תביעה שעניינה ברכב שהתובע רכש, והוא סבור כי קמה עילה להשבתו לנתבעת. פסק דיני ניתן בהמשך לדיון שהתקיים היום.

1. ברקע הדברים: התובע התקשר ביום 22.1.16 בהסכם עם הנתבעת לרכישת רכב משומש (פורד פוקוס משנת ייצור 2013, עם מד אוץ של כ-131 אלף ק"מ), תמורת כ-49 אלף ₪. עוד טרם מסירת הרכב, התובע בחר בהסכמת הנתבעת ליטול את הרכב לבדיקה עצמאית במכון בדיקה, אוטוטופ שמו. הלה קבע בדו"ח מיום 29.1.16 כי רוב מכלולי הרכב תקינים, ברם אותה נזילת שמן בין הגיר והמנוע, וחוסר של מגן תחתון למנוע. הנתבעת, ועל כך לא חלק התובע, קיבלה ממנו את העתק הבדיקה, שלחה את הרכב לתיקונים במוסכיה, ומסרה אותו לתובע בערבו של יום 7.2.16.

2. טוען התובע: עוד בעת היותו במגרש הנתבעת ביום המסירה, ולעת הנעת הרכב, נדלקה נורית אדומה בלוח השעונים, וכיוון שכך הוא ביקש לבטל את ההסכם ולקבל את כספו. ברם נציגי הנתבעת, האחרון שבהם אחד מסרי, סירבו לאפשר את הביטול. התובע יצא אפוא לביתו עם הרכב. גם בדרכו של התובע מן המגרש לביתו אירעה תקלה ברכב, והוא נאלץ לנסוע באיטיות רבה. למחרת החזיר את הרכב (לטענתו: עם גרר, לטענת הנתבעת: בנסיעה), והנתבעת הבטיחה כי תתקן את התקלה במהירות. הרכב הועבר למוסך שתיקן את הרכב, וזה הושב לתובע בחלוף 3 ימים.

ממשיך התובע ומגולל את קורות הרכב לאחר אותו תיקון (וייאמר מיד, נוכח ריבוי הטענות: כי מכאן ואילך נעדרות הטענות תימוכין כלשהם): מיד לאחר קבלת הרכב המשיכו תקלות, של נזילת שמן, שעד תוקן הרכב בידי הנתבעת משך ארבעה ימים נוספים (טענה שהנתבעת מכחישה), וגם לאחר מכן הרכב עודנו פגום: הוא משמש אותו אך לנסיבות דחופות וקצרות בתוך העיר באר שבע, ואינו מסוגל לפתח מהירות של מעל 60 קמ"ש. על רקע זה הגיש התובע בחודש מאי 2016 את תביעתו, לביטול הסכם המכר והשבת התמורה, כמו גם לפיצוי כספי שעילתו בחוסר תום לב, שאותו מעמיד התובע על 15,000 ₪, כמו גם עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ - וסה"כ, 74,229 ₪. נוכח סכום התביעה, התבררה זו בסדר דין מהיר.

3. טוענת הנתבעת מנגד, באמצעות מר מועטסם מסרי שהיה נציג מכירות שלה והעיד מטעמה: אכן הבדיקה באוטוטופ הצביעה על תקלה, עוד קודם למסירת הרכב, אולם בהתאם הנתבעת דאגה מיידית לתיקון התקלה טרם המסירה. עתה מלין התובע על תקלה אחרת. מר מסרי אישר עוד כי אכן, התובע ביקש לבטל את ההסכם – לא במגרש, כי אם בשיחת טלפון עמו, לאחר שהתובע יצא עם הרכב והלין על תקלה. מר מסרי שכנע את התובע שלא לבטל את ההסכם, וביקש כי התובע יביא את הרכב אליו למחרת. כך נהג התובע, שבחר שלא לבטל את ההסכם. הרכב תוקן במוסך חיצוני סביב יום 9.2.16, שם אובחנו וטופלו "קודי תקלות מתח מצבר" (נספח 3 לכתב ההגנה). בניגוד חזיתי לטענות התובע, הרי שמאז אותו תיקון יחיד לאחר המסירה, ועד למועד הטיפול התקופתי שניתן לתובע חינם, ביום 31.5.16, לא הלין התובע על דבר. הוא לא הביא את הרכב לטיפול ולו פעם אחת, מה שאינו מתיישב עם כל טענותיו לתקלות.

