1. הרקע לבקשה:

בפניי בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום (תיק 90-06-16) המייחס לו גרימת מוות ברשלנות, ועבירות נלוות, וזאת בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב כנהג ביום 23.1.16 (להלן: "התאונה") וכתוצאה ממנה נהרג עמיהוד בן ציון ז"ל (להלן: "המנוח").

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ולהורות כמבוקש על פסילת רשיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים.

2. המצב הנורמטיבי וטענות הצדדים:

פקודת התעבורה קובעת, מאז תיקונה בשנת 2007: "הוגש כתב אישום נגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק דין בעניינו". כלומר, "ברירת המחדל" היא פסילת רשיונו של אדם שהואשם בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. עם זאת, מוסיפה הפקודה כי "בטרם יורה בית המשפט על פסילה כאמור בסעיף קטן (א), ייתן בית המשפט לנאשם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ורשאי הוא שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע, מנימוקים שיפרש, כי אין בנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור".

משמעות הדבר למעשה, קביעת חזקת מסוכנות לגבי נאשמים שהיו מעורבים בתאונה קטלנית, כאשר הנטל להפריך את חזקת המסוכנות הוא על הנאשם – המשיב בבקשה דנן.

מעבר לחזקת המסוכנות והצורך להגן על הציבור, מהוראה עולה קביעה עקרונית לפיה מי שמואשם בקיפוח חייו של אחר עקב נהיגה רשלנית, מן הראוי כי לא יוסיף וינהג בכלי רכב עד לסיום ההליך נגדו.

ב"כ המשיב העלה מספר נימוקים שלדעתו מצדיקים דחיית הבקשה: חולשה בראיות כנגד המשיב, ספק בקשר הסיבתי בין התאונה ופטירת המנוח, עברו של המשיב ומידת היזקקותו לרשיון הנהיגה.

1. קיומן של ראיות לכאורה:

השאלה המרכזית בה יש לדון היא קיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב. קראתי את העדויות וחומר הראיות בתיק, וסבורני כי קיימות ראיות טובות לכאורה לאשמתו של המשיב, ברמה מספיקה לשלב זה של הדיון.

התאונה אירעה בצומת עין המפרץ, שהינו צומת מרומזר. רכבו של המשיב הגיע לצומת מכיוון דרום כשהוא נוסע לכיוון צפון (כיוון נהריה), ואילו הרכב בו נהג המנוח הגיע לצומת מכיוון מזרח (מרכז הקניות) כשהוא נוסע לכיוון מערב (עכו). שני כלי הרכב התנגשו בזוית של כ – 90 מעלות כשרכבו של המשיב פוגע באזור דלת הנהג של רכב המנוח.

על פי תכנית הרמזורים בצומת לכלי הרכב הנוסעים בכיוונים אלה אין ירוק משותף, כך שההנחה היא כי אחד מהם לא ציית לאור ברמזור ונכנס לצומת ברמזור אדום.

העדות המרכזית היא של מר גיל חיימי, שוטר, אשר נהג ברכבו באותה עת מאחורי רכב המשיב. מר חיימי ערך מזכר מיד לאחר האירוע בו רשם כי ראה את רכבו של המשיב נכנס לצומת בנסיעה רצופה למרות אור אדום ברמזור ומתנגש ברכבו של המנוח שהגיע מימין. בהמשך, מסר מר חיימי עדות כדלקמן: "הרכב נסע לפני היה בשמאלי ואני אחריו הייתי במרחק של אולי מאה מטר או פחות, ואני רואה את הרכב ממשיך בנסיעה רצופה ואני צועק בניידת.. שלא ייכנס לצומת כי ראיתי אותו נכנס באדום ופחדתי מהאדום..."

בהמשך עדותו מוסר מר חיימי "ניגשתי לנהג של הפג'ו שראיתי שהוא מתקשר אמר(צ.ל. אמרתי? א.ק) לו מה קרה לך עברת באדום, אמר לי שהוא מודה שעבר באדום. שאלתי שוב מה קרה לך והוא ענה לי שכנראה נרדם".

המשיב עצמו אישר בחקירה מיום 25.1 "לא שמתי לב לצבע, וגם אני אמרתי לשוטר שיכול להיות שאני נכנסתי באדום, כי לא שמתי לב".

עדויות אלה תואמות את עדותו של נוסע ברכב המנוח, מר שמעון איל, לפיה עצר המנוח את רכבו ברמזור אדום, והחל בנסיעה רק לאחר התחלפות האור לירוק.

סבורני כי האמור לעיל ממלא את הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה, ואף למעלה מכך.

הטענה שהעלה הסנגור כי המנוח יכול היה למנוע את התאונה, אינה יכולה לפטור את המשיב מאחריות לאירוע, לפיכך אינה רלוונטית בשלב זה ולכל היותר תוכל לשמש כטיעון להקלה בהמשך.

