1. יסודה של התביעה הסכם שכירות בין הצדדים שנחתם ביום 24.7.15.

התובע עותר בסעיף 3 לכתב התביעה לפיצוי בסך 15,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי עם תום תקופת השכירות פנה התובע לקבל את הפיקדון בסך 5,000 ₪, נענה בשלילה ולאחר זמן התקבל סכום הנמוך מהפיקדון ועמד על סך 2,900 ₪.

בכתב ההגנה, החתום ע"י אדם עציון (להלן: "הנתבע") נטען כי נשלחה לתובע הודעת קיזוז כמקובל (חשבון חשמל, תיקון נזק והוצאות) ולפיכך לא נותרה יתרה כלשהו מעבר לסכום הפיקדון שהוחזר.

2. במועד הדיון במעמד הצדדים, חזר כל צד על טיעוניו.

התובע טען : "אני מבקש את הכסף שלי בחזרה, כסף פיקדון על סך 5,000 ₪. קיבלתי בחזרה רק 2,900 ₪." את יתרת הסכום שנקב בכתב התביעה מבקש התובע עבור הוצאות, ימי עבודה, ריבית, סחבת...(ראה עמ' 1 לפרו').

הנתבע חוזר על טיעוניו לפיו קיים חוב חשמל שלא שולם, חשבונית עבור תיקון נזק שגרם התובע והוצאות, הכל כמפורט בהודעת הקיזוז שנשלחה ע"י ב"כ הנתבע ביום 30.3.16.

3. בתום שמיעת העדויות ועיון בכתבי בי-דין על נספחיהם נדרשת הכרעה בתשתית העובדתית והמשפטית בבסיס כתבי הטענות.

זכות הקיזוז לפי ס' 53 לחוק החוזים מהווה סעד של עזרה עצמית ודרך של פירעון חוב.

השימוש בזכות מותנה במתן הודעה מראש, פעולה בדרך מקובלת ובתום לב.

4. אומד דעת הצדדים נלמד באופן ברור מסעיפי הסכם השכירות עליו חתמו ביום 24.7.15.

(עותק מצורף לכתבי הטענות).

לפיכך, ספק אם יש מקום להידרש לטענה המתייחסת למשלוח "הודעת קיזוז" ע"י עו"ד מטעם הנתבע ולתגובת התובע לפיה לא קיבל את ההודעה שנשלחה לכתובתו הקודמת. (עמ' 2-3 לפרו').

5. בהתאם לסעיף 6ג להסכם השכירות נקבע כי : "...חשבון החשמל יקוזז בתום תקופת השכירות מתשלום הפיקדון...".

לגופו של עניין אין מחלוקת ממשית בין הצדדים לגבי חשבון החשמל למעט גובה הסכום:

הנתבע טוען כי בהתאם לחשבונית וקריאות המונה מדובר בסכום של 942.60 ₪ (ראה חשבונית מיום 19.3.16) ואילו התובע סבור: "לפי החשבון שלי זה רק 700 ₪" (עמ' 2 לפרו').

בנסיבות, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע בכל הקשור להיקף חוב החשמל כמפורט בתנאי ההסכם ובתיעוד שצורף.

6. בהתאם לסעיף 8 להסכם, הפיקדון הינו למילוי התחייבויות השוכר ואם לא עמד בהן: "...ישתמש המשכיר בכספי הפיקדון לכיסוי הנזק/תשלום".

הנתבע טוען כי התובע גרם לנזק בעמוד חנייה וצירף חשבונית מיום 30.3.16 על סך 650 ₪.

התובע מכחיש מכל וכל מעורבות בנזק הנטען: "בזמן תקופת השכירות היו 5 שוכרים בקומפלקס של הנתבע. לא הייתי השוכר היחידי. בנושא הפגיעה בחניה לא פגעתי בעמוד החניה." (עמ' 3 לפרו').

בנקודה זו לא הרים הנתבע את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת העילה ומרכיביה, לרבות הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בין הנזק הנטען לבין אחריות התובע.

טענה בכתב אינה תחליף לראייה קבילה.

בחינה מושכלת של התשתית הראייתית מובילה למסקנה כי לא הוכחה זכות הקיזוז בגין הנזק ו/או הוצאות מעבר לתשלום חוב החשמל.

לציין כי הנתבע יכול היה לפעול בהתאם להוראות הסכם השכירות בין הצדדים בלא צורך לפנות לייעוץ משפטי.

7. בדקתי בחנתי ושקלתי את כלל טיעוני הצדדים ובסופו של יום מצאתי לקבוע כי התובע זכאי להחזר פיקדון בסך 1,157 ₪ (במעוגל).

מעבר לכך, התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת הנזק הנטען, היקפו וביסוסו - לעניין ימי עבודה, הוצאות וכו'.

בשולי פסק הדין, בשים לב להתכתבות ענפה בין הצדדים לפני תחילת ההליך, במהלכו ולאחר סיומו – מצאתי לציין כי במסגרת בירור התובענה בהליך של תביעות קטנות, לעניין ראיות וסדרי דין, רשאי בית המשפט לפעול: "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".

(ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט).

8. אשר על כן, מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,157 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ואם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית משפט המחוזי מרכז.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ז, 02 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.