4. ישיבה מקדמית לא הניבה הבנות. השלמות מסמכים ותצהירים שהצדדים הודיעו כי הם שוקלים לבקש להוסיפם לא בוצעה לבסוף. לפיכך נקבע התיק להוכחות על יסוד החומר – הדל עד מאד – הקיים בתיק, ועל יסוד תצהירי האימות שהגישו התובע מזה ומר מסרי מזה. דיון ההוכחות התקיים היום. פסק דיני ניתן בהמשך לו, ולאחר עיון נוסף במסמכי הצדדים וטענותיהם.

5. דין התביעה להידחות. אנמק בתמציתיות, כמצוות מחוקק המשנה בכל הקשור לתובענות המתבררות בסדר דין מהיר.

6. התובע ביקש בתחילה, אם ניתן להבין, לסמוך תביעתו על שני אדנים: על כי ביקש לבטל את העסקה, דבר שנציגי הנתבעת הניאו אותו מלעשות לבסוף, ועל כי המדובר ברכב פגום, כך שמבחינת דיני החוזים והמכר קמה לתובע עילה לביטול ההסכם, להשבה ולפיצויים.

7. ככל שהדברים נוגעים לסוגיית הביטול: למעשה זנח התובע טענה זו בסיכומיו, וטוב עשה. הוא אכן ביקש לבטל את ההסכם, כיוון שכך הודה גם מסרי. יש לקבוע עובדתית, אף שאין לכך חשיבות רבה, כי בקשת הביטול לא באה בעת שהיית התובע במגרשה של הנתבעת, על יסוד אותה נורית אדומה שנדלקה (שהרי התובע לא היה ער לתקלה נוספת כלשהי באותו מועד), ועדותו של מסרי די בה. מר מסרי העיד כי בקשת הביטול באה בשיחת טלפון, וניתן להבין כי הדבר הוא תולדה של סברת התובע בדבר קשיי הגעתו עם הרכב לביתו, עוד בדרכו ממגרשה של הנתבעת. אולם מסרי העיד, ולמעשה התובע עצמו מקבל זאת, כי סיכום הדברים היה שההסכם לא יבוטל. מלכתחילה בחר התובע ליטול את הרכב מן המגרש (כך שאפילו היה נמצא שביקש לבטל בעודו במגרש, לא עמד על דרישה זו). למחרת היום, בדיוק כפי שהעיד מסרי, החזיר התובע באמצעות חתנו את הרכב למגרש הנתבעת (ויש לקבוע: בנסיעה, לא באמצעות גרר, שלא הובאה כל קבלה לשימוש בו). הרכב הוחזר לא לצורך ביטול ההסכם, כי אם לצורך תיקונו, בדיוק כפי שסיכמו הצדדים. ואכן, הרכב תוקן והוחזר לתובע. קרי: גם אם ביקש לבטל, לא עמד על בקשתו זו. אין חשיבות כאן לשאלה אם הדבר היה תולדה של לחץ, מסע שכנועים, או דיבור נינוח עם נציגי הנתבעת: עיקר הוא שהתובע לא עמד על הביטול. אפילו עמדה לו זכות ביטול (ויש לקבוע: זכות כזו גם לא עמדה לו), ממילא לא ניצל זכותו זו. לא טרם יציאתו מן המגרש ביום 7.2.16; לא בעת החזרת הרכב למגרש לצורך תיקונו, למחרת; לא עת נטל את הרכב לאחר התיקון, כמה ימים לאחר מכן; ולא בכל מועד בתקופה של שלושה וחצי חודשים לאחר מכן, עד להגשת התביעה.

8. באין ביטול קודם להגשת התביעה, יש לבחון אפוא האם יכול היה התובע לבטל את ההסכם לעת הגשתה של התביעה, וזאת על בסיס טענתו כי הרכב פגום, כפי שביאר בא כוחו בסיכומיו. התשובה הברורה לשאלה זו היא בשלילה.

9. הקושי העיקרי העומד לפני התובע הוא החוסר המוחלט של ראיות כלשהן לגיבוי טענותיו. אכן, הוא מלא טענות כרימון באשר לרכב. אולם לא הביא תימוכין מינימליים לביסוס טענותיו, גם מקום שלכאורה היה בידו להציג ראיות אלה בנקל. הוא טוען לשרשרת תקלות, אך לא הציג כל קבלה או ראיה לכך שתיקן את הרכב. הוא טוען שמצא את הרכב כאשר תחתיו שלולית שמן גדולה ואין בו טיפת שמן, זאת לאחר שהרכב חזר מן התיקון שהחל ביום 8.2.16, וכי הרכב שב וטופל; אך אין בידו כל ראיה לנזילת שמן, גם לא לכך שהרכב אכן טופל אצל הנתבעת, או בכל מקום אחר. הוא טוען עתה שהרכב אינו מסוגל לנסוע במהירות של מעל 60 ק"מ, וכי זו התקלה היחידה הקיימת ברכב כיום (כך עולה מסיכומיו); ברם הוא אינו מביא ראיה כלשהי לכך שקיימת תקלה שכזו ברכבו. בראש ובראשונה: חוות דעת מומחה, שהרי בית המשפט יתקשה לקבוע ממצא עובדתי שלפיו קיימת תקלה ברכב במקרה דנן בלא חוות דעת שכזו. אולם אפילו ראיה משנית ועקיפה לכך שיש תקלה ברכב כנטען – אין.

10. עוצמת קשייו הראייתיים של התובע רק התחדדה במהלך דיון ההוכחות. במהלכו ביקש התובע להוסיף הסברים לרוב באשר לתקלות שברכב, ולהכביר בטענות נוספות כלפי הנתבעת. המשותף לכל אלה הוא שאין להם ביטוי כלשהו בכתב התביעה ובראיות שהציג התובע עד הנה, ובדין התנגד ב"כ הנתבעת לניסיונות הבלתי פוסקים והבעייתיים להרחבת חזית מצד התובע. עצם הצורך של התובע, חרף הערות של בית המשפט, לשוב ולהוסיף טענות עובדתיות מעבר לאלה שהעלה בכתב תביעתו, רק מדגים את חולשת התביעה כמות שהיא. להפסת הדעת אעיר שגם אותם ניסיונות להרחבת החזית היו רחוקים עד מאד מלהקים תשתית ראייתית מינימלית שתאפשר לבית המשפט לקבוע ממצאים כשיטת התובע.

11. מצב הדברים הקיים הוא אפוא שלפנינו תובע אשר ב"זמן אמת" לא ביטל את ההסכם, ויש לקבוע שממילא לא עמדה לו זכות ביטול. הטענה היחידה שנותרה לו, לאחר טענות (שלא בוססו כלל ועיקר) לתקלות שונות מאז רכישת הרכב ועד היום, היא שמדובר ברכב המתקשה לפתח מהירות של מעל 60 קמ"ש, ועל כן הוא עושה שימוש ברכב רק "לעיתות מצוקה ולסידורים מקומיים" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 8.12.16, וראו גם סעיף 28 לתביעה). טענה זו נעדרת תימוכין מינימליים, ואין כל אפשרות לאמצה. כפי שציין ב"כ הנתבעת בצדק, העובדה שגם לטענת התובע עצמו המדובר ברכב שנסע בשנה לערך מאז שנרכש מרחק של כ-22 אלף ק"מ, או כ-75 ק"מ ליום בממוצע (אם לא נכלול את סופי השבוע, שבהם התובע אינו נוהג). לא ברור כיצד מתיישב נתון זה עם הטענה לנסיעה ב"עיתות מצוקה" ולנסיעות קצרות בתוך העיר, וב"כ התובע אכן התקשה בסיכומיו ליתן הסבר לקושי האמור.

בכל מקרה, היעדרה של חוות דעת מקצועית או כל ראיה אחרת שוללת מניה וביה כל אפשרות שבית המשפט יקבע כממצא שקיים ברכב פגם המונע ממנו לנסוע כהלכה. כיוון שכך, וכיוון שזו התקלה היחידה שהתובע מלין עליה כיום, הרי שאין כל עילה לביטול ההתקשרות עם הנתבעת.

12. יוער: בהחלט אפשר שהתובע מאמין בהן צדקו כי הרכב שרכש במיטב כספו אינו זה שפילל לו. אולם הוא לא הציג כל ראיה לא לתיקונים חוזרים של הרכב, שאפשר שהיו לבדם ראיה לתקלה בו; לא לנזילות; לא לתקלות במערכת ההיגוי; לא לקושי המונע מן הרכב להגיע למהירויות גבוהות. יש לקבוע אפוא כי התובע לא עמד כלל ועיקר בנטל המוטל עליו, לשכנע כי המדובר ברכב פגום, וכי קמה לו עילה לבטל את ההתקשרות עם הצד שכנגד, קל וחומר לעתור לפיצויים שלהם עתר.

13. סוף דבר: התביעה נדחית. חרף האמור, על מנת שלא להקשות על התובע עוד, ובשים לב לכך שתקלה אחת (שעליה אין חולק) אכן אירעה מיד לאחר מסירת הרכב, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.