3. טענה להיעדר קשר סיבתי

אין מחלוקת כי המנוח לא נפטר במקום, אלא שלושה ימים לאחר מכן.

בתיק חוות דעת רפואית ממנה עולה כי לא יכולה להיות מחלוקת שמותו של המנוח נבע ישירות מפגיעותיו בתאונה. אמנם מדובר באדם מבוגר, כבן 80, שסבל ממספר מחלות כרוניות, אולם קביעת המומחה הרפואי הינה חד משמעית ולפיה הסיבה שגרמה לשרשרת התהליכים והסיבוכים שהובילו למותו של המנוח הינה החבלה הקשה שספג בתאונה בחזהו ובריאותיו.

בהקשר זה יש להזכיר החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 39215-08-11 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל ובע"פ 3128/08 מיכאל ממן נ' מדינת ישראל אשר סקר את ההלכות בעניין ושב והזכיר כי "מדובר במקרה מצער של מעין "גולגולת דקה" במובן זה שפגיעה קלה יחסית גרמה לתוצאה קטלנית, ככל הנראה עקב מצבה הבריאותי הקודם של המנוחה. אולם אין בכך כדי לנתק את הקשר שבין אחריות המערער לתאונה על תוצאותיה".

במקרה דנן אין מדובר בפגיעה קלה כלל ועיקר, אלא בפגיעה משמעותית שגרמה להדרדרות במצבו של המנוח עד פגיעתו. העובדה כי אילו מדובר היה באדם צעיר ובריא הסובל מאותה פגיעה קיים סיכוי שהיה מתגבר על הפגיעה, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין פטירת המנוח.

1. עברו של המשיב ונסיבות אחרות:

כפי שכבר נפסק לא אחת, שאלות עברו של המשיב ונסיבותיו האישיות היא משנית במקרים מעין אלה, ויש צורך בהצבעה על עבר מקל בצורה יוצאת דופן ונסיבות אישיות חריגות ביותר בכדי להצדיק דחיית הבקשה.

תאונה הנגרמת עקב אי ציות לאור אדום ברמזור, בדומה לראיות לכאורה שהובאו בפניי, מצביעה על רמת מסוכנות גבוהה, אשר יש דומה כי בכדי לאיינה יש לעמוד ברף גבוה מאוד.

עיון בעברו התעבורתי של המשיב מגלה כי לחובתו הרשעה בתאונת דרכים דומה משנת 2002, בגינה נפסל רשיונו לתקופה של ארבעה חודשים. אפשר ואין מדובר בעבר מכביד כעברם של אזרחים אחרים הבאים בפניי, אולם העובדה כי לחובת המשיב תאונה דומה, גם אם התרחשה לפני כ – 14 שנים, מחזקת דווקא את חזקת המסוכנות המסתמנת ובוודאי שאינה סותרת אותה.

אף נסיבותיו האישיות של המשיב אינן מצדיקות דחיית הבקשה. המשיב אדם נורמטיבי העובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו ברכבת ישראל ונזקק לנסיעה לא קצרה מדי יום למקום עבודתו. המדובר בתיאור ההולם חלק הארי מהנאשמים בגרימת מוות בתאונות קטלניות. רובם ככולם אנשים נורמטיביים, אשר במספר שניות של חוסר תשומת לב גרמו לתוצאה קשה, אלהי בוודאי לא פיללו. רובם ככולם אזרחים המפרנסים את משפחותיהם ומגיעים למקומות עבודתם בנסיעה ברכב פרטי ולרובם, בוודאי למתגוררים מחוץ לערים הגדולות, אין חלופה ריאלית בתחבורה הציבורית.

עם זאת, משקיימות ראיות טובות לכאורה לאחריותו של המשיב לגרימת מותו של אחר, מצוות המחוקק היא, ודומה כי כך ראוי הדבר, כי רשיונו ייפסל עד לסיום ההליך המשפטי נגדו, ואין לי אלא לקוות כי הדבר לא יביא לגדיעת מקור פרנסתו.

1. סיכומו של דבר:

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הבקשה ולפסול את רשיונו של המשיב עד תום ההליכים. הגעתי למסקנה כי בשלב זה קיימות כנגד המשיב ראיות טובות לכאורה לנהיגה רשלנית וביצוע עבירות תנועה.

המשיב אדם נורמטיבי, אשר בוודאי מצטער עמוקות על התוצאה שנגרמה, אולם אין בנסיבותיו כדי להביא לדחיית הבקשה.

מטיעוני הצדדים בפניי עולה לכאורה כי רשיונו של המשיב מופקד ככל הנראה במשטרת ישראל, לפיכך יש להעבירו בהקדם לתיק בית המשפט. המבקשת תדאג למסירת הודעה למשטרה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

תיק החקירה נמצא במזכירות והמבקשת תדאג לקבלו חזרה לידיה.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016.