בפני

כבוד השופט אהרון משניות

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.גיל אנגדה (אסיר)

2.אהרון מאור סויסה (עציר)

3.רז חביבית אמיתי רחמים

4.מרדכי סמואל גוזני (אסיר)

5.יהושע לוי (עציר)

הנאשמים

גזר הדין של נאשם 2

א. כללי

הנאשם 2 (להלן הנאשם) הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ייצור נשק ובעבירה של סיוע לסחר בנשק. מכתב האישום עולה כי הנאשם פעל להרכבת מטעני חבלה אשר תוכננו על ידי נאשמים נוספים בפרשה. במסגרת זו, נפגש הנאשם עם נאשמת 3 שמסרה לידיו את הציוד הנדרש להרכבת מטעני החבלה ובהמשך קיבל הנחיות ממי שיזם את כל הפרשה, מוטי סניור (להלן: מוטי) כיצד לייצר את מטעני החבלה.

הנאשם הרכיב שלושה מטעני חבלה מאולתרים אלחוטיים אשר אוגדו כיחידה אחת בסרט דביק ועדכן את מוטי בהתקדמות הייצור. בהמשך נפגש הנאשם עם נאשם 5 ומסר לו תיק גב שחור שהכיל שלושה מטעני חבלה מאולתרים אלחוטיים כשכל מטען בנוי מצינור מתכת שבתוכו תערובת נפץ , אמצעי רסס וכדוריות מתכת, שאליהם חוברו אמצעי ייזום – ראשי גפרור חשמליים, כשבכוחו של כל אחד מהמטענים להמית אדם בעת התפוצצותו והכל כעולה מכתב האישום המתוקן.

בנוסף, מסר הנאשם לנאשם 5 מערכת הפעלה שהורכבה ממקלט אלחוטי שנמצא בכל אחד משלושת המטענים, משלט אלחוטי אחד וסוללות שנמצאו בתיק לשם הפעלת המקלטים ואמצעי הייזום הנ"ל, ולא חוברו עדיין למטענים.

עד כה הסתיים משפטם של נאשמים 1, 4 ו-5 בפרשה זו. נאשם 1 הורשע בעבירה של סיוע לייצור נשק, ודינו נגזר ל – 18 חודשי מאסר בפועל, אשר 14 מתוכם ירוצו במצטבר לעונש המאסר שנושא נאשם זה ו-4 חודשים בחופף, וכן ל-12 חודשי מאסר על תנאי. נאשם 5 הורשע בעבירה של נשיאה והובלת נשק, ודינו נגזר ל- 21 חודשי מאסר בפועל, ו- 15 חודשים מאסר על תנאי. נאשם 4 הורשע בעבירה של סיוע לסחר לנשק, ודינו נגזר ל- 18 חודשי מאסר בפועל ו – 12 חודשי מאסר על תנאי.

עתה בא מועד גזר הדין של נאשם 2, כאשר במסגרת ההסדר בין הצדדים המאשימה עתרה ל – 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי לשיקול דעת בית המשפט, ואילו הסנגור לא הוגבל בטיעוניו.

ב. הראיות לעונש

במסגרת הראיות לעונש, הוגשו בעניינו של הנאשם חוות דעת פסיכיאטרית (נ/3) וחוות דעת של הגב' נעמה לרנר (נע/4). כמו כן העידה אמו של הנאשם הגברת קלרה סויסה, אחותו של הנאשם הגב' מיטל גוטרמן, ד"ר דוד איבגי והגב' נעמה לרנר.

אמו של הנאשם העידה כי מאז שהנאשם שוחרר ממעצרו, הוא הסתגר בתוך עצמו וכמעט לא יצא מחדרו, הוא מרבה לבכות ומביע חרטה על מעשיו. האם ציינה כי אין לנאשם עבר פלילי, וכי מדובר במשפחה נורמטיבית שתומכת בנאשם, ותעשה כל שניתן בכדי לסייע לנאשם להיחלץ מהמשבר שאליו נקלע.

