלל העובדות והנסיבות, למעט מתן פסק דין לוי, שניתן לאחר אישור תכנית הפירעון, היו ידועות בעת אישור תכנית הפירעון ולא השתנו עד עצם היום הזה.
12. בטרם סיום אעיר מספר הערות נוספות. נוכח מסקנתי האמורה, אין צורך להידרש לטענת הנאמנת, לפיה הוראות פס"ד לוי מתייחסות אך לקרנות הוותיקות. עוד יאמר, כי ספק האם יש ממש בטענת החייבים, לפיה פדיון הפיצויים יוביל לכך שיוותרו ללא פנסיה, וממילא טענה זו לא הוכחה.
13. לאור האמור אני מאשר את בקשת הנאמנת ומורה על העברת כספי הפיצויים של החייבים לקופת הכינוס. לצורך ביצוע ההעברה תגיש הנאמנת נוסח צווים לחתימה.

ניתנה היום, י"ד אדר תשפ"ג, 07 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.