1. לפני בקשת החייב לעיון חוזר בפסק הדין מיום 6/9/18. בבקשה עותר החייב, בין היתר, כי יינתן לו הפטר מחובותיו.

בפסק הדין הוכרז החייב כפושט רגל ונקבעה לו תכנית פירעון, לה ניתן תוקף של הפטר מותנה, לפיה על החייב לשלם תשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪ למשך 48 חודשים.

טענות החייב;

2. לטענת החייב, במסגרת פסק הדין נקבע, כי אין לו כושר השתכרות; אולם בשל זכויותיו בדירה בה הוא מתגורר והרשומה על שם אמו, נקבעה לו תכנית הפירעון.

החייב נשוי ואב לחמישה קטינים, חולה (במחלת ה- FMF). לחייב נקבעה נכות בשיעור 60%, המזכה אותו בקצבת נכות בסך 3,654 ₪. לטענתו, בשל מחלתו, הוא נמצא במעקב רפואי ומתאשפז לעיתים קרובות. עוד מוסיף החייב לטעון, כי לאחרונה הוצע לו לקבל זריקות (אחת לחודש) שעלותן כ- 70,000 ₪. החייב מפרט את הכנסותיו והוצאותיו.

בכל הנוגע לאשתו, החייבת בתיק פש"ר 37505-05-16, טוען החייב, כי במסגרת פסק הדין נקבע לה כושר השתכרות באופן רעיוני, בסך 4,500 ₪ ובהתאם נקבעה לה תכנית פירעון לפיה, תשלם תשלום חודשי בסך 500 ₪ במשך 36 חודשים. בעניין זה טוען החייב, כי הלכה למעשה אין לחייבת כל הכנסה. היא סובלת מבעיות רפואיות שונות ונקבעה לה נכות בשיעור 24%.

לאור כל האמור לעיל, טוען החייב, כי יש ליתן לו הפטר חלוט מחובותיו. לטענתו, אין לו זכויות בדירת אמו, כך שתכנית הפירעון שנקבעה לו אינה תואמת את יכולתו.

טענות הנאמן;

3. בתגובת הנאמן טוען האחרון, כי החייב ואשתו אינם משלמים את התשלומים החודשיים (במועד הגשת תגובתו נטען כי לכל אחד מהחייבים 6 פיגורים).

בכל הנוגע לבקשת החייב טוען הנאמן, כי החייב לא העלה כל טענה חדשה אשר לא הייתה ידועה במועד מתן פסק הדין וקביעת תכנית הפירעון. במועד מתן פסק הדין נקבע, כי החייב נעדר יכולת השתכרות לאור מצבו הרפואי ואולם התשלום שנפסק לו, הוא לאור זכויותיו בדירה.

4. בכל הנוגע לחייבת, נתן הנאמן הסכמתו כי הסכום החודשי יועמד על סך 360 ₪ למשך 50 חודשים.

טענות החייב כפי העולות מתשובתו;

5. החייב מפנה בתשובתו לסעיף 181 לפקודה.

לטענת החייב, קיימת התדרדרות במצבו הרפואי וזאת לצד השינוי שהוכח בעניין החייבת (כאשר החייב מציין את העובדה שהנאמן ניאות לשנות את תכנית הפירעון בעניינה). עוד מוסיף החייב לטעון, כי עיון בתגובת הנאמן מעלה, כי קיימת תמימות דעים בכל הנוגע לעובדה כי הכנסות התא המשפחתי של החייבים נובעות מקצבאות שמקבל החייב.

בכל הנוגע לזכויות בדירה, חוזר החייב על טענותיו לפיהן, אין לו זכויות בדירה שכן, הדירה שייכת לאמו והעובדה שהוא מתגורר בה מהווה "תרומה ממנה בענין המגורים".

דיון והכרעה;

6. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה, דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן:

7. ביום 6.9.18 הוכרזו החייבים כפושטי רגל ואושרה בעניינו של כל אחד מהם תכנית פירעון. במסגרת תכנית הפירעון, נלקחה בחשבון העובדה שהחייב נעדר כושר השתכרות לאור מצבו הרפואי וכן העובדה שהחייב מתגורר בדירה שאינה רשומה על שמו אלא על שם אמו ואולם הוא חוסך בכך דמי שכירות והוצאות נוספות.

ראו בעניין זה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 6.9.1829.9.16 שם נקבע כדלקמן:

" במחלוקת שנפלה בין שני הצדדים בכל הקשור לזכויות החייב בדירת האם, הרי שיש ממש בטענות המנהל המיוחד כי לחייב זכויות בדירה. על דרך האמדן ניתן להעמיד את זכויות החייב בדירה שאינה רשומה על שמו אלא על שם האם כאשר הוא חוסך את דמי השכירות והוצאות נוספות בסכום כולל של 50,000 ש"."

בכל הנוגע למצבו הרפואי, לא נטען להחמרה אשר מהווה סיבה לשינוי תכנית הפירעון.

רוצה לומר, הנסיבות אותן מציין החייב, אינן מהוות שינוי נסיבות מהותי, כזה המצריך שינוי בתכנית הפירעון, שכן במסגרת פסק הדין שניתן נלקחה בחשבון העובדה כי החייב מתגורר בדירת אמו והדבר בא לידי ביטוי בתכנית הפירעון.

8. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

החייב ישלם הוצאות לקופת הכינוס בגין הגשת הבקשה בסך 1,000 ₪ וזאת עד יום 16.4.19.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.