האם התייחסה גם למצבו הרפואי המורכב של הנאשם, וציינה כי הוא סובל משש פריצות דיסק, ונזקק באופן שוטף לטיפול אינטנסיבי שכולל טיפולי פיזיותרפיה וטיפול במשככי כאבים. לדבריה, תקופה מסוימת הנאשם היה מרותק לכיסא גלגלים ולא יכול היה ללכת על רגליו, והוא מטופל בתרופות במינון גבוה. בשל מחלתו, היה בודד מבחינה חברתית, ילד פתי שהיה מאמין לכל מה שאומרים לו, ונוטה לרצות אנשים אחרים, וכך כנראה הסכים להשתתף גם בפרשה זו.

אחותו הגדולה של הנאשם, עורכת דין במקצועה, ציינה אף היא כי מדובר במשפחה נורמטיבית, וכי הנאשם שהוא בן הזקונים נפל בין הכיסאות, התקשה להסתגל למסגרות שבהן היה, סגור ומופנם באופיו, נטול כישורים חברתיים, מנותק מחברים, חי רוב הזמן בבדידות גמורה, סגור בחדרו, ותקופת שהייתו במעצר הייתה חוויה טראומטית בשבילו, והעצימה את מופנמותו.

לדבריה, רק לאחר ביצוע העבירה הבינה המשפחה עד כמה הנאשם זקוק לפיקוח והשגחה, והמשפחה אכן עושה כל מאמץ, בליווי מקצועי, כדי לסייע לנאשם במצוקותיו ולהחזירו לדרך הישר. בסיום דבריה הנרגשים בקשה האחות את רחמי בית המשפט, והדגישה כי המשפחה מודעת היטב לחומרת מעשיו של הנאשם, מודה על כך שהוא נתפס מבעוד מועד ומחויבת לעשות הכול בכדי לסייע לנאשם לשוב למוטב ולהימנע מלהיכשל במעשים דומים בעתיד.

בהמשך העיד הפסיכיאטר ד"ר איבגי אשר אבחן כי הנאשם לוקה בתסמונת אספרגר שמכונה היום DSC, ואף שמבחינה פורמלית אינו נמצא ברצף האוטיסטי, התפקוד שלו מאוד לקוי, לא למד כראוי בבית הספר, אינו מסוגל להשתלב במערך התעסוקה וגם אם היום למד שמעשיו פסולים, מחר עשוי לחזור על מעשיו מבלי להבין את הסיטואציה והשלכותיה, ובלא יכולת ממשית להשליך מהסיטואציה שבה הוא נתון, למצבים דומים בעתיד.

העדה האחרונה שהעידה מטעם ההגנה בטיעונים לעונש הייתה גב' נעמה לרנר, מומחית לחינוך מיוחד, שהעידה על המאפיינים הייחודיים של מי שלוקים בתסמונת אספרגר בכל הנוגע ליכולת לפתח קשרים חברתיים. לדבריה, קצינת המבחן טעתה כאשר בחרה לשלב נאשם עם אספרגר בתנאים הכי לא פשוטים עבורו, במסגרת של טיפול קבוצתי או ישיבה בקבוצה, שאדם כזה מתקשה להתמודד עמה. העדה ציינה כי מניסיונה הנאשם יכול לעבור טיפול שמתבסס על ניתוח קוגניטיבי ופחות עוסק בניתוח חברתי, וכי הדרך המועילה ביותר עבורו היא במסגרת טיפול פרטני של אחד על אחד, שיאפשר לו להכליל שיש חוק ואוסף סעיפים שנכללים תחת אותו מקום.

ג. טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על החומרה הרבה של העבירות שבהן הורשע הנאשם, שבאה לידי ביטוי בין היתר בעונש החמור הקבוע בצידה של עבירת הייצור שבה הורשע הנאשם – 15 שנות מאסר, ובנוסף לכך – עבירה של סיוע לסחר, שהעונש המרבי עליה הוא 7 וחצי שנות מאסר. לדברי ב"כ המאשימה המתחם הראוי לעבירה ונסיבותיה הוא בין 4 ל-10 שנות מאסר, ומתוך התחשבות בנסיבות הייחודיות של הנאשם, המאשימה מגבילה עצמה לרף התחתון של המתחם, דהיינו 4 שנות מאסר, ביחד עם עונשים נלווים.

ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לנסיבות החומרה במעשיו של הנאשם, וציינה כי מעורבותו בפרשה לא הייתה כשל אדם פסיבי ונטול יכולות, שהופעל על ידי אחרים אדם כבובה על חוט. מדובר באדם שקיבל את חומרי הגלם הדרושים, וביחד עם הדרכה טלפונית הפך את חומרי הגלם למטען חבלה רב עוצמה, והפעיל לצורך זה את כל החשיבה הדרושה והכישורים הנדרשים לביצוע המלאכה.

לדבריה, הנאשם לא הסתפק בייצור בלבד, אלא אף סייע במציאת קונה, באמצעות נאשם 4 שהינו דודו של הנאשם, ואף נפגש עם הקונה – נאשם 5, הוביל אותו למחסן סמוך לביתו, והעביר לידיו את המטענים. ב"כ המאשימה הדגישה כי מדובר בנאשם אשר היה אקטיבי ופעיל בכל הפרשה, ולא כפי שמנסה ההגנה להציג.

אשר לנסיבותיו של הנאשם, טענה ב"כ המאשימה, כי תסקיר שירות המבחן מדבר בעד עצמו, שכן מי שנפגש פעמים רבות עם הנאשם הייתה קצינת המבחן ולכן לא ניתן לטעון שהיא התעלמה מההפרעה החברתית ממנו סובל הנאשם (אספרגר), נתון אותו היא מציינת מפורשות, ולמרות זאת נמנעת מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה ציינה, כי שירות המבחן התרשם שקיים צורך בענישה מוחשית, בשל חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם ובשל דפוסי חשיבה בעייתיים שמעניקים לגיטימציה להפרת חוק, כאמצעי להשגת מטרות וסיפוק צרכים, אי נטילת אחריות, וסיכון להישנות התנהגות עבריינית על ידי הנאשם. ב"כ המאשימה הדגישה כי המאשימה מודעת לקשיים של הנאשם, אולם בסופו של דבר, אף אחד מהמומחים שהעידו מטעמו לא דירג את הנאשם בקטגוריה של הספקטרום האוטיסטי. מכאן מתבקשת המסקנה כי הנאשם אינו שונה מכל נאשם אחר בעל הפרעות קשב וריכוז ובעיות רגשיות.

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם אשר נוצל לרעה על ידי שאר הנאשמים, מבוגרים בעלי עבר פלילי, שחלקם מרצים מאסרים ממושכים בגין עבירות הריגה, ייצור נשק ועבירות דומות, שפוטים לתקופה ממושכת, אשר יזמו תכנית לבצע עבירות מבין כותלי הכלא, והבינו כי לצורך כך יזדקקו "למישהו מבחוץ", ולכן בחרו לנצל שתי דמויות חלשות - נאשם 2 ונאשמת 3.

ב"כ הנאשם טען, כי אין מחלוקת שמדובר בנאשם בעל לקות משמעותית, והוסיף כי בית המשפט שמע את בני המשפחה, אשר תיארו את הנאשם "כפתי" המאמין לכל אחד, אדם חלש ביותר, ילד כבן 20, נעדר עבר פלילי, ובחרו בו מתוך ידיעה כי הוא מחפש חברים וקשר חם.

ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו, כי לצורך הרכבתם של המטענים נשוא כתב האישום אין כל צורך במיומנות מיוחדת, וכי מעשיו של הנאשם הסתכמו בחיבורם של שלושה חלקים, לאחר שנמסר לו טלפונית לקחת את שלושת החלקים ולקושרם באיזולירבנד. מכאן המסקנה כי לא מדובר במומחה חבלה, וכי במדרג שקיים במסגרת עבירות הייצור, הנאשם מצוי ברף הנמוך ביותר של הייצור. ב"כ הנאשם הפנה לסעיף 14 לכתב האישום ממנו עולה כי הסוללות לא חוברו עדיין, ולכן אין מדובר במשהו שעמד להתפוצץ.

ב"כ הנאשם הביע תמיהה על עמדת המאשימה, וטען כי הדמויות המרכזיות בסיפור המעשה הן הקונה והמוכר, כשהמוכר הוא יוזם העבירה, מבצע את מעשיו החמורים בעת שהוא מרצה עונש מאסר, ולמרות זאת, עותרת המאשימה בענייננו להשית עונש מאסר בפועל למשך 4 שנים, עונש הזהה לעונש לו עותרת המאשימה בעניינו של הנאשם, תוך התעלמות מהאבחנה הניכרת ביניהם.

ב"כ הנאשם הפנה לסעיף 40ט(א) לחוק, ממנו עולה כי בקביעת מתחם העונש, יש לתת משקל גם להיעדר יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה, ואת משמעות מעשיו, בין היתר בשל גילו. מכאן מתבקשת המסקנה כי יש לערוך אבחנה משמעותית בין הנאשם לבין נאשם 5, אשר רכש את המטענים והתכוון לעשות בהם שימוש, וחרף כך עתרה המאשימה בעניינו לעונש מאסר של שלוש שנים. יתרה מכך, טען ב"כ הנאשם כי אין מקום לערוך אבחנה בין הנאשם לנאשמת 3, שכן למרות שלא מיוחס לה כי נטלה חלק בייצור המטענים, הרי רכשה את החלקים מתוך מודעות כי ייעשה בהם שימוש לצורך ייצור המטען.

ב"כ הנאשם הביע הסתייגותו מחוות דעתה של קצינת המבחן, וטען, כי בהעדר הכשרה פסיכיאטרית, ובהתחשב בעדותם של שני מומחים שהעידו לעניין הלקות ממנה סובל הנאשם, יש להעדיף את עדותם של המומחים וחוות דעתם. ב"כ הנאשם הדגיש כי הבעיה ממנה סובל הנאשם באה לידי ביטוי בחוסר הבנתו, ולכן המפגשים שהוצעו לו במסגרת שירות המבחן לא העניקו מענה לבעייתו.

אשר לנסיבותיו של הנאשם, טען בא כוחו, כי הנאשם סובל מפריצות דיסק, נכות ואף נעזר בכיסא גלגלים. הנאשם שהה במעצר במשך שלושה חודשים, תקופה אשר הייתה קשה מבחינתו. כמו כן, הפנה למסמכים רפואיים המעידים כי בשל מצבו הרפואי לא היה הנאשם כשיר לכליאה רפואית (נע/5), טען כי גם בהעדר אישור רפואי (הגיש ערר על כך) משתמש הנאשם בגראס רפואי באופן קבוע, דבר אשר מונע ממנו כאב. בסופו של יום, טען ב"כ הנאשם כי זהו המקרה לחסד ולרחמים ובהתחשב בנסיבות העבירה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, עתר להימנע מהשתת מאסר בפועל על הנאשם.

ד. דיון והכרעה

אין חולק בדבר חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם, אשר יש בהן פגיעה פוטנציאלית קשה בשלומו וביטחונו של הציבור, ולכן נדרשת בהן ענישה ממשית ומרתיעה. כך למשל נאמר בעניין מאור וקנין:

[...] בית משפט זה עמד לא אחת על חומרתן של עבירות הנשק השונות, שהן עבירות המסכנות את שלומו ובטחונו של הציבור... חומרתן של עבירות נשק אינה מסתכמת רק במה שאירע בפועל, אלא גם במה שעלול היה להתרחש – קרי: בסיכון הפוטנציאלי שהיה טמון בהתנהגות... אין צריך להכביר מילים על הסיכון הרב שנשקף מהנשק שהועבר בפרשה שבגינה הועמד לדין המערער – מטען חבלה ופגז זיקוקים – ועל כוחו להמית אדם. הובלת נשק מסוג זה בצהריי היום, ברחובה של עיר, אינה עניין של מה בכך. זהו נשק אשר עלול להגיע לידיים עוינות או לידיים עברייניות. אלה גם אלה אינם מהססים לעשות בו שימוש, ואת מחירה של תופעה זו שילמו לא מעט אזרחים תמימים בחייהם... בכגון דא נדרשת, אפוא, ענישה מרתיעה (ע"פ 116/13 מאור וקנין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.7.2013)).

