בפניי עתירת אסיר המבקש לאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת, כדי להשתתף באירוע חתונת אחיו, הקבוע להיום.

העתירה הוגשה ביום 01/06/16. יחד עם העתירה הוגשו שתי בקשות. האחת, לפטור מאגרה והשנייה לייצוג על ידי הסניגוריה הציבורית.

בהחלטה מיום 01/06/16 דחה כב' השופט ערפאת את בקשת העותר לפטור מאגרה.

ביום 02/06/15 נדחתה בקשתו של העותר למינוי סניגור ציבורי.

לאחר דחית בקשותיו, העותר הגיש הודעה לפיה שילם את האגרה וביקש דיון בעתירתו.

המשיבה הגישה תגובה בה ביקשה לדחות את העתירה על הסף, זאת משום שלא מוצא ההליך המינהלי. על פי כתב התשובה העותר פנה רק ביום 29/05/16 לגורם המינהלי בבקשה לחופשה מיוחדת וזאת בניגוד לפקודת הנציבות 40.04.00, הקובעת כי בקשה לחופשה מיוחדת לצורך אירוע מתוכנן תוגש תוך 45 יום.

הגשת הבקשה באיחור כה רב לא איפשרה למשיבות לקבל את עמדת הגורמים הנוגעים בדבר ובמיוחד את עמדת ועדת אלמ"ב – מאחר ומדובר באסיר אלמ"ב שנידון בכתב אישום שהכיל מספר אישומים בעבירות אלמ"ב כלפי אשתו, הגב' אולגה.

גזה"ד ניתן ביום 20 אפריל 2016. במסגרתו נדון העותר ל-8 חודשי מאסר.

בינתיים גם התקבלה עמדת הגורם המינהלי שהתנגד לחופשה. צויין כי הבקשה הוגשה באיחור, מדובר באסיר אלמ"ב, איננו מומלץ על ידי גורמי המודיעין, עדיין לא נדון בוועדת אלמ"ב ולא ניתן לקבל עמדתם תוך פרק זמן כה קצר.

סע' 4 לתקנות סדרי הדין (עתירות אסירים), התש"ם-1980 קובע כי עתירה שהוגשה תישמע במעמד העותר והמשיב או באי כוחם.

על חובתו של בית המשפט לערוך דיון במעמד הצדדים כפי שנקבע בתקנה 4 לתקנות עמד בית המשפט העליון , בין היתר, ברע"ב 7244/09 בושנאק נ' שב"ס .

יחד עם זאת, כאשר קיימת עילה מוכרת לדחייה על הסף המייתרת את הצורך בדיון במעמד הצדדים, רשאי בית המשפט להחליט בבקשה לדחייה על הסף. (ר' עניין בושנאק הנ"ל)

החייב לא מיצא את ההליך המינהלי. הגיש את העתירה במועד מאוחר מאוד, כאשר הדרך למתן החלטה לקביעת דיון במעמד הצדדים, נסללה רק ביום חמישי בצהריים – 02/06/16 – לאחר שהחייב הודיע ששילם את האגרה.

הגורם המינהלי, במיוחד ועדת אלמ"ב שעמדתה נחוצה והכרחית, לא יכולה לגבש עמדה.

מאחר והבקשה הוגשה בניגוד להוראות הפקנ"צ אני מורה על דחייתה על הסף.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ו, 05 יוני 2016, בהעדר הצדדים.