1. עתירת העותר מופנית כנגד הודעת חיוב שהמשיב שלח אליו, ביום 21.2.2016, לפיה, חוב הארנונה של העותר הינו בסכום של 30,058.40 ₪ עבור דירה שבבעלותו ברחוב קרן היסוד 27/18 (להלן: "הדירה") בגין שמונה השנים האחרונות. בקשת העותר היא כי החיוב יבוטל.
2. לטענת המשיב דין העתירה להידחות, יחד עם זאת עוד בטרם החל הדיון הודיע ב"כ המשיב כי מוסכם עליו שהחיוב עבור שנת 2008, ימחק, כך שיוותר על כנו החיוב עבור השנים 2009-2015 כולל.

עיקר העובדות:

1. כעולה מכרטיס הנכס של הדירה שנוהל על ידי המשיב, הגברת קלרה שמואל ז"ל הייתה רשומה כבעלת הדירה מאז אפריל 1979. כמחזיקה בדירה באותה תקופה הייתה רשומה חברת מנורה. ברישום מאפריל 1981 הגברת קלרה שמואל ז"ל רשומה כבעלים של הדירה, ומואב מהנדסים בע"מ רשומים כמחזיקים בדירה. ביולי 1982 על פי הרישום בכרטיס בעלת הדירה היא הגברת קלרה שמואל ז"ל ובתיבה המיועדת לציון שם המחזיק בנכס רשום כי הדירה ריקה. החל ממאי 1983 נוהל כרטיס חדש לדירה אשר בו שלושה רישומים המתייחסים לתקופה ממאי 1983 ועד לספטמבר 1986. לגבי שלושת הרישומים הללו רשום כי בעל הנכס הוא אלי אבוגיעד. כמחזיקים בדירה בתקופה האמורה רשומים טיולי עוז ואלי אבוגיעד.  מצוין ברישום מספטמבר 1986 כי הדירה ריקה.
2. הגברת קלרה שמואל ז"ל, שהיא אימו של העותר, נפטרה בשנת 2004. העותר לא הודיע על כך למשיב.
3. ביום 8.5.2014 הגישה עיריית באר שבע תביעה בסדר דין מקוצר כנגד אבוגיעד הרשום כאמור כבעל הדירה אצל המשיב. סכום התביעה היה בסכום של 181,120.40 ₪. אבוגיעד הגיש בקשה לקבלת רשות להתגונן, במסגרתה טען כי הוא מעולם לא היה בעלים של הדירה ולא החזיק בה.
4. העירייה פנתה למשרד חקירות על מנת לבדוק מי הם בעלי הדירה ולאחר בדיקה וחקירה  משרד החקירות הודיע לה כי העותר משלם מידי חודש בחודש את חשבונות החשמל של הדירה. בעקבות האמור נשלחה לעותר הודעת החיוב מושא העתירה.
5. העותר אישר בכתב העתירה ובמהלך הדיון כי הוא הבעלים של הדירה אותה קיבל בירושה מהוריו המנוחים.
6. אתייחס להלן לטענות העותר.

טענת העותר כי המשיב כשל בכך שלא שלח לעותר במהלך השנים שחלפו הודעות חיוב לתשלום ארנונה ולפיכך דין הודעת החיוב להתבטל.

1. בתשובה לטענה זו, טען המשיב כי ההחלטה להטיל על העותר את החיוב בארנונה התקבלה לאחר שהתברר למשיב כי העותר הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לדירה וזאת למרות "שהוא לא טרח לעדכן את העירייה כי זהו מצב הדברים בהתאם לחובתו החוקית לעשות כן". לעומת טענה זו של המשיב טען העותר כי לא היה זה מחובתו לעדכן המשיב שהוא בעליה של הדירה לאחר שירש את הדירה בעקבות מות אימו ז"ל. בטיעוניו הסתמך העותר על הוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

על פי סעיף 325 לפקודה כאשר "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של בניין שהוא חב עליהם בארנונה... ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה..." על פי סעיף 326 "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו- למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו..." מהוראות הסעיפים האמורים מבקש העותר ללמוד כי לא חלה עליו חובה להודיע כי הוא ירש את הוריו המנוחים והפך להיות בעליו של הדירה.

1. אין בידי לקבל את טענת העותר. על פי סעיף 326 לפקודה החובה להודיע על שינוי בעלים או שוכרים חלה על המוכר או המשכיר. אין בסעיף הוראה מפורשת לגבי ירושה, והדברים ברורים. נבצר מהמוריש, בהבדל מהמוכר או המשכיר, להודיע על העברת הנכס ליורש. עולה במפורש מהאמור בסעיף 326 כי כאשר "נעשה אדם בעלו...של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל... של הנכס". משירש העותר את דירת הוריו המנוחים ולפיכך הפך לבעל הדירה, הרי שחייב הוא בכל שיעורי הארנונה.
2. על כך שהמשיב כשל בכך שלא שלח לעותר, במשך שנים הודעות חיוב לגבי הארנונה החלה על הדירה, ביקש העותר גם ללמוד מהעובדה שהוריו המנוחים הורישו לו שני נכסים נוספים על הדירה, אשר עדיין רשומים על שם הוריו המנוחים, ולגבי שני נכסים אלה, מזה כ-15 שנים המשיב שולח לו הודעות תשלום והוא משלמם.

אין באמור לעיל, כדי ללמד על כשלון המשיב בגביית ארנונה. ראשית, כמפורט לעיל, בעליה של הדירה שהיה רשום בכרטיס הנכס בעירייה היה אלי אבוגיעד. שנית, לא הובררו העובדות שבהסתמך עליהן שלח המשיב הודעות חיוב לעותר בגין שני הנכסים הנוספים שירש מהוריו המנוחים.

1. העותר אף טען, כי מחדלו של המשיב, אשר לא שלח לו הודעות חיוב במשך שנים, מסב לו נזק שכן עתה נדרש הוא לשלם ארנונה עבור שנים עברו – ארנונה רטרואקטיבית – ויכולתו לכלכל את צעדיו נפגעת. מאחר והעותר היה מחויב להודיע למשיב על כך שבעקבות פטירתה של אמו ז"ל הוא הפך לבעלים של הדירה, ומשאין מחלוקת שהעותר לא מסר הודעה כאמור למשיב, הרי שאין לעותר אלא להלין על עצמו אם ניזוק בשל משלוח הודעת החיוב עבור ארנונה לשבע השנים שקדמו לשנת 2015 כולל.
2. בטיעוניו בבית המשפט העותר אישר, כי את הארנונה עבור נכס שיורש ירש – היורש מחויב לשם (פרו' עמ' 3 ש' 28 -29).

טענת העותר, כי המשיב מנוע ממשלוח הודעת החיוב ששלח לנוכח הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 7.1002.

1. העותר הפנה להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מספר 7.1002 ממנה ביקש ללמוד, כי המשיב היה מנוע מלשלוח לו את הודעת החיוב לתקופה העולה על שלוש שנים.
2. ההנחיה האמורה עניינה "הפעלת הליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גבייה)". בעניינינו, לא נטען, כי המשיב החל בהליכי גבייה מנהליים לפי פקודת המיסים (גביה) ולפיכך אין להיזקק להנחיה האמורה, שאינה רלוונטית לנסיבות העתירה.

טענת העותר, כי אין הצדקה לחיובו בתשלום ארנונה עבור שבע השנים שקדמו למשלוח הודעת החיוב, שכן תכלית תשלומי הארנונה הוא לממן את הפעילות השוטפת של העירייה.

1. העותר טען כי מכיוון שהארנונה נועדה לממן את הפעילות השוטפת של העירייה, אין מקום לחייבו בתשלום ארנונה רטרואקטיבית, משהעירייה בין כה וכה לא הסתמכה על תשלומים אלה ולכן גם לא נגרם נזק.
2. טענה זו דינה להידחות. על הרשויות לדאוג לגביית מס אמת, גם אם המדובר בגבייה רטרואקטיבית. אין לפטור העותר מחובותו לשלם את הארנונה עבור הדירה, אך משום שנמנע במשך שנים רבות מלהודיע למשיב כי הוא בעליה.

לטענת העותר, במהלך השנים שהיה בעליה של הדירה מאז נפטרה אימו ז"ל הדירה הייתה ריקה.

1. העותר טען, כי במהלך כל השנים שלגביהן מתייחסת הודעת החיוב הדירה הייתה ריקה בשל כך שלא הייתה ראויה לשימוש.
2. טענה זו של העותר לא הוכחה. מעבר לכך שטענת העותר שהדירה הייתה ריקה מאחר ולא הייתה ראויה לשימוש לא הוכחה, הרי, שכאמור, בכתב התשובה (סעיף 11) ביום 31.5.16 העותר פנה למשיב בבקשה לפטור הדירה מתשלום ארנונה בשל טענתו, כי אינה ראויה למגורים. ניסיונות נציגי העירייה לתאם בדיקת הדירה עם העותר, עלו בתוהו.
3. על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, כאשר נכס שעליו משתלמת ארנונה נהרס במידה שלא ניתן להתגורר בו, על המחזיק ליתן הודעה בכתב על כך לעירייה, על מנת לזכות בפטור מארנונה. אין מחלוקת שהעותר לא מסר הודעה כאמור לעירייה, במהלך התקופה שהודעת החיוב מתייחסת אליה. אין גם טענה שאימו המנוחה של העותר נתנה הודעה שכזו.

לפיכך, גם טענת העותר לפטור בשל כך שהדירה הייתה ריקה מאחר ולא הייתה ראויה לשימוש, נדחית.

העותר טען, כי נפלו טעויות באופן חישוב המשיב את הפרשי ההצמדה והריבית.

1. במהלך הדיון בעתירה ביקש העותר לתקוף את אופן חישובי ההצמדה והריבית שנעשו על ידי המשיב.

מאחר וזכרן של טענות אלה לא בא בעתירה ובפניות האחרות של העותר לבית המשפט, לא מצאתי להיזקק להן.

סיכום

1. לסיכום טענותיו טען העותר, כי "החיוב הרטרואקטיבי למשך שבע שנים הינו בלתי סביר באופן קיצוני" ולכן דינו להתבטל.

בשים לב לאמור לעיל ומאחר והעותר נמנע במהלך כל תקופת החיוב, ואף לפני כן, מלהודיע למשיב כי הוא הבעלים של הדירה, אין בידי לקבל את הטענה שהחלטת המשיב לחייב את העותר בארנונה בגין הדירה לשבע שנים רטרואקטיבית, הינה בלתי סבירה.

1. אשר על כן, העתירה נדחית בכפוף לכך שהחיוב בארנונה בגין הדירה יהיה לשנים 2009-2015 כולל, ולא כפי שנרשם בהודעת החיוב שהמשיב שלח לעותר.
2. העותר ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומו המלא בפועל, כאשר המדד הבסיסי הוא זה הידוע היום.
3. המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לעותר ולב"כ המשיב.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.