הדברים הללו שנאמרו ביחס למי שהיה מעורב בהובלת נשק, יפים מקל וחומר גם ביחס לנאשם שלפנינו, אשר ייצר במו ידיו את מטען החבלה רב העוצמה, אשר לפי כתב האישום שבו הודה הנאשם, היה מורכב משלושה מטענים שבכוחו של כל אחד מהם להמית אדם, וגם סייע בסחר בו.

בשונה מטענות ב"כ הנאשם, אני סבור כי חלקו היחסי של הנאשם דנן בפרשה זו, אינו שולי ואינו נופל מחלקו של נאשם 5. אכן נאשם 5 רכש את המטענים, אך אלמלא תרומתו הגדולה של הנאשם שלפנינו, ספק אם התוכנית המסוכנת של ייצור מטעני החבלה הייתה יכולה להתממש. בכך היה נאשם 2 לחוליה מרכזית בשרשרת עבריינית מתוכננת ומאורגנת, ותרומתו לביצוע העבירה אינה פחותה מתרומתם של הנאשמים האחרים שהורשעו בפרשה קשה זו.

אשר לרמת הענישה הנוהגת בעבירה של סיוע לסחר בנשק, ניתן ללמוד עליה מעיון בפסיקה שהובאה בגזר דינו של נאשם 4, שהורשע אף הוא בעבירה של סיוע לסחר בנשק, שבו קבעתי מתחם עונש שבין 9 ל-28 חודשי מאסר בפועל. אולם הנאשם שלפנינו הורשע בעבירה נוספת וחמורה יותר של ייצור נשק, ולכן צדקה ב"כ המאשימה כאשר ציינה בטיעוניה כי רמת הענישה הנוהגת בעבירה זו חמורה יותר מרמת הענישה בעבירות שבהן הורשעו הנאשמים האחרים, והזכירה גם את מגמת ההחמרה שעולה מפסיקת בית המשפט העליון ביחס לעבירות בנשק.

במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם יש לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ולהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם במועד ביצועה, כבן 20, דבר אשר השפיע על יכולתו בנסיבותיו של האירוע נשוא כתב האישום, "להבין את אשר הוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעות מעשהו, לרבות בשל גילו", כאמור בסעיף 40ט(א)(6) לחוק העונשין. הנאשם הינו "בגיר צעיר", ועובדה זו מהווה שיקול משמעותי בקביעת העונש (ראו לעניין זה ע"פ 7781/12 פלוני נגד מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 25.6.2013)).

בסופו של דבר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, נראה לי כי מתחם העונש ההולם הראוי לעבירה ונסיבותיה הוא אותו מתחם שקבעתי ביחס לנאשם 5 דהיינו בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל.

בבואי למקם את עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש האמור, ראיתי לשקול לחובתו של הנאשם את חומרת העבירות שבהן הורשע, ואת תרומתו הרבה של הנאשם להוצאת התוכנית העבריינית שהגו נאשמים אחרים בפרשה מן הכוח אל הפועל. מעשיו של הנאשם מצויים ברף חומרה גבוה של עבירות הנשק, ופוטנציאל הפגיעה בחפים מפשע הוא רב, גם אם בסופו של יום, למרבה המזל, התוכנית העבריינית סוכלה מבעוד מועד, בטרם מומשה הלכה למעשה.

מנגד, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם, כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן, מעדויות אמו ואחותו וכן מעדותם של ד"ר איבגי והגב' נעמה לרנר, אשר פורטו בהרחבה לעיל.

בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות המבחן ועולה ממנו עולה כי הנאשם כבן 21, בגיל צעיר חווה קשיי הסתגלות אשר באו לידי ביטוי בנטייתו להסתגרות ובהימנעות מיחסים בין אישיים, בין היתר על רקע מעורבותו בתאונת דרכים. עוד עולה, כי מגיל 16 החל הנאשם לצרוך סמים אשר העניקו לו תחושת נינוחות ומזור לכאביו הפיזיים, ולאחרונה אף החל בתהליך של קבלת אישור פורמלי לשימוש בגראס רפואי. צוין עוד כי במסגרת הליך המעצר שולב הנאשם בקבוצה טיפולית לעצורי בית, במסגרתה הגיע הנאשם למפגשים באופן קבוע, מיעט לדבר, לא הצליח להיפתח בפני חברי הקבוצה, ובסיומם של המפגשים שיתף הנאשם כי הפנים מסרים חשובים וחש כי הקבוצה מסייעת בעדו לערוך חשיבה ביקורתית על התנהגותו.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, בעל דימוי עצמי נמוך, בעל קושי ביצירת קשרים חברתיים, המצדיק את התנהגותו על ידי השפעתם של אחרים עליו, וכי רצונו להשתלב בהליך טיפולי מונע מתוך הרצון להימנע מענישה מוחשית. שירות המבחן התרשם עוד כי הנאשם אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו מעבר להבנה של חומרתם, והמליץ בסופו של יום להשית על הנאשם ענישה מוחשית אשר תהווה גבול ברור להתנהגותו.

לזכותו של הנאשם שקלתי גם את עדותו של ד"ר דוד איבגי וכן את עדותה של גב' לרנר. מעדויות המומחים הללו עולה כי בשל הלקות ממנה סובל הנאשם הוא אינו מבין גבולות, אינו מקבל מרות, מתקשה לקיים קשרים חברתיים, אינו נשמע לחוקים, מתקשה לצפות באופן בוגר את תוצאות מעשיו, להבין את ההשלכות, נוטה לרצות אחרים ולכן עלול להיות מנוצל לרעה ולהיגרר לתוך סיטואציות נוספות.

לזכותו של הנאשם יש לשקול גם את גילו הצעיר, העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי ובכך נבדל באופן משמעותי מיתר המעורבים בפרשה אשר נגזר דינם עד כה. כמו כן, יש לשקול לזכותו את העובדה שהודה, ובכך לא רק חסך בזמן שיפוטי יקר אלא גם נטל אחריות על מעשיו. שקלתי גם את עדותן הנרגשות של אמו ואחותו של הנאשם, והתרשמתי כי המשפחה אכן מגויסת לסייע בעדו בכל הנדרש. הנאשם הביע חרטה גם בעל פה בדברו האחרון, והתרשמתי כי כנים דבריו.

על אף האמור בתסקיר שירות המבחן, התרשמתי כי בנסיבות שלפנינו קיים סיכוי ממשי לשיקומו של הנאשם, בשל הירתמותה של המשפחה לתמוך בנאשם ולסייע לו לצאת מהמשבר שאליו נקלע. אחותו של הנאשם ציינה בעדותה, כי המעשים החמורים שביצע הנאשם, סייעו לבני המשפחה להבין את עומק הבעיה שהוא סובל ממנה, ואת הצורך החשוב במתן טיפול מתאים לנאשם, גם במישור הפיזי וגם במישור הנפשי. נראה אפוא כי הנחישות של בני המשפחה לסייע לנאשם, כמו גם החרטה העמוקה שהביע על מעשיו, מלמדים על סיכוי ממשי לשיקומו של הנאשם, ולכן אני סבור כי מדובר בנסיבות שמצדיקות חריגה לקולא ממתחם העונש, בהתאם לאמור בסעיף 40ד(א) לחוק העונשין.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ובכלל זה עיקרון אחידות הענישה, מצבו הרפואי של הנאשם וסיכויי שיקומו, החלטתי לגזור עליו את העונשים הבאים:

1. 14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (11.5.2016 – 8.8.2016). הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 4.2.18 עד השעה 09:00 במתחם הקליטה של כלא אשל.
2. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר שלא יעבור בתקופת התנאי עבירה בנשק מסוג פשע.
3. בנסיבות העניין, נוכח העובדה שלא נטען כי הנאשם קיבל תמורה למעשיו, ובשים לב לתקופת המאסר שעוד נותרה לנאשם לרצות, החלטתי שלא לגזור על הנאשם קנס